כשהייתי ילדה, הייתה את התוכנית של עוזי חיטמן שמגשים חלומות, ותמיד חשבתי שאכתוב לו ואבקש לטוס ליורודיסני. אז אחרי כמה עשורים, לקחתי את האחיינים שלי ועל הדרך הגשמתי את את החלום שלי וגם את שלהם. דיסנילנד לפני קריסמס בחוויה אישית של מור אלן.
הצטרפו לערוץ הווטסאפ של אאוטפאנל- בלחיצה כאן
כשמלאו לאחיינית שלי 12 שנה, הבטחתי לה טיול לדיסנילנד. שתי אחייניות שלי שנכחו ברגע ההבטחה צחקו עליי במשך שנים, שאני לא אעמוד במה שהבטחתי. השנה מלאו לה 16 אביבים, והחלטתי שזאת הזדמנות מעולה לקיים את ההבטחה. לשמחתי הרבה הצלחנו לארגן שעוד אחיין יצטרף לטיול, גם הוא נער מתבגר, אבל בן 17.
שניהם מעולם לא היו בפריז, אז טיילנו יומיים בפריז, חוץ מהקור שהיה כמעט בלתי אפשרי, הכל היה מושלם. עשינו את הדברים הרגילים, מגדל אייפל, שער הניצחון, לובר, נוטרדאם (שסגור לרגל שיפוצים אחרי השריפה), כנסיית הלב הקדוש, אכלנו קרפים, מרק בצל, קרואסונים וקינוחים טעימים אחרים. אבל בסופו של דבר, שום דבר לא משתווה לדיסנילנד.
מה עושים לפני?
את הכרטיסים ניתן לקנות באתר האינטרנט הרשמי של דיסני. שמעתי שאפשר לקנות גם וי איי פי אבל אני לא מצאתי את האופציה הזאת. קנינו כרטיסים ליומיים לשני הסטודיואים שנמצאים בפריז. הסטודיו הראשון הוא המקורי, זה הפארק של מיקי-מיני הסרטים הקלאסיים ורוב המוחלט של המתקנים מתאימים לילדים צעירים יותר. הפארק השני נקרא סטודיו 1, אל תשאלו אותי מה ההיגיון, למה לא סטודיו 2? בו ניתן למצוא את סדרות הסרטים הקצת יותר בוגרים, כמו האוונג’רס ובלק פאנת’ר וגם המתקנים מתאימים לקהל בוגר יותר, עם יותר סיפורים מאחורי המתקן עצמו ועניין.
את הקנייה של הכרטיסים עשיתי בארץ, כמה חודשים מראש, ככל שהתאריך קרוב יותר מזמן ההזמנה, המחירים עולים, לכן שווה לסגור את זה הכי מהר שאפשר. בגלל שתכננו טיול של יומיים סגרתי לנו מלון באזור הפארק. ממש ליד דיסנילנד במרחק של 5-10 דק’ נסיעה יש שפע של מלונות. אני בחרתי בזול ביותר, B&B HOTELS. לא ראיתי הרבה היגיון להיות במלון מפונפן, כשהתכוונו רק לישון שם.
המלון היה אחלה, כלל ארוחת בוקר ולכל אחד מאיתנו הייתה מיטה בנפרד. אבל מה שאני חשבתי שהיה הכי חשוב, זה שהם נתנו לנו להשאיר את המזוודות בנעילה. אז כשהגענו ביום הראשון, עוד לא יכולנו לעשות צ’ק אין, לכן השארנו את המזוודות בנעילה של הלוקרים, תפסנו אוטובוס ותוך 10 דקות כבר היינו בכניסה לפארק. כשחזרנו בסביבות חצות, הקבלה עוד הייתה פעילה, קיבלנו מפתח ועלינו לחדר. יום למחרת, אחרי הא. בוקר כמובן, נעלנו שוב את המזוודות, ונסענו ליום השני בסטודיו 1. אם אין לכם סבלנות להיות יותר מ 10 שעות על הרגליים, הייתי ממליצה להישאר אפילו עוד יום, ככה אפשר לעשות ימים קצרים ובלי לחץ.
האפליקציה
בפארק אין מפות שמחלקים או מוכרים, לטובת שימור הסביבה, מי מכם שכבר קרא מה שכתבתי בעבר, יודע שאני בעד שימור הסביבה. לכן, למרות שמאוד רציתי מפה, לא יכולתי להתלונן. אז הורדנו את האפליקציה. אף אחד לא באמת מסביר עליה, אבל היא ממש טובה ונותנת נתונים דיי מדוייקים על מצב המתקנים והמיקומים.
שם האפליקציה באופן מפתיע: Disneyland. כשפותחים אותה ניתן לראות קודם כל את שעות הפתיחה של הפארק. בחלק התחתון של המסך מופיעות האופציות וממש באמצע יש Map. זה הפיצ’ר הכי חשוב (לדעתי), המפה. בה תוכלו לנווט בין המתקנים על בסיס מיקום עצמי עם הנקודה הכחולה. בחלק הצפוני של המפה נמצא הפארק המקורי, ובחלק התחתון, סטודיו 1.
על המפה מופיעות בועות עליהם יש מספרים, הן מציינות את כמות המתקנים או האטרקציות שתוכלו למצוא באותו המקום. אחרי שתעשו זום-אין, יופיעו לכם מספר הבועות. לחיצה על הבועות תוביל אתכם לדף מידע שיסביר על המתקן/ האטרקציה/ המקום. בלי ללחוץ, בחלק מהבועות תראו מספרים כמו: 5min, 10min, 30min וכ’ו. המספרים האלה כמובן מתעדכנים והם מציינים את מספר הדקות שתחכו בתור למתקן. הכי הרבה שחיכינו היה 40 דק’, אבל זה כי אני מפיקת על ודאגתי שלא נבזבז יותר מידיי זמן על המתנה.
איך עשיתי את זה:
- רוב המבקרים בפארק הם ילדים קטנטנים, לכן הם חייבים לאכול בשעות מסויימות, כשהם יושבים במקום מסודר. אחיינים שלי אכלו בתורים סנדוויצ’ים שהכנו מראש בפריז. ככה שבשעות הצהריים והערב זמן ההמתנה בתורים למתקנים הממש מבוקשים, ירד באופן משמעותי.
- הייתי כל הזמן על האפליקציה ועברנו בין המתקנים לפי מה שדורש הכי פחות זמן המתנה.
- היה רק מתקן אחד שלא הצלחתי למצוא זמן קצר בתור, ובמתקן הזה קנינו כרטיס אקסטרה לחתוך את התור. איך זה עובד? בלחיצה על המתקן שאתם רוצים תופיע אופציית תשלום אקסטרה, אתם בוחרים את השעה שאתם רוצים לעלות למתקן (במידה והשעה זמינה) ואת כמות האנשים שאתם רוצים שיעקפו את התור,. השירות עולה 12-15 יורו לבן אדם אחד. ייתכן ובשעות הלחוצות או בעונה, המחירים עולים. השירות נקרא: Premier Extra One. אחרי קניית הכרטיס, אתם צריכים לעבור לתור אחר, שבעצם מוביל אתכם עד כמעט תחילת התור הארוך והמייגע שעמדתם בו לפניי. בתור הזה עמדנו 10 דק’ (במקום 75 דק’).
- בחלק מהמתקנים יש אפשרות לעלות כיחידים, זה גם כן תור בנפרד, ורק אם לא אכפת לכם שישימו אתכם על קרונות שונים. ברוב המתקנים הקרונות הם עבור 4 אנשים, ולכן צורפו אלינו מדי פעם אנשים זרים. לפני שנסענו חשבתי שנעלה בנפרד כדי לחסוך בהמתנה בתור, אבל החוויה נראית לי הרבה יותר כיפית כשעושים את זה ביחד.
הופעות
- ביום הראשון היינו בהופעה המרכזית של כל כוכבי דיסני שמגיעים למצעד ראווה על משאיות. כל סרט דיסני עם המשאית שלו, וזה משהו לא נורמלי. נהננו בטירוף. צילמנו את כל ה-15 דקות, רקדנו, שרנו, התרגשנו, העפנו נשיקות לכל הדמויות שאנחנו אוהבים, זאת חוויה אחת גדולה.
- בפארק המקורי ניתן גם למצוא אולם שמציג הצגות דיסני לקטנטנים, אנחנו פחות היינו בקטע.
- בסוף כל יום יש מופע אורות וזיקוקים מרהיב ביותר. אחרי שחסכו על כל הנייר, הם הורסים הכל ונותנים הופעה של חצי שעה (מדהימה) של זיקוקי דינור, אורות, מים והקרנה של קטעי דיסני שנוצרו במיוחד עבור המאורע. אנחנו היינו לפני כריסטמס, אז המופע היה מיוחד במיוחד, עם הרבה דגש על פרוזן.
- בסטודיו 1, אפשר למצוא הופעות מתוסרטות של האוונג’רס, בלק פנת’ר ועוד, זה חמוד, אבל חצי מההופעה היא גם בצרפתית. זאת אולי הביקורת היחידה שיש לי על הפארק, אפשר לעשות הצגות בשעות שונות, אחת באנגלית, אחת בצרפתית, זה שזה מעורבב גורם לזה שאף אחד לא מבין באמת הכל, רק האחוז המסוים שמבין גם צרפתית וגם אנגלית.
- יש עוד הופעות בפארק, אנחנו פשוט היינו פחות בקטע, כמובן שניתן למצוא אותם באפליקציה, כולל שעות.
המתקנים
הגברים בניכם בטח חושבים, מה יש לעשות בדיסנילנד?? זה רק מיקי, מיני ונסיכות, ו-או! כמה שאתם טועים.
דיסנילנד, זה הרבה מעבר. נתחיל בזה שבבעלות דיסני כל סרטי מארוול, ככה שחלק גדול מהפארק מוקדש לזה. דבר שני המתקנים בפארק מתאימים לכל סוגי הגילאים, גם אלה שעברו את גיל 25.
אפשר לחלק את סוגי המתקנים בדיסנילנד פריז ל 3 קטגוריות שונות:
- מתקנים לילדים בגילאי 0-10, זה לא אומר שאי אפשר לעלות עליהם אחרי איזשהו גיל, אבל אני חושבת שתהייה פחות הנאה.
- מתקנים למתבגרים ומבוגרים בגילאי 11-99, אלה מתקנים שמוגבלים בגובה ולכן לא מתאימים לילדים צעירים. וגם לא הייתי ממליצה לילדים לעלות עליהם.
- מתקנים לכל המשפחה.
מתקנים למתבגרים ומבוגרים
לא עלינו על מתקנים לגיל הרך כי המתבגרים שאיתי כבר לא כל כך קטנטנים. מה שכן חשוב לדעת, לדיסנילנד יש אפשרות שגם הממש קטנטנים יהנו מהמתקנים המגוונים. אנחנו דילגנו ישר למתקנים של הגדולים. הנושאים שמאפיינים כל מתקן הרבה יותר אקטואליים בגיל וכמובן רמת האקשן עולה בהתאם.
רכבת Big Thunder Mountain
אני בן אדם ממש פחדן, מפחדת מהחושך, מגובה, מליפול, אז בעיקרון הייתי אמורה לוותר על כל מתקן. אבל דיסנילנד היא חוויה של פעם בחיים, ומי אני שאעז לא לעלות על רכבות הרים שטסות במהירות מוגזמת כשכל מה שמחזיק אותך זה מעקה בטיחות. התחלנו ברכבת הרים, שאחר כך היא התגלתה כרכבת הרים הכי פשוטה, והכי פחות מפחידה. היא נמצאת בפארק המקורי. הנושא של האזור בחלק הזה של הפארק הוא המערב הפרוע עם תמהיל של אינדיאנה ג’ונס ושודדי הקאריבים. כמו שאפשר לצפות מדיסני, התפאורה הייתה ברמת הסרטים. זאת לא הרכבת הכי מפחידה, ומכל הרכבות שעשינו, היא נמצאת בתחתית הרשימה של התקף הלב, ולכן היא בטופ הרשימה שלי, לרכבת האהובה ביותר. היא מהירה, יש סיבובים חדים, אין לופים, אבל יש כיף גדול. זאת גם אחת מתוך שתי רכבות הנמצאות מחוץ לבניין, באוויר הפתוח.
שם הרכבת: Star Wars Hyperspace Mountain (או Space Mountain).
לקראת הערב של היום הראשון עלינו לרכבת ההרים השנייה שלנו בטיול, שנמצאת בחלק של הפארק שקשור במלחמת הכוכבים. או בוי, יש לי עוד סיוטים בלילה מהרכבת הזאת, אני חושבת שבעיקר זה היה חוסר ההכנה המנטלית שלי. אם הייתי מוכנה קצת יותר, אולי הייתי יוצאת מזה קצת יותר שפויה. כשחיכינו בתור לרכבת עוד לא הבנתי שמדובר ברכבת הרים, רק כשעלינו למתקן הבנתי את הצרה. זאת רכבת מהירה מאוד, בתוך מבנה, לאורכה יש תצוגה מדהימה של מלחמת הכוכבים. במהלכה יש מספר לופים. כשסיימנו, נשכבתי על הספסל שבאופן אסטרטגי ממוקם ממש עם הירידה מהמתקן. נשכבתי ועשיתי נשימות הרגעה. האחיינים שלי כמובן לא הפסיקו לצחוק, אבל במשך שעה אחרי לא הצלחתי להפסיק לרעוד.
רכבת אינדיאנה ג’ונס
הרכבת האחרונה עליה עלו האחיינים שלי ביום הראשון שלנו בדיסנילנד. אני עוד הייתי בשלבי התאוששות מהרכבת הקודמת, אז הם עלו בלעדיי. מדובר ברכבת הרים שממוקמת באוויר הפתוח, היא מהירה, אבל לא כמו קודמותיה. מה שכן, יש שם לופ אחד, וזה הספיק בשבילי לפסוח עליה. מתוך שלושת הרכבות הרים שעשינו (עד כה) זאת הייתה הרכבת הרים שהאחיינים שלי פחות אהבו, והיא מוקמה במקום 3.
The twilight zone of terror
מה כבר יכול להיות, כנראה בית רדוף, יקפצו עלינו אנשים, יהיו בובות מפחידות, זה פחד נורמלי. המתקן נמצא בכניסה לפארק השני (studio 1), זה נראה כמו מבנה מגורים ישן או מלון שנהרס בהפצצה, אז בראש הסיפור הסתדר לי. רק כשהגענו לתחילת המתקן ראיתי שמדובר בדלת של מעלית. פה חשדתי. היה נראה שלא מדובר בבית רדוף, אלא במשהו אחר. לקח לי עוד כמה רגעים עד שהבנתי שמדובר במעלית המוות. היה מאוחר מדי כבר כדי להתחרט, במיוחד בגלל שאני התעקשתי “להתחיל את היום בקליל”.
אזרתי אומץ ונכנסנו, התיישבנו, חגרנו חגורות בטיחות, שלא היו אמורות להחזיק אותנו אבל הן החזיקו. ולפני שהספקתי לחשוב מה קורה המעלית צנחה ברגע. הרגיש שצנחנו אלף קומות, ובראש שלי אני חושבת ” הנה כל הפחדים שלי מתגשמים”. ואז נפתח חלון וילדה קטנה שהיא הולוגרמה, דיברה אלינו, ילדות קטנות בבית רדוף זה מפחיד מספיק, אבל שוב, לפני שהספקתי בכלל לחשוב מה היא אמרה, טסנו אלף קומות למעלה, וככה, שוב ושוב. לרגע אחד הגענו לפסגה של הבניין רב הקומות והחלון נפתח ולפנינו היה פרוס כל הפארק, וזה היה מרהיב במיוחד. ושוב עלינו וירדנו כשמדי פעם הילדה הקטנה חוזרת לחלום הבלהות הזה. אבל בסוף זה נגמר. ואחרי כל התיאור הזה, אגיד שזה היה אחד המתקנים הכיפיים.
רכבת הרים של האוונג’רס
רגע לפני העלייה לרכבת, הבנתי שמשהו פה לא מסתדר לי. שאלתי את הבחור ששומר על התור איזו מין רכבת הרים זאת? והוא ענה לי שהיא מפחידה, עם הרבה לופים ומהירה מאוד. זה הספיק לי בשביל לחתוך משם מהר מאוד. האחיינים עלו וסיפרו שזאת רכבת בתוך מבנה, יש מספר לופים וזאת הרכבת הכי מהירה ומפחידה שהם היו בה עד כה. מישהו שומר עליי שם למעלה, כי נראה לי שבגילי המתקדם (35) הייתי חוטפת שב”צ.
Crush’s Coaster
כל היום חשבתי לתומי שהמתקן Crush’s Coaster זה מתקן חמוד ורגוע וכייפי, התור היה מעל שעה באופן תמידי, וחשבתי שאין מצב שנפספס את המתקן זה. הקרונות של הרכבת היו בצורה של צבים, והנושא היה מתחת למים. מה יכול להיות? צבים חמודים זה כיף.
אני התעקשתי כל היום שזה המתקן שאנחנו לא יכולים לפספס. עלינו עליו בסוף היום השני. בגלל התור הארוך והמייגע החלטנו לקנות דרך האפליקציה Skip the queue שבעצם נותן לנו אופציה לעקוף את כל התור ולהיכנס בתור צדדי וקצר יותר. אז במקום לחכות שעה, חיכינו 10 דקות, מבחינתנו זה היה דיל שווה, כי כבר היינו גמורים ועבור 16 דולר לכל אחד זה היה שווה את זה.
התחלנו את הנסיעה ואני עדיין רגועה, מבסוטה על החיים. בהתחלה יש מופע מתחת למים, יפה ומושקע, כאילו אתה בתוך סרט. החשדות שלי עדיין רדומים. ואז… הזקנה התפצלה לשתיים. טסנו! והצב מסתובב. תוך כדי יש מופע מדהים ומטורף של אורות, כאילו אנחנו באמת מתחת למים. היינו על הצד, היו ירידות מהירות ומפחידות, אבל באופן מפתיע, לא היו מים. לאורך כל המתקנים האלה, דודה מור (אנוכי) צורחת את נשמתה. במתקן הזה במיוחד לא נשמתי אפילו בין צרחה לצרחה, כשאחיינים שלי כמובן לא מפסיקים לצחוק עליי (הם סיפרו לי אחר כך, כי הייתי עסוקה מידיי בלצרוח). המתקן נמצא בתוך מבנה ואסור לפספס!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מתקנים לכל המשפחה
היו מתקנים רבים שעלינו עליהם שהיו לכל המשפחה, לכן אספר לכם רק על המיטב, אלה שאסור לכם לפספס. אלה המתקנים שהכי אהבתי כי מדובר בחוויה שהיא מעבר לעוד מתקן, זה להיות חלק מהסיפור של דיסני, וזה כל כך כיף. ניתן למצוא בפארק המקורי הרבה מתקנים לכל המשפחה, המבוך של אליס בארץ הפלאות, הקבנה של רובינזון קרוזו ולעוף עם פיטר פן. אבל יש שני מתקנים שממש אהבנו. 
שם המתקן: Buzz Lightyear Laser Blast
המתקן של אחד הסרטים הכי אהובים בכל הזמנים, צעצוע של סיפור, המטרה היא לעזור לבאז להרוג את החייזרים. הגענו למתקן לקראת סוף היום, אז לא זכור לי תור כל כך ארוך. נכנסנו לקרונות בסגנון מאוד באזי, כשמונחים לפנינו רובים כמו של באז, וצג שמראה את כמות הפגיעות שלנו. נסענו בתוך מנהרה, כשמסביבנו חייזרים עם בול פגיעה. הרובה מוציא לייזר ואם הצלחת לפגוע בחייזר, אתה מקבל נקודות. יכולנו גם לשלוט בקרון ולהזיז אותו ככה שיהיה יותר נוח לפגוע בחייזרים. נראה לי שכבר אין צורך להדגיש, אבל כל התפאורה מסביבנו הייתה ברמה הוליוודית מטורפת. בסוף המתקן, המנצח לא מקבל פרס. אבל המתקן ממש שווה. 
הדמיית מלחמת הכוכבים
נכנסנו לחדר שנראה כמעט כמו קולנוע, קיבלנו משקפי 3D, וביקשו מאיתנו לחגור. עוד לא הבנתי מה המטרה, כי הרי זה אמור להיות מתקן רגוע. אבל בדיסני הדברים קצת שונים, אין רגוע, יש או טירוף או שיגוע. התישבנו, חגרנו חגורות, הרכבנו את המשקפיים והסרט התחיל. אנחנו בתוך חללית שטסה במהירות האור, וככה זה גם מרגיש, אל תשאלו אותי איך הם עושים את זה כי אחרי הכל אנחנו בחדר אבל זה מרגיש כמו רכבת הרים. “עוברים” בין עולמות עם החללית, כשהכל בתלת מימד. בקיצור חוויה.
ישנם הרבה אופציות לכל המשפחה, נסיעה בעולמו של ספידי מקווין, המתחם של צעצוע של סיפור ואחרים.
ב-STUDIO 1 יש מתחם שמוקדש לגיבורי על, שם גם אפשר למצוא את המתקן שנמצא אצלי במקום הראשון. 
שם המתקן: Spider-man W.E.B Adventure
לפני הכניסה למתקן עוברים בחדר בו פיטר פארקר מופיע ומספר לנו מה המשימה. מדובר בהולוגרמה מאוד משכנעת שאם לא הייתי יודעת שמדובר בבן אדם מפורסם שאין שום סיכוי שנמצא כרגע בפריז ומעביר לנו את הטקסט הזה, הייתי חושבת שזה אמיתי. פיטר פארקר מסביר את מטרת המתקן, ננו רובוטים השתלטו על ניו יורק או על תעשיות סטארק ועכשיו עלינו לעצור אותם. במתקן עצמו יושבים בקרון שעובר בין מסכים, והמטרה היא להוציא מהידיים קורי עכביש (ממש כמו ספיידרמן). זה לא באמת קורים ממששים, יש איזה טכנולוגיה מגניבה שברגע שאתה עושה את התנועה של ספיידרמן על המסך, מתעופף קור. הקורים הורגים את הננו רובוטים, וכמובן שבסוף אנחנו וספיידרמן מנצחים את הרשעים. מה שמדהים במתקן הזה, היא הטכנולוגיה, רמה גבוהה של יצירתיות, מעורבות המבלים במתקן, הסיפור מאחורי החוויה ובקיצור תות שדה עם קצפת. 
הרפתקאות העכבר מרטטוי, או בשמו הרשמי בפארק: Ratatouille: The Adventure
ההמתנה היא ארוכה ומתישה, אבל מצאנו זמן דרך האפליקציה שהתור היה רק 40 דק’, כשכל היום התור למתקן הזה עמד על שעה. כמו במתקנים אחרים, גם במתקן הזה, לפני שנכנסים אליו עוד בעמידה בתור, אתה כבר נכנס לאווירה מטורפת של נושא המתקן. התור מתחיל מחוץ למבנה, כשנכנסנו, התפאורה הייתה שכונה מתוקה בפריז, ברקע היו קולות של שכונה, כלב נובח, אישה מקשקשת, קולות של ילדים משחקים. על המסך מעל הכל הופיע כל כמה דקות השף (המבוגר שנפטר) והסביר על המתקן. בעיקרון אנחנו העכבר ואנחנו צריכים לברוח ולהסתתר שאף אחד לא יגלה שאנחנו השף הקטן. הגיע תורנו, שוב עולים על קרון קטן של 4, עם משקפי תלת מימד. צורת הקרון היא של עכבר, וזה חמוד מאוד. בתוך המנהרה הסיפור הופך להיות אמיתי, התפאורה סביבנו היא של מטבח, למשל, אנחנו מסתתרים מתחת לרגל של השולחן, אז יש מולנו חלק מהרגל, אבל גם בצד השני יש רגליים של השולחן, ומעלינו השולחן עצמו. לרגע הסתתרנו מתחת לכיריים, אחד מהשפים הדליק את הכיריים, ומעלינו נדלקה האש של הכיריים. זאת הייתה חוויה מדהימה ובהחלט ששווה את ההמתנה.
איבדתי את השפיות
בסוף היום הראשון כמעט איבדתי את השפיות שלי בחיפוש אחר היציאה. אחרי שמופע הזיקוקים הסתיים עצרנו בחנות דיסני, אחרי שקנינו את כולה, כי זאת חוויה של פעם בחיים ונקנה מה שאנחנו רוצים. כך ללא שום תחושת זמן, בילינו בה שעה וחצי. השעה הייתה כבר 23:00. לא שסבלנו, אבל קחו את עניין החנויות והקניות בחישוב הזמנים. אחרי שאיבדנו את הצפון בתוך החנות, איבדנו אותו שוב כשיצאנו, פתאום לא ידענו איפה אנחנו ולאן אנחנו צריכים ללכת כדי לקחת אוטובוס למלון. המפה באפליקציה לא מראה את תחנת האוטובוסים והסתובבנו במשך שעה בניסיון להגיע אליה. אני בטוחה שהחבר’ה של דיסני עושים את זה בכוונה, כי גם שאלנו את מי שעובד שם והם הכווינו אותנו לכיוון ההפוך לגמרי. 
אחרי שכמעט התחלתי לבכות מעייפות ולחץ (כי אחרי הכל 2 האחיינים שלי היו איתי וצריך להיות אחראים ולהשכיב אותם לישון אחרי מקלחת), התאפסתי על עצמי ונזכרתי במה שאמא לימדה אותי כשהייתי ילדה, אם את הולכת לאיבוד, לכי למקום האחרון שנראה לך מוכר. עשינו את זה, והצלחנו למצוא את הדרך לתחנת האוטובוס. התור לאוטובוס היה לא סביר, ובסוף לקחנו מונית. היינו גמורים והסתובבנו כל היום, אז זה היה שווה את ה 12 יורו. ביום השני כבר הגענו יותר מוכנים, ורק היה חסר שנפזר פירורי לחם אחרינו, שלושתנו הסתכלנו על הדרך ההגעה ונעלנו לעצמנו בראש דברים/סימנים שיזכירו לנו איך לחזור.
לא תמיד כל המתקנים פתוחים, אז יכול להיות שמתקן שזכינו להיות בו, יהיה סגור בביקור שלכם, או מתקן שהיה סגור בביקור שלנו יהיה פתוח כשאתם תבקרו. אנחנו היינו בסוף נובמבר תחילת דצמבר, שזה נחשב אוף סיזן. בעונה, אני בטוחה שהתורים יהיו ארוכים הרבה יותר והזמנים שונים לגמרי. שווה להגיע באוף סיזן, כן היה קר, אבל זה לא לקח לנו שום דבר מהחוויה המטורפת. שלא נאמר אפילו הוסיף, המופע זיקוקים בסוף היה ממש מיוחד הודות לכריסמס, וברגע מיוחד במינו, בשדרה של החנויות בתוך הפארק ירד שלג. לא אמיתי, אבל זה לא שינה הרבה. ברקע היו שירי כריסטמס, וזה היה קסם כמו מתוך סרט. כמעט בכיתי. בסוף לא הייתי צריכה את התוכנית של עוזי חיטמן, וכך עוד חלום התגשם, ניפגש בחלומות הבאים.
מאת: מור אלן
אם אהבת את הכתבה שלנו, התודה הגדולה ביותר היא שיתוף שלה, ממש כאן:
