מסע קרוואן – פרק חמישי: מיער המלאכים לכנרת

מה גורם לזוג אנשים לעזוב את העבודה לשלושה שבועות ולצאת אל הלא נודע בטיול קרוואן ברחבי ישראל? פרק חמישי ואחרון בסדרת התוכן של OUTPANEL בו מביא ינון אלרואי את סיפור ההרפתקה, והפעם שתי החלטות וחוזרים הביתה.

פרק 1 בסדרה
פרק 2 בסדרה
פרק 3 בסדרה
פרק 4 בסדרה

מפגש עם מלאכי הקרוואנים

סיפור החתונה לא הסתיים כאן, יש עוד שבת חתן בקרני שומרון ולכן אנחנו צריכים למצוא היכן לבלות יום ולישון לילה בקרוואן לפני הנסיעה לשומרון. את זה לא תיכננו ולכן פנינו לקבוצות הפייסבוק של חניוני הקרוואנים, אמרנו שאין ברצוננו להרחיק מאזור בית שמש ושלחנו לאוויר שאלה. תגובות התקבלו מיד והחלטנו על המלצה של כמה מומחים להגיע ליער המלאכים-שחריה. בראש יער המלאכים ישנו מגדל תצפית עם חניה גדולה שסובבת אותו ובאזור עוד כמה מגרשי חניה קרובים. המקום ידוע בקרב קרוואניסטים ומידי פעם באות לשם קבוצות גדולות למפגשים של כמה ימים, מלווים באירועים להורים וגם לילדים.

הגענו ליעד בשעת בוקר מאוחרת וגילינו את חלומו של כל קרוואניסט, המוני ברזי מים, מה שאומר שאפשר להתקלח, לשטוף ירקות, לשטוף כלים, הכל חופשי, אי אפשר לתאר את ההתרגשות, מיד נתנו לו שם “יער מאה הברזים”. נכנסנו לשגרה הרגילה, ארוחת בוקר שהופרעה במקצת ע”י דבורים שרחשו במקום, רחש עצי היער וריח העלים. במהלך היום שוטטנו בין פסלי הנמלה, החרגול והלטאה שנבנו עבור בעלי קשיים מוטוריים וקשיי ראיה, קראנו ובהינו באוויר. בארוחת הערב הפעם הגעתי להישג, סוף סוף הצלחתי להדליק מנגל בתוך סאג’ הפוך ולצלות עליו סטייק פרגית מדהים ואז הגיעה ההפתעה.

עוד אנחנו בארוחת הערב, עוצר לידנו ג’יפ ענק וממנו יורדת משפחה שלמה. אם המשפחה, עדי שבתאי אזולאי ניגשת אלינו ומציגה את עצמה, “אני המלצתי לכם להגיע לחניה ביער המלאכים, באתי לראות איך אתם מסתדרים”. אנחנו בהלם, האם כך נוהגים קרוואניסטים או זו עדי במיוחד? לאחר שהם וידאו שאנחנו בסדר, קיבלנו הזמנה לבוקר למחרת אליהם הביתה לקפה. מלאכים, כבר אמרנו?

קרני שומרון

בערב נדדה שנתי, יותר ויותר נוכחתי לדעת עד כמה אני מחובר למדיה, בעצם אני משועבד אליה, לא יכול בלעדיה, מרגיש אבוד. האם אני לא יכול להסתדר בלי התקשורת האינטנסיבית, בלי הסרטים והסרטונים? כאן נפלה ההחלטה הראשונה, למשך השבוע האחרון, עד סוף המסע אני מתנתק מהמדיה באופן טוטאלי, אין וואטסאפ, פייסבוק, נטפליקס, יוטיוב, משאיר רק וויז, מצלמה וטלפון. הלכתי לישון מאושר מהאומץ ויכולת השליטה העצמית, עד הבוקר. לא נכביר במילים אבל יישום ההחלטה היה קשה מאוד, אשתי ממשיכה לצרוך מדיה ואני מנותק מהעולם. בהתחלה גם קשה לראות מה מרוויחים מזה עד שמרגישים כמה זמן פנוי נוצר וכמה הראש מתנקה ונפתח לחוויות חדשות. גם בזמן כתיבה, בחשיבה לאחור, אני שמח מאוד על ההחלטה הזו.

יום שישי בבוקר, פנינו לקרני שומרון לשבת חתן משפחתית. הגענו מוקדם למקום החניה, מצאנו ברז שניתן למלא ממנו מים, תלינו חבלים ועשינו כביסה. את ארוחת הבוקר אכלנו במצפה, שם קיבלנו הסברים על הישובים הסמוכים. בישובים רבים ביהודה ובשומרון נהוג שאנשים נותנים את דירתם או חדרי לינה למשפחה שיש לה שמחה בשבת. למרות אפשרויות האירוח, החלטנו לגור בקרוואן ולהצטרף למשפחה לארוחות המשותפות. השמועה על המסע שלנו התפשטה כך שהגיעו אנשים רבים לראות את הקרוואן מבפנים ולשמוע איך אנחנו מסתדרים במשך תקופה כל כך ארוכה במקום מגורים קטן ומלא אתגרים. לפי התגובות ושפת הגוף יכולנו לראות מי מעריך ואף מקנא ומי בשום אופן לא היה עושה את זה.

עם הקרוואן הכנרת

עולים לתחנה האחרונה במסע, גדות הכינרת. ליד הישוב חוקוק ישנה חווה חקלאית ובה עובד חבר שלנו שהזמין אותנו להתארח אצלו עם הקרוואן. בניסיון להגיע לחווה עם הקרוואן נכנסנו לדרך עפר והלב מתחיל לרעוד, איך אני צולח את הנהיגה הזו בדרך משובשת. הדרך נמשכת ונמשכת ולא רואים את הסוף, החלטנו יחד יוצאים מכאן, זה כבר יותר מידי גם עבורנו וגם עבור הרכב. צריך לזכור שאנחנו עם מאזדה 3 שסוחבת שלשת רבעי טון לפני כל המטען שלנו, כלומר קרוב לגבול היכולת של הרכב, אולי עם רכב גדול ועביר יותר היינו מחליטים אחרת אבל בהתחשב בנסיבות, כל מה שרצינו הוא לחזור לכביש סלול. וכאן קיבלנו את ההחלטה השניה החשובה, את הימים האחרונים אנחנו נבלה בנעימים בחניית קרוואנים מסודרת בחוף חוקוק, גם את החוויה הזו אנחנו רוצים לנסות.

נחתנו בחוף חוקוק נעזרים באחד העובדים בנסיעה לאחור ובחניה. קיבלנו הסבר על מילוי ישיר של מים זורמים מצינור, חיבור ישיר וקבוע לחשמל ואפילו אפשרות לשימוש במקלחות ובשירותים של החוף. כל זאת במחיר של 250 שקלים ללילה. היינו כחולמים, הדבר הכי קרוב לחיי בית, אפשר להדליק מזגן כל היום, להתקלח ולשטוף כל מה שצריך, בקיצור חגיגה.

הודענו ליהודה, החבר המאוכזב שלא נחנה אצלו ובתמורה הוא מוזמן לארוחת הערב המסורתית שכוללת יין וויסקי ולמחרת נבקר אצלו. הקרוואן נשאר בחוף ואנחנו הגענו לחווה בגודל 16,000,000 דונם לגידול בקר, צאן וסוסים, שצופה על הנוף המדהים של נחל עמוד. חיינו זורמים יותר באיטיות במהלך החופשה הארוכה ובביקור בחווה הורדנו הילוך נוסף. התחלנו בחדר בו לנים העובדים ופתחנו כמה בקבוקי בירה ופיצוחים שהבאנו איתנו, משם נסיעה מקפיצה בטרקטורון ועצירה לעוד בירה במעיין שיהודה בנה תחת צל עץ ענק, כל זה כשנופי הגולן מסביבנו והשלווה חודרת פנימה. לסיום, חזרה לכינרת, קיבלנו מהמארחים טעימה של חוף נסתר בין עצי דקל, הם נשארו שם ואנחנו חזרנו לקרוואן שלנו מלאי תיאבון לארוחת ערב. עוד יומיים של רביצה בחוף ונוסעים לנתניה להחזיר את הקרוואן.

סוף מסע הקרוואן – החזרה הביתה

הנסיעה לנתניה מלאה רגשות סותרים, מצד אחד נקשרנו לקרוואן ולצורת החיים איתו ומצד שני נהיגה במתח מתמיד ודאגה למים וחשמל. גם הנסיעה האחרונה הזו לא נינוחה, כנראה במסע הזה לא התרגלתי לגרירת מטען כבד. מחזירים את הקרוואן לחברה, סיבוב קטן לראות שהכל בסדר ונפרדים לשלום. כמה כיף לנהוג ברכב רגיל.
כדי להאריך עוד טיפה את החופשה, אנחנו עוצרים בדרך באמצע שדה, חותכים סלט, נושמים את אוויר ה”ביחד” וחוזרים הביתה. איך נסכם את המסע, האם בכלל אפשרי לסכם מסע כזה?

מבחינה טכנית כתבתי בפרקים הקודמים ואחזור על העיקריים שבהם:

• מים הם האתגר הגדול ביותר למי שחונה בחניון לא מוסדר לקרוואנים. חייבים לדאוג לכך שיהיו מספיק מים ולא בטיחותי לקחת מה שנשאר לנסיעה הבאה.
• חשמל, הפתרון של קולטי שמש נותן המון אבל לא תמיד מספיק.
• רשת חברתית של משתמשי קרוואנים היא כלי רב עוצמה לחלק ניכר מהצרכים.
• נהיגה, לוקח זמן להתרגל להוביל מטען כזה, לא לחשוש לנהוג ממש לאט. על נסיעה לאחור אפילו לא חשבתי.
• החפצים שנמצאים בתוך הקרוואן צריכים להיות מקובעים כדי שלא יתעופפו בנסיעה.
• תכנון מראש, כדאי לתכנן כמה שיותר מראש, אבל להיות פתוח לשינויים ולנצל את יכולת התמרון של צב שנושא את ביתו על הגב.

אבקש להוסיף את נושא הזוגיות. מדובר במבחן לא קטן לזוגיות, הקרוואן קטן וכל תנועה של אחד משפיעה על השני, מחדדת רגשות ודורשת התחשבות. אצלנו נוצרה חלוקת תפקידים די דומה לבית, אני נוהג, מפנה זבל, שירותים ושוטף כלים. אשתי מכינה אוכל, מנקה בפנים ומסדרת כל דבר במקום. יחד עם זה זאת הייתה החופשה הארוכה של שנינו יחד ללא ילדים בפעם הראשונה מאז החתונה לפני 24 שנים, כך שהיינו צריכים להמציא מחדש את הזוגיות שלנו.

זהו, חוזרים הביתה לשגרה. היו רגעים מרגשים, מפגשים שנכנסו ללב. חווינו גם כעסים ומצבי רוח וגם המון צחוקים ואוויר פתוח. אני כותב את הכתבה כמעט שנה אחרי חזרתנו והטעם עוד נשאר, או כמו שאמרנו לעצמנו to be continued.

מאת: ינון אלרואי