אפרת בן חמו יצאה עם אוהל על הגב לטרק סולו ברטאזט ברומניה. האנשים והחוויות שהאוהל פתח ואפשר היו מפתיעות. 

ברטאזט אפשר לטייל טיולים יומיים או טרק מקיף של כמה ימים. מה מחכה לכם אתם שואלים? פנינות ייחודיות לחובבי טבע, טיפוס להרים גבוהים, מפלים, נהרות, אגמים ומרחבים עם תצפיות יפיפיות. יאללה, מתחילים!

אחד משלושת יעדי הטרק העיקריים בהרי הקרפטים

כשתכננתי את הטיול למדתי שיש שלושה יעדי טרק עיקריים בהרי הקרפטים ברומניה. השניים הראשונים הם טרק בהרי הבוצ’ג (Bucegi) וטרק הפאגראש (Fagaras) בו טיילתי כבר. השלישי הוא טרק רטאזט (Retezat) המרוחק יותר מהשניים הראשונים ולכן רוב התיירים פשוט מדלגים עליו. ישנם מטיילים המגדירים אותו כאחד המקומות היפים ביותר במזרח אירופה – והייתי נחושה לצאת לבדוק את הטענה. מכאן התחילו ההכנות – אני בדרך לטרק רטאזט.

רטאזט

מטיילים המגדירים את האזור כאחד המקומות היפים ביותר במזרח אירופה.

הפארק הלאומי רטאזט ואגם בוקרה ללינת אוהלים

זוהי שמורת טבע הנמצאת במערב רומניה בשטח של כ-380 דונם. פירוש השם "רטאזט" הוא מהמילה "קטום", והוא מתאים למראה הקטום של חלק נרחב משרשרת ההרים באזור. בפארק יש כעשרים פסגות שגובהן מעל 2,000 מטר ויותר מ-50 אגמים קרחוניים המלאים מים רוב ימות השנה. האזור הצפוני והאזור הדרומי נפגשים יחד באזור שנקרא אגם בוקרה, הממוקם בגובה 2,030 מטר. 

הרים

אגם בוקרה היפה בשקיעה

עונת הטרקים היא בין תחילת יוני לאמצע ספטמבר, ואני מתארגנת על תחילת ספטמבר. רק שתדעו שמזג האוויר באזור לא יציב גם בתקופות שנחשבות טובות. גשם יכול להגיע כל רגע. רוחות חזקות וקור יהיו מורגשים בנקודות גבוהות, בעיקר בערבים באזור הלינה. ערפל הוא חלק מהמקום, יבוא וילך בתנועה זורמת ועדינה, קבלו אותו בהבנה.

גם דובים הם חלק מהמקום לשמחתי לא פגשתי אותם, אבל ראיתי את הסימנים שהם השאירו בשטח. הורדתי גם את האפליקציה הרומנית (RO-BEAR) המתריעה על מיקום דובים שנראו לאחרונה. אני סוחבת איתי כבר מטרק פאגראש ספריי דובים ומשרוקית טובה.

אאוטפאנל בווצאפ – הכי נוח לקבל ככה את הכתבות:

לחצו פה לקבוצה השקטה 

שני סוגי לינה בשמורה

קבנה (Cabana) – בקתות שמתוחזקות על ידי צוות מקומי עם מיטות וארוחות בתשלום. יש מספר מצומצם של קבנות בשמורה, לחלקם יש אתר אינטרנט, והדרך הטובה ביותר להזמין מראש מקום היא בטלפון עוד מהארץ. קחו בחשבון שרוב בעלי הקבנות דוברי רומנית בלבד. 

רטאזט

לקבנה Gențiana מקום לינה אפשרי לאלו המטיילים ללא אוהל.

אוהלים – עם כל הציוד עליכם, תצטרכו אוהל טוב ועמיד לגשם ורוחות חזקות, וכן שק שינה שמתאים למזג אוויר בהתאם לעונה. אני מגלה עוד מהמחקר מהבית שניתן לישון באגם בוקרה עם אוהל ולצאת ממנו לטיולי יום. עד היום לא טיילתי עם אוהל על הגב, וזו הזדמנות נהדרת לפעם הראשונה. קניתי ברומניה אוהל מדגם פשוט ששוקל 2.5 קילו. זה לא מעט, ואני מחליטה לצמצם עוד את הציוד שלי ולהשאיר במלון לשמירה את המצלמה שליוותה אותי בטרק פאגראש. את הטרק הזה אני אצלם בטלפון.

תמצאו גם ריפיוג'ים (Refugiu) – אלו הם מבני עץ המשמשים את פקחי השמורה בלבד. הם ישנים שם בעונה והם שם כדי לתמוך ולעזור לכם.

רטאזט

אגם peleguta

הדרך לכפר המוצא: קרניק

בוקר יום חדש ואני בתחנת רכבת היוצאת בשעה תשע לעיר סימריה (Simeria). אני יורדת בסימריה ומוצאת את עצמי די לבד בתחנה שתיקח אותי לעיר סובצ'תה (Subcetate). וואו, כמה שמחתי לעלות על הרכבת כשהיא מגיעה. אני מנסה לא לחשוב על אלו שממתינים פה בשעות הלילה. בסובצ'תה, קיוויתי לתפוס מונית ישירות לקרניק (Carnic), אבל אין פה מוניות. בדיעבד אני חושבת שהיה נכון לשכור רכב, לנהוג עד לכפר ולהחנות אותו עד לסיום הטרק.

אני עוצרת רכב של אישה שירדה איתי מהרכבת ומבקשת ממנה עזרה, והיא לוקחת אותי טרמפ לכיוון קרניק. משם אני תופסת עוד שני טרמפים שמביאים אותי עד ליעד. הכפר הזה פיצפון! כמה בתי מלון ושביל מרכזי אחד שעולה מעלה לשמורת הטבע. אני פותחת את האוהל לשינה והתארגנות ליום הטיפוס מחר.

המפגש עם אנדריי בדרך לאגם בוקרה 

יום ראשון ובו: 10.1 ק״מ, טיפוס 1182 מ׳, ירידה 166 מ׳. אני יוצאת לדרך בשעה שבע בבוקר למחרת. אני זוכרת שיש כאן דובים, ונמנעת מהאזורים שלהם בשעות הבוקר המוקדמות. צועדת בסימון הכחול מעלה. הסימונים בטרק ברורים ונמצאים כל כמה מטרים. לכל שביל יש צבע וצורה שונים, וקל להבחין בהם על עצים, אבנים ועמודים. 

מדי פעם אני מוודאת שאני במסלול הנכון דרך אפליקציית אופליין המצוינת MAPY.CZ. אני מגיעה לקבנה Gențiana, אחת מהקבנות הנמצאות בפארק והמאפשרות לצאת ממנה לטיולי יום. עוצרת לקפה וחטיף וממשיכה הלאה לכיוון האגם. היער נפתח והשמש יוצאת לקראתי. מכאן אני מתחילה לראות את ההרים הגבוהים. מכאן קשה יותר לטפס על הבולדרים. סה"כ אני בכושר מצוין אחרי הטרק בפאגראש, ואני עולה בקצב טוב, למרות משקל האוהל שאיתי. 

רומניה

ההרים מעבר לצמחיית המחטים- לשם הולכים.

אני עולה את העלייה האחרונה למעלה, אני יודעת שתהיה ירידה אחת ואז אני באגם בוקרה, מה שאומר שתכף אני רואה אותו. עולה צעדים אחרונים מעלה, אני מתנשמת והדבר הראשון שעיניי רואות הוא בחור עם מקלות הליכה שמביט בי ושואל אותי באנגלית אם אוכל לעזור לו לרדת לאגם. "בשמחה," אני עונה, "רק תן לי כמה דקות להרגיע את הנשימה מהעלייה." לא כל כך מבינה מה הוא עושה כאן בלי תרמיל, אבל הנוף מושך את תשומת ליבי. וואו, מדהים פה. כמה תמונות ואנחנו מתחילים צעידה מטה יחד.

טרק

אגם בוקרה מראש ההר. הגעתי, עשיתי את זה עם אוהל עלי!

התארגנות באגם בוקרה

בדרך אנחנו מדברים ואני מבינה שאנדרי מקומי שיצא לטייל עם ארבעת חבריו לעבודה. הם הגיעו אתמול ולצערו, יש לו פחד מירידות, ולכן הוא לא הצטרף לטיולי היום איתם ובחר להישאר באזור האוהלים. הוא איתגר את עצמו היום ועלה מעלה ועכשיו הוא מתקשה לרדת לבד חזרה. "הוא פשוט מקבל את פני," שכנעתי את עצמי בחיוך, והסתבר שהבדיחה לא הייתה רחוקה מהאמת. אנדרי הכיר לי את אזור האגם, איפה כדאי לבנות את האוהל ולאיזה כיוון כדאי שהפתח יהיה, איפה יש מקומות עם רוחות חזקות, איזה בול פגיעה – תקין ונקי (הכל יחסית, חברים) ואיפה ניתן למלא מי שתייה.

ליד צינור המים נמצא הרפיוג' של פקחי השמורה. הם רשמו אותי בספר המבקרים שברשותם, הסבירו לי בעזרת מפה גדולה על המקום ושאלו מה התוכניות שלי לימים הבאים. שיתפתי אותם והם נתנו פידבקים והמלצות משלהם. על מסלול אחד שתכננתי פקחי השמורה לא המליצו: "יש שם הרבה יותר מדי דובים," אמר הפקח, ואני שיניתי את המסלול. אין ספק שהם יודעים יותר טוב ממני. 

קבלו ראשונים את הכתבות בערוץ הטלגרם של אאוטפאנל:

הצטרפו עכשיו 

את ארוחת הערב אני אוכלת מוקדם באגם, מנצלת את האור בחוץ לבישול ואכילה. היה נחמד לראות את כל המטיילים מתארגנים סביב קיר האבנים שמגן מהרוחות, לא רק על האוהל, גם על האש. לקראת השקיעה יצאתי לצלם מסביב לאגם, חושך, שקט ורואים את הכוכבים, ולפעמים רואים גם סוסים שמסתובבים חופשי באזור.

בערב פגשתי את כל החבורה של אנדרי, ישבנו יחד לקפה ושתייה חריפה שהם דאגו להביא, משתפים חוויות מאותו יום ובכלל על החיים. נכנסתי לאוהל ולתוך שק השינה שלי, מרוצה מהיום העמוס הזה, איך שהוא התנהל והסתיים.

רטאזט

שקיעה באזור אגם בוקרה

מסלול מעגלי

מרחק- 10.3 ק"מ, טיפוס וירידה- 874 מטר. היות ואני יוצאת וחוזרת אל האוהל היום, התרמיל כמעט ריק. מכניסה בו מים, אוכל ואת מעיל הרוח הצהוב שלי. הבוקר במגמת ירידה חדה ומרגישים את השרירים האחוריים עובדים קשה. קל לי יותר לצלוח אותה בריצה קלילה ולכן אני מגיעה יחסית מוקדם לבקתת פקחים נוספת למטה. הפקחים מזמינים אותי לכוס תה ואני מצטרפת בשמחה לשיחה על שגרת היום שלהם: רובם הגדול גם מדריכי סקי, ולכן בחורף הם עובדים בסקי בפארק. בקיץ הם חיים ועובדים בבקתה חצי שנה עד אמצע ספטמבר. מדי פעם הם נוסעים הביתה, ובסופי שבוע אחרים המשפחה באה לבקר בשטח. 

אני כל כך שמחה שהפקחים כאן. הידיעה שיש איתי "אח גדול" שדואג לי מחזקת אותי כאחת שמטיילת לבד. בסיום השיחה, אחד הפקחים מלווה אותי לשביל הכחול ודרכנו נפרדות. אני מתחילה טיפוס מתון צמוד לנחל, מדי פעם עוצרת ליהנות מהנוף, קפה טוב באחת מבריכות הנחל וממשיכה הלאה.       

מים

עצירה כיפית באחת מבריכת הנחל

הנחל מתרחק משביל ההליכה שאני צועדת עליו. אני מתחילה טיפוס איטי בין אגמים. גיליתי שלי מאוד נוח לטייל עם מקלות הליכה, הם מקלים את העומס על הברכיים ומפעילות את הידיים במקום. אני נעזרת במקלות גם לגלות בורות נסתרים בהליכה על בולדרים מכוסים בצמחייה. עוצרת למבט על הנוף, ומופתעת כל פעם מחדש מהצבע השונה של המים באגם ומהשילוב המנצח של המיקום שלהם. איזה יופי. מושלם!             

הרים

אגם peleaga איזה מיקום ויופי

מתחילה בטיפוס התלול על בולדרים מעלה, גבוה, לתצפית הר Peleaga (כ-2,509 מטר). ההר הגבוה ביותר ברטאזט. בדרך כלל אני פוגשת מעט מאוד מטיילים תוך כדי הליכה בשבילים. זה חלק מהקסם של המקום- העובדה שאתה מטייל די לבד. אבל כאן, בנקודה הגבוהה ביותר בטרק, מגיעים לא מעט מטיילים משבילים שונים והתצפית הומה אדם. כמה קליקים בטלפון ואני מתחילה בירידה בשביל הצהוב עד לאוהל שנשאר עומד ושלם, ממתין רק לי.

מנוחה מול האגם

זמן מנוחה אני יושבת מול האגם. הוא כל כך יפה ומרשים. מחר אני מתחילה לחזור חזרה ומחליטה להשאיר את האוהל אצל הפקחים כאן באגם. אני בטוחה שיעשו בו מטיילים אחרים שימוש טוב בעתיד.

ארוחת ערב ואני מתחילה לארגן את התרמיל למחר בתוך האוהל. מבחוץ, מישהי שואלת אותי: "רוצה תה חם?" אני פותחת את האוהל ורואה אישה מבוגרת. אני מחייכת, לוקחת את הכוס שלי ויוצאת אליה. אני מצטרפת לשולחן וכסאות שבעלה והיא בנו מאבנים שטוחות. היא מגישה לי תה חם ואנחנו חולקות חוויות. הם זוג רומנים שיצאים לטיולים ברומניה מאחר והילדים שלהם גדלו ועזבו את הקן. 

הרוחות מתחזקות ואני חוזרת לאוהל ונכנסת לשק השינה. קר היום יותר מאתמול ואני מבינה למה מגיעה  סוף העונה עכשיו. מכאן יהיה קר יותר, גשום יותר והשלג יגיע. היה לי כיף כאן למעלה ואני כל כך שמחה שבחרתי באוהל ולא בקבנה. החוויות שאספתי בדרך והאנשים שהאוהל פתח מדהימות. זהו, כיבוי אורות, לילה טוב.

רטאזט

תצפית הר Peleaga כ-2509 מטר. הנקודה הגבוהה ביותר בפארק רטאזט.

אגמים ונחלים

מרחק- 10.4 ק"מ, טיפוס- 564 מטר, ירידה- 1096 מטר. אני קמה מוקדם מאוד. מקפלת את האוהל ומשאירה אותו ואת המזרן על כיסא העץ בכניסה לריפיוג' הפקחים וממהרת להתחיל לטפס מעלה בשביל האדום והצהוב לתצפית Șaua Retezatului. הזריחה עולה ואני מצלמת כמה תמונות של האגמים הנגלים מתחתי. איזה פתיח לבוקר! חגיגה לעיניים! עוד טיפוס של כ-300 מטר ואני בתצפית Retezat, עוד תצפית מאוד מתויירת. מכאן לקבנה אני יודעת, כל הדרך כולה בירידה.

זריחה

זריחה בטיפוס לתצפית Șaua Retezatului כ-2251 מטר

אני ממשיכה עם הרבה מחשבות על הזמן הקצר שעוד נשאר לי בטרק וברומניה בכלל עד שאני מגיעה לקבנה Pietrele. באחד הצעדים שלי, אני מבחינה בקרע בחזית נעל ימין. גם זה יכול לקרות וחשוב להיות ערוכים מראש. מוציאה סלוטייפ מהתרמיל ומדביקה בסיבוב את הנעל. מקווה שהיא תחזיק מעמד עוד יומיים.

נעליים טובות באזור הזה הן חובה, גרביים ששומרות על הרגל יבשה גם. טיילתי רוב שעות היום עם חולצה קצרה, מעיל רוח ומכנס ארוך. בלילות מעיל טוב הגן עלי מהקור וכובע על הראש.

רטאזט

יורדים למטה לצד הנחל. הייתי שם למעלה לא מזמן.

הגעתי לקבנה מוקדם יחסית ואני יורדת לשפת הנחל. במים ליד, בחור אחד עומד בתוך המים ומצלם עם חצובה, ובחור נוסף יושב בצד ומחייך אלי. אני מתיישבת לידו ושיחה מתפתחת. הם סטודנטים מקומיים שבאו לנוח באזור הזה לפני החזרה ללימודים. אני מתעניינת על נקודה טובה לתקשורת סלולרית לשלוח הודעה למשפחה, והוא מפנה אותי לתוך היער ומסביר לי לעלות בצמוד לשביל האדום עד שתהיה קליטה – קליטה סלולרית קשה למצוא בטרק הזה ואין בבקתות בכלל. 

רטאזט

יש עוד דרך לעבור עד הקבנה

הדרך חזרה מתחילה בעוד טיול

מרחק- 15.2 ק"מ, טיפוס- 773 מטר, ירידה- 1233 מטר. חמשה עשר ק"מ מצפים לי ביום האחרון, לא מעט. אני יוצאת למסלול שמקום סיומו הערב תלוי בשעת הסיום בפועל: בקרניק או בסביו – העיר הגדולה? יוצאת לדרך ומטפסת להר דרך היער, עוברת את הצמחייה הגבוהה עד להרים בשביל הצהוב. ככל שעולים גבוה, נגלים האגמים המוחבאים ביניהם. כמה תמונות בנוף קצת אחר ושונה ממה שראיתי עד היום. אני מגיעה לנקודה הגבוהה ביותר להיום – Șaua Zănoagelor, כ-2370 מטר.

רומניה

נוף שונה וקצת אחרת בדרך  Șaua Zănoagelor 2370 m

מכאן כל הדרך בירידה מטה. רואה מרחוק את אגם Găleș, מקיפה אותו בצורת חצי ירח מצד אחד ועוצרת למנוחה. אני בקצב טוב מבחינת הזמן, מאתגרת את עצמי ומגבירה את הקצב. מגיעה לחיבור לשביל הכחול איתו עליתי ביום הראשון, מה שאומר שנשארו לי 4 ק"מ עד לקרניק ואני גומעת אותם מהר ועושה את הדרך בטרמפים ורכבת חזרה לעיר סביו.

מים

אגם gales מלמטה

                                                  

מסע שהופך יחד אתכם להרפתקה

את הטיסה חזרה לארץ אני מעבירה בצפייה בסדרת הטלוויזיה שר הטבעות: טבעות הכוח. בזמן שאני מעלה את הפרק אני נזכרת בנופים ובאנשים המיוחדים של הטרק הראשון שלי עם אוהל. אין ספק שזו שמורת טבע יפיפיה באירופה. אני לוחצת PLAY בטלפון. בפרק האחרון של העונה הראשונה אלינור ההוביט יוצאת לדרך לא ידועה עם המכשף: "נשמע קצת כמו הרפתקה", אומרת לו אלינור לפני היציאה לדרך יחד. "לבד, זה רק מסע. הרפתקאות צריך לחלוק", עונה המכשף. למרות שלפי הגדרה הזו יצאתי למסע לבד עם אוהל, אני חולקת אותו אתכם עכשיו כדי שאתם תצאו ותצרו לכם את המסע או הרפתקה שלכם. מה זה משנה איך נקרא לדרך, העיקר שנהנה ממנה.

כתבה וצילמה: אפרת בן חמו