היא חזרה ממסע טיפוס מאתגר ומרתק אל 4 פסגות בגבהים המרשימים שבין 4500 ל 6300 מטרים בדרום אמריקה. הצטרפו אל דניאל וולפסון אל פסגת הר הגעש השני ושמו איליניצה נורטה (Illiniza Norte) בגובה 5,126
“זה תמיד רחוק יותר ממה שזה נראה. זה תמיד גבוה ממה שזה נראה. וזה תמיד קשה ממה שזה נראה” – אלו שלושת כללי טיפוס ההרים. וכך היה בטיפוס זה והנה הסיפור…
חלק מהתהליך של עליה לגובה הוא תהליך ההתאקלמות. בתוך כך עלינו אל אחד מפלאי הטבע, פנינת אקוודור, אגם בצבע כחול-ירוק בתוך מכתש הר הגעש בשם קילוטואה (Quilotoa). ביקרנו בלגונה הכחולה עמוקה מדהימה בלב הר געש פעיל, ממש בתוך הרי האנדים. מראה מרהיב ויוצא דופן. הביקור באגם נועד לצורך התאקלמות נוספת, הרי האגם עצמו נמצא בגובה 3,914 מטרים.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו!
רוצים להתעדכן ראשונים בכל הכתבות החדשות ביותר? עכשיו זה הזמן! לחצו על הקישור והצטרפו לקהילת האאוטדור שלנו.
לאחר ביקור באגם, אכלנו צהריים במסעדה מקומית, המנוהלת ע”י המשפחה המקומית מהכפר, עם נוף משקיף ללגונה כחולה מאלפת. לאחר ארוחת צהריים פגשנו אלפקות, ואפילו הצלחתנו ללטף ולהצטלם עם אחד האלפקות.
בשעה חמש אחר הצהריים הגענו לאחוזת אסיאנדה La Cieneg משנת 1695, אחוזה בת יותר מ -400 שנה והיא אחת ההאוסיידות הקולוניאליות העתיקות ביותר באקוודור. כל החדרים מעוצבים בדיוק כמו פעם עם מיטות גדולות, תקרה גבוהה, עם אח בכל חדר וכל חדר שונה מחדר אחר. מקום שחובה לבקר בו! וחדר האוכל, וואו, הביאו במיוחד בשבילנו שף שיבשל לנו מנות גורמה והמנות כמו פעם שהיו בארמון וכמובן הרבה יין…הרבה מאוד יין…
לצערנו,אין לנו הרבה זמן לבלות באחוזה וכבר בשעה ארבע לפנות בוקר נקבעה השקמה, ובשעה חמש בבוקר יציאה לנסיעה של שעה על מנת להגיע למרגלות הר געש איליצ’ה נורטה ומקום תחילת הטיפוס. מחכה לנו יום ארוך מאוד.
בשעות הבוקר המוקדמות, כל קבוצה מאורגנת ליציאה עם קסדות, רתמות, וחבלים, מקלות לקראת טיפוס. זה הטיפוס החשוב ביותר כטיפוס התאקלמות לקראת הטיפוסים הבאים קוטופקסי (5,897מ’) וצימבורוסו (6,300מ’). חייבים להתאקלם טוב, להגיע לפסגה ולרדת ירידה בטוחה.
הטיפוס מתחיל בחניון בשם Parqueadero La Virgin, החניון היפה בעולם בגובה של 3,950 מטרים. ביום זה נעלה כ- 1200 מטרים. בדרך כלל הטיפוס הזה מחולק ליומיים של טיפוס, אך אצלנו הוחלט לעשות כל הטיפוס אל הפסגה ביום אחד.
הטיפוס החל בעליה מתגברת לא טכנית עם מזג אוויר יפה ואף שמש שליטפה אותנו. לאחר כ- 3.5 שעות, טיפסנו 800 מטרים והגענו לגובה של 4750 מטרים. בגובה זה קיים מקום נהדר- refugee, מקום שאפשר להתחמם ולאכול ארוחת צהריים. כעקרון בתוכנית המקורית היינו צריכים להישאר ללינה במקלט זה, במיטות קומותיים ולינה לקראת יום הפסגה, אך כפי שציינתי קודם, אנחנו עושים כל העלייה לפסגה ביום אחד.
לאחר מרק טעים ומנוחה בת חצי שעה בלבד, התחלנו להתארגן ליציאה לקראת הפסגה. אחד הדברים שחייבים לדעת על אקוודור שמזג האוויר משתנה בשנייה וכך קורה לנו כל הזמן. חובה להצטייד בתיק מעיל גשם ורוח, כובע, כפפות , פליז חם וכמובן פנס.
עם סיום ארוחת צהריים החלה סופת רעמים, מלווה בשלג והטמפרטורה מיד צנחה מתחת לאפס מעלות. יש לנו עוד כ 450 מטרים לטיפוס. נשמע לא הרבה בכלל והרגשתי שתיק-תק מסיימים, אך זה לא היה המצב בפועל. לפנינו טיפוס טכני, מורכב, סלעי, מצריך חבלים וכן ללכת מחוברים. וכמובן קסדה חובה!
השטח הפך לקשה יותר ככל שהמשכנו גבוה יותר ברכס. יש הרבה מעברים חשופים וקטעים של סלע. העליה תלולה וקשה מלווה בסלעים גדולים והליכה על קטעים של סכינים. המסלול מכונה פאסו דה לה מורטה (מעבר המוות) בגלל הפוטנציאל לנפילת סלעים.
קטע טיפוס זה רופף, תלול וחשוף מאוד. אני חושבת שלא מעריכים מספיק את ההר זה ולא מכניסים אותו לקטגוריה האתגרית הראויה לו. יש קטעים משמעותיים מאוד שאם עושים תנועה לא נכונה או הולכים לא מחוברים ומחליקים, זה יכול להיגמר באסון.
לאחר 4 שעות הגענו כולנו, קבוצה שלמה, לפסגת אילניצה נורטה. הפסגה עצמה צרה בצורת מדף קטן ואוורירי עם צלב מתכת. אין הרבה מקום להרבה אנשים. בכל הצלחנו להתיישב להצטלם יחד.
לאחר כ-10 דקות שהייה על הפסגה יש להתכונן לירידה. הירידה עוברת בדרך אחרת, שביל אחר כולל דריכה באזור אדמה וולקנית רכה מאוד בשיפוע תלול למדי. מזג האוויר המשיך להיות קשוח וסערת הרעמים לא פסקה כאשר ברד חזק נופל עלינו. היו פעמים שהיה חושך מוחלט וערפל כבד כיסה את כל הטבע וכלל לא היה ניתן לראות אדם לפניי, מזל שהלכנו כולנו מחוברים.
לאחר כמעט 12 שעות חזרנו למקום שהתחלנו, מקום החניה. לא הספיק שהיה לנו יום כל כך ארוך ומתיש, המיניבוס שהיה אמור להמתין לנו, לא הצליח להגיע למקום לאור הצפות של גשם חזק. וכעת כשאנחנו עייפים כל כך, חייבים להחליט האם לרדת למטה, ירידה שלוקחת בין שעה לשעה וחצי או להמתין לחילוץ. לאחר חצי שעה התלבטויות, הצליחו המדריכים המקומיים לארגן ג’יפים לירידה עד למיניבוס שחיכה לנו.
הזמן זה שחיכינו בשטח פתוח, המבול שלא הפסיק לרדת, העייפות והרטיבות החלישו אותי מאוד והרגשתי שאני מתקררת וכל הגוף מרגיש לא טוב. בגובה אסור לחלות, אפילו לא להתקרר טיפה, כל מחלה רק מתעצמת ולא ניתן להבריא. בראשי עברה מחשבה שהחולשה שאני חשה יכולה לסכן את הטיפוס הבא שלי. זה היה יום ארוך. ארוך מאוד. לאחר נסיעה של שעה במיניבוס הגענו למלון. מקלחת חמה, הרבה תה חם, הרבה ויטמינים ודאגה של כל הקבוצה אכן עזרה לי לקום בבוקר חדשה ליום חדש לקראת טיפוס הר געש חדש.
למחרת יש לנו יום מנוחה ומעבר למקום חדש והכנה לקראת טיפוס מרגש- הר הגעש קוטופקסי (5,897 מטרים).
מאת: דניאל וולפסון – הישראלית הראשונה והיחידה שטיפסה לפסגת האוורסט. ההובי ואהבה הכי גדולה שלה – טיפוס הרים. המוטו שלה – אני לא כובשת את הר והמטרה אינה הפסגה. השביל הוא הדרך וזה המסע של החיים שלי. ספורטאית ומטפסת הרים ישראלית שמשימתה כעת אחרי האוורסט היא להשלים את 7 הפסגות ולחצות את אנטרקטיקה והקוטב הצפוני. עו”ד במקצועה.
מצטרפים לווצאפ של אאוטפאנל!
הצטרפו עכשיו לקבוצה השקטה שלנו וקבלו את כל הכתבות החדשות על עולם האאוטדור.
