מה גורם לזוג אנשים לעזוב את העבודה לשלושה שבועות ולצאת אל הלא נודע בטיול קרוואן ברחבי ישראל? זהו הפרק השלישי בסדרת התוכן החדשה של OUTPANEL מביא ינון אלרואי את סיפור ההרפתקה.

פספסתם את הפרקים הקודמים? כנסו והשלימו.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

עם קרוואן, כל מקום הוא הבית שלנו

יום שני בבוקר. מתמתחים על המיטה, פארק גורן הפך להיות הבית שלנו מזה כמה ימים, עצוב לחשוב על הפרידה. הזיכרון של הנהיגה הקשה עדיין מהדהד בראש ומקשה על הקימה ובכל זאת נחושים להמשיך הלאה. התחנה המתוכננת הבאה היא חוף אשדוד, אבל מי אומר שהכל לפי התוכנית? טלפון מהבת שלנו "אני לא מרגישה טוב", בקושי מזהים את הקול שלה. הבת שלנו עושה שירות לאומי בשערי תקווה, עיקוף לא גדול מהדרך לאשדוד ומקהלת קולות מזמזמת בראשנו. מצד אחד להמשיך לפי התוכנית, עיקוף כזה "יעלה" לנו בכמה שעות או אפילו ביום ומצד שני הנה ההזדמנות לנצל את הגמישות שיש בקרוואן, כל מקום שנגיע אליו הוא הבית שלנו ומה אכפת לנו היכן נציב אותו. אשתי מכריעה שהקול הצרוד של הבת מצדיק סטיה מהדרך ואנחנו יוצאים לשערי תקווה.

זו ההזדמנות לציין שפיתחנו שיטתיות בנסיעה. היות והנסיעה שלנו איטית בכל מקרה, החלטנו שאנחנו יוצאים תמיד אחרי שעות העומס בכבישים, מה שנותן לנו להרוויח פחות צפירות של הנהגים וגם השכמה נינוחה ואיטית. בנוסף, החלטנו שהנסיעה תהיה כמה שיותר רציפה ללא עצירות ביניים, גם אם לוקחת כמה שעות, זאת כדי להגיע בשעה סבירה ולמצוא חניה בנחת לפני רדת החשכה. תדלוק הרכב וכך גם הקניות נעשים בזמן החניה כאשר הקרוואן מנותק עם רכב בלבד.

טיול בחופי ישראל

כל הצדדים מרוויחים

חניה בתוך ישוב לא דומה לחניה בשטח. צריך לבדוק היטב שהמקום מותר לחניית קרוואן ע"י הרשות העירונית, להתחשב הרבה יותר בדיירי המקום לא להתפרס על חניות של רכב פרטי ולא להפריע לחיי התושבים. לא פחות חשוב צריך שהמקום יהיה נוח לישון ולחיות בקרוואן. לאחר בדיקת כמה אפשרויות חנינו על משטח כורכר ממש ליד דירת השירות של הבת. רק לראות את החיוך שבו היא קיבלה את פנינו היה שווה את ההחלטה, חיבוקים ונשיקות, מילאנו את המקרר, אכלנו ארוחת צהרים וערב משותפות ומבריאות, ניקינו את הבית, והעיקר, השתמשנו בשירותים ומקלחת ביתיים. גם לאחר מספר ימים בקרוואן, כמה משמחת  ומוערכת ההרגשה של שימוש במים ללא הגבלה ושל שימוש בשירותים ללא צורך בפינוי הצרכים. את שנת הלילה עשינו בקרוואן ובבוקר נפרדנו להמשך תוכנית המסע.

מצאנו חניה לקרוואן

חוף מיועד לקרוואן

בעוד אנחנו נוסעים דרומה לאשדוד נספר על חניוני קרוואנים. ובכן בארצנו הקטנטונת ישנם שני סוגי חניונים:

חניון בתשלום- בחניון כזה מסופקים כל שירותי התשתית הנצרכים, כולל משטח ישר לחניה, אספקה שוטפת של מים, מקום לריקון מיכלי שירותים וחיבור לחשמל. המחיר של התענוג הוא בסביבות 200 שקל ללילה.

חניון ללא תשלום- כל מקום שאין בו איסור על חניית קרוואן. בחניונים כאלה צריך לבדוק היטב מה הזמינות של התשתיות, מה המרחק ממקור מים שניתן למלא בו את המיכל, כמה צריך להשקיע באיזון הקרוואן, מרחק מילוי סולר לגנרטור, הנוף הנשקף כאשר פותחים את הדלת וכל פרט מידע אחר שחשוב לנו. גם כאן קיים המון מידע בפייסבוק, קבוצות הממליצות על מיקום של חניונים חינמיים, רשימות שמתעדכנות כל הזמן ואנשים טובים שמנדבים מידע. היות וההחלטה שלנו בראשית הטיול הייתה לחסוך בהוצאות ככל שניתן, רוב הזמן חנינו במקומות ללא תשלום.

חוף מי עמי הוא החוף הדרומי ביותר של אשדוד, חוף רחצה מסודר ונקי. בקצהו הצמוד לנחל קישון הנשפך לים, ישנה רחבת חניה גדולה שבה העירייה מתירה להחנות קרוואנים לטווח קצר של כמה ימים. החניה ללא תשלום, המקום משולט ונוח לכניסה ויציאה ומדי פעם מגיעים פקחים למקום ובודקים שאנשים לא "מתנחלים" לזמן רב מידי. הגענו ביום שלישי בשעות הצהריים המוקדמות מה שנתן לנו מגרש חניה כמעט ריק ואפשרות למיקום נחמד מול הים.

חוף ים

אחווה בין קרוואן למשנהו

אמנם חניון חצי ריק, אבל עם ניסיון קצר שלי בנהיגת קרוואן לוקח זמן לתמרן ולהתיישר לאורך קו הטיילת שעל שפת הנחל ואז מגיע קול מבעד לחלון "צריך עזרה?" בטח שאני צריך. הבנאדם מתיישב ליד ההגה, מחנה ביד מקצועית ואת הגלגל האחורי מגביה בעזרת אבן מתאימה כך שיווצר איזון. איזון הקרוואן חשוב מאוד להתנהלות השוטפת ולכן צריך להקפיד עליו. נוחות השינה, שהרי לא נעים שהמיטה נוטה לכיוון הרגליים או לכיוון אחד מהישנים, בוודאי לא נעים להתקלח ולגלות שהמים מצטברים ולא יורדים בניקוז, כך שהחשיבות של האיזון חיונית כמעט לכל שימוש. הדרך הפשוטה ביותר למדוד את הנטיה היא באמצעות אפליקציה שניתן להוריד לנייד ואז למדוד בשני הצירים, לאורך ולרוחב. בכל הקרוואנים קיימת אפשרות לאזן את האורך אבל לא בכולם אפשר לאזן את הרוחב ובמקרה זה צריך אמצעי עזר כמו אבן או עץ מתחת לאזור הנמוך.

יוצאים מהרכב ומדברים על החיים בחוף הקרוואנים באשדוד. מסתבר שישנה תחלופה מתמדת של משפחות שחונות שם, רובם בעלי ניסיון, יודעים בדיוק מתי להגיע כדי לחנות בדיוק מול הים, פותחים שולחן ועוזרים זה לזה אם מכירים וגם אם לא.

מי שיוצא לזמן ארוך ומשאיר את הציוד בחוץ, יכול לבקש ואז להיות בטוח שהשכנים שומרים והכל נשאר במקום בו הונח. מחליפים מידע על דרכים למלא מים במיכל ומתחלקים בציוד שחסר. כמו בכל יחסי שכנות, לא הכל תמיד חיובי וגם כאן יש לעיתים חיכוכים.

לראשונה מאז תחילת המסע נכנסים לשגרה ברוכה: תרגילי ספורט וריצה על החוף בבוקר, קפה מקינטה לצד תמרים, קריאת ספר או סתם מבט אל הים. טיול באזור, על הטיילת לאורך נחל דישון או לאורך החוף לכיוון העיר, ארוחת בוקר טעימה, לעיתים שחיה בים אם לא קר מדי. בערב חזרה לישיבה על החוף וצפיה בשקיעה, ארוחת ערב כולל בירה וכניסה לשינה רגועה.

 

אלה לא אנחנו, אבל איזה קרוואן יפה!

כמה חוויות קצרות מהשבוע בקרוואן

אני ליצן רפואי וכשהגענו לאשדוד חיפשתי דרכים להתנדב בבית החולים המקומי. יצרתי קשר עם שתי ליצניות מבית חולים אסותא ששמחו לצרף אותי אליהן. בית החולים שונה משערי צדק בו אני מתנדב בדרך כלל: הכל שם חדש ומרווח, אבל אנשים הם תמיד אנשים ומי שמרותק למיטה בדרך כלל שמח כאשר אנחנו באים לשמח אותו. כמו כן שלושתנו הליצנים יצאנו מאותו בית היוצר של ארגון "שמחת הלב" ושל המורה יעל נקש, כך שהתקשורת ביננו הייתה מדהימה מהרגע הראשון למרות שלא הכרנו קודם. שמחנו ושימחנו.

ערב ל"ג בעומר תשפ"א, תהינו איך ייראו כאן החגיגות, עם רדת הערב נאספו אנשים מרחבי העיר, חלקם עם קרוואנים וחלקם ללא ומדורות התחילו לדלוק מכל עבר. אנחנו נכנסנו לתוך הקרוואן שלנו והגפנו היטב את החלונות כדי לשאוף כמה שפחות עשן, אמנם היה לנו אוויר נקי אבל החגיגות והמוזיקה נמשכה עד 2 לפנות בוקר כך שלא הצלחנו לישון. כל זה היה נסבל עד שלצערנו הגיעה השמועה על האסון במירון והיום הזה נהפך ליום אבל לאומי.

מתיישב לידינו זוג צעיר עם קרוואן. מתפתחת שיחה ומסתבר שהזוג הזה חי בקרוואן, עובדים מידי פעם בארגון אירועים בנגב. כאשר הם קרובים למקום האירוע הם נוסעים אליו עם הקרוואן וכאשר רחוקים ממנו משאירים את הקרוואן במקום בטוח ונוסעים עם הרכב. לקראת שבת הם יצאו לנסיעה ארוכה לעבוד באירוע וכדי לשמור על הקרוואן הביאו לשם את כל המשפחה שלהם שישנו חלקם בפנים וחלקם על החול בחוץ. ראינו דרך חיים שלא הכרנו קודם.

לקראת סוף השבוע התחילו להגיע עוד ועוד קרוואנים לחוף והצפיפות גדלה במידה ניכרת. אנשים חונים בכל סנטימטר אפשרי ונדרשה מיומנות נהיגה גבוהה ביותר כדי להידחק בין שני כלי רכב. קרוואן אחד גדול נכנס במקביל אלינו וחסם לנו את הנוף לים, כמה שניסינו לשכנע אותו לזוז קצת הוא לא הסכים, כך ממש ביום האחרון בחוף היה לא נעים אבל גם זה חלק מהחוויה.

בירה בחוף

טיפים/תובנות

  • אמנם כדאי להכין תוכנית, אבל כדאי יותר להיות פתוחים לשינויים.
  • להיעזר בדיירי קרוואנים. בכל חניון אפשר לקבל עזרה ועצה.
  • מפגשים אנושיים יכולים להיות רגעי שיא של הטיול. לא כדאי להיעלם בפינה שלך אלא ליצור קשר.
  • לשים לב לתאריכים עבריים ולועזיים, אם יש אירוע בלוח השנה הוא יכול להשפיע על טיב השינה.
  • לבחון יתרונות וחסרונות בין חניה בתשלום לבין חניה חינמית.
  • להוריד אפליקציה של מדידת שיפוע.
  • להקפיד על קרוואן מאוזן בכל הצירים.

חמישה ימים שהינו בחוף אשדוד וההרגשה היא שאנחנו חיים את הקונספט שעליו חלמנו. נסיעה של כמה שעות עד היעד הבא ושם פשוט חיים, כאילו זה הבית שלנו. חסרי דאגות אנו ישנים וקמים לחוף הים התיכון, נוצרים יחסי שכנות מינימליים, אוכלים, שוחים ומטיילים מעט ומתרכזים רק בהווה. בשבוע הבא נמשיך דרומה, היו איתנו.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של אאוטפאנל

מאת: ינון אלרואי
על הכותב: במצב קיומי של תנועה מתמדת. איש משפחה, נשוי באושר ואב לארבעה מקסימים. איש הייטק וגם ליצן רפואי מתנדב ומורה לליצנות רפואית ובנוסף מספר סיפורים. לאחרונה רץ ומתאמן מתחיל. מנצל כל רגע פנוי כדי לשוטט בטבע, לשחות במעיינות, לבהות בעצים ובשקיעה, וללכת ללכת.