נחל דרגה- רק אתמול חולץ אב וחמשת ילדיו בחושך, וזו הזדמנות להיזכר במורכבות של המקום. צפריר ים נזכר בפעם הראשונה שנכנס לנחל דרגה כתיכוניסט בשנות ה90, בלי ציוד מתאים ובאלתור אחד גדול, והיום- עם בתו ועם ציוד מודרני ומותאם למים. שתי חוויות אאוטדור באותו מסלול- 25 שנים בינהן!

מאת: צפריר ים
צילמה: מור ים

מי מכיר את נחל דרגה?

את נחל דרגה אני מכיר שנים רבות. אי שם בסוף שנות השבעים, סיפר לי חבר לכיתה שיש במדבר יהודה נחל עם המון מפלים וגבי מים קרים. לא היה צריך יותר מזה כדי להצית את הדמיון ומיד הפכה המחשבה על הטיול בנחל לתוכנית פעולה.

אבל ראשית, איך מגיעים? בדקתי במפת נייר מנוילנת של מדבר יהודה. יש קיבוץ קטן, בשם מצפה שלם, לא רחוק משם. מצוין, מתקשרים בטלפון למודיעין של אגד (להזכירכם האינטרנט עוד לא הומצא אז- לארי וסרגיי הלכו בתקופה ההיא כל בוקר לגן. רק בעוד 25 שנה הם יסבירו לעולם מה זה גוגל). באגד אמרו שיש אוטובוס שנוסע מירושלים לאילת. הוא עוצר גם במצפה שלם, תשאל את הנהג, הוא יגיד לך איפה לרדת.

טוב, יש איך להגיע לשם, אבל רגע, החבר אמר משהו על מפלים, איך עוברים אותם? צריך לקפוץ? אולי צריך חבל? לא היה ברור, אבל חיש קל נמצא הפתרון: נתקשר לבית ספר שדה עין גדי, אולי הם מכירים את הנחל. התקשרתי. מי שענתה לי לא מכירה את הנחל אבל חושבת שאחד המדריכים מכיר. "הוא כרגע מלווה טיול, תתקשר בערב", התקשרתי. "הוא בדיוק יצא, תתקשר מחר בבוקר". התקשרתי בבוקר מטלפון ציבורי בבית הספר שלי (זוכרים, היו כאלה פעם). היו לי ארבעה אסימונים, עד שהמדריך הגיע לטלפון, נפלו שניים. השיחה צריכה להיות זריזה. המדריך אומר שהמסלול קשה ורטוב. חייבים חבל באורך של 20 או 30 מטר, הוא לא זוכר. המשפט האחרון שאמר לי לפני שנפל האסימון האחרון היה "אתה חייב להתחיל מוקדם בבוקר אחרת לא תספיק לצאת באור מהנחל". עוד באותו יום נסעתי מבית הספר לחנות של ירושלמי בדרום תל-אביב, ורכשתי לי חבל סיזל בעובי 3 ס"מ ובאורך של 30 מטר. החבל שקל בערך 10 ק"ג כשהיה יבש והוא מילא תרמיל גב גדול. רק שנים מאוחר יותר אפגוש חבלי גלישה סינטטים חזקים, קלים ולא סופגים מים.

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

אפשר לוותר על בית הספר

יש איך להגיע, יש חבל, צריך שותף למסע. שיתפתי את מכבי, אחד מחברי, ברעיון. "בסדר" הוא אמר, "אני מוכן להצטרף, אבל, לא יודע לשחות!" "קטן עלינו" אני משיב, "אני מעביר את כל הציוד ואותך ללא קושי, סמוך אלי!" זהו, הכל מסודר אפשר לצאת, צריך רק למצוא זמן מתאים. החלטנו שניתן לוותר על יום שישי בבית ספר, זה יום קצר.

אוטובוס אחד לתל אביב, עוד אחד לירושלים, לקראת הצהריים עולים על האוטובוס לאילת וכעבור עוד שעתיים עצר לנו הנהג על כביש 90 בצומת של הכביש העולה אל הנקודה הישנה של מצפה שלם. שעתיים מאוחר יותר עוצר לנו רכב צבאי שמוביל אספקה לנקודת התצפית שלמעלה. נכנסו יחד איתו לבסיסון שלמעלה, החיילים איפשרו לנו לישון ולאכול במקום.

שבת בבוקר, יום יפה

יום שבת, חמש בבוקר, השמש עוד לא התעוררה ואנחנו מחוץ לבסיס. על גבו של כל אחד תרמיל כבד. אוכל, שישה ליטר מים, בגדים להחלפה והרכש החדש שלי, חבל סיזל ששוקל 10 ק"ג. לפי המפה צריך ללכת מערבה בדרך עפר מעט יותר מק"מ ואז לפנות שמאלה (דרומה) לשביל צר עליו ממשיכים עוד כחמש מאות-שש מאות מטרים. אנחנו הולכים, השמש מתחילה לזרוח מאחורינו, התרמילים כבדים על גבנו אבל זה לא ממש מפריע לנו. מצאנו את הפנייה שמאלה, המשכנו בשביל וירדנו אל נחל דרגה.

בינתיים השמש עלתה גבוה יותר וניתן היה לראות את יופי המקום. להקות של ציפורים בהתרגשות של בוקר עפו ממקום למקום ללא מטרה ברורה. הקניון של הנחל עמוק וצר. היינו בתחילת הקיץ אבל בשעות הבוקר ההן היה קר מאוד למטה בנחל.

התחלנו לצעוד במורד, מצפים לבאות. אורך המסלול כולו הוא 9 ק"מ, 6 מתוכם בתוך הנחל. סה"כ יורדים 600 מטר לאורך המסלול. לאחר הליכה לא קצרה הגענו אל המפל הראשון שחייב שימוש בחבל. בהמשך הדרך ראינו שיש צורך לעבור גב מים ארוך. ישבנו לאכול, אם להירטב, אז עדיף על בטן מלאה. חוץ מזה, התרמילים ישקלו פחות.

לאחר שארגנו את הבגדים והאוכל בתוך שקיות ניילון, פרשנו את החבל וירדנו את המפל הראשון בהצלחה. עוד רבים יהיו כמוהו בהמשך. כמה דקות מאוחר יותר חצינו גם את הגב העמוק שהייה מלא במים קרים מאוד. מאחר שמכבי, החבר שלי, לא יודע לשחות, הנוהל היה כזה: תחילה שחיתי עם התרמיל שלי מעל המים, אחר כך חזרתי אל מכבי, ולקחתי את התרמיל שלו. השלב השלישי היה השלב הקשה יותר, מכבי בחור גדול, גבוה ממני, אבל לא שוחה. הייתי צריך לעמוד בהבטחה ולסחוב אותו איתי לאורך הגב תוך שאני מקפיד (רוב הזמן) שהראשים שלנו ישארו מחוץ למים. הגב היה באורך של בערך עשרים מטר, כל הנוהל הזה לקח לנו כמעט רבע שעה והמים היו קרים מאוד.

בשעת בוקר מוקדמת זו כל האפיק היה מוצל ואנחנו רעדנו מקור. תרמילים על הגב וממשיכים לצעוד. זכרתי את שאמר לי המדריך מבית ספר שדה עין גדי "זה מסלול ארוך וקשה, צריך ללכת מהר לאורכו, אסור לך להישאר שם בלילה". אז הגברנו מהירות. כמה מאות מטרים ושוב מפל ולאחרי גב. הפעם היינו מתורגלים יותר, כל התהליך ארך דקות ספורות, והנה אנחנו בדרך למפל הבא. מסתבר שהכי קשה להתרטב בפעם הראשונה. כשאתה כבר רטוב, הרבה פחות כואב להיכנס שוב למים הקפואים.

עד הצהריים עברנו כך עוד כמה מפלים וגבים. האפיק בחלקו צר מאוד, מרחק של כמה מטרים ובאזורים אחרים הוא רחב יותר. ניצלנו אזור מעט יותר רחב בנחל שאפשר חדירת שמש לתוכו. ישבנו על סלע והתחרדנו. המאמץ והקור של המים פתחו אצלנו את התיאבון. חיסלנו שניים או שלושה סנדביצ'ים, התיבשנו מעט והמשכנו בדרכנו. מהר מאוד הסתבר לנו שהמים עדיין קרים. בשעות אחר הצהריים המאוחרות מצאנו את עצמנו בשפך הנחל צועדים מאושרים לכיוון כביש 90. בחושך מוחלט עצר לנו זוג נחמד ולקח אותנו עד תל אביב. משם, חזרתי באוטובוסים הביתה.

למה לא לטייל שם בחורף?

במהלך השנים, חזרתי אל נחל זה פעמים רבות. הבאתי לשם את חברי, את אשתי ואת הילדים. צלחתי אותו בפורמטים רבים. לרוב באביב או בקיץ, ופעם או פעמיים בסתיו. גם בסתיו היו הגבים קרים אבל צבע הנוזל לא תמיד הזכיר מים.

בכל פעם שטיילתי בנחל הזה, כמו בנחלי אכזב אחרים בהם יש לצלוח גבי מים, חלפה במוחי המחשבה: "למה לא לטייל שם בחורף?" מיד לאחר השטפונות, כאשר המים בגבים זכים וצלולים. החורף הזה החלטתי לעשות מעשה. הצטיידתי, יחד עם הבת שלי, בחליפת גלישה מבודדת תרמית המגנה על הגוף, מכפות הרגליים ועד הצוואר. החליפה מאפשרת ללכת ולשחות אבל לא מאפשרת למים לפגוש את גופך. יחד החלטנו לטייל בנחל, הפעם בחודש דצמבר.

רשות שמורות הטבע מגבילה את כמות המטיילים בנחל. תחילה יש להירשם באתר שלהם ולציין שעת הגעה (עד 9 בבוקר בחורף ו-10 בקיץ) וכמות מטיילים. לאחר מכן יש לעמוד בדרישות הסף של הרשות: חובה להגיע עם חבל גלישה תקני באורך של 30 מטר ועם נעליים סגורות. אין כניסה לנחל לילדים מתחת לגיל 10, אסור לטייל לבד ועוד. כנסו לאתר ותקראו את הרשימה. היא לא קצרה אבל הגיונית ברובה. אני לשמחתי, עומד בדרישות שלהם, נרשמנו ליום שבת והתחלנו לארגן את הציוד.

נחל דרגה- עוד חוזר הניגון …

פעמיים נאלצנו לדחות את היציאה כי הייתה התראת שיטפונות. רק בפעם השלישית הגשם פסק לו כבר ביום רביעי ואנחנו יכולנו לצאת לדרך בשבת. בארבע בבוקר הנעתי את מנוע המכונית ואחרי שעה וחצי בערך נחתנו בכניסה לנקודה הישנה של מצפה שלם. נרשמנו אצל הפקח של רשות שמורות הטבע והתחלנו לצעוד. הפעם המשקל של התיקים היה קל הרבה יותר. את רוב הנפח תפסו חליפות הגלישה הקלות שלנו. את חבל הסיזל החלפתי מזמן בחבל גלישה סינטטי שאינו סופג מים. אנו צועדים בשביל המסומן ירוק. השמש מתחילה לעלות ואני חושב על הפעם ההיא בה עשיתי את המסלול לראשונה.

הפעם נחל דרגה עבורי הוא מסלול מוכר היטב. אין חששות מהלא נודע. לאחר מעט יותר מחצי שעה פגשנו במפל הראשון ובאותו גב מים בו נרטבים לראשונה. מסתבר שעם רתמות, ציוד חיכוך וחבל טוב, צולחים את המפל במהירות, ובקלות רבה יותר. הכניסה אל המים הקפואים הייתה נטולת הפסקות נשימה כמו שקרה לי עשרות פעמים בעבר. החליפה עשתה את שלה. למעשה, מצאנו את עצמנו בהמשך הדרך מייחלים לגב הבא, הליכה עם חליפת גלישה זו חוויה חמה למדי.

מאחר שכל הציוד היבש שלנו היה בתוך שק אטום מים, כל הלוגיסטיקה הייתה הרבה יותר פשוטה. יורדים את המפל בדילוגים, נכנסים לגב עם התרמיל על הגב, שוחים וממשיכים ללכת. וכך לפני הצהריים מצאנו את עצמנו לאחר המפל והגב האחרונים. פשטנו את החליפות, עברנו לבגדים יבשים וקצרים ויצאנו את נחל דרגה. הפקח שפגש אותנו כשהגענו אל הרכב מאוד הופתע מהזמן הקצר שלקח לנו כל המסלול. הסברנו לו שזה תודות לציוד הטוב שהיה לנו. כבר בדרך חזרה התחלנו לחשוב על הטיול הבא שלנו. טיול מהנה עם שותף טוב תמיד מזרזים את המסע שבא בעקבותיו.

מאת: צפריר ים – שבד"כ כותב אצלנו במגזין הריצה RUNPANEL. מורה למתמטיקה, אולטרה מרתוניסט, וקטנוען. נחוש במיוחד, אוהב לרוץ הרבה, קשה, ואתגרי, ורצוי בתחרויות שאינן שגרתיות. הוא גם טייל רציני ומההיכרות שלנו איתו, נגלה לכם שרוב הסיכויים שתתעייפו לפניו…

 

 


אהבתם? התקינו את האפליקציה שלנו בנייד- לחצו פה: http://onelink.to/panels