במשך שישה ימים אפרת בן חמו גילתה את האלפים הצרפתיים מזווית פחות מוכרת. מסלול רחוק מהעומס של הטרקים המפורסמים. פחות מטיילים, יותר שקט, והרבה יותר תחושה של גילוי. בין פסגות, אגמים ובקתות מבודדות, טרק בופורטן הצליח לאתגר אותה.
מכירים את זה שתמיד יש את הבקתה האחת שהחליטה לשבש את כל התכנון של הטרק? אצלי כבר מהבית הבנתי שאחת הבקתות לא פעילה. אז מצאתי בקתה חלופית, רחוקה יותר לצערי, ובמקום לרדת וללכת על הכביש, פתחתי את תוכנת הניווט וחיפשתי שביל אחר. כזה שיוסיף עוד קצת נוף לדרך אבל הוסיף גם עליה וירידה. בבית, עם המזגן, התוכנית נראתה מצוין וספגה הכל. בשטח, הרגליים היו קצת פחות משוכנעות שזה רעיון טוב. אבל כבר התחלנו לעלות, אז עשינו את זה כמו גדולות!
אל תפסידו כתבות, הניוזלטר ממש נוח:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
גדולות – כי זה היה בסוף של יום ארוך, עם לא מעט עליות, ירידות והרבה נופים. השעה מאוחרת, וגיסתי ואני עדיין מטפסות. הדרך לא ממש עשתה לנו חיים קלים, דרדרת אבנים, עמודי חשמל ענקיים ושום נוף שיצדיק את המאמץ הזה. ואז, ממש לפני הפסגה, מופיע עדר יעלים ומסתכל עלינו מלמעלה.
עוד כמה צעדים, ופסגת Col des Fours נפתחה לפנינו. זה הנוף שאתם רואים בתמונת הפתיחה והוא בדיוק הסיבה שבשבילה מטפסים באחד האזורים היפים ביותר באלפים הצרפתיים. כאן, אפילו השינויים בתוכנית יצאו מרשימים.
Tour du Beaufortain – איפה אנחנו בעצם?
בופורטן נמצא בלב האלפים הצרפתיים, מדרום־מזרח למון בלאן, והוא פחות מוכר ועמוס מהטרקים המפורסמים שסביבו. ועל זה עוד ארחיב בהמשך, כי אי אפשר לדבר על טרק בופורטן בלי לדבר על היתרון שלו.
Tour du Beaufortain הוא מסלול מעגלי שעובר בין פסגות, ועמקים, אגמים וכפרים, עם לינה בבקתות קטנות לאורך הדרך. וזה עדיין האלפים, שיהיה ברור- הנופים מדהימים, העליות מורגשות היטב ברגליים, אבל הכול מרגיש קצת יותר רגוע, פחות צפוף, יותר צרפתי ועם הרבה יותר תחושה של גילוי. לפחות ככה אני הרגשתי. מפת הטרק לשימושכם:
טרק סובב בופורטן (Tour du Beaufortain): מיקום ואופי המסלול
- אורך: כ־100-110 ק"מ ב-6-8 ימים.
- רמת קושי: בינוני- קשה
- סה"כ עלייה וירידה: כ-6,500 עד 7,200 מטרים.
- סימון שבילים: פסים של צהוב ואדום
- עונה מומלצת: אמצע יוני-אמצע ספטמבר
- תחילת המסלול: מסלול מעגלי (Loop) המתחיל ומסתיים לרוב בכפר Queige (קג')
- קובץ לניווט (מסודר לפי 6 ימים, כל יום בנפרד) תורידו את מפות המדינות אופליין מראש. מאחר ובקתה אחת בטרק הייתה סגורה, ביצעתי הליכה לבקתה אחרת.
איך מגיעים מתחנת ז'נבה ואלברטוויל?
נחתנו בבוקר מוקדם בז׳נבה שוויץ, ומשם לקחנו אוטובוס לאנסי בצרפת. עצרנו שם להשלמת ציוד, יש בעיר כמה חנויות טיולים טובות. משם המשכנו באוטובוס לעיר Albertville, בה העברנו את הלילה. האמת? עיר על הדרך, לא מעניינת. בסביבות 18:30 העיר כבר מתחילה להוריד הילוך, ואנחנו הבנו שהערב הולך להיות רגוע מאוד בדירה ששכרנו.
למחרת בבוקר לקחנו אוטובוס מקומי שבעונה הוא בחינם ל־ Queige (חפשו את תחנת המידע בעיר). זה כפר קטן שנמצא כ־10 ק״מ מאלברטוויל. ירדנו מהאוטובוס, סידרנו את התרמילים ויצאנו לדרך. כבר אין אוטובוסים, אין חנויות ציוד, כן יש מאפייה טובה. זהו, מכאן מתחיל ה־Tour du Beaufortain.
היום הראשון: אתגר הטיפוס וההליכה ביער
היום הראשון התחיל ב־Queige, וכבר מהרגע הראשון הבנו שהיום הזה הולך לעסוק בעיקר בטיפוס. עלינו 1,276 מטר וירדנו עוד 246 מטר, ורוב הדרך עברה בתוך יער. שזה דווקא נחמד כשמחפשים צל, אבל קצת פחות כשאתם מגיעים לאלפים ומחכים לנוף של פסגות ומקבלים… עצים. הרבה עצים.
בפועל כמעט לא ראינו את הנוף, וזה היה די מאכזב אחרי כל הציפייה. אבל, היי רגע, אל תעברו הלאה, יש לי הצעה אחרת להתחלה.
טיפ מסלול: איך לקצר את הטיפוס ביום הראשון?
בדיעבד, אפשר להתחיל את הטרק קצת אחרת. אפשרות אחת היא להשתמש ברכבל ולעלות לנקודה גבוהה יותר, וכך לחסוך חלק מהטיפוס ואפילו יום הליכה. אפשרות נוספת היא להגיע במונית לבקתת Refuge du Lachat כבר בערב שלפני, ולצאת משם בבוקר. זו כבר התחלה הרבה יותר "אלפינית", פחות יער ויותר פסגות.
אם חשוב לכם לעשות את המסלול הרשמי בדיוק כפי שהוא, תתחילו ב־Queige. אבל אם אתם רוצים להגיע קצת יותר מהר לנופים שבשבילם באתם עד האלפים, בהחלט שווה לשקול סוג של קיצור דרך.
חוויית הלינה והאירוח בבקתות ההרים
ברוב הבקתות קבלת המטיילים מתחילה רק בסביבות 16:00. אם הגעתם מוקדם, אין הרבה מה לעשות חוץ מלחכות בחוץ. כך דווקא בזמן ההמתנה, פגשנו שני מטיילים ישראלים. למעשה, הם היו המטיילים הלא־מקומיים היחידים שפגשנו לאורך כל הטרק. כן, זה אומר משהו עלינו הישראלים אבל גם על בופורטן: רוב המטיילים כאן הם צרפתים, וזה בדיוק חלק מהקסם שלו.
גם לבקתות יש את השגרה שלהן: את נעלי ההליכה מורידים בחוץ, את התרמילים משאירים בחדר ייעודי. בחדר השינה מחכה לכל מטייל מיטה בסיסית וארגז אישי מתחת לציוד. גודל החדר משתנה מבקתה לבקתה. לפעמים מדובר בחדר קטן של 4 אנשים, לפעמים ב־8, ובחלק מהבקתות יש רק חדר אחד גדול לכולם. השירותים והמקלחת בדרך כלל נמצאים מחוץ לחדרים ומשותפים לכל המטיילים.
רוצים את הכתבות לטלפון?הצטרפו לערוץ הוואטסאפ הרשמי שלנו * ערוץ שקט, רק כשלוש כתבות בשבוע |
תזונה במסלול: ארוחות ערב, בוקר והצטיידות
והאוכל? הפתעה לטובה. ברוב הבקתות קיבלנו ארוחה מסודרת שכללה מרק או סלט כרוב וגזר, מנה עיקרית בשרית או צמחונית וכמובן קינוח- בכל זאת, אנחנו בצרפת. אם אתם צמחונים, חשוב לציין את זה ולהזמין מראש, בדרך כלל במייל. בבוקר מחכה ארוחת בוקר צרפתית קלאסית: טוסט, ריבה וקפה. לא בדיוק בופה של מלון, אבל זה בהחלט עושה את העבודה. רוצים לקחת אוכל לדרך? אפשר להזמין מראש ארוחת צהריים ארוזה בתוספת תשלום.
הנוף האלפיני נחשף: מעבר מעצים לפסגות הפתוחות
בלילה ירד גשם, וכשקמנו בבוקר כבר היה ברור שכדאי לצאת מוכנות ליום רטוב. אחרי ארוחת הבוקר לבשנו שכבות, הוצאנו את מעילי הגשם ויצאנו לדרך. לשמחתנו, פגשנו רק רוחות חזקות ושמיים קודרים, אבל דווקא מזג האוויר הזה הוסיף לתמונות משהו דרמטי ומעניין. והכי חשוב- סוף סוף התחלנו לראות נוף. אחרי יום אתמול בתוך היער, פתאום נפתחו מולנו ההרים והעמקים. גם היום חיכו לנו לא מעט עליות וירידות, אבל הפעם כל טיפוס קיבל תמורה בנוף.
היערכות למזג אוויר משתנה בהרים
מזג האוויר בבופורטן יכול להשתנות מהר, גם בעונה שבה רוב הימים אמורים להיות נעימים. אנחנו פגשנו גשם, ערפל ורוחות חזקות, ולכן כדאי לצאת בכל בוקר כשערוכים לשינוי ולא לסמוך רק על התחזית. מעיל גשם, שכבות וביגוד יבש בתרמיל הם מבחינתי חובה.
חשוב גם להיות גמישים עם המסלול, אם שביל נסגר, מזג האוויר משתנה או שהראות יורדת, צריך להיות מוכנים לשנות כיוון, לבחור שביל חלופי, לקצר את היום או אפילו רגע לעצור ולתת להכל לעבור.
לפחות עצירה אחת בבקתה בדרך. ביום גשום וערפילי זו הייתה הזדמנות להיכנס, להתחמם עם קפה או שוקו חם, ובימים החמים עצרנו למשקה קר ולכמה דקות מנוחה. היה גם בונוס קטן, אבל חשוב מאוד אחרי כמה שעות על השביל- שירותים נקיים. מי שמבינה אותי, מעריכה את המידע.
חלופות טיול: ריצת שטח, אופני הרים ורכבלים
בופורטן הוא לא רק יעד למי שאוהב ללכת עם תרמיל על הגב. אפשר לטייל באזור גם בריצה, באופני הרים. אפשר גם לשלב רכבלים כדי לקצר קטעים או פשוט להגיע מהר יותר לגובה. אנחנו גילינו את זה ב־Refuge de Roselette, בסוף היום השני: כשמצאנו את עצמנו ישנות באותו לילה עם חבורת רצים ועם חבורת רוכבי אופני הרים. כל קבוצה עשתה באותו יום מספר קילומטרים שונה, בהתאם לקצב ולמסלול שבחרה. בסוף, כולנו הגענו לבקתה, לארוחה חמה עם סיפורים טובים על הדרך.
מסורת אלפינית: ליקר ה-Génépi בבקתת Roselette
אגב, בבקתת Refuge de Roselette יש עוד משהו ששווה לנסות- Génépi, ליקר צמחים אלפיני מסורתי וחזק למדי, שמגישים אחרי הארוחה. אחרי יום של הליכה ולפני השינה, בהחלט שווה כוסית קטנה. בלילה שוב ירד גשם, אבל בבוקר חיכתה לנו הפתעה טובה: השמש יצאה והעננים התפזרו. בוקר חדש.
בופורטן פוגש את מסלול סובב מון בלאן (TMB)
היום השלישי היה כבר סיפור אחר לגמרי. אחרי יומיים של שקט בתחושה שההר כולו שלנו, הגענו לקטע משותף בחלקו עם Tour du Mont Blanc. פתאום מצאנו את עצמנו בתוך המון מטיילים. כל פינה יפה שרציתי לצלם כבר כללה דמות אדם בתוכה. ככה נראה טרק מון בלאן- הרבה יותר עמוס, אבל יש לזה גם יתרונות: יותר אנשים בדרך, יותר אווירה, יותר בקתות.
כשהתוכניות משתנות
בקתת Refuge de la Croix du Bonhomme, שבה תכננו לסיים את היום, הייתה סגורה לשיפוצים, ולכן נאלצנו לשנות תוכניות ולהאריך את יום ההליכה עד Refuge des Mottets, שכבר נמצאת על מסלול ה־Tour du Mont Blanc. ההבדל הורגש מיד. אחרי כמה ימים של בקתות קטנות ואווירה רגועה, פתאום הגענו למקום הומה, עם הרבה מטיילים והרבה יותר תנועה.
אל תפסידו עוד כתבות מעולות:
מצד שני, כשיש הרבה אנשים יש גם הרבה ידיים עובדות, וארוחת הערב והבוקר התנהלו שם כמעט כמו מבצע צבאי קטן, הכל מתקתק ובקצב.
גם הלינה הייתה שונה: במקום חדר מרכזי אחד קטן, יש בבקתה חדרי שינה קטנים וגדולים עם לא מעט אנשים. אנחנו דווקא זכינו בחדר של ארבעה, רק שהשותף הקנדי שלנו החליט לתרום את חלקו לחוויה ונחר כל הלילה. אז ראו הוזהרתם: בטרקים בינלאומיים יש דברים שלא כתובים במדריך. אטמי אוזניים הם ציוד חובה.
לשם שינוי, ביום הזה לא היה חסר ממי לבקש שיצלם אותנו יחד. גיסתי רבקה ואני
קליטה סלולרית, אינטרנט ותקשורת בחירום
הגענו עם סים מהארץ ותוכנית סלולרית מסודרת, ברוב המקומות שבהם הייתה קליטה היא עבדה מצוין. על Wi-Fi דווקא לא כדאי לבנות: ברוב הבקתות אין בכלל. גם הקליטה הסלולרית מגיעה ונעלמת בהתאם לגובה ולמיקום. באזור הגבול עם איטליה, למשל, לא הייתה קליטה בכלל. בערב עוד הסתובבתי קצת, טיפסתי לכמה נקודות בכיוונים שונים וניסיתי למצוא מקום שבו הטלפון יחליט להתעורר לחיים. זה לא קרה. במקרה חירום, לבעלת הבקתה יש טלפון לווייני, כך שלפחות מבחינת ביטחון יש פתרון.
אפליקציות ניווט ומפות אופליין בטרק
אז איך הסתדרנו בלי קליטה ובלי אינטרנט לניווט? פשוט- התכוננו מראש. השתמשנו באפליקציית ניווט עם מפות אופליין שהורדנו עוד מהארץ את כל המסלולים שתכננו ללכת בהם. כך, גם כשהטלפון החליט שאין בינינו לבין העולם החיצון שום קשר, עדיין יכולנו לראות איפה אנחנו, לאן השביל ממשיך וכמה נשאר עד היעד.
סגנונות טיול: לינת שטח, העברת ציוד וטיולים מאורגנים
בבופורטן אפשר לבחור איך לטייל: מי שבוחר באוהל צריך לקחת בחשבון שיש מגבלות על לינת שטח. יש איסורים במיוחד סביב אגמים ומאגרי מים, לכן כדאי לבדוק מראש איפה מותר להקים אוהל. גם העברת תיקים היא לא עניין אוטומטי, לא לכל הבקתות יש גישה סלולה, ולכן החברות המקומיות מעבירות ציוד רק בימים ובקטעים שבהם זה אפשרי. מי שמעדיף לוותר על כל ההתעסקות הלוגיסטית יכול להצטרף לטיול מאורגן של חברה צרפתית מקומית. אני, בחיפוש שלי, לא מצאתי כרגע חברה ישראלית שמוציאה קבוצה קבועה לבופורטן. אז הנה, אני זורקת את הכפפה, אולי הגיע הזמן שמישהו ירים אותה.
רמת הקושי, לא חייבים למהר
הטרק הזה מוגדר כבינוני-קשה, ובעיניי כדאי להגיע אליו בכושר טוב. לא צריך להיות ספורטאי־על, אבל כן כדאי שהרגליים יהיו מוכנות לכמה ימים של עליות וירידות מצטברות. בנוסף, יש הבדל גדול בין לעשות אותו ב־6 ימים, לבין פריסה על הרבה יותר ימים קלים יותר.
באחד הערבים בבקתה פגשנו קבוצה של מטיילים מבוגרים שתכננה את המסלול לפי הבקתות שהתאימו לה והלכה רק 6–10 ק״מ ביום. הם ממש לא מיהרו לשום מקום. וזה אולי בדיוק מה שצריך לזכור: אפשר להתאים את המרחקים. לארגן את הקצב והבקתות ליכולת שלכם ועדיין להנות מהאלפים הצרפתים.
היום הרביעי: סוף סוף קליטה
את היום הרביעי התחלנו בהליכה על הכביש לכיוון הכפר הפצפון Les Chapieux. אחרי יום ולילה בלי קליטה, הדבר הראשון שחיפשנו היה Wi-Fi או סימני קליטה. מצאנו אותו בבית הקפה L'épicerie des Chapieux, הזמנו קפה וקרואסון, התיישבנו, התחברנו לרשת. שלחנו למשפחה הודעה שאנחנו בסדר. משם כבר התחיל החלק הרציני של היום בטיפוס של כ־1,100 מטר.
העלייה לפסגת Col du Grand Fond
העלייה הייתה יחסית מתונה ונוחה, והדרך עברה בשטח פתוח, עם נחלים וזרימות מים, פרות שרועות והרבה שמש. לקראת סיום השביל התחיל לשנות אופי והפך תלול וקשוח יותר, עם אבנים ובולדרים עד הפסגה. גם כאן, כשהגענו לפסגת Col du Grand Fond, היה ברור שהמאמץ השתלם. הנוף שנפתח מולנו היה מרשים ביופיו.
פסגת Col du Grand Fond (2,671 מטרים): נקודת השיא
תצפית Col du Grand Fond היא אחד הרגעים המרשימים בטרק, וגם הנקודה הגבוהה ביותר שאליה הגענו כ־2,671 מטר. כשהגענו לפסגה, הנוף נפתח משני הצדדים. מצד אחד העמקים והפסגות של בופורטן, ומהצד השני נוף רחב לכיוון המון בלאן וההרים סביבו. אחרי כל העלייה, לעמוד שם, להסתכל למטה על האגם ולזהות את הבקתה שבה נישן הלילה- היה סיום נהדר ליום הליכה.
בקתת Refuge de Presset: קיימות ולינה בגובה
הגענו לבקתת Refuge de Presset, וכבר בקבלה הבנו שכאן ממש לא כדאי להגיע בלי הזמנה. בדיוק כשנכנסנו, מטייל אחר קיבל מבעלת הבקתה את הבשורה שאין מקום והוא לא יוכל להישאר ללילה. אנחנו שהזמנו מראש, קיבלנו הסבר קצר על המקום:
- אין דרך להגיע לכאן אלא בהליכה או בריצה- תבחרו
- את רוב הציוד והמזון מביאים בהטסה
- החשמל מגיע ממערכות סולאריות, אין כבלי חשמל
- המים לשתייה מגיעים מהאגם. לכן גם אין מקלחת במקום
בקיצור, זו בקתה שבה קיימות היא לא סיסמה אלא חלק מהחיים עצמם. המיקום, התנאים והחשיבה שמאחורי המקום הפכו אותה לאחת הבקתות שהכי הרשימו אותי בטרק. אחרי סיור קצר בבקתה החלטתי להקדיש לה כתבה נפרדת.
יום המבחן כשהגשם מגיע
בלילה ירד גשם, שהמשיך גם בבוקר, יחד עם ערפל כבד. יצאנו מוקדם, כי לפנינו חיכה יום ארוך עם לא מעט עליות וירידות. הראות קדימה הייתה מוגבלת מאוד, ולכן הלכנו לאט ובטוח. הגשם הרטיב את השביל ואת כל מה שמסביב כולל, את כל הציוד שלנו. זה היה יום המבחן. גשם הוא חלק מהעניין כשמטיילים בגבהים כאלה, ובטרק כזה צריך להיות מוכנים אליו. מעיל גשם טוב זה נחמד, השאלה האמיתית היא מה קורה אחרי כמה שעות כשהכל כבר רטוב.
לאט־לאט הגשם והערפל התחילו להתפוגג. כשהגענו לתחתית הירידה כבר היה קצת יותר ברור מה קורה סביבנו. לשמחתנו, בסוף הירידה נכנסנו ל־Refuge de la Coire, שם עצרנו לשוקו חם, נתנו לבגדים להתייבש קצת וישבנו ליהנות מהנוף מסביב.
מים בדרך ואיך מתמודדים
פגשנו לא מעט פרות בדרך, חלקן עמדו על השביל, אין טעם להזיז אותן, פשוט טפסו מעט גבוה יותר ועקפו. השטח פתוח והשקט כמעט מוחלט ומהפנט. יש משהו מיוחד בתחושה הזאת של ללכת לבד בתוך כל המרחב העצום הזה, בלי כמעט לראות אנשים. המשכנו עד שהגענו לאגם קטן, שם עצרנו למנוחה.
נושא המים היה די פשוט מבחינתי, גם כי זה כבר היה סוף העונה והתחיל להתקרר. בכל בוקר יצאתי מהבקתה עם שני ליטר מים בתרמיל, ובמהלך היום, אם ראיתי שאני צריכה עוד, מילאתי בבקתות שבדרך או באחד הנחלים שפגשנו. כמובן שלא שתיתי ישירות מהנחל, השתמשתי באמצעי לטיהור מים שהיה איתי.
עלויות ותקציב יומי מומלץ לטרק
מבחינת תקציב לטרק, כדאי לחשב סביב 85-100 יורו לאדם ליום. הסכום כולל את הלינה והאוכל בבקתות, אבל גם את ההוצאות הקטנות שמצטברות בדרך של קפה, שוקו חם, שתייה קרה, נשנושים. חשוב להגיע עם מספיק מזומן ביורו, כי ברוב הבקתות אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי, בין היתר בגלל בעיות קליטה.
חוויות בבקתה האחרונה
בבקתה האחרונה כבר הרגשנו את היום האחרון של הטרק מתקרב. אחרי המקלחת התיישבנו עם קפה, ובערב אכלנו ארוחת ערב מול השקיעה. ברוב הבקתות בדרך כלל הושיבו אותנו בשולחן נפרד, אבל אנחנו תמיד ביקשנו להצטרף לשולחן של המטיילים הצרפתים. קצת אנגלית, קצת תנועות ידיים והרבה חיוכים, ואיך שהוא מתחילה שיחה על מה שעברנו עד עכשיו ומה מחכה לנו מחר. בכל בוקר נפגשנו עם עוד מנהג צרפתי מעניין: את קפה הבוקר שותים בקערת הקונפלקס. מתרגלים.
יום אחרון בהחלט
את היום האחרון התחלנו בידיעה שרוב הדרך לפנינו היא ירידה של כ־1,850 מטר. זה לא מעט, מסכימה, אבל לפחות המרחק היה קצר יחסית כ־16 ק"מ. וכמו שאנחנו כבר יודעות בטרק הזה, לפני שמתחילים לרדת צריך קודם לעלות… אז טיפסנו ל־Col des Lacs, ומשם קיבלנו את נוף הפסגות האחרון שלנו לטרק. עוד עצירה קטנה להסתכל, לצלם ולהיפרד מהאלפים, ואז התחלנו את הירידה הארוכה חזרה לעיר Albertville .
למרות העייפות של סוף הטרק, אני ממליצה לקחת את האוטובוס לאנסי ולישון שם את הלילה. אחרי כמה ימים של הרים, מקלחות בבקתות ותרמיל על הגב, כיף לחזור לעיר: להסתובב קצת בין הרחובות והסמטאות, לאכול ארוחה טובה וכמובן לראות את האגם והעיר העתיקה. נכון, הרגליים כבר צולעות ומבקשות מיטה ולא עוד הליכה, אבל אנסי היא בדיוק המקום להוריד הילוך, ליהנות מערב אחרון בצרפת ולסיים את הטרק בצורה יותר מפנקת.
זהו, אז למה לכם לבחור דווקא סובב בופורטן?
אז למה דווקא סובב בופורטן? כי הוא נותן שילוב מצוין של כל מה שמחפשים בטרק באלפים שזה נופים מרשימים, מגוון של שטח, בקתות פשוטות ותחושת פרא, בלי העומס של הטרקים המפורסמים יותר. הוא בהחלט מאתגר, בעיקר בגלל הצטברות העליות והירידות, אבל אפשר להתאים את הקצב ולפרוס את המסלול על יותר ימים. מבחינתי, זהו טרק מאוזן. הוא מספיק מאתגר כדי להרגיש שעשינו משהו, מספיק מגוון כדי שלא ישעמם, ובעיקר כזה שמשאיר תחושה שעוד לא גילינו את הכול.
בערב האחרון של הטרק, בארוחת הערב, ישבנו ליד אמא ובת שדיברו אנגלית מצוינת. השווינו חוויות וסיפרנו אילו טרקים כבר עשינו ומה אנחנו עוד מתכננות. בשלב מסוים שאלתי את האמא: "אז איזה טרק את ממליצה לי לעשות בפעם הבאה בצרפת?" היא לקחה רגע למחשבה וענתה: "טרק בונואז. אם צלחתן את בופורטן בהצלחה, אתן מוכנות לבונואז." כנראה שאין דרך טובה יותר לסיים טרק מאשר לקבל המלצה לטרק הבא.
כתבה וצילמה: אפרת בן חמו
תגובות ושאלות על הכתבה – באינסטגרם של אאוטפאנל
אל תפסידו כתבות מעולות:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
