בין הרי ירושלים נמצא אחד המקומות היפים בארץ: יער הקדושים. היער חוגג יום הולדת 68 ממש בימים אלו. החלטתי לחגוג את יום הולדתו בדרך הטובה ביותר – מסע שיעבור במקומות המיוחדים שלו.

מאת: צפריר ים

ביער יש אנדרטאות, שבילים ייחודים, המון היסטוריה ונוף מהמם. המקום יפה כל ימות השנה, אבל כעת, בסוף החורף – תחילת אביב, זה הזמן הטוב ביותר לטייל בו. את המסע המעגלי הזה אפשר לחלק ליומיים – שלושה עם לינת שטח בחניוני לילה מוסדרים או בצימרים בישובים שבאיזור. אני בחרתי לעבור אותו ביום אחד ארוך ומלא חוויות. אורך המסע 35 ק"מ, עליה מצטברת של כ- 1,300 מטר. חלקים ממנו מאתגרים במיוחד ואם בחרתם יום גשום או כמה ימים לאחר הגשם, יש להישמר מהחלקה על סלעים רטובים ומדרונות בוציים.

מתחילים במערה

תחילת המסע היא במערת בני ברית. ארגון בני ברית יחד עם קק"ל הפכו מערה קרסטית גדולה לאתר הנצחה לקורבנות השואה. המערה מסורגת ולא ניתן להיכנס לתוכה. מסביב למערה נבנה אתר פיקניקים נחמד ומונגש. ההגעה אל המערה היא מכביש 38 אל מחלף שמשון, מזרחה לכיוון צובה. מיד לאחר העלייה על כביש 395 פונים שמאלה לכיוון יקב פלם ומשם לאורך כביש סלול בתוך אפיק נחל כסלון עד למערה. משמאל לכביש הגישה ממוקם חניון לילה. אם אתם מתכננים לעשות את המסלול במשך מספר ימים, ניתן לבלות כאן את הלילה שלפני היציאה למסע.

כל מסע טוב מתחיל בירידה קלילה לאורך שביל נוח. אני צועד ממערת בני ברית במורד נחל כסלון, חולף על פני שער ההנצחה שמעל הכביש וממשיך במורד הנתיב המסומן בס"ש אדום. תוך כדי צעידת החימום אני מתבונן סביב בחורש הגדל על הגדות התלולות של הנחל. המראה מרהיב ביופיו במיוחד באור ראשון של בוקר. קר היום בהרים, המדחום ברכב הראה רק 6 מעלות, האווירה מתאימה יותר לאירופה מאשר למזרח התיכון. בלילה ירד כאן גשם וכעת יש את הריח שלאחר הממטרים. רוח קלילה נושבת והכל נקי ונחמד.

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

בדיוק לאחר 1,100 מטר אני מבחין בשביל מסומן בירוק בימין הדרך, חוצה את אפיק הנחל ומתחיל לצעוד ממש בתוך היער במעלה נחל כרמילה. העלייה אינה קלה. אני הולך בה לאחר מספר ימי גשם והמסלול רטוב וחלק. ההחלטה להצטייד במקלות הליכה מצטיירת כנכונה, יש מקומות שבלעדיהם היה ממש לא קל! בכל מקום מעל ומתחת לסלעים מבצבצות רקפות בשלל גוונים של ורוד, הטבע פורח כאן והירוק שולט. השביל עובר בין ולצד טרסות חקלאיות עתיקות.

כל האזור היה שטח חקלאי של בית מחסיר, גדול הכפרים הערביים בהרי ירושלים. לפני קום המדינה חיו בכפר כ-2,400 תושבים. במהלך מלחמת העצמאות שהו בכפר חיילים של הלגיון הערבי אשר תקפו שיירות בדרכן לירושלים. במהלך מבצע מכבי בפיקודו של יצחק רבין נכבש הכפר ובתיו פוצצו בהנחיית דוד בן גוריון. על שרידיו הוקם בית מאיר שאליו אני מטפס כעת. תוך כדי טיפוס אני חוצה דרך רחבה מסומנת שחור, הכינוי שלה "דרך נוף צפונית", אחת משתי דרכי נוף לאורך נחל כסלון. אפגוש את שתי הדרכים בהמשך.

אני עוצר לרגע, שותה מעט מים ומתבונן בנוף הנשקף למרחוק. לאחר טיפוס של עוד כמה דקות אני נושק לפאתיו הדרומיים של בית מאיר, מושב דתי המונה כ-140 משפחות. המושב מנומנם בשעות מוקדמות אלו וחוץ משני כלבים חביבים אף אחד לא מבחין בי. מיד עם הגיעי למושב אני פונה שמאלה (צפונה) ומתחיל לרדת לכיוון יער קסום ושקט שחלקו נשרף בשריפה הגדולה שהייתה כאן לפני שנתיים. הליכתי כעת שקטה ודרוכה, אני מבחין בעקבות של עופרים שצעדו בשביל לא מזמן. עם מעט מזל, עוד אפגוש אותם. אכן, לאחר כמה דקות, תנועה בין העצים השרופים מושכת את תשומת ליבי. המצלמה נשלפת מיד, ועל פני חולפים שני עופרים ביישנים וזהירים במרחק לא רב. מהירותם גדולה מזריזותי ולצערי איני מספיק לצלמם.

יער קדושים

כיום נותרה רק תלילותה

קילומטר לאחר הפרידה מבית מאיר אני פוגש את דרך בורמה. ימים ספורים לאחר שבית מחסיר והמשלטים שסביבו נכבשו במבצע מכבי גילו לוחמי הפלמ"ח את תווי הדרך. בשלב ראשון הג'יפים יכלו לעבור רק בחלקים ממנה ולכן לוחמי הפלמ"ח נשאו שקי קמח על גבם בקטעים הבלתי עבירים. כך נפרץ בזמנו המצור על ירושלים. כיום ניתן לעבור בדרך בורמה גם ברכב רך. בזמן שאני צועד על הדרך, נותרה רק תלילותה, קשה לדמיין את הפעילות הלילית שהייתה כאן ב-1948.

רוכבי האופניים שנקרים בדרכי מתנשפים ועומלים קשה לעלות בשעה שאני יורד  "ומבזבז" את כל הגובה שצברתי בעליה בנחל כרמילה עד לבית מאיר. בימיני אני מבחין בעלייה הקשה של שביל ישראל אל משלט 21, לא יחלוף זמן רב עד שאטפס גם את השביל הזה.

כמה מאות מטרים לאחר תחילת הצעידה על דרך בורמה אני פוגש חניון מונגש ומתוחזק היטב. צמוד לחניון ניצבת אנדרטת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) לזכרם של 119 מתנדבים שנהרגו במלחמת העצמאות מתוך 3,000 מתנדבים שהגיעו לארץ לסייע. אלו שמתכננים לעבור את המסע במספר ימים יכולים לבלות לילה באחד הצימרים בישוב מסילת ציון שממוקם ממש מעבר לכביש 38. אם חשקה נפשכם במשקה קר או חטיפים למיניהם, עומדת לרשותכם החנות בתחנת הדלק הסמוכה. הקפידו לעבור רק מתחת לגשר ולא לחצות את כביש 38.

העלייה קשה מאוד אבל הנוף הנשקף למרחוק מצדיק את המאמץ

אני שוטף פנים במים הקרים והמרעננים בברזיה בסמוך לאנדרטה המטופחת ומתחיל לטפס בשביל ישראל. לפני עליה של שלוש מאות מטרים תוך פחות מארבעה ק"מ, כדאי להתחיל אותה רענן ונמרץ!  בדומה לדרך בורמה, גם שביל זה תלול מאוד, אבל פחות מתוחזק. מעבר רכב כאן הוא אתגר לא קטן. עם הטיפוס נשקף לעיני נוף למרחקים הולכים וגדלים. תחילה מסילת ציון, אחר כך גוש דן. לאחריהם אשדוד ואשקלון מימין, ולבסוף, משמאל צצה גם מודיעין. העלייה קשה מאוד אבל הנוף הנשקף למרחוק מצדיק את המאמץ. על פסגת הגבעה עליה אני מטפס מוצב שלט "משלט 21". מראש הגבעה ניתן לראות היטב את דרך בורמה ובית מאיר. אני ממשיך בדרכי לאורך שביל ישראל לכיוון משלט 16, עמוק מתחתי חולף לו כביש 1 שהורחב מאוד מאז נלחמו כאן לוחמי חטיבת הראל שכבשו את המשלטים באזור.

מלפני מוצבים שני תרני אנטנות גבוהים ובולטים בנוף. הימני והנמוך יותר ממוקם בבית מאיר, השמאלי והגבוה נמצא בראש שמורת המסרק. בעבר ניתן היה להבחין מכאן בעצים הכבירים שנראו ללוחמי הפלמ"ח כמו שיניים של מסרק. בשנת 2001 נשרפה השמורה והעצים שחלקם היו בני 180 שנים נשרפו כליל. לאחר טיפוס נוסף הגעתי אל משלט 16. כרגיל, לאחר העליה מגיעה הירידה, לפני הבתים של שורש, מעט רחוק יותר ומעבר לכביש 1 נווה אילן. קצת לפני המפגש עם דרך בורמה אני פונה בחדות שמאלה עם שביל ישראל (מסומן לא נכון במפות) ומטפס על גבעה נמוכה המשקיפה על המסרק. כאן מיקמה קק"ל מספר שלטים המסבירים על מבצע מכבי על כל שלביו. כדאי לעמוד ולקרוא את ההסברים, ולהבין שאת המדינה שלנו לא קיבלנו על מגש של כסף, אלא פדינו בדם. מול השלטים ממוקם חניון נוח עם שולחנות. ניתן לחנות במקום לחניית לילה או לבלות את הלילה באחד הצימרים של בית מאיר הסמוך.

על דרך נוף צפונית

אני חוצה בזהירות את כביש הגישה אל בית מאיר וגולש אל "דרך נוף צפונית", אותה דרך שחציתי בעליה בנחל כרמילה. שליש מהמסלול מאחורי, מכאן יש בעיקר ירידות מתובלות במעט עליות. קק"ל מתחזקת את השבילים הללו היטב. בתקופה זו היא מדללת את היער במטרה למנוע שריפות וריח העצים הגזומים נישא באוויר. אני נזכר שלא אכלתי דבר מאתמול בערב ומחיש את צעדי בירידה המתונה לכיוון עין ראפה, כפר קטן ומסביר פנים שממוקם על הגדה הדרומית של נחל כסלון. בכפר יש מספר מסעדות, צעידה של 10 ק"מ מפרידה ביני לבין ארוחת הצהריים המתוכננת בכפר. הרחק הרחק למטה ניתן להבחין בדרך העוברת בתוך נחל כסלון.

מעברו של הנחל אני מבחין ב"דרך נוף דרומית", ומעט מזרחה ממני גבעת יערים טובלת בחורש. אני מגיע לצומת ופונה מס"ש שחור אל ס"ש ירוק, ונשאר על הדרך הצפונית. הליכה של כמה מאות מטרים על השביל השחור תוביל לשואבה, ישוב המונה כ-600 תושבים אשר גם בו ניתן לשכור צימרים ללינת לילה. כק"מ וחצי לאחר צומת שואבה אני פונה שמאלה אל סינגל עין ראפה המסומן בס"ש שחור.

הליכה בסינגל היא בדרך כלל דבר נחמד. מצד אחד השביל נוח יחסית ומצד שני הוא מאוד צר כך שההולך בו מקבל את התחושה שהוא הולך בלב הטבע. במקומות מסוימים השביל כל כך צר עד שאני באמת הולך בטבע, העשבייה הרטובה בצדי השביל מרטיבה את נעלי ומכנסי. זו הפעם הראשונה שאני הולך בשביל זה והוא מספק לי זווית ראייה על גבעת יערים ובהמשך על עין ראפה ועין נקובא. הסינגל מוליך אותי הישר אל עין לימון, מעין מים עם בריכת שכשוך עליזה. הרעב מצד אחד וכמות המבקרים במעין מצד שני גרמו לי שלא לעצור שם ואני פוסע בשבילי הכפר עין ראפה הישר אל קפה שנקליש, המסעדה האהובה עלי בכפר.

ארוחת צהרים בשנקליש

המלצרית מכירה אותי מביקורי הקודמים. היא מכינה עבורי את השולחן האהוב עלי ומגישה לי ארוחת בוקר מאוחרת. המסעדה מתמחה בהכנת גבינת שנקליש, גבינת לבנה מיושנת מתובלת היטב וטעימה מאוד. בתזמון נפלא נפתחות להם ארובות השמיים וגשם חזק שוטף את הכפר. התחזית לא ציינה אפשרות של גשם היום. אני עם חולצה דקיקה ובראשי מתחילות מחשבות על המשך הטיול. מאחר שסיימתי את ארוחת הבוקר והגשם נמשך לו בעוצמה שלא גרמה לי רצון לצאת מהמסעדה המוגנת, המשכתי לכנפה ותה חם.

לאחר שהייה של שעתיים נוספות, הגשם פסק והמשכתי בדרכי. אני ממשיך עם ס"ש אדום עד למסגד ושם פונה ימינה לס"ש שחור. זהו למעשה החלק העירוני של סינגל עין ראפה. כאן אני נפרדים: הסינגל פונה ימינה ואני ממשיך במעלה הדרך לכיוון מסעדת מג'דה. את העלייה הקשה מנעים המואזין במסגד שמאחורי בקריאה לתפילת אחר הצהריים "אלעסר". אני כעת מעט מעל הרמקולים של המסגד והמואזין נשמע כאן צלול וברור. הכביש הסלול מתחלף בדרך כורכר. אני ממשיך לטפס בה ומתקרב לצובה. בקצה העלייה פונה ימינה ועולה שוב על שביל ישראל.

בצומת הכניסה לגבעת יערים ממוקמת פינת ישיבה על שם עובדיה גדסי ובתו אביגיל, שנהרגה בנחל דרגה. בנקודה זו יש ברז מים לשתייה. זו גם הנקודה הגבוהה ביותר במסע. מכאן השביל יורד במתינות ב"דרך נוף דרומית". כאשר הבתים של רמת רזיאל נשקפים מרחוק, חוזר לו הגשם בצורת טפטוף קל ונעים.

השביל מאוד נוח להליכה ולי יש זמן להתלבט בשאלה האם להמשיך כמתוכנן לאנדרטת מגילות האש או להמשיך עם "דרך נוף דרומית" הישר אל מערת בני ברית ואל הרכב המחומם שממתין לי שם. מצד אחד, מטפטף. אני בפיגור של שעתיים בגלל ההמתנה במסעדה להפסקת הגשם, וסביר מאוד להניח שאסיים את המסלול בחושך מוחלט. מצד שני, נשמעתי להמלצתי כאשר סקרתי את הפנס הקטנטן וקל המשקל וכעת הוא נמצא בתרמיל שלי, כך שאני יכול לרדת את שביל הקדושים הקשה גם בחשיכה מוחלטת.

אני חולף על פני עצי שקד בשיא הפריחה שלהם. התאורה הרכה של שעות אחר צהריים עם שמיים מעוננים מבליטה את לובן פריחת השקד על רקע הירוק של היער. הגעתי אל צומת תל כסלון. ימינה, "דרך נוף דרומית", הדרך הקצרה אל הרכב. ישר, אל תל כסלון, מקום מושבו של הכפר הנטוש כסלא. אני פונה שמאלה לכיון מושב כסלון, הסתיימה לה ההתלבטות, 30 ק"מ מאחורי, עוד 5 לפני.

הגשם שחזר לטפטף והחושך שירד מאיצים בי לסיים את המסלול

לאחר כ-300 מטר על כביש 395 אני פונה שמאלה אל דרך עפר שאינה מסומנת. כעבור כ-200 מטר אני פוגש את מעין כסלון. במקום בריכת שכשוך קטנטונת עם דגים גדולים וחבורת צפרדעים מזמרות בתוך המערה ממנה יוצאים המים.

אני ממשיך עם השביל המתפתל במעלה לכיוון המושב כסלון. בשעת אחר צהריים גשומה זו, המושב מנמנם וניראה נטוש. אני מטפס במעלה תלול לכיוון אנדרטת מגילות האש. עם שקיעה אני מגיע אל האנדרטה. שני גווילי הברונזה הענקיים ניצבים מולי על רקע שמיים אדומים. האנדרטה מרשימה מאוד ורצוי להקדיש לה זמן להתבוננות מכל כיוון ומבפנים.

יער הקדושים

הגשם שחזר לטפטף והחושך שירד מאיצים בי לסיים את המסלול. אני נפרד מהאנדרטה בהליכה בשביל הסובב את האתר, בסופו אני פוגש את שביל הקדושים. מהשילוט בכניסה אני למד שלפני עוד 3 ק"מ. עוצר מדליק את הפנס וממשיך ללכת. הגשם, הבוץ, החושך ובעיקר המדרון התלול בו אני צועד מקשים על ההליכה. אני מתחבא מהגשם מתחת לכובע המצחייה שלי, הפנים יבשות אבל החולצה רטובה מזמן.

בחושך המוחלט ששורר כעת קשה לעיתים להבחין במסלול אבל אני ממש לא ממהר: עומד, בודק, מחליט איך להמשיך ורק אז עושה את הצעד הבא. לקראת סוף הירידה המדרגות הרטובות והחלקות מקשות עלי. המקלות המלווים אותי לאורך כל המסע עוזרים כאן מאוד. לאחר עוד כמה מדרגות אני מבחין משמאלי בפתחה של מערה, זה הפתח העליון של מערת בני ברית. עוד מספר מדרגות ואני מוצא עצמי בחניון מערת בני ברית, לא רחוק ממני חונה לו בבדידות הרכב שלי. שתי דקות מאוחר יותר אני בתוכו עם בגדים יבשים והחימום מפשיר את ידי. עוד מסע הסתיים בהצלחה.

אוהבים לטייל בשטח?

מוזמנים להצטרף לקבוצה חדשה (חברית ולא עסקית- לא בתשלום) שמתארגנת בימים אלו שתצא לטיולים ומסעות בארץ ובחו"ל. אם אתם מרגישים טוב, בעלי כושר גופני תקין, רוצים ומסוגלים ליהנות מטיולי הליכה בשטח, יחד נגבש קבוצת חברים שיהנו ממסעות והרפתקאות בחיק הטבע. להצטרפות לקבוצה ולמידע נוסף, ניתן לפנות אל צפריר בווצאפ בלבד למספר 050-5280572.