חשבתם שבירת היוגה העולמית מלאה במורים רוחניים תחת כל עץ מנגו? המציאות ברישיקש קצת שונה. הנה כל מה שצריך לדעת כדי לא ליפול במלכודות תיירים ולהגיע ליוגה האמיתית.
כתבת ההמשך לסדרת המדריך לרישיקש ליוגיסט/ית הישראלי/ת. התחילו עם מבוא חשוב על העיר ואיך מגיעים אליה בכתבה הראשונה – לחצו פה
איפה לישון ברישיקש? חלוקת האזורים והגשרים מ-Tapovan ועד Ram Jhula
התייר המערבי יתרכז באזור התיירותי. ההרפתקנים ומחפשי האותנטי יסתדרו לבד כמו שהם אוהבים, באזור מקומי. ישנם 4 גשרים שחוצים את הנהר והם מרכיב חשוב בשיקול איפה להתאכסן. ככלל יש מספר אזורים משני צידי הגנגה Tapovan / Upper Tapovan / Laxman Jhula / Ram Jhula ועוד אזור קטן וחמוד מהצד השני שהוא קצת מנותק וקצת יותר ביער שנקרא Tophill.
Tapovan הוא החלק העירוני התיירותי המרכזי ובו נמצא את רוב המסעדות, האשרמים והחנויות. הוא מרושת בסמטאות, בתי קפה ובו גם נמצא בית חב״ד (למי שמעונין). זה החלק ההומה וגם הישראלי לאוהבי הזאנר.
אל תפסידו כתבות מעולות – ניוזלטר פעם בשבוע:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
Upper Tapovan הוא חלק יותר מרוחק יש בו המון אשרמים אכסניות האזור גדל ומתפתח וקצת יותר שקט.
Laxman Jhula הוא האזור היותר ישן ויותר שקט וגם קטן יחסית. פחות אקשן, פחות המולה. לי זה התאים.
Hill Top הוא לא ממש אזור בהגדרה אלא נקרא כך על שם המלון שנמצא שם. זה אזור קצת מנותק וקצת ביער מאוד נעים וקהילתי עם כמה מקומות נחמדים, אכסניות ומסעדות טובות בסטנדרטים של מערביים בהודו. נמצא בו גם לא מעט שאלות וסטודיואים לתרגול יוגה. סוג של בעיר ולא בעיר.
Ram Jhula האזור היותר עממי ודתי. שווקים, חנויות, דוכני אוכל מקומי,ילדים שמוכרים סידורי לוטוס להדלקה ושליחה על המים כחלק מהטקסים, מקומות מרכזיים לטקסים, פסל של שיווה ועוד.
טיפים מעשיים: כספומטים, בריאות, אוכל ואלכוהול ברישיקש
העיר מלאה בסטודיואים, אשרמים ושאלות בגדלים שונים וסגנונות שונים. ככלל יש מלא אופציות לבחור וכן מסעדות ובתי קפה.
הכספומט הוא דבר בעייתי (2 מכשירים בלבד באזור התיירותי) – יש לו נטיה שיגמר בו הכסף ואז נשארים ללא יכולת למשוך. עקרונית בהרבה מקומות יש תשלום גם באשראי אבל זה לא תמיד עובד. יום ראשון הוא שבתון. גם בתרגול היוגה. וגם בבנק אז הערכו בהתאם כי החנויות תמיד עובדות.
בעיר עצמה יש בית חולים ולצערי בתקופה שהייתי בה אושפזו תיירים רבים בגלל קדחת הדנגי. בעיר מרססים נגד יתושים אבל איך שיוצאים לקצוות יש יתושים בטונות אז תמרחו בנדיבות. ככלל מומלץ לשתות מים מינרלים כולל צחצוח שיניים ולאכול רק איפה שיש מערביים. אני אישית עשיתי זאת וחזרתי ללא חווית קלקול הקיבה המסורתית של הודו.
באופן מפתיע אין בנמצא לקנות ביגוד יוגה איכותי והרבה מהצעירות מזמינות מאמזון משלוח לרישיקש של בגדים.
עקב הגדרתה של העיר כקדושה לא נהוג לשתות בה אלכוהול וכמעט אין בנמצא. יש מקום אחד עם שוטר בכניסה שמוכר אלכוהול וגם בשר/עוף ונראה סוג של פארודיה על דיסקוטק משנות השמונים. חוויה מומלצת. בשר בתפריט יש במעט מאוד מקומות וגם ביצים לא נפוצות אלא במקומות מערביים. גבינה מצד שני כן בנמצא היות וזה נחשב טבעוני.
פרות יש בעיר. המון. בכל מקום. ויש גם תחנת האכלה. שלא יהיו רעבות.. כללית את שאריות האוכל המקומיים נותנים לסאדואים שמסתובבים בעיר ומשאירים בקערות האכלה לפרות.
צורת ההתניידות בעיר היא ברגל או מונית קטנוע (לא רשמית ממש) וריקשות.יש גם מוניות אבל הן בעיקר משמות לצאת מחוץ לעיר וכמובן המחיר תמיד פתוח למשא ומתן.
איך למצוא מורה טוב ליוגה ברישיקש בתוך סבך האפשרויות?
מטרת הנסיעה הרישמית היתה יוגה ויוגה ועוד קצת יוגה. אחרי שנתיים של קורס מורים בא לי חופש ולא עוד קורס. יותר שיעורים ומורים וסגנונות, לחוות ולגלות.
כזכור יש בעיר מלא אשרמים וסטודיואים ליוגה. זה אמור היה להיות גן עדן ליוגיסטים עם שיעור יוגה מעולה תחת כל עץ מנגו רענן. בפועל עם הפרסום של המקום הגיעה גם בעיית השפע של יותר מדי אופציות מצלצלות, הרבה וונאבי, הרבה שמתרגלים יוגה פיזית אבל המהות אבדה בקשיי פרנסה וגרידיות או סתם מורים פחות טובים. ואיך אפשר לדעת לעזאזל מה טוב ומה פחות? לברור זה קשה לא פחות.
אז התחלתי להתחיל, צעד ראשון. כמו ביוגה סוטרה ראשונה של פאטנג'לי – להתחיל בלפרוס את המזרן וליצור מרחב של נוכחות מודעת או כמו שכתוב בסנסקריט "אתה יוגה אנושאסנם" – עכשיו מתחילה היוגה. זה כוחו של העכשיו – האטה. ברגע שפורסים את המזרן אתם משאירים את העבר והעתיד מחוץ למזרן ומתרכזים בקדושת ההווה, בהסכמה להתחיל.
ואני? אני הלכתי פשוט למקומות שהיו לידי. היוגה אומרת להתחיל אבל היא לא מבטיחה שיהיה מוצלח ואכן זה לא היה. פעם ועוד פעם והתסכול הלך והחמיר עד שלשמחתי איתרתי את הכתובת של המורה עליו קיבלתי כבר בארץ המלצה – סוואטי האטה יוגה. שינסתי מותניים ויצאתי למסע ניווט כדי לאתר אותו בקצה סמטה עלומה, מעבר למחסומי פרות ודרך שער קטן עם שלט ממש אבל ממש לא בולט.
אל תפסידו עוד כתבות מעולות – הצטרפו לקבוצה השקטה שלנו:
סוף סוף יוגה. אומנם האטה יוגה שזה לא הסגנון שלי אבל יוגה היא יוגה. אצל מורה טוב וידוע, לשיעור הבוקר צריך להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום. שם גם גיליתי שהאגדה שבהודו במקרה הטוב יש רווח של 2 ס"מ ולא 1 בין המזרונים היא נכונה. זה נראה שאין סוף לכמות המתרגלים שאפשר לדחוס לסטודיו הקטן.
מה זו "שאלה" ליוגה ואיך פילוסופיית ה-Tapas פוגשת אותנו על המזרן?
לסטודיו ליוגה קוראים "שאלה" – זה לא בדיוק סטודיו אלא קצת מקום מקודש. כולם מגיעים לפני השיעור, פורסים מזרן, מתיחות, מדיטציה או שוואסנה. כל אחד בשלו עד שהמורה מגיע. השיעור מתחיל. אתה מזיע בהתאם לשיטת היוגה שבחרת וכמות האנשים בחדר. האנרגיות מדהימות ועובדים על המזרן בנעימות עם הגוף ולא נגדו. לכל מורה ושיטה יש גישה משלו והוא מתקן בנעימת ודיוק תוך תשומת לב ובאהבה. בסוף השיעור שוואסנה מטעינה. ואז "יש שאלות?״
אם יש בנמצא אמיץ ששואל מקבלים ״come closer" ואיתה סוג של דרשה מעניינת. לפעמים על תיקונים לפעמים על תנוחות ולפעמים על רומו של עולם. דברים חכמים ומעניינים שמפעילים את המוח והלב – לאו דווקא באותו סדר. זה בדיוק ההבדל בין יוגה לספורט.
היוגיסט עצמו יוצא מאזור הנוחות ומאתגר את הגוף ואת המיינד. זהו אותו טפאס (Tapas) שהמשמעות המילולית של המילה בסנסקריט היא "חום", "בערה" או "אש", ובהקשר הפילוסופי היא מתורגמת לרוב כמשמעת, מאמץ רוחני, או סיגוף.
ה"חום" של הטפאס הוא למעשה החיכוך שנוצר כשאנחנו פועלים בניגוד להרגלים האוטומטיים שלנו (הסמסקרות). כשאנחנו בוחרים להישאר בתנוחה מאתגרת על המזרן במקום לברוח ממנה, כשאנחנו קמים מוקדם לתרגל למרות שהמיטה נוחה, או כשאנחנו בוחרים להגיב באיפוק במקום בכעס – אנחנו יוצאים מאזור הנוחות.
החיכוך הזה מייצר אש (טפאס) ששורפת את ההתניות הישנות שלנו ומאפשרת טרנספורמציה.
עבורי חברותיות ולהתחברת, להיות פתוח לאנשים ולעולם זה שריר שצריך לעבוד עליו לפתח אותו. רובנו בחיים הרגילים נצמדים למוכר ולמוכרים. לא יודעת למה. וחבל. אנחנו מפסידים מתנה נפלאה שנקראת אנשים ואם רק תאפשר. תושיט יד לרוב תגלה שגם הצד השני מעונין ותקבלו שניכם משהו.
ברוח הדברים האלו, כחלק מהיוגה שלי הייתי חביבה לשתי בנות שהלכו באותה סמטה חשוכה כמוני בדרך לאכסניה. יחד עקפנו את הפרה ופנינו שמאלה אחרי הבית הכחול לתוך החצר של שהביאה לכניסה מהצד של האכסניה. בתור שותפות גורל וניצולות פרה פתחתי איתם בשיח והסתבר שליד השאלה של סוונטי יש גם מור טוב לאיינגר. סרן שמועתי בפעולה בשילוב המאפיה הישראלית, כי לך תבין או תגלה עליו בדרך אחרת.
בימי ראשון ההודים לא עובדים. ולפיכך נכפה עלי יום מנוחת יוגה. שבוע הבא איינגר. המסע עוד לא הסתיים.
מאת: אורית שטרן
מורה ומתרגלת יוגה, מלווה ותומכת במדריכי יוגה בתחילת דרכם, מדריכת פילאטיס וסאונד הילינג. טרקרית והייקרית, אופנוענית בדימוס. טכנולוגית טכנופובית, אדם של ניגודים, של ים ושל מדבר.
לחצו פה לאינסטגרם שלנו – להגיב על הכתבה outpanel.co.il@
<h5 style="text-align: center;">אל תפסידו עוד כתבות מעולות – הצטרפו לקבוצה השקטה שלנו:</h5>
<p style="text-align: center;"><a style="background-color: #25d366; color: #ffffff; text-decoration: none; padding: 12px 25px; border-radius: 5px; font-weight: 600; box-shadow: 0 3px 5px rgba(0,0,0,0.2); transition: 0.3s;" href="http://tiny.cc/outpanel-channel" target="_blank" rel="noopener">לחצו לווצאפ אאוטפאנל</a></p>
