בדרך לפסגת הפאחנס בכרתים (2453 מ׳), בגובה של בערך 1900, בסיומו של אחד הימים הקשים בחיי בעולם הטרקים. זה היה יום של 2,100 מטר טיפוס בטמפרטורות של תחילת יוני בחוף היווני – יום שפירק אותי לחתיכות. בסופו עמדתי בחיוך מול הנוף והשקיעה, והודיתי בלבי על כך שאני מסוגל.
קבלו את הכתבות אחת לשבוע
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
מלכודת הכושר הבינוני: איפה הקושי באמת פוגש את המטייל?
כאדם שפוגש עשרות רבות של מטיילים הנעזרים בי לתכנון טרק, אני מזהה דפוסים שחוזרים על עצמם. המכנה המשותף כמעט תמיד: חיפוש אחר טרק שלא יהיה קשה מדי. המשפטים החוזרים הם: ״אני בכושר טוב, רוצה משהו לא קשה מדי, אבל שיהיה עדיין מאתגר״. ״מחפשים טרק בקושי בינוני – אנחנו לא רוצים להיקרע״. ״אנחנו בכושר סביר – לא שייטת 13״
בין "טיול" ל-"טרק" ומה זה אומר על רמת הקושי?
כמתכנן, האתגר הגדול ביותר שלי הוא להתאים את הטרק לרמת הקושי הנדרשת. על פניו, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. ראשית, אני לא באמת מכיר את המשתתפים לעומק. התהליך מבוסס על שיחת היכרות ותשאול, לצד הניסיון שלי בהבנת המטיילים. מעין תהליך שהוא לא מובנה. זאת היכרות כללית ומאפשרת סינון של טרקים מסוימים.
אבל האם זה נגמר בזה? בכלל לא. גם לאחר בחירת הטרק – אתגר הקושי עדיין ממתין מעבר לפינה.
בעיני, יש איזו סתירה מובנית הקשורה להליכה בטבע. אחת המילים השכיחות בהן משתמשים לתיאור הליכה כזאת היא: ״טיול״. המילה טיול נושאת איתה הקשרים תרבותיים מסוימים – מדובר בפעילות נינוחה בטבע, הליכה נעימה, משהו קל, חברתי – כיף נטו. לא מדובר בהכרח בפעילות אתגרית, ודאי לא באירוע תחרותי הישגי. נכון שזה לא אומר שטיול לא יכול להיות מאמץ, אבל טיול נתפס קודם כל כפעילות נטולת קושי משמעותי.
יציאה לשטח היא מקור לאי-וודאות
הליכה בשטח, בוודאי בטופוגרפיה הררית היא פעילות פיזית לכל דבר. כשמדובר על טרק, המוגדר בדרך כלל כאירוע הליכה מתגלגל על פני מספר ימים, פוטנציאל הקושי עולה. שנת לילה במקום שאינו תמיד נוח, מזג אוויר משתנה, תנאי שטח לא פשוטים תמיד. שלג, סלעים, בולדרים ועוד מרכיבים יכולים להשפיע על המצב הכללי הפיזי וגם הנפשי.
לא מפתיע אם כך כי טרק יכול בהחלט לעורר חששות, פחדים וגם התנגדויות. בשנים האחרונות הביקוש ליציאה לטרקים עלה בצורה משמעותית ו״טרק״ הפך גם לתנועה טרנדית. מה שמשלהב את ההמונים הוא תמונות וחוויות חיוביות, אבל הקושי נותר כסימן שאלה. יש לא מעט אי וודאות ויחד איתו מגיעים חששות גדולים.
מחששות לפעולה: איך להתמודד עם פחד מעומס פיזי?
הגישה האוטומטית היא להימנע מהם. כך נולדים המשפטים שציטטתי למעלה. בפועל, מדובר במשימה בלתי אפשרית. ״אני לא רוצה להיקרע״ – מה זה בכלל אומר? מה גורם לך להיקרע? באיזה שלב אתה מגדיר את זה שאתה נקרע? לכל אחד יש סף מאמץ אחר, יכולת התמודדות שונה. אין דרך אמיתית לתכנן משהו כזה. אתם הרי לא רוצים באותה מידה ללכת בשביל משעמם – רק כי הוא יגרום לכם ״לא להיקרע״. אבל בפועל – לא רוצים לפגוש את הקושי.
כשאתם חלק מעולם הישגי, הגישה היא ברורה: אם אתה חושב על מרתון, הדרך עוברת תמיד בתוכנית אימונים כלשהי. הסיכוי שאדם יקום בבוקרו של מרתון תל אביב ויגיד לעצמו – ״וואלה, בא לי היום לרוץ מרתון״ הוא כנראה אפס. זה פשוט לא נשמע הגיוני. ההכנה על פני תקופת זמן ממושכת היא המסגרת בה אתם מכינים את גופכם מראש למאמץ – שברור וידוע כי יגיע. לא מדובר רק בבניית כושר פיזי, אלא גם בהכנה מנטלית. התהליך המדורג בונה את הביטחון העצמי ביכולתכם לצלוח את המרחק. זאת הכנה שמפגישה אתכם עם קשיים דומים בצורה הולכת ומועצמת כך שכשתגיעו למרוץ – יכולת ההתמודדות שלכם עם הקושי, הכאב והמאמץ יהיו נסבלים יותר (לכן יש אפילו תוכניות הכנה מרחוק, כמו זו של RUNPANEL – האתר האח שלנו פה ב OUTPANEL)
אל תפסידו עוד כתבות מעולות:
(אחרי כניסה – אשרו לווצאפ להציג כתבות בכפתור הלבן – לא בירוק!)
זה בסך הכל טיול? לא זה מסע פיזי קשה וחייבים להתכונן
טרקים, כחלק מההקשר הטיולי שלהם והגדרת המונח ״טיול״, לא נתפסים כאירוע שיש להתכונן אליו. זה ״בסך הכל״ טיול. אולם לא כך הוא. מניסיוני בתכנון טרקים לכ-200 קבוצות, בודדות בלבד התאמנו באופן מסודר. רוב המטיילים פשוט מניחים שהכושר הבסיסי שלהם יספיק. אלה בדרך כלל היו אנשים שהגיעו מעולמות ריצה וספורט. כדי להגיע לחוויות הניבטות אליכם מתמונות האינסטגרם, ההרים הגדולים, הפסגות המושלגות, נופי גובה עצומים – יש להשקיע מאמץ לא קטן בטיפוס בעליות. לרבים, הירידות עצמן, בשטח, על שבילים מסולעים יכולות להיות לא פחות קשוחות. עדין, מעטים חושבים שיש להתכונן בצורה מסודרת.
הקושי כבר נמצא שם, בטרק עצמו. הוא מובנה מעצם הפעילות. יש אמנם טרקים קשים פחות או יותר, וכשמתכננים משחקים עם הפרמטרים של השבילים, כמות העליות והירידות, אבל ברגע שבחרתם לבצע פעילות רציפה של מספר ימים בהליכה – זימנתם כבר קושי פיזי משמעותי. במקום לברוח ממנו, כדאי דווקא להיערך אליו
עם תום, בני, באחד הימים הקשוחים של מזג אוויר שחוויתי. יום סערה נדיר בקפריסין שהלכנו לכל אורכו, עם טמפרטורות נמוכות, רוחות עזות וחוסר ניסיון של תום שהיה די מלחיץ. במבט לאחור היה מה לשפר אבל יש גם סיפוק גדול לדעת שצלחנו אותו.
למה אנחנו מתאמנים למרתון – אבל שוכחים להתכונן לטרק?
רוצים לא להיקרע? התאמנו, התכוננו. טרק הוא לא פעולה שקמים אליה בבוקר ופשוט יוצאים. זה אומר לעלות עליות, לרדת ירידות, להתקרב למספרים של המקטעים היומיים, לקחת עליכם את כל הציוד שתסחבו בטרק. אפשר גם לתרגל ימים רצופים של הליכה. להתכונן לטרק זה לא פשוט ״לצאת לטייל״. יש משמעות להתמודדות עם מספרים דומים למה שתחוו בטרק. אם מתוכננים לכם ימים עם 800 מ׳ עליות, מן הראוי שכחלק מההכנה תתנסו בהרגשה של ״לטפס 800 מטר״ או משהו קרוב לזה.
חשוב שתשאלו את עצמכם: האם אתם רוצים באמת לצאת לטרק? אולי מה שמשך אתכם אלה התמונות המדהימות של נופי הרים. זה באמת מרשים, אבל אם כל מה שמעניין אתכם זה נוף, יש עוד דרכים להגיע אליו – רכבלים, נקודות נגישות ברכב, הליכות קצרצרות. יש אפילו אפשרויות לינה נגישות בגובה אם בא לכם להתעורר לזריחה בפסגת הר.
אם אתם רוצים לצאת לטרק במשמעותו הבסיסית, הטהורה, מדובר על פעילות שמהותה הליכה. אולי אפילו הליכה ממושכת. סביר שזה לא משהו שמישהו מאיתנו עושה בשגרה ואפשר לצפות שזה גם יעלה כקשיים. עצם הקושי וההתמודדות מביאים איתם חוויות והתרוממות רוח. זה המנוע להתלהבות של אלה השבים מהדרך ומתארים את חוויותיהם.
שינוי הגישה שיהפוך סבל להישג
אם אתם מחפשים את החוויה האמיתית, המלאה, אמליץ לא לברוח ממה שהיא מביאה איתה. וכשהיא מביאה לכם גם התמודדויות, הגישה שלכם אליהן גם היא תקבע את סוג החוויה שתעברו: אם תכעסו, תשנאו, תאשימו תאבדו את הקסם. אם תתייחסו אל הקושי כאתגר שצלחתם, לחוויה כהרפתקה, למאמץ כהישג שלכם, כיכולת – הרווחתם משהו ייחודי שתוכלו לחלוק עם חבריכם על ההר.
אז מה איתכם ועם הקושי?
מאת: אריה פישלר
הגיבו בתגובות לכתבה זו בפייסבוק של אאוטפאנל או באינסטגרם של אאוטפאנל
קריאה מומלצת: בכתבה הבאה – יש מדריך פרקטי להכנה לטרק
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
