מסלול טיול אופניים קל ומשפחתי בנחל גרר – בנגב המערבי

לאן נצא לטיול אופניים בזמן מלחמה? איפה עדיין יפה, ירוק ומיוחד באביב? ולאן אפשר להגיע בלי להרגיש שיום רכיבה הופך למבצע לוגיסטי?

כשגרים בהרי ירושלים, כל העמסה של אופניים על הרכב מרגישה כמעט מופרכת. הרי אם כבר בחרת לגור ליד שבילים, סינגלים ודרכי יער, זה לא כדי להתחיל להעמיס אופניים על הגג, אלא כדי להתפנק ולצאת לרכיבה מדלת הבית. זה בדרך כלל גם מה שמנחה אותי. אם המסלול לא מתחיל ומסתיים בבית או לא עולה על יום שלם, אני בדרך כלל לא יוצא אליו.

אבל כללים נועדו לשבירה – יום הולדת לבת 9!

בשבוע שעבר התחילו לרוץ בטלגרם הודעות על צ'ימיצ'ורי חדש בנגב המערבי. צ'ימי פחות התאים לי באותו רגע, אבל רכיבה בנגב הנגב המערבי דווקא כן. ובמקביל גלי חגגה יום הולדת 9. אז עלתה השאלה איך עושים גם וגם: גם טיול משפחתי, גם רכיבה, גם קצת חגיגה, וגם יציאה לאזור שפחות מוכר לנו ושבחודש מרץ נראה כמעט בשיאו?

התשובה פשוטה: משכנעים את כולם שיום הולדת אפשר לחגוג גם דרך רכיבה, מעלים קובץ מעודכן, מעמיסים את כל מה שצריך על הרכב, ויוצאים.

האזור שנבחר היה נחל גרר

זהו מרחב שמזכיר באופיו את אזור בארי. מסלול של כ־22 ק"מ שרכבתי בו ממש מזמן, אבל בIHM הוא נראה מתפתל מספיק כדי לעורר סקרנות, והפריחה עדיין בשיאה. כל זה הספיק. (פרטי המסלול ומפה בסוף הכתבה). השאלה האמיתית הייתה אחרת: איך ילדה בת 9 מכסה 22 ק"מ בקצב שיהיה גם כיף להורים התזזיתיים שלה?  

שליפה מהעבר: טנדם בן 25 שנה

התשובה חיכתה במחסן בדמות אופני טנדם הישנים: ראלי קשיחים, שלדת אלומיניום, גלגלי 26, צמיגי עיר, וי-ברקס, מערכת 3*9 , כנראה מאזור שנת 2000. האופניים האלה נקנו לפני יותר מעשרים שנה, שימשו אותנו בירח הדבש באירופה, ומאז, חוץ מטיול בייקפקינג אחד, כמעט לא ראו לא שטח ולא כביש.

על הנייר, המפרט שלהם מזמן שייך למוזיאון. במציאות, הם תזכורת לכך שפעם ידעו לעשות דברים עמידים – בלי דרמות, בלי תלונות, בלי ביקורים במעבדות בולמים והחלפות מיסבים. מנגבים אבק, מטפטפים קצת שמן, ויוצאים לרכוב. קשה לא לתהות מה יישאר בעוד 25 שנה מכל דוגמניות הקרבון הנוצצות ובעלות היכולת של היום. העמסתי את הטנדם על הגג, ליד הטרק סופרקליבר החדישות והמבריקות של אשתי, ויצאנו לדרך.

בין גבינות, מאפים וערוצי לס

אחרי אינסוף עצירות בדרך לקניית גבינות ומאפים לפיקניק, התחלנו לרכב מתחנת הדלק בכניסה למושב תדהר, מצפון לכביש 25, סמוך לחניון קק"ל שמסמן גם את הכניסה לפארק שרשרת. המסלול שהעליתי התפתל סביב נחל גדי, מיובליו של נחל גרר, ועובר על פני הערוצים והערוצונים שמצפון לכביש 25. בשלב מסוים הוא חוצה דרומה, ממשיך דרך פארק שרשרת, ולבסוף חוזר אל תחנת הדלק.

ההתחלה – דרכי שדות

נחל גרר הוא מיובליו של נחל הבשור 

הוא מתחתר בקרקע לס, אותה קרקע דרומית רכה שמעצבת נוף של בתרונות קטנים וערוצי משנה שנוצרים מסחיפה. אדמת הלס מאפשרת לבוני שבילים להתוות בה סינגלים זורמים ומהירים (ולחקלאים לגדל גידולים חקלאיים). בחלק שבו רכבנו הנחל עובר בין שדות מעובדים, ובתוכו ולאורכו יש גם נטיעות נרחבות יחסית של אקליפטוסים ושיטים.

הגיאומורפולוג שבי תמיד משתאה מהקרקע הזאת. יש משהו כמעט לא נתפס בכך שעיקרה הוא בעצם אבק שהגיע הנה מאזור הסהרה. ומי שרכב פעם על לס יודע בדיוק איך זה מרגיש: כשהוא יבש, הרכיבה זורמת ומהירה; כשיורד גשם, גיהנום. כל גרגר זעיר סופח מים, מתנפח, והקרקע הופכת כמעט ברגע למשטח אטום, חלקלק ודביק, כזה שלא רק שאינו רכיב, אלא גם נדבק לצמיגים, למכלולים ולא מאפשר רכיבה. 

בחלק הדרומי של הרכיבה, באזור פארק שרשרת, הנחל מתחתר יותר לעומק. פתאום מופיעים מים זורמים, מצוקונים קטנים בגובה של 10–15 מטר, וצמחייה עשירה יותר. זה גם החלק שמושך יותר מטיילים, לטוב ולרע.

הצטרפו לווצאפ שלנו וקבלו עדכון על כתבות חדשות:

1.90  מקדימה, 1.30 מאחורה

אחרי קצת מדידות וכיוונים, עלינו על הטנדם. אני 1.90 מ', גלי 1.30 מ'. השלדה של הראלי בו זמנית קצרה מדי עבורי (קניתי אז מה שהיה) וארוכה מדי עבורה. מין מיטת סדום דו-גלגלית. ועדיין באופן מפתיע שנינו הצלחנו לפדל, יחד.

זה התחיל קצת עקום. גלי חיפשה את הפדלים, איבדה אותם, בעטה בהם כשלא מצאה, ואני איבדתי סבלנות. אבל מדובר בילדה מוכשרת, ותוך זמן קצר מאוד הרגשתי את הכוח שלה משתלב בשלי. זו תחושה מיוחדת מאוד של טנדם: אתה לא לבד על האופניים. יש עוד מנוע. אמנם כזה ששוקל פחות מ־30 קילו, אבל עדיין מנוע.

ויש גם עם מי לדבר תוך כדי, החיסרון, כמובן, הוא שאין לאן לברוח כשמישהו מחליט לדבר יותר מדי. אבל טנדם הוא באמת דרך נהדרת לרכב יחד, במיוחד כשיש פערי יכולת בין רוכבים, כמו ילדים והורים, בני זוג וגם כמובן עבור בעלי מוגבלויות שרוצים לרכב. 

אני רוכב על טנדם כמעט 30 שנה. פעם זה היה בצורה אינטנסיבית יותר, עם עמותת "אתגרים" ועם רוכבים עצמאיים באזור ירושלים. בשנים האחרונות פחות, אבל אני עדיין רוכב על טנדם מדי פעם וקשה להסביר למי שלא ניסה, את סוג האושר שטנדם מייצר. יש בו משהו מוזר, כמעט קומי, וגם חוויה עמוקה של שיתוף פעולה. שני אנשים, מכונה אחת, קצב אחד, מאמץ אחד, חוויה אחת. כל מי שעוברים לידו מחייך וכל אחד אומר שלום.

המסלול: קל, זורם, יפה, ולא תמיד מלהיב

החלק הראשון של המסלול התחיל בדרך 4*4 ודי מהר התחברנו לסינגל. בקילומטר הראשון, כל ירידה קטנה לוותה בצווחת חרדה מהכיסא האחורי. בקילומטר השני כבר התבקשתי לתת יותר "גז" ולעקוף את אמא, שרכבה לפנינו.

הסינגל עצמו התגלה כקל וזורם. פה ושם היו מעברי עפר שבהם זרועות הקראנק או השלדה נתקעו, אבל באופן מפתיע הטנדם טס. עליות תלולות דרשו היערכות משותפת מראש, לצד קריאות "קדימה, קדימה, קדימה" שהפכו תוך זמן קצר לשיטת עבודה.

הסינגל סביב נחל הגדי

אחרי כמה קילומטרים קרה משהו שפחות נעים להודות בו: התחיל להיות קצת משעמם. זה אולי החיסרון העיקרי של החלק הצפוני של המסלול או של מסלול "ותיק" שנבנה כבר לפני שבע שנים (לפי אתר קק"ל). 

אין לו מגמת כיוון מאוד ברורה. הוא מתפתל סביב הערוצונים הלוך ושוב, הלוך ושוב, ועם הזמן מתחילה לחלחל השאלה מה בעצם התכלית שלו. אני אוהב שבילים שלוקחים אותך מאיפשהו לאנשהו. ואם הם מעגליים, אני רוצה שיהיו בהם מוקדי משיכה, הפתעות, שינויי נוף, איזו התקדמות מורגשת. כאן, לפחות בחלק הזה, התחושה לעיתים הייתה מונוטונית, עד שכבר תהינו אם לא עברנו בנקודה הזאת קודם.

מצד שני, אפשר גם לראות את היתרון של מסלול כזה: הוא יכול להיות מעולה לאימון אינטנסיבי –  רציף, זורם ויכול להיות תובעני מאד בקצב הנכון.

ערוצון עם מים – נחל הגדי

ירוק ופורח

מה שהחזיק את העניין לכל אורך הרכיבה הייתה הפריחה – כלניות, צבעונים, ועוד לא מעט צמחים שלא עצרתי לזהות. הכול היה פתוח, חי ובשיא. מדי פעם רכבנו קצת לאורך שדה כדי להתאוורר מהסינגל, ואז חזרנו אליו לעוד מקטע מתפתל.

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!

המסלול עצמו הרגיש או מתוחזק היטב, או פשוט כזה שלא דורש הרבה תחזוקה. מלבד קטע בוצי אחד במיוחד, כנראה כתוצאה מהשקיית יתר באחד השדות, הכול היה רכיב. וזה אולי מה שהופך את נחל גרר של מרץ למקום מוצלח לרכיבה: לא מדובר במסלול דרמטי, וגם לא בסינגל אייקוני שישנה את חייך. אבל יש בו כרגע שילוב של נגישות, מרחב פתוח, שקט יחסי, פריחה בשיא, ותחושה שהדרום, לפחות לרגע, נושם אחרת.

צבעונים סביב נחל הגדי

פארק שרשרת

אחרי כ־15 ק"מ חצינו את כביש 25 דרומה לסיבוב קצר בפארק שרשרת. מילוי מים קצר בברזים שהותקנו במקום חסך לנו חזרה לתחנת הדלק, ומשם המסלול השתנה לגמרי.

החלק הדרומי התגלה כמגוון יותר: יותר גובה, טופוגרפיה ומצוקונים. השביל התפתל לאורך הדפנות, חצה קטעים יפים יותר, והרכיבה הפכה למעט יותר טכנית ומאתגרת אם נוף יותר גבוה. מצאנו את עצמנו אפילו דוחפים את הטנדם בהליכה מדי פעם, אבל הצלחנו להתגבר על רוב הקטעים ברכיבה.

הבעיה היחידה בתא השטח הזה הייתה שלא רק אנחנו גילינו אותו. גם תושבי המרחב, כך נראה, יודעים היטב איפה החלקים המאתגרים יותר. אופנועים ורייזרים חלפו לידנו בשעטה ורעש על דרכים מאולתרות, ובכמה נקודות נפתח מגרש חניה מאולתר עם רכבי שטח ומוזיקה. תכלס, מציק.

אני מניח שבשעות אחרות, או ביום אחר בשבוע, המצב רגוע יותר. אנחנו רכבנו ביום שישי בצהריים, וזה כנראה לא הזמן האידיאלי למי שמחפש שקט. אחרי כשלושה קילומטרים השביל הגיע לאזור עם מים זורמים. יפה, אבל גם שם, בשעה שבה הגענו, כבר היו לא מעט רכבים כמעט על מקור המים עצמו. המשכנו עוד כמה קילומטרים, התחברנו לדרך אספלט, ומשם חזרנו לרכב.

אז שווה לנסוע?

כן, אבל עם ציפיות נכונות. נחל גרר במרץ הוא לא בהכרח המסלול הכי פראי, מסעיר או מאתגר שתרכבו השנה. אבל הוא כן נותן משהו חשוב מאוד לתקופה הזאת: יעד לא רחוק מדי, יפה מאוד בעונה הנכונה, רכיב, נגיש, כזה שאפשר לעשות כטיול משפחתי, כאימון, או כשילוב בין השניים. בנוסף הוא מתאים לרוכבים ברמה בינונית (כאלה שכבר נוח להם בדרכי ג'יפים אבל עוד לא רוכבים טכני בסינגלים סלעיים), אין בו סלעים ואתגרים קשוחים מדי. 

בשבילנו, הוא גם איפשר יום הולדת קצת אחר עם טנדם ישן אחד, ילדה אחת שלמדה מהר מאוד מתי ואיך לתת כוח, פריחה משוגעת של סוף חורף, וקצת דרום פתוח, רגע לפני שהקיץ יגיע והכול יתייבש. ולפעמים זה מה שצריך: לא הרפתקה ענקית, לא רכיבה עם KOM בסטראבה, אלא יציאה פשוטה ומשמחת מהבית.

אופניים בנחל גרר – בנקודות

• אורך המסלול: כ־22 ק"מ עם אפשרויות הארכה 
• קובץ GPX להורדה (יש להוציאו מתקיית דחיסה אחרי הורדה)
• נקודת התחלה שנבחרה: תחנת הדלק בכניסה למושב תדהר
• רמת קושי: קלה
• מתאים ל: משפחות רוכבות, טנדם, אימון מתגלגל
• עונה מומלצת: פברואר–מרץ
• חסרונות: תנועה ממונעת באזור פארק שרשרת בשעות עמוסות
• טיפ: להעדיף בוקר מוקדם, ימי חול 

מאת: שחר סולר

שחר רוכב כבר 30 שנים, רובן בשטח. בייקפקר נלהב שחובב כמעט כל ספורט בטבע שאין בו מנוע או כדור. נמצא בחיפוש מתמיד אחר האיזון המושלם בין הבית לעבודה, הנאה לסבל, ובין מזון בריא לתפוציפס מתחנות דלק.