את טוני הנציג הרומנו-ישראלי אני פוגש כבר בשדה התעופה. חולצת הפסים הססגונית שהוא לובש לא מותירה מקום לספק באשר למוצאו. יכולתי לגמרי לדמיין איך עוד רגע הוא מספר לי בדיחה על שר אוצר שנכנס למסעדה ומזמין צ’ורבה. אבל שלא יהיה לכם ספק, אחרי שיחה אינטנסיבית של מספר דקות על קפה וסנדוויץ, מתבררת העובדה שטוני הוא חיית שטח אמיתית. לבחור יש רקורד רציני של הובלת טיולי ג’יפים/טיפוס/הליכה ואופניים מאחוריו. אבל בואו נלך קצת אחורה, אנחנו עוד נחזור אליו.
שבוע לפני הנסיעה לקלוז’
אני מקבל מהעורך הודעה קצרה בוואטסאפ: “היי, אתה זמין למשימת חו”ל בשבוע הבא במקרה?”. אני חושב לעצמי בשבריר השניה, מממ משימת חו”ל? שבוע הבא? אני?? ברור שאני יכול! מתי בפעם האחרונה אמרתם לא ל 6 ימי טיול אופניים באירופה הכל כלול? ובמקרה אני גם בין עבודות בימים אלה.
הערת מערכת: הפרסום וותיק, אנו לא בטוחים שהוא עדיין פעיל. קבלו את הכתבות העדכניות בווצאפ:
“זמין” אני עונה לפני שהוא מתחרט, “במה מדובר?” המשכתי להתעניין, “מדובר בנסיעת הכנה ביום שני עם מדרפט, אבל אני צריך כתבת תוכן מלאה, לא רק תמונות”. “אין שום בעיה” אני עונה, “בטיולי אופניים אני מלא השראה”, “ואתה צריך לבחון להם את המסלולים היותר טכניים אז תביא את ה Yeti” הוא מוסיף.. או, כאן כבר ממש השתכנעתי 🙂
מכאן לשם העסק התחיל להתגלגל ואחרי דקות אני כבר מקבל הודעה מרן גנור, מנהל מחלקת האופניים במדרפט, שיש לי מקום על הטיסה לקלוז’. קלוז’?? איפה לעזאזל זה קלוז’?
קלוז’ נאפוקה בשמה המלא
עיר אירופאית קלאסית, בירת טרנסילבניה והשנייה בגודלה ברומניה. תודו שלא ידעתם. אם בוקרשט היא ירושלים אז קלוז’ היא התל אביב של הרומנים. עיר תוססת, צעירה, מלאה בסטודנטים, ברים ומסעדות עדכניות לצד בתי קפה ציוריים. כ 400,00 תושבים, מתוכם כ 15% הונגרים ו 0.05% יהודים. 150$, שעתיים וחצי-שלוש של טיסה ואתם שם. המלון אגב במרחק של 20 דקות נסיעה מהשדה.
הקונספט – קלוז’ למטייל העצמאי עם GPS
מעדיפים לחסוך? חושבים שלטייל עם מדריך זה פאסה? טיילתם פעם עם GPS? נהדר! זה הרעיון גם כאן. מקבלים מכשיר עם אפליקצית ניווט, מסלולים, מתקן לכידון, כמה הסברים ומספרי טלפון לשימוש בשעת צורך ויוצאים לדרך. חלק מהמסלולים מתחילים במלון ואחרים מרוחקים יותר ונדרשת אליהם הקפצה. הבחירה שלכם בהתאם לסגנון הרכיבה המועדף.
החבילה בקלוז’ כוללת גם ג’יפ שכור ומתקן אופניים צמוד!
הרכב הזה ישמש אתכם להקפצת הבוקר למסלול הקרוב, לשופינג עצבני בדקטלון המקומי או לבילוי לילי סוער בעיר בסוף היום. בכל מקרה תקבלו גיבוי מלא לצד אפשרויות חילוץ וטיפול בתקלות טכניות בעומק השטח בעזרת לוגיסטיקה מקומית של מדרפט.
המלון מקסים וממוקם בפאתי העיר ליד היער. החדר מרווח ומודרני, וכולל מרפסת שצופה לקו רכס הררי ירוק. המיטה גם היא נוחה להפליא.
ארוחת הבוקר טובה גם במושגים ישראליים וכוללת כמות נדיבה של סוגי נקניקים, נקניקיות ומיני בשרים נוטפי שומן, לצד ביצים מקושקשות, מבחר ירקות, דגני בוקר, יוגורטים ואפילו אספרסו ממכונה שעוד לא התעוררה.
היום הראשון הגיע ואיתו התרגשות גדולה. ואכן לאחר הרכבת האופניים זריזה יצאנו עם הג’יפ לכיוון אגמי Gilau. התקנו את מכשירי ה GPS כשהמפה מצביעה לכיוון הר Merisel. בתכנון לטפס חצי מהדרך ולדהור בחזרה למטה בחצי השני בליווי נוף שוויצרי מהמם. נשמע טוב!
מתחילים. הדרך ציורית ומתפתלת. ינקו המוביל שלנו להיום מספר שמצפים לנו כ 25 קילומטרים ראשונים של עליה ואני חושב לעצמי: למה אני צריך את זה? אבל די מהר מתמסר לשיפועים המתונים, לעיקולי הדרך ולכפרים החולפים שהזמן בהם כאילו עצר מלכת.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
נוף ירוק ועוטף מכל עבר משולב בעציצים של פרחי גרניום אדומים שמציצים מכל מרפסת. נחלים זורמים בצידי הדרך ומפלוני סלע נשפכים אליהם בהרמוניה נפלאה. העונה עונת האביב, הפריחה בשיאה והשמש זורחת. מי היה מאמין שמאי ויוני הם החודשים הגשומים ביותר ברומניה, אבל איכשהו צריך הסבר לכל הירוק הזה. הגשם יורד לפרקי זמן קצרים של עד 20 דקות ואחר כך אפשר להמשיך. הבוץ כאן אגב הוא מהסוג שלא נדבק הודות ליחס גבוה של חלקיקי זכוכית באדמה.
חולפת שעה, לצד הדרך מגיעים ל Magazine Alimentar. חנות מכולת / בית קפה / בית מרזח מקומי. גברברי הכפר כבר ישובים על הבלקון, מקובצים חבורות חבורות, תוך שהם מכלים את זמנם בשתיית אלכוהול ועישון מיני עשבים, בשעה שנשותיהם עובדות קשה בשדות או במשקי הבית. סוג של שוויון בין המינים (NOT). רן מפגין ידע רב בבירות המקומיות ומזמין לנו בירת לימון מצוינת בעלת אחוז אחד של אלכוהול. בדיוק מה שהיינו צריכים לקראת המשך העליה, בכל זאת הרי כבר עשר בבוקר.
ממשיכים. קטע רכיבה חדש וינקו רומז לנו שפרק העליות המתונות עומד להתחלף לו בעליה רצינית הפעם. לצערי הוא ממש צדק. הרכיבה הופכת איטית וסיזיפית בתוך יער עבות, קודר ודרמטי. כל רוכב מתכנס בעצמו, מתרכז במטרים שלפניו שלא לאבד אחיזה. טוני קצת נשרך מאחור וינקו לצידו מעודד, נותן תמיכה. רן ואני שועטים קדימה, מייחלים להפוגה בשיפועים ואלה לא איחרו לבוא. אט אט היער נפתח ונוף אלפיני דרמטי מתגלה.
אחרי שגם הנשימה מסתדרת אנחנו מגלים עץ דובדבנים שרק מחכה שנהנה מפריו. כבר היה שווה! ממשיכים לטפס עם בוסט של סוכר דובדבנים בדם. כל עיקול מגלה טפח אחר של הנוף, כל פניה מסבה את תשומת ליבנו אל טבע פועם ונפלא. ינקו מבטיח וגם מקיים קטיף של תותי בר קטנטנים לצד הדרך. הר מרישל לא אכזב, אין יותר טוב מזה.
הפסקת אמצע היום הגיעה. לא מגיע לנו איזה פיקניק קטן עם כמה בירות לפני הירידה? ינקו מוביל אותנו ל Magazine המקומי. מצטיידים במצרכים ופורסים בירות על שולחן פיקניק כשברקע נוף עולם. הרגע הזה שלנו לגמרי, הרווחנו אותו ביושר!
זהו, העליה נכבשה. עכשיו אפשר לפדות את את ההבטחות של ינקו לירידה של שעתיים. Haven’t the jewish people suffered enough 🙂 ואכן זו הגיעה. השיפועים בזווית הנכונה הפעם ואנקות של כאבי שרירים התחלפו בחיוכים וצרחות של אושר.
הידיים על הברקסים, השבילים מתפתלים וקוליסים עמוקים עם שלוליות מים מזדמנים הם רק חלק מהתוואי שלא הפסיק להפתיע כל הדרך למטה. לקינוח חיכו לנו אגמי ג’ילאו המופלאים. 1200 מטרים של טיפוס על מרחק של 45 ק”מ הגיעו לסופם. אושר גדול.
מעבר לאופניים, אחת המטרות המוצהרות שלי בטיול לרומניה הייתה לאכול כמות בלתי סבירה של מטיטיי – מיצ’ בלשון העם ברומניה או קבב עם המון שום בעברית. לקנח בפפנאש- קינוח דמוי סופגניה עם ריבה וללגום צוייקה (שיכר מקומי). טיול הכנה זה עסק רציני ולכן רן גנור, מנהל מחלקת האופניים במדרפט, נשבע לעזור לי להגשים את כל המטרות.
לטוני מסתבר היו תוכניות אחרות. כבר בערב הראשון הוא לקח אותנו לרובע העתיק והמיוחד של קלוז’, היישר לתוך מסעדת גורמה רומנית, אבל לא מהסוג שמזמינים בה צ’ורבה. כמובן שהאוכל שם היה נפלא וגם זכינו מאוחר יותר בסיור פרטי ברחובות העתיקים. כנראה שאת יתר מטרות הטיול שלי אגשים בהזדמנות אחרת 🙂
יום ההכנה השני עם Medraft Biking התחיל בנסיעה נעימה בג’יפ הדאצ’ה השכור שלנו כשהמטרה לבדוק ברכיבה רק חלקים מסויימים מהדרך. למעשה נסענו בתוואי סינגלים ביער גשם ירוק בזמן שה GPS מקליט את הנ.צ.
המסלול שהתחיל טוב וברור השתנה עד מהרה והפך לחלקלק וסבוך. ככל שהתקדמנו בו נתקלנו בקוליסים עצומים ושלוליות ענק, וכאילו לא מספיק גם הגשם התחיל להתגבר.
למזלנו, טוני (זוכרים אותו מהמערכה הראשונה?) בא רגוע עם הרבה ניסיון במצבים האלו. הרכב הרומני החצי אמפיבי הפגין גם הוא יכולת שטח אמיתית ואנחנו צולחים בשלום את קטע היער המאתגר.
כמה קילומטרים אחרי אנחנו מגיעים לכפר הסמוך לעוד עצירת הצטיידות במעט בירה ונקניקים כדי להרגיע את הרעב. רן שוב מפגין ידע רק באלכוהול ובשר שומני וטוני כהרגלו מתפלפל ברומנית עם הרוכל. יום ארוך עוד לפנינו והיעד הבא שלנו הוא מכרות המלח Salina Turda. מכרה המלח ב Turda אשר נפתח לקהל הרחב בשנת 2010 נחשב לאתר עליה לרגל. מדובר במבנה היסטורי מדהים ביופיו, שממוקם כ-5 ק”מ ממרכזה של העיר Turda שבמחוז Cluj. זהו אחד מהפלאים הארכיטקטוניים המהפכניים ביותר ברומניה.
הוא כולל מספר “אולמות” כרייה עצומים בגודלם, שנוצרו בתהליך גיאולוגי מרתק של מספר שנים. האולמות מחוברים במערכת של מדרגות משוכללת ומעליות נוחות. האולמות כוללים בין היתר אגם עם סירות, שולחנות משחק לילדים ומתקנים נוספים כגון גלגל ענק.
יש כאן אפילו בי”ח ייחודי לטיפול בילדים חולי אסטמה. כאמור, אל תוותרו בשום אופן על החוויה הייחודית שמציע המקום. מדובר באטרקציה תיירותית של ממש ובמסע מופלא אל בטן האדמה שלא תחוו בשום מקום אחר.
אחרי המכרה שמנו פעמינו לעבר עמק טרסקאו והכפר Buro. חבל ארץ פראי ויפה, עשיר במים, גשרים תלויים וכנסיות מטופחות. כאן יצאנו לרכיבה נוספת בסינגל במקביל לנחל כשהמטרה המוצהרת לסיים באכילת קיורטוש בכפר Remetea דובר השפה ההונגרית.
קיורטוש אגב (Kurtosh Kalach), הוא אותו מאפה שמרים מסולסל שנאפה מעל גריל פחמים כמו שווארמה מגולגלת בטעמים. שאלתי את טוני מה מקור המאפה ומסתבר שמקורו בתרבות הקולינרית של המטבח ההונגרי אך איזור הולדתו הגיאוגרפי דווקא בשליטה רומנית נכון ליום כתיבת מילים אלה.
על מנת להיפטר מהקלוריות של בליסת הצהריים טיפסנו רגלית למצודת קולצשט (Cetatea de la Colţeşti). מצודה עתיקה ויפה שנבנתה בשנת 1296 ובגובה 705 מטרים כהמשך טבעי של הסלע שמתחתיה.
המצודה מציעה פנורמה מלאה על כל האזור הצפוני של הרי טרסקאו וקניון Valisuarei הפרוש מתחתיה ממש. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לפגוש זוגות נאהבים או אפילו כלה וחתן שיבואו להצטלם על רקע החומות העתיקות.
כתב וצילם: עופר עברי
הכותב הוזמן על ידי Medraft, ולא מתלונן על כך…
