כשהגוף צועק, אני כמו איש רפואה טוב מקשיב לו, אבל עושה את ההפך המוחלט מהיגיון מקצועי ויוצא למסע חוצה אוקיינוס של טיפוס הרים על מנת לגעת בכמה פסגות אושר עם ריח של גופרית. הרי הגעש של אקוודור, זה לא עניין של מה בכך, ונבחרת חיזוק שלמה יוצאת להרפתקה.
ספטמבר 2021
אחרי רכיבה מאומצת במיוחד, כאב לא מוכר מזעזע לי את האגן. כיאה לגיל המתקדם אני מניח שמדובר במחלה שלא אומרים את שמה. ניגש למרפאה מוריד את המכנסיים ונשכב בתחתונים כדי לחנוך את מכשיר הרנטגן החדש שלי. כמובן שהסצנריו שלקוח נכנס, ובמקרה הוא בהכשרתו פיזיותרפיסט לא זורק אותי רחוק. כך שאנחנו מנתחים יחד את צילום האגן ההומני הראשון שלי, דיי מוזר לראות אגן אנושי ללא זנב ועם שק אשכים מפואר.
האורטופד בזחיחות מודיע שזה לא אגן אלא בורסיטיס, הפיזיותרפיסט מתקן לטנדיניטיס, תכלס זה לא באמת משנה איזה itis זה כי הטיפול המומלץ הוא תוספים ומתיחות. כך אני מבלה חודשים בהפעלת שרירים בפילטיס מכשירים אצל לקוחה חובבת חתולים, בתוספת חצי שעה אליפטיקל מלווה בסרטוני מוטיבציה ביוטיוב ע”ע ירדן ג’רבי אלופת עולם.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
ינואר 2022
את גאספר מאקוודור פגשנו יום אחרי שירדנו מהאלברוס, הוא הגיע עם לקוח אמריקאי, ומזג אוויר סוער אילץ אותם לחזור את כל הדרך חזרה הביתה. על בירה במלון ישבנו ערב שלם וגאספר סיפר בשקיקה על הרי הגעש במקום שהוא בא ממנו, ועל פסגה אחת גבוהה במיוחד שנחשבת רחוקה יותר, אפילו מהאוורסט מנקודת מרכז כדור הארץ כמובן. אפשר לומר שזרע הפורענות נבט שם וכשהגיע המומנטום יצרנו קשר. אלא שכיאה למדריך מבוקש, גאספר לא היה פנוי.
כשקלומק (להלן גימל) הודיע שיוצאת משלחת חשבתי שאשקול בחיוב ואשיב בשלילה אבל גימל אמר שאין שום בעיה שאי אפשר לפתור עם אביטרן, וכך התגלגלנו לאקוודור עם עופר אוגש מ 4X4 מלווה בדאשה (השם שמור במערכת). דאשה טיפסה בשנה שעברה מספר פסגות באקוודור וכתבה על כך באאוטפאנל, יש לה קוף על הגב שהיא צריכה להסיר שנקרא צ’ימבורוסו. בשנה שעברה מאתיים מטר מהפסגה, סופת שלגים מנעה ממנה מלהגיע לפסגה.
לאקוודור עשר פסגות מעל 5000 מטר, בתוכנית שלנו לטפס את שתי הפסגות הגבוהות ביותר – קוטופקסי וצ’ימבורסו, כבר בשדה דאשה מדווחת שעדיין אף אחד לא הצליח לטפס העונה לצ’ימבורסו בגלל תנאי מזג אוויר גרועים, גימל כהרגלו מחייך: אנחנו נהיה הראשונים, אופטימיות של מפגרים.
החבורה שהתגבשה
עופר אוגש הוא לוחם אמיתי, מוציא משלחות טיפוס ועובד על מאה אחוז הצלחה, מאחוריו פרויקטים ציוניים כמו אחים לחיים, פגועי צה”ל מפעילות מבצעית אותם הוא מוביל לפסגות כמו הקלימאנג’רו או האלברוס, אם תרצה שמישהו יוביל אותך לפסגה ויחזיר הביתה בשלום זה עופר.
דאשה ( אני אוהבת מדינה שלי) מאוהבת במדינת ישראל ובעצמה, סימן הוי וצילום פסגה כשהיא עטופה בדגל ישראל הפכו סימן היכר. בקבוצה היא תשלח אך ורק תמונות של עצמה וזה בסדר גם אני קורא כתבות רק של עצמי.
הזקן היה בן חמש בזמן קום המדינה, נמצא מזמן בגיל שהסידן בורח והוא מתכווץ ושוכח. טיפוס דעתן ועקשן שונא צילומים, בעברו שלל הרפתקאות וסיפורים נטולי פואנטה, עזבו אותו לנפשו והוא כבר יגיע.
הנלהב לא טיפס הרים מעולם, כל מטר שעלה זה מטר שהוא לא היה בו מעולם. בעוד אנחנו כאובים, אין אצלנו גיד שלא עבר מתיחה אין שריר שלא עבר פציעה, הנלהב הגיע עם ריח של חדש, שיצא מניילון עם פצפצים ועם משחקי קלפים כמו יניב וקטן שנותרו חתומים במזוודה
הסטלן נקלע לסיטואציה, עובד בעבודה של פעם – מסגר. הוא דל שומן שמהלך עם ברי סחרוף או אהוד בנאי באוזניים, מנצל את זמן ההפסקות לסיגריה ואף פעם לא יאמר לא לקפה נחלה.
הבנקאי הוא הגבר המושלם, הוא הבחור שתרצה בעבור הבת שלך, הכל אצלו טיפטופ. מיטב האופנה והציוד, הוא גובה במזומן ומשלם באשראי. אבל הכי חשוב. יודע להזמין הובר בעיר זרה.
הסלפיונר – אחרון חביב הוא ההוא שמצלמת הפלאפון שלו מופנית אליו ובכל תמונה איך לא פרצופו המחייך. לקח לי שלושה ימים להיזכר בפליקס הארנב, ששלח תמונות סלפי לסופי מכל העולם.
ריצ’רד קרפז
ריצ’רד קרפז נולד באחד הכפרים בגובה 3000 מטר, אביו נתן לו אופניים ללא צמיגים ללא כיסא וללא פדלים כדי לכנס את הפרות במרעה. עשרים שנה אחרי, קרפז הוא גיבור לאומי שאילץ אומה שלמה לקום בארבע לפנות בוקר ולראות את ריצ’רד נותן בראש לכל האירופאים ולוקח מדליית זהב אולימפית בטוקיו. באקוודור לומר את השם למקומי שובר כל מחיצה אפשרית, אז אנחנו מצטיידים בריצ’רד ויוצאים לדרך.
קיטו
עיר חביבה קיטו, משוונית משהו, הרבה ירוק מסביב עם אופציה לגשם כל היום. העיר תפסה גובה ועומדת על 2800 מטר, יתרון גובה במיוחד כשמדובר במשחקי כדורגל ביתיים. בקופה אמריקה הארגנטינאים הגיעו מתנשפים על המגרש וחטפו בראש ללא יכולת התאקלמות. כיאה לנוחתים בגובה כזה אנחנו משוטטים ברחובות כדי להסתגל. הגלובליזציה בעולם יצרה מצב שאפשר לראות מקומי מטייל עם כלבי האסקי או במילים אחרות אינדיאני עם כלבי מזחלות. אחד מהמאכלים המקומיים כאן זה שרקנים על האש, שהרי איך אומרים המקומיים אנחנו אוכלים כל מה שיש לו ארבע רגליים והוא לא שולחן, בארץ השרקנים בפינות חי מגיעים לפיצוץ אוכלוסין, אולי אפשר לחשוב על ענף יצוא חדש במקום להצטייד בנחשי פיתון. כדי לייצב את הכלכלה הם עברו לדולר אמריקאי, הם המדינה היחידה שמייצרים דולרים אמריקאים שאי אפשר להשתמש בהם מחוץ לאקוודור, אז אם תקבלו מטבעות שלא תכירו אל תחשבו שעבדו עליכם, זה דולצ’ים.
הכיבוש הספרדי
הכיבוש הספרדי הביא לכאן את הנצרות ואת השפה, השיא היה בביקור האפיפיור ב-86, אז באקוודור היו 80% נוצרים והשמות הפופולריים הם חוזה ומריה. תצעק מריה ברחוב, חצי מהנשים יסתובבו אליך. היום המגמה שהצעירים חוזרים אל האינקה למרות שהוריהם גררו אותם לכנסיה בילדות וכך גם השמות חוזרים לשמות המקוריים משפת הקיצ’ואה: האמפי (במובן של תרופה או רעל) וטמייה שנולדה בג’ונגל הרטוב (גשם) הם השמות של הילדים של פפה המדריך שחי בג’ונגל עם בת זוגו האינדיאנית וב-off season מגדל בננה, יוקה ומייצר צ’יצ’ה ( משקה אלכוהולי).
תזונה
הארוחות באקוודור הפוכות משהו, כיאה לקו משווה הם חזקים בפירות, פותחים בצלחת עם אננס, פפאייה, מלון ותותי שדה. בנוסף מיץ פירות גרנדיז’ה שהוא פרי דמוי פסיפלורה מתוקה, מיץ אדום שהוא blackberry או מיץ גוונאבנה שזה אנונת ענק ולאחר מכן מגישים את המנה העיקרית. בערב אחת המנות המומלצות היא מרק תפוחי אדמה עם פלח אבוקדו ששוחה בתוכו, המנות קצובות ולא מאפשרות לך להתחזר.
מתחילים לטפס
שלושה ימי פסגות הם המנות הראשונות לפני המטרה שלשמה התכנסנו, Pasochoa ,4200 Pichincha 4784 וCorazon 4791. הנחיתה לגובה של כמעט 3000 מטר, מביאה לעליה בדופק וירידה באחוזי חמצן. אחרי יום של התארגנויות והשכרת ציוד, יוצאים להר הראשון. עופר לא משחרר את הסוסים ומונע מהם מלברוח קדימה, מכתיב קצב אלימנדה אלימנדה שזה pole pole בקלימאנג’רו, ובתרגום לעברית לאט לאט. אם אתה רוצה ללכת מהר, לך לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק, לך ביחד.
הקרינה חזקה בקו המשווה והעננות קלאסית לטיפוס, אולם מספיק הבלחה של שמש שנגלית כדי לשרוף את העורף. ברקע ההרים הסובבים את קיטו, ביניהם הפסגה המושלגת של אנטיסנה, הרביעי בגובהו באקוודור. ההר בעל הקרחון הגדול ביותר עם אפשרות לרדת בסקי מ 5758 מטר, בירידה חזרה לאוטובוס במרעה למה, חמור וסוס מעלות את השאלה למה חמור וסוס זה שלוש חיות?
לפיצ’נצ’ה אנחנו קופצים מדרגת גובה ומעלים ל 4784, יום רוחני עם עננות ממסכת שרק ריח הגופרית הסגירו את העובדה שאנחנו על שפת לוע של הר געש.
קוראזון בעל צורה של לב ועל כך שמו הוא – הר מספר שלוש. הטיפוס בו כמו כל דבר בצבא מתחלק לשלוש, שביל רחב, שביל צר בעשב נמוך והמשכו בטיפוס אתגרי על סכין אל הפסגה. רוג’ום מקומי מסמן את תחילת העליה הטכנית.
הטיפוס כאן מחייב כפפות, קסדות וחבל פרוס, ממש לא ה comfot zone שלי. נפילה לשמאל ואתה בפסיפיק נפילה לימין זה קיצור דרך חזרה ללודג’. מעלינו קונדור שמסמן את החוליה החלשה וזומם על ארוחתו הבאה. הקונדור יחד עם צ’ימבורסו נמצא בדגל אקוודור, בפסגה מספר פלקונים מחכים לפיסת לחם, ממש כמו החמודות שלנו – טריסטרמיות שבמדבר יהודה.
אנחנו רצים לפסגה להצטלם לפני שדאשה הציונית פורסת את דגל ישראל ומשאירה את הפסגה לעצמה. בדרך למטה גיד האכילס של חי מתחיל לאותת, אני מציע כמובן להסיט את הכאב למקום אחר ולסרס, לרמי קשישא גימל מציע פשוט המתת חסד.
מאת: עזרא שהרבני
צילום: עזרא שהרבני, גיא קלומק ושי כהן
משתתפים: עופר אוגש, דניאל וולפסון , רון לנץ, אליאב בר דויד, גיא קלומק , שי כהן, חי שלם, רמי וינטר ועזרא שהרבני
