מסע קרוואן ברחבי ישראל – פרק רביעי: ים המלח

מה גורם לזוג אנשים לעזוב את העבודה לשלושה שבועות ולצאת אל הלא נודע בטיול קרוואן ברחבי ישראל? זהו הפרק הרביעי בסדרת התוכן ‘מסע קרוואנים’ בOUTPANEL בו מביא ינון אלרואי את סיפור ההרפתקה, והפעם מתחת לפני הים – בים המלח.

פרק 1 בסדרה
פרק 2 בסדרה
פרק 3 בסדרה
פרק 5 בסדרה

כדי להישאר עוד טיפה עם הטעם הטוב של אשדוד, יצאנו עם הרכב בלבד, בבוקר יום ראשון לבית קפה בעיר. זו עבורנו הפעם הראשונה במסע שבה אנחנו שותים קפה שלא אנחנו הכנו, כמה דבר פעוט כל כך נותן התרוממות רוח. כאשר חזרנו לקרוואן החניה הייתה כמעט ריקה כי במהלך השבת ומוצ”ש רוב האנשים עזבו, מה שהקל עלינו את התמרון החוצה.

לכתבה הראשונה בסדרה: איך בחרנו את הקרוואן למסע? – לחצו כאן

בדרך לים המלח מחנים את הקרוואן

אנחנו בדרך לים המלח אבל הפעם יצאנו כאשר אין לנו תכנית היכן נחנה. פרסמנו שאלה ברשתות החברתיות ובה ביקשנו מיקום קרוב לים המלח בחניה ללא תשלום וקיבלנו תשובות סותרות ולא ברורות. החלטנו לעצור אצל חבר שגר בישוב אבנת בצפון ים המלח ולראות במו עינינו מה יתפתח. את הקרוואן החנינו ממש בפתח הבית שלו, ניתקנו את הרכב ויצאנו לראות את מקומות החניה שהציעו לנו. נסענו עם הרכב הפרטי עד אזור המלונות, שם זכרתי חניון פתוח, מסתבר שהוא הפך לחניון בתשלום שמותר רק לרכבים פרטיים. קיצורו של סיור, לא מצאנו חניון חינמי סביר לקרוואנים באזור ים המלח. הצטלמנו קצת וחזרנו לאבנת, הבנו שאת הלילות הבאים נבלה במיקום לא אידאלי.

לילות אבנת

נסביר את המורכבות בבחירת מקום החניה שבחרנו, ראשית אנחנו בקרבת בית מגורים, מה שמונע את האפשרות להפעיל גנרטור. כזכור, קולטי השמש אינם מספיקים כדי להפעיל מזגן וכך ללא חשמל וללא גנרטור, בחום של ים המלח, נאלצנו לישון ללא מזגן. בנוסף, עד כה תמיד חנינו במקום שהדלת נפתחת לנוף מעניין ואילו כאן נעמדנו מול קיר אבנים. אולם המורכבות לא פגמה בהנאה, חניה חינם ליד חבר עם מילוי מים ללא הגבלה, דרושה פשוט הסתגלות למקום.

מסתגלים לשינוי של מזג האוויר, אם באשדוד היינו עם סוודר בערב, כאן אנחנו בחום כבד לאורך כל היום. את הבקרים התחלנו בכוס קפה שהכנו בגן משחקים סמוך. רצפת הגומי הממוחזר שימשה לנו כיסא והנוף המשגע מבעד לנדנדות הישרה עלינו נינוחות ושלוה, כמה מתאים למדיטציה של תחילת יום. את רוב היום בילינו מחוץ לקרוואן וחזרנו רק לישון, לא לפני טקס שתיית כוס ויסקי כל ערב עם החבר שאירח אותנו ואת הערבים סגרנו בשולחנות בכניסה לישוב שבהם בישלנו ואכלנו ארוחות גורמה.

טיולי ים המלח

כאמור, את הימים בילינו הרחק מהקרוואן שאותו עזבנו מיד לאחר קפה של שחר. את היום הראשון בילינו בטבילה ושיזוף בים המלח וקינחנו בגלידה קרה בקניון. היום השני הוקדש לטיול רגלי, בעצם המסלול הרגלי היחיד במהלך המסע. יצאנו לנחל דוד ונחל ערוגות, נחלים יפיפיים שזורמים כל השנה. היות ותמיד דאגנו לכך שיהיו במקפיא קרחונים קפואים, לקחנו אתנו בצידנית את המצרכים לארוחת הבוקר והתיישבנו להכין סלט עשיר וחביתה בחניה של נחל דוד. אל הארוחה הצטרפו ציפורי הטריסטרמית, ציפורים שחורות שבכנפיהם הפרוסות משתלב צבע חום. אני אוהב את הציפורים הללו שמצטיינות בחוסר פחד מבני אדם, לפני כמה שנים כשגלשתי בטיול סנפלינג בנחל רחף, עצרנו לקפה ותמר ואחת הטרסיטרמיות חטפה לי תמר מהיד, מאז אני אוהב לחפש אותם לפי הקולות ולפי שילוב הצבעים. גם הפעם הם הגיעו לארוחת בוקר משותפת.   

לקיבוץ עין גדי הגענו בהמלצת חברים, משמאלנו בעליה לקיבוץ ראינו בזווית העין מבנים שנראים כמו צימרים. נכנסו פנימה וגילינו את חאן עין גדי, שם ישנם צימרים וחניון קרוואנים בתשלום ואולם אותנו תפס דווקא הפאב, מקום מוצל ונעים כמו מעיין באמצע המדבר. כמובן ישבנו לשתות בירה.

המשכנו לקיבוץ עין גדי והשומרת בכניסה סיפרה לנו שכל הקיבוץ הוא גן בוטני. בכל מקום ניטעו בו קקטוסים ועצים מיוחדים והוא רשום באגודת הגנים הבוטניים הבינלאומיים. בקיצור שווה טיול. סיירנו במרחבי המקום המדהים הזה, הצטלמנו ליד מלא קקטוסים ואני התחבקתי עם עץ הבאובב הענק. החיסרון היחיד הוא החום המדברי של הצהריים מה שגם קיצר לנו את זמן השהייה. מומלץ להגיע בשעות לא חמות של היום. 

קפיצה הביתה

ושוב שינוי מהתוכנית המקורית, התוכנית הייתה לשהות כמעט שבוע בים המלח ולהיעדר מהחתונה של אחיין של אשתי בתקופה זו. לאחר חשיבה נוספת ושכנוע של המשפחה המורחבת החלטנו על עזיבה מוקדמת ונסיעה לחתונה. זהו, הסתיים החלק של ים המלח והחלק הדרומי של הארץ ומעכשיו אנחנו מצפינים. לפני פרידה, זהו הזמן המתאים להודות מכל הלב לחבר שאירח אותנו כל כך יפה במהלך הימים האחרונים.

היות והחתונה מתקיימת במרחק של קילומטר מהבית שלנו, שוב התלבטות האם לעלות את כל העלייה לגוש עציון עם הקרוואן או להשאיר אותו בשפלת יהודה. שוב התייעצות באתרי האינטרנט של הקרוואניסטים והחלטנו לחפש חניה. התקשרנו לעיריית בית שמש האם יש להם מקום שניתן להחנות בו קרוואן ללא חשש לגניבה וגם ללא חשש לקנס. הפקח האחראי בעירייה הכווין אותי למקום שבו חונים אוטובוסים וכלי רכב גדולים ומיועד בדיוק לאנשים כמונו. החננו את הקרוואן ונסענו הביתה עם הרכב.

האמת שלא ידענו אם לינה בבית תקטע את המסע שלנו. מה תהיה ההרגשה לישון בבית? בחדר, במיטה, להתקלח, לכבס צריך איזו החלטה אמיצה לעשות את זה, האם יהיה חשק לחזור לתנאי החיים של קרוואן לאחר הפינוק של הבית. לקחנו נשימה עמוקה והחלטנו שאמנם ישנים לילה אחד בבית אבל מתנתקים מהמסע רק במינימום. לקחנו חזרה רק בגדים שלא נצטרך אותם יותר והשתדלנו להמעיט את השהייה שלנו בבית, כלומר מקלחת, בגדים חגיגיים והופה לחתונה. בבוקר קופצים להורי שגרים ממש סמוך אלינו, שותים איתם כוס קפה, חיבוקים ונשיקות ומשתדלים להסביר שנשאר עוד כשבוע ואנחנו כבר חוזרים לשגרה. ההורים לא מבינים איך אנחנו מתנתקים מארבעת הילדים שלנו ואנחנו מסבירים שהילדים מספיק גדולים כדי להסתדר לבד. אכן, למרות שהילדים ידעו בכל רגע היכן אנחנו, לא זכינו לביקור שלהם אלא רק לטלפונים כל מהלך המסע. לאחר הקפה חוזרים מיד לקרוואן ולמרות שהמקום שבו חנינו נראה בסדר, עדיין נשמנו לרווחה כאשר ראינו את הקרוואן שלם, עומד ומחכה.

טיפים ותובנות – טיול קרוואן:

• לא להיבהל משינויים, לעיתים זה מכניס כיף שלא חלמתם עליו.
• כאשר חונים במקום לא נוח, צריך לראות את היתרונות של המקום, למשל מים זמינים או אפשרויות טיול אטרקטיביות.
• השאלה של קפיצה הביתה במהלך מסע היא שאלה קיימת שרק מי שעושה את המסע יכול להבין עד כמה היא לא פשוטה. כדאי לחשוב על כך בראש פתוח.
• בקבוק ויסקי יכול לחבר בין אנשים.
• אנחנו לקראת השבוע האחרון של המסע, מתחילים לחשוב על חזרה לעבודה ולשגרה.