ההתחממות הגלובלית לא פוסחת על הים – האלמוגים מתים

אילת מציעה מגוון רחב של אטרקציות למטיילים. רבים מאיתנו בוחרים בשנרוקל או צלילה. חקירת הטבע בים סוף, היא אטרקציה המושכת כמעט כל אדם, חוץ מכאלה שמפחדים מדגים. אבל התענוג הזה וכל היופי שלו נמצא בסכנת קיום, כבר בימי חיינו. האלמוגים מתים.

התחממות גלובלית

על פי ה IPCC, הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים, ההשפעות של ההתחממות הגלובלית יכללו בין היתר: גלי חום, בצורות וקריסת קרחונים. רק למקרה שזה לא נשמע דחוף מספיק, בדו”ח האחרון שיצא ע”י ה-IPCC הם השתמשו במילים האלה: “SOS! Summer of smoke” ו-“Too hot to help!”. ההתחממות הגלובלית מאיימת גם על עתיד מפרץ האלמוגים באילת, ועתידם של כלל אלמוגי העולם. מכיוון שהאלמוגים הם הבונים העיקריים של השוניות, ותומכים ביותר מ-25% מהמגוון הביולוגי הימי, החיים באוקיינוס ​​עלולים להיות בסכנה חמורה. אם אין אלמוגים, אין את החיים שאנחנו מכירים מתחת למים.

עליית טמפרטורת המים מהווה את עיקר הבעיה ביכולת ההישרדות של אלמוגי העולם. אז נפגשתי עם פרופסור מעוז פיין, מהמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת, הוא הקדיש את חייו לים, ועכשיו פועל לשימור האלמוגים. הייתי צריכה קצת עזרה להבין מה חומרת המצב. כולם אומרים כמה הוא קשה, אבל לפחות אני לא הבנתי את ההשפעה המיידית שיש להתחממות הגלובלית על חיי הים. פרופ’ פיין התחיל את השיחה איתי בנתון הזה: אלמוגי העולם גוססים, ב-30 שנה האחרונות איבדנו 50 אחוז מכלל מפרצי האלמוגים בעולם. ההערכה היא שעד 2050 יישארו רק 10%. אלו חדשות רעות. 

ואני חושבת, אכן חדשות רעות מאוד. אלה נתונים שכמעט לא משאירים בי תקווה, לפני 30 שנה אמנם לא הייתה המודעות שישנה היום, אבל יחד עם זאת לפני 30 שנה היו רק קצת יותר מ-5 מיליארד אנשים בעולם. לאחרונה מספר זה התקבע על 8 מיליארד. מה שאומר שאנחנו כנראה מזהמים לא פחות, אנחנו צורכים יותר חשמל, יש יותר רכבים על הכביש ומייצרים יותר זבל. 

אז מה בעצם הורג את האלמוגים? פיין מסביר, כשטמפרטורת מי הים עולה, הסימביוזה המיוחדת בין חיית האלמוגים לסימביונט האצות מפסיקה להתקיים. והאלמוגים ימותו בקרוב בגלל רעב ואיבוד מקור האנרגיה העיקרי. תהליך זה נקרא הַלבָּנָה.

ניסויים להצלת האלמוגים

במכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, נערכים מספר ניסויים שמטרתם לנבא את יכולת ההתמודדות של האלמוגים בים סוף עם מזגי האוויר שעתידים לפקוד את האזור. פרופ’ פיין והצוות שלו יכולים ליצור תרחישים שונים של שינויי אקלים ב-80 אקווריומים. רובוט שנושא חיישנים נע ממיכל אחד למשנהו, ומתעד את התנאים בהם האלמוגים נמצאים ואת מצבם. הצוות מודד את תגובת האלמוגים, כלומר, מודדים את החמצן שהאלמוג משתמש בו דרך הנשימה, אך גם את החמצן שאצות האלמוגים מייצרות באמצעות פוטוסינתזה.

לאחרונה ניסוי חדש החל, בו פרופ’ פיין והצוות שלו מודדים את שרידות האלמוגים בסביבה הטבעית שלהם, כלומר, בים. מעוז מסביר: יש לנו חיישנים בשונית, שעושים פחות או יותר אותו הדבר. שימוש בחיישנים המודדים את הביצועים הפיזיולוגיים של האלמוגים בשונית, ושידור מידע מקוון לנסיינים, אך גם לציבור.

המידע על מצב האלמוגים המשתתפים בניסוי עובר ישירות למדענים בעולם, מה שיכול לסייע להם בניסויים דומים שהם מבצעים בריף אלמוגים אחר. ניסוי זה נעשה בקו החוף של אילת אך גם בעקבה, מה שמספק לצוות הבנה טובה יותר על חיי האלמוגים בים האדום.

התקווה

בעוד ששוניות האלמוגים ברחבי העולם צפויות למות בעוד 30 שנה, לשוניות האלמוגים של אילת ועקבה יש עוד תקווה קטנה. איך זה יכול להיות? פרופ’ מסביר, גילינו במתקן הזה וגם בתצפיות בים שהשוניות שלנו מסתדרות די טוב. הם מעולם לא חוו שום אירוע תמותה שנגרם בעיקר מהלבנה שהיא התופעה המתרחשת בעקבות עליית טמפרטורת מי הים. 

אלמוגים ברחבי העולם ילבינו וימותו במעלה אחת או שתיים מעל הטמפרטורה המרבית בקיץ, בעוד האלמוגים בים האדום ילבינו ב 4-6 מעלות מעל הטמפרטורה המרבית בקיץ.

פרופ’ פיין מסביר שכאשר האלמוגים הללו מגיעים לים האדום, וזה קורה לפני לא יותר מ-6000 שנה, הם מתיישבים תחילה בים האדום הדרומי כשהטמפרטורות בקיץ יכולות להגיע ל-33 מעלות. אז הם נאלצו לעבור תנאים חמים מאוד. במובן מסוים נוצר תהליך בחירה ותהליך אבולוציוני שבו שרדו רק האלמוגים שיכולים לעמוד בתנאים הקשים.

כשתהליך זה הסתיים, האלמוגים החלו לנדוד צפונה והגיעו למפרץ אילת ועקבה. אבל צריך לזכור שזה תהליך שלקח 6000 שנה, בעוד שהאלמוגי העולם צריכים להסתגל לחום בתוך כמה עשרות שנים, מה שכנראה לא משאיר להם יותר מידיי סיכויים. אבל החדשות הטובות, אם אתם אנשים אופטימיסטים, הם שייתכן מאוד כי מפרץ אילת תהייה בעלת השונית האחרונה שתשרוד בתנאים המתפתחים באוקיינוסים.

תגובת שרשת

כמו שכבר ציינו, אם אין אלמוגים, אין בעלי חיים אחרים במים, כי אלה מסתמכים על האלמוגים למחייה. מה שאומר שההשפעה של הכחדת שוניות האלמוגים, תשתקף לא רק בחיי הים, אלא גם בכלכלת העולם. רבים מסתמכים על החיים בים ​​כדי לספק מזון ועבודה, כמו גם תיירות. מדינות עולם שלישי מסתמכות על בעלי החיים הימיים כמקור מזון בסיסי. 

הזיהום הימי שהורג את האלמוגים מגיע ממקורות שונים, כמו זיהום המים והאוויר ואפילו זיהום של סאונד. מסתבר שאפילו הרעשים החזקים שמגיעים מהחוף משפיעים על יכולת האלמוגים לשרוד. אבל לא מדובר רק בזיהומים, אלא גם השפעה ישירה של בני אדם, מזיקה לאלמוגים, צוללנים ותיירים שאינם מודעים לחשיבות של האלמוגים, פוגעים בהם בכך שנוגעים בבעלי החיים או חותכים אותם. אם זה תוך כדי שחייה או בעת התפעלות.

המחשבות האחרונות שלי בנושא 

אחרי הביקור שלי באילת אצל פרופ’ פיין לא ישנתי שבועיים, המחשבה שחיי הים עומדים להסתיים ממש בקרוב היא מטרידה. הילדים והנכדים שלנו כבר לא יזכו לראות את הנפלאות שאנחנו עדים להם כל פעם כשאנחנו יורדים לאילת. יש מה לעשות, אפשר לשנות ולהאט את ההרס, אבל לצערנו מנהיגי העולם לא מצליחים להגיע להסכמות בנושא, התחייבויות אמיתיות לשינוי. ואלה שכן הבטיחו לשנות, הציבו יעדים כל כך רחוקים שאותם המנהיגים כבר לא יהיו בחיים כדי לראות אם הם עמדו ביעד או לא. בנוסף, מי שזקוק לשינוי הכי דרסטי, הודו וסין, שמייצרות זבל יותר מתוכניות ראילטי, לא בדיוק נמצאות בגישה הנכונה. הודו אכן קולטת אליהם פלסטיק למיחזור, אבל זה הולך להסתיים ממש בקרוב. הכדור שאנחנו חיים עליו זקוק לנו, עכשיו זה עלינו לפעול. 

בתור מטיילים, תרימו את הזבל אחריכם, אפילו אם הוא לא שלכם. תשמרו על השקט, אל תזרקו בדלי סיגריה בטבע ותשתדלו להשאיר את הטבע כמו שהוא אמור להיות, נקי. כשאתם צוללים או משנרקלים, אל תגעו בבעלי החיים, שזה כולל גם אלמוגים. כשטיילתי בדרום אמריקה הגענו לעיירה בבוליביה ממנה יוצאים ישראלים לטרקים בג’ונגלים. רוב הישראלים עשו את אותו המסלול. מסלול שמבטיח תפיסה של דולפינים ורודים בנהר האמזונס, כשזה קורה הם מראים לכל התיירים שנמצאים באזור את הממצא המרתק, כל אחד נותן ליטוף ומחזירים את הדולפין למים.

מקומיים סיפרו לי שהליטוף התמים הזה, עם הזמן, הורג את הדולפינים. מי שהיה באמזונס מכיר את כמות היתושים שיש באזור, והחומרים נגד היתושים שיש לנו על הידיים זה מה שהורג את הדולפינים הנדירים. מה שאני באה להגיד בסיפור הזה, זה שאנחנו לא יודעים מה הורג את בעלי החיים מסביבנו, חרוז שנפל לנו משרשרת ונתקע בגרון של עורב, או חומר נגד יתושים שהורג את הדולפינים. זה באמת לא משנה, אנחנו חייבים לעשות את המקסימום כדי להפסיק להפריע לטבע. ההחלטה היא בידינו וזה חשוב לא לממן אנשים שמזיקים לטבע.  

מאת: מור אלן, כתבת בערוץ החדשות הבינלאומי I24NEWS
צילום: מור אלן

אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך