הזמן לחוץ ואין אפשרות לטוס בהתראה קצרה. ככה זה במציאות שלנו, הכל סגור או לא מתפקד. אבל באילת הכל אפשרי: יצאנו לחופשת סוף שבוע מלא באטרקציות וטבע והכל במרחק נגיעה מהעיר. קבלו תפריט מלא לחופשה משפחתית עם הילדים בחוות הגמלים אילת:
בת המצווה של הבת ממש בפתח ואני אחד שלא אוהב להנחית דברים שלא כרצון המקבלת. אישה צעירה בכל זאת. שאלתי אותה – מה את רוצה? טיול עם אמא לדיסנילנד, גאדג’ט מגניב, אייפון חדש? בלי לחשוב פעמיים ענתה – אני רוצה לעשות סקי עם אבא. אהבתי את התשובה ומיד ניגשתי לבדיקה. אבל לתכנן דברים כאלו בדקה ה 90 די בעייתי, במיוחד אחרי שסיימתי סבב מילואים בעזה ועם צו 8 חדש לצפון. גם טיול בחו״ל מהיום למחר בתקופה הזו קשה. עובר לתוכניות מגירה עם מקומות בארץ שיכולים לנתק אותי קצת מהמציאות העכשווית. מצד אחד צריך לרצות את הילדה, מצד שני את השלווה של אבא וכמובן לתת אפשרויות שונות לפעילות מגוונת. היא אוהבת את אילת, ואני את המדבר, החברים מהפאנל דאגו לשטוף לי את העיניים בזמן מילואים עם חוויות מטורפות, ואני מיישם. חמשוש, הפעם אזרחי עם כל המשפחה בנקודה הכי דרומית של המדינה.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
חמישי בחופשה באילת- בדרך אל היעד
נסיעה לאילת מהמרכז לא קצרה, ועם שלוש בנות בגילאים שונים, גם מאתגרת. נוהל קרב זריז והמקטע התחלק לשלושה על בסיס שתי עצירות בדרך. אחרי שעתיים נסיעה, עוצרים.
חוות כרמים עבדת – שוכנת ליד שדה בוקר. אני אישית מעריך את המקום כי הוא מגדל כרמי יין במדבר, אבל גם בית הקפה שם מספק יופי של ארוחת בוקר. האווירה ממש מגניבה ואחרי נסיעה קצרה בין הכרמים, מגיעים למתחם שנראה כמו כפר אמנים עם בית קפה ממש טעים.
פונדק נאות סמדר – עצירה שניה. פה כבר זה מסורת, איך אפשר לרדת לאילת בלי לאכול גלידת יוגורט עיזים עם תוספת סילאן הכל בייצור מקומי. פשוט מעדן.
כביש 12 – בשעת הנסיעה האחרונה אני בוחר בכביש 12. ההפתעה הכי גדולה של הטיול. זה אחד הכבישים הכי יפים שיש לנו במדבר. מתחיל עם מרחבים פתוחים ונטולי אדם, עד שחוברים להרים המסוגננים של אילת. לאט לאט בין הסלעים האדומים, הים האדום נגלה לעיננו עם שכונות העיר הדרומית. לאילת אנחנו מגיעים בשעות אחר הצהריים. זה הזמן לעשות שופינג זריז ללא מע״מ כי ממחר אנחנו עוברים למוד של טיול אתגרי.
נערת הבת מצווה ואחותה הקטנה
שישי בחופשה באילת- חוות הגמלים
חורף 2024 והעיר הדרומית רדומה. אמנם המלונות בתפוסה מלאה אך תושביהם לא ממש מטיילים, סגורים בחדריהם מסיבות מוצדקות. אני אישית לא מחובבי הז’אנר של העיר בזמן שיש פעילות ענפה ברחובות, בפרט שאת האטרקציות המרכזיות כבר חרשנו בביקורים קודמים. הפעם חיפשנו משהו שונה אך קרוב, משהו מנותק מההמון וגם מאתגר אך עדיין עם טאצ׳ דרומי: חוות הגמלים אילת, מקום שלא ביקרנו בו בעבר והצצה באתר האינטרנט של המקום הדליק את אצלי רצון לבקר ולהנות מהפעילויות.
החווה נמצאת במרחק נגיעה מהעיר
תוך 7 דקות תתנתקו לגמרי מהאווירה התיירותית של המדרחוב לאווירה של המערב הפרוע, רק של הדרום האילתי. ראנצ׳ו לכל דבר. אחרי קילומטר וחצי מהפניה לתוך נחל שלמה תמצאו חווה עם משק חיות בית מסתובבות ברחבי המתחם, טווסים זכרים עם מניפת זנב מדהימה, צבי ענק, תרנגולים וכמובן הגמלים. המתחם עצמו בנוי מרחבה ענקית לאירועים, מתחם אוכל ופארק חבלים עצום. הכל נעשה בעבודת יד וישר רואים שבעלי המקום – טל ואשתו, עמלו רבות על הקמת המתחם במו ידיהם. שתי האטרקציות המרכזיות הן טיולי גמלים במדבר ופארק חבלים מאתגר לכל גיל. אבל לא רק, יש הפנינג קולינרי בימים מסוימים וגם טיולי רייזרים.
סיור גמלים בזמן החופשה באילת
בעת פתיחת החווה לקהל הרחב, הדבר היחידי שאפשר היה להסתער עליו, הוא טיול גמלים. אתגר החבלים היה עדיין בהכנות ואנחנו ללא שאלות קפצנו על המציאה. גילי, גפן, ג׳ולי ומרלין נעמדו בקו ישר ליד רמפת העליה. בחווה יש רק נאקות, כי הן כמו תמיד יותר חמודות. הבנות (שלי הפעם), מבוהלת מגובה ספינות המדבר חששו לעלות על הדבשת. בפרט כשהנאקות זזו מצד לצד. הרצון להתנסות בחוויה החדשה אל מול הפחד העלה סוג של דיסוננס אישי אצל כל אחת.
המדריכים המקומיים במיומנות טבעית שאבו את את הפחדים הראשוניים והחמולה לבית לויט הייתה מחויילת על הגמלים בשיירה. הפחד ברכיבה לא חולף מיד. צריך להבין את הדינמיקה עם התנועות בזמן הרכיבה וחביקת רגל אחת על מנת לשמור על יציבות בזמן הליכה. לאחר 5 דקות אל תוך נחל שלמה היפה, וכולן כבר מקצועיות כמו נוודות באמצע הסהרה. בחווה ניתן לבחור את סוג הטיול, קצר, ארוך, שקיעה או עם פריסה.
פארק חבלים
עם החזרה לחווה, ריחות מהמעשנה של טל מטריפים את החושים. אחלה גירוי אבל אנחנו בדרך לפארק חבלים. הפארק נראה עצום ואף מפחיד גם למבוגר כמוני במבט מלמטה. המתחם בנוי על בסיס 19 עמודים ראשיים הפרוסים מסביב ובתוך המכלאה של הגמלים. יש מגוון מסלולים הנפרשים על פני 700 מטר כולל. יש שלוש רמות של מסלולים – ירוק, אדום ושחור, והקושי בהתאם. המסלולים עוברים בין העמודים בשתי קומות שונות – אמצע העמוד והחלק העליון בגובה של כ 16 מטר. נדנדות, אומגות, רשתות טיפוס, מעברי אתגר תלויים, גשרי חבלים ואפילו אופניים על חבלים. לונה פארק שלם לאוהבי אתגרים.
תחילת מסלול
מתחיל עם מוסא המדריך. הוא הטרזן המקומי שדואג להכין כל אחד שהולך להיכנס אל תוך הפארק. לומדים על עקרונות האבטחה וכמובן איך לצלוח את האתגרים. כל אחד יכול להיכנס, רק שהוא חייב להיות מעל גובה מטר ו 20. ילדים מתחת לגיל 12 חייבים להיות בליווי מבוגר.
הכניסה למתחם מלמדת אותך שזה לא פשוט כמו שזה נראה. שיווי משקל ותמרון בין האלמנטים שעל בסיסם אתה נאחז בגובה, מאלצים את הגוף לשלוט היטב בכוחות המופעלים על כל צד. לאט לאט לומדים את העיקרון. ונוחתת ההבנה שטיול הגמלים, היה הכנה מנטלית למה שפגשנו פה. אתה נשאב למתקנים ולמסלולים די מהר ומעלה את הרף כל פעם. לא רק המוח עובד כדי לפצח את עקרונות האתגר, כל השרירים עובדים מעולה. כל הגוף בוער.
בלי לשים לב, עוברות שעות, אתה פשוט נשאב לתוך זה. אתגר אחר אתגר עד שהגוף ממש עייף. בנקודה מסויימת מחליטים לרדת חזרה אל הקרקע. כאתגר אחרון בפארק חבלים, אפשר בתוספת תשלום גם לעלות למגדל של הבנג׳ו. סוג של בנג’י וריחוף גם יחד. הכל נעשה מגובה של 20 מטר. אחרי הפארק, הקפיצה נעשית ללא פחדים וחששות. אחלה דובדבן לסיום האתגר.
זמן לאכול בחופשה באילת
ביום שישי בחווה יש הפנינג של ממש. משעות הבוקר המעשנות דלוקות וממלאות את כל המרחב בריחות של עישון. אין כמו ארוחה מזינה אחרי פעילות כה אנרגטית. במתחם האוכל השולחנות מלאים עד אין אפס מקום. אנשים באים לחווה אפילו רק לחגיגה של האוכל. בריסקט, אסאדו, עוף ושלל ירקות שורש מתובלים כמו שצריך. טעים ומזין. אם לסכם את החוויה של החווה במשפט אחד – זה פשוט מעולה. מצד אחד אתה די בעיר שאת כל האטרקציות שלה כבר חרשת בביקורים הקודמים, מצד שני אתה מקבל את הניתוק המוחלט בפעילות אתגרית בסוג של טבע הסובב אותך. גם מבחינת הילדים יש פה סדרת חינוך מדהימה המלמדת מה זה פחד ההתחלתי, למידת המכשול, והטמעה של הלמידה בהמשך האתגר. הפחד נעלם, הרצון להצליח ולאתגר את עצמך רק צומח.
יום שבת בחופשה באילת – טיול בטבע
ביום השלישי לחופשה שלנו, יום שבת, החווה סגורה. חבל, אחרת היינו מבלים שם עוד יום בכיף. אבל באזור אילת לא חסר מה לעשות לאוהבי הטבע. בלי לחשוב פעמיים נעצנו בוויז חניון הקניון האדום ויצאנו לדרך. אחרי נסיעה של חצי שעה, ירדנו לדרך עפר המובילה לחניון לילה של הקניון. בשעות הבוקר המאוחר, החניה עדיין יחסית ריקה. סימן מצויין שלא יהיה עומס במסלול ופקקים בסולמות.
גלו את קבוצת OUTPANEL בווצאפ:
המסלול
- אורך – 4.8 ק״מ
- גובה מצטבר – 100 מטר
- קושי – קל, אך יש מקומות עם סולמות וטיפוס קצר במעלה הנחל
- סוג – מעגלי
- להורדת קובץ המסלול
המסלול מתחיל בסימון שבילים ירוק במרחב של נחל שני. אחרי הליכה של קילומטר מגיעים להיילייט של המסלול, הקניון האדום. זהו קנין מחורץ על בסיס זרימות מים ובעל קירות בצבעים החמים של הסקאלה. תופעת טבע מדהימה המדמה על קצה הקרחון את היופי שיש בממלכה השכנה. שם זה פשוט בגדלים ואורכים הרבה יותר עצומים. הילדים פה יהנו מקצת אתגר של סולמות היורדים בין קירות הקניון הצפוף. ההליכה בתוך הקניון הצפוף ממש לא ארוכה, ואפילו קצת מבאסת שזה נגמר כל כך מהר. מה שיותר מעצבן זה ההרס הישראלי של יופי הטבע. כל הקירות חרותים עד אפס נדלן בכל מיני כתובות אופייניות לארצנו. פשוט מעצבן.
עם היציאה מצפיפות הקירות של הקניון, יוצאים לנחל הפתוח ולפי דעתי, מרשים לא פחות. הליכה של עוד קילומטר וחצי הפעם עם מרחב הרבה יותר גדול בין קירות הנחל, מנתקת אותך לעולם המדבר הדרומי. מי שאוהב את השקט, את הצבעים החמים של קרקע מדברית, ימצא פה את שלוותו. במזלג נחלים של שני עיקרי ושני דרומי, ניקח את הפניה לדרומי על בסיס סימון שבילים שחור.
יציאה מהקניון אל הנחל הפתוח
עכשיו מתחילים לטפס חזרה בתוך ערוץ נחל שני הדרומי. הליכה מנהלית מובילה אותנו לאזור המפל. חשוב להיות ערניים ולא לפספס את הסימון החותך שמאלה בעליה חדה. אחרת תגיעו לתחתית המפל ושם אין שום המשך. רק נקודה נחמדה לעצירת קפה. קצת טיפוס על רקע הנחל שנעלם תחתינו, יפתח לכם נקודות לצילום נוף יפה. בשיא הגובה אחרי המעבר בציר עזים דק בים מצוק לקיר ליד, תגיעו לראש המפל ולתצפית מצויינת על המסלול שעשיתם עד כה.
ילדת בת מצווה על רקע סלעים אדומים
המשך עם סימון שבילים שחור שבדרך מתחלף לאדום, יחזיר אותכם חזרה לרכב אחרי עוד 1.4 קילומטר. בהחלט מסלול שמתאים למשפחות, אפילו עם ילדים בני 5. הוא משלב בין יופי מדברי לטיפה אתגר סולמות וגם נוף פתוח עם מרחבים.
מאת: יוג’ין לויט
שתפו את זה, בכפתורים פה למטה:
