לגלות את אלבניה בבית על גלגלים – חוויית קרוואן בבלקן

פעם בהרבה זמן, כשזה פתאום מתחבר, אריה פישלר חוזר לגלות את חווית הטיול בקרוואן. הנדודים בקרוואן, אפילו אם מדובר רק בשבוע, שמים אותך במצב הרוח הנכון. הבית ״עליך״, כל מה שנדרש בהישג יד, אין צורך לפרוק ולארוז מחדש כל לילה – ואתה חופשי "לזרוק עוגן״ בספונטניות מושלמת. אחלה מסגרת לחופשה משפחתית רגועה.

בטרקים לא תמצאו אותי במצב מנוחה כמעט, אבל החופשה הזאת בפורמט המשפחתי, בקרוואן, מוציאה ממני ״איכויות״ שכבר חשבתי שדעכו מזמן. את המילים האלה אני כותב ממש מתוך התמונה הזאת שבחרתי להציג ראשונה. מעשית, אני יושב בתוך התמונה וכותב. אין מה למהר, אין לחץ להספיק לעוד אתר ולא צריך כמעט לסמן וי על שום דבר. התנועה בקרוואן מאפשרת הרבה מאד מכל זה.

אל תפסידו כתבות טיולים ברמה אחרת:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים

מחפשים כיוון לחופשה

במשפחה המורכבת שלנו, נסיעה לחו״ל היא לא דבר פשוט. יש אוסף של רצונות, שבדרך כלל מתנגשים ויוצרים קונפליקט פוטנציאלי שעלול לסבך את העניינים. הפעם, אחרי שאירוע בר המצווה נדחה בגלל אוסף אירועים אישיים וקשוחים, החלטנו להוציא את החופשה לפועל בפורמט רך, שיאפשר לדברים להתנהל בנחת.

היות וחופשה עירונית היא מבחינתי כמעט ״יהרג ובל יעבור״, או לפחות, כרוכה בעינוי נפשי לא קטן, חשבתי איך בכל זאת ללכת על פורמט טבע וחוץ, אבל בלי מאמץ פיזי גדול ובלי תיזוזים מיותרים. וכך רעיון הקראוון חזר לראשי. עברו יותר מ-13 שנה מאז החוויה המדהימה שעברנו – 3 שבועות בקרוואן באלסקה – אחד הדברים המצוינים שחוויתי בעולם הטיולים, ובהחלט דרך אולטימטיבית לטייל במרחבים כל כך גדולים.

הפעם, חיפשתי יעד קרוב, עם עדיפות למדינה שעוד לא הייתי בה. מדינות הבלקן היו בחירה טבעית, אבל מה עם הקרוואן? התחושה היא שלטייל עם כלי שדורש התעסקות במדינות ״פחות מפותחות״ עלול להיות בעיה. זה בדיוק המקום לשים את ההנחות בצד ולבדוק.

מחפשים את הקרוואן הנכון

חיפוש אינטרנטי קצר לא העלה אפשרויות מעניינות במונטנגרו הקורצת. לעומת זאת, באלבניה, יעד שצבר תאוצה פסיכית השנה מבחינת טיסות ופעילות, גיליתי כמה סוכנויות השכרה קטנות. Nomad Camper Albania נראתה הרצינית מכולן, בעלת מספר כלים משמעותי יותר וכאלה שמותאמים למשפחה בת 4 נפשות, ולא מדובר בילדים קטנים. כמובן שקשה לפזר את ענני החשדנות הראשוניים, ולשם כך עליתי איתם לשיחת זום כדי לקבל יותר פרטים ולראות במי מדובר.

Ermal, שמנהל את ההזמנות, לא יושב בכלל באלבניה, אבל הוא אדם נעים ואדיב והעביר את התחושה הנכונה שעומדת מאחורי המשפט שהוא מרבה לחזור עליו: ״אתה נמצא בידיים טובות״. Nomad Campers הוא עסק קטן, וככזה הוא מנוהל ברמה אישית, שבשילוב עם החביבות האלבנית, מביאה לתחושה שהגעת לבית חמים ולא למישהו שמנסה לעשות עליך קופה. בדיוק מה שצריך כדי לקבל את הביטחון לצאת לדרך. מכאן, הדרך לביצוע ההזמנה והפקדת המקדמה של 300 יורו היתה מהירה, ולנו נותר רק להמתין לטיסה. מעבר להמתנה, כמו תמיד בתכנון נסיעה, יש ללמוד ולהכיר קצת את היעד, כדי לא ללכת לאיבוד.

חניון Agora בסביבות אגם קומאן

מתכננים את אלבניה

כאדם שמתכנן טרקים באופן מקצועי קשה לי להימנע מהתארגנות מדוקדקת לקראת נסיעה שכזאת. יחד עם זאת, הניסיון שצברתי בשילוב חוסר הזמן שעמד לרשותי, כיוונו אותי ללכת על תוכנית כללית מאד, ולהתגבש בצורה ספונטנית תוך כדי נסיעה. בדיעבד, החלטה לא פחות ממעולה, והיא האופציה הטובה ביותר כשמדובר בקרוואן.

המקור הנוח ביותר לאיסוף מידע הוא בעיקר קבוצות פייסבוק, וכאלה יש שתיים מרכזיות על אלבניה. הבעיה עם קבוצות פייסבוק היא שלרוב, המידע בהן הוא מבולבל, מטעה, סובייקטיבי, ובאופן כללי גרוע ביותר, אם אתה לא יודע להתמקד ולפלטר בנדיבות את כמות הדעות המיותרות שאנשים שופכים.

זה נכון לאלבניה אבל כנראה גם לכל קבוצת פייסבוק – הבעיה העיקרית של המדיום הזה היא העובדה שאנשים לא מצליחים להציג חוויה בצורה פשוטה, מתוך הבנה שכל אחד מחפש משהו אחר. כך תוכלו למצוא בקבוצת אלבניה את המתחרטים על זה שנסעו לשם, את אלו שבטוחים שחוויה X היא כזאת שאסור (אבל ממש אסור) לוותר עליה, ואת אלה שישבעו שאסור לנהוג שם ברכב כי הכבישים ״ממש גרועים״. אם תחברו לזה את ה-FOMO הכל כך נפוץ במחוזותינו, הקוראים נכנסים לבילבול וסחרור שמקשים עליהם מאד בהבנת התמונה המלאה.

כשנוסעים לאלבניה באוגוסט, חייבים לקחת בחשבון שמאד חם. כמעט כמו אצלנו. היות ואנחנו פחות משפחה של לרבוץ בחופים ואני באופן טבעי נמשך יותר להרים, בחרתי להתמקד בעיקר באיזור הצפוני של אלבניה – כדי ליהנות ממזג אוויר נעים יותר בגובה וגם כדי לצמצם מראש את הנהיגה למינימום ״ולהספיק פחות״. קבעתי כמה נקודות עוגן החוזרות לא מעט בקבוצות – אגם שקודרה, אגם קומאן (Koman) והכפר טת׳ (Theth) הנמצא ממש בהרים. מעבר לזה….מה שיבוא יבורך.

חניון Shkodra Lake Resort

נוחתים בטירנה

יום ראשון לכל מסע הוא, לרוב, יום קשוח, ובמקרה של טיסה ב-5 בבוקר, הוא קשוח אף יותר. נחתנו ב-7 בבוקר בבירת אלבניה, טירנה, ושם התחלנו מיידית במנהלות. תור קצרצר ויעיל לדרכונים (שלא חוויתי במדינות מערב אירופה, המקצות הרבה פעמים מינימום אנשים בתור, לדרכונים שאינם אירופאים), איסוף תיקים במסוע שתמיד מלחיץ: אל-על הרעו את התנאים לבוחרים בכרטיס מסוג ״לייט״, והם אינם מאפשרים להם להעלות תיקים גדולים יותר למטוס. כך יצא, שלמרות שבאנו עם ציוד מינימליסטי ותיקים רכים בלבד, נאלצנו לשלוח את התיקים לבטן המטוס. אמנם לא מדובר בתוספת תשלום, אבל לכרטיס שעלותו 660$ ועדיין מוגדר ״לייט״, זה דבר בהחלט מעצבן.

אלבניה היא מדינה שאינה בגוש היורו, אולם מתנהלת בפועל בשני מטבעות. ניתן כמעט תמיד לשלם ביורו או ב-Lek (המטבע המקומי), ושער ההמרה מאד נוח לחישוב בזמן הזה (כמעט 100 לק ליורו). למעשה אפשר לוותר על החלפת מטבע לחלוטין ולהתנהל ביורו. את העודף תוכלו תמיד לקבל בלק, ובכך לצבור גם מטבע מקומי ביד- למקרה שתצטרכו. השימוש באשראי גם הוא לא מאד נפוץ, ולכן עדיף לקחת בחשבון התנהלות מלאה במזומן.

אל תפספסו אף כתבה!

הצטרפו לקבוצת הווצאפ השקטה:

הצטרפות מהירה

נכנסים למוד "טיול"

באופן כללי – אני ממליץ בנסיעות לחו״ל לוותר על גישת ה״בוא נחשב כל שקל״, ולתת לעצמכם להתמקד בעיקר. נסעתם לחו״ל, זה כבר כרוך בעלות יפה – אל תתעסקו כל הזמן בחישובים הקטנים. אלבניה, בסופו של דבר, היא מדינה יחסית זולה, כך שסביר שלא תיקלעו להוצאות מטורפות. אין צורך להשוות שערים בכל צ׳יינג׳, אין צורך ללכת למלון אחד על פני אחר, רק כי הוא יוצא 10 יורו פחות, וזה לא ממש משנה כמה עלה לכם הסים המקומי או ה-Esim (טיפ: זה הרבה יותר זול מחבילה של ספק סלולר ישראלי).

ביציאה משדה התעופה חיכה לנו כבר Ardit, נציג חברת הקרוואנים, שהגיע לקחת אותנו לבסיס היציאה של הרכב. Nomad Campers פועלת מכפר קטן ליד העיר Berat, מרחק של כשעתיים נסיעה משדה התעופה לכיוון דרום.

חשוב לציין כי ניתן גם לקבל את הקרוואן בשדה התעופה או בבסיס האם של החברה. איסוף בשדה התעופה הוא בהחלט מאד יעיל אם מתכננים לעלות רק צפונה, אולם כרוך בעלות משמעותית של 170 יורו. אני העדפתי להתחיל בבסיס, וכך להרוויח גם את העיר Berat הנמצאת לא רחוק – ומשם להתחיל את המסע צפונה. זה בהחלט נוח להגיע למקום היציאה המסודר והשקט, ולא לאיזו נקודה אקראית ליד שדה התעופה. ההכנות לנסיעה בקרוואן הן מרובות, כיוון שיש המון פרטים תפעוליים לגבי הרכב – חשמל, שירותים, מים אפורים, מפסקי תאורה, חלונות, וילונות ועוד ועוד. טוב לקבל את כל ההסברים בנחת, גם ככה שוכחים חצי מהם ישר עם התחלת הנסיעה. Kristi, בעל הבית, עובר איתנו ביסודיות על כל הפרטים, דואג לצייד אותנו במנגל (בו לא נשתמש…), שולחנות וכיסאות (שימושי מאד) ועוד דברים קטנים.

אגם Shkodra

מתחילים לחיות בבית על גלגלים

הרגע הראשון בכלי כזה כבד בעל הילוכים ידניים, הוא תמיד מלחיץ קצת. למרות שהצטיידתי מראש בביטול השתתפות עצמית בסכום מכובד דרך חברת הביטוח בארץ, החשש לגרום נזק לקרוואן בהחלט קיים. זה כלי גדול ומסורבל והנהיגה בו שונה מאד מנהיגה ברכב האישי.

הצעד הראשון הוא תמיד הצטיידות לדרך. יש מטבח נוח ומצוייד בקרוואן ומקרר שמתישהו מתחיל גם לקרר קצת. זו הזדמנות מצוינת למלא אותו באוכל מזדמן מסוגים שונים, כל אחד ומה שחביב עליו, כדי שלא ניתפס רעבים. בתור שוכן מסעדות קבוע ואחד שנמנע בדרך כלל מלהעמיד סירים במטבח (מקסימום שתתפסו אותי זה חותך לי כמה ירקות)- היה כיף גדול להרים שקשוקה מפוארת בקרוואן. על הדרך מצאמו עצמנו מכינים גם כמה מנות מפתיעות כמו חזה עוף ברוטב חרדל, דבש ושום, שאמנם מילאו את החלל בריחות טיגון עזים, אבל היו טעימים ומספקים מאד, בטח לאור העובדה שלא חייבים להיות בלחץ ולחפש איזו מסעדה מזדמנת ברגע שרעבים.

ועכשיו – לתכנית האמנותית

התחנה הראשונה היא Berat. עיר קטנה ומקסימה על גדת נהר רחב. בתיה העתיקים פזורים על צלע ההר הנמתחת עד הטירה שבפסגה. זה היה מפגש ראשון עם החום האלבני – ממש בשיא הצהריים. חום בוער, אשר בארץ אתה ממיר אותו מיד במזגן. כאן לעומת זאת, אתה בטיול ו״נדרש״ להסתובב.

כדי להקטין את ההלם נכנסנו למסעדה מקומית. באלבניה יש מזגנים, וזה מורגש ומבורך במיוחד, ברגע שאתה נכנס למקום ממוזג כמו מסעדה. הטמפרטורות יורדות פתאום, ולרגע יש תחושת הקלה. כעבור כמה דקות תגלו שהמזגנים בסופו של דבר מתפקדים בקושי, ושהקרירות שחשתם רק לפני רגע התפוגגה ונעלמה.

העיר Berat – חוויה של עיר עתיקה והלם חום

אחרי סיבוב קצר בחום הצהריים שאינו מרחם, ויתרנו על הטיפוס לטירה והתחלנו במסענו צפונה. המפגש הראשון עם תופעת הנהיגה באלבניה היה משדה התעופה לכיוון Berat, אולם כעת זוהי נהיגה עצמית ממש.
באלבניה אין הגבלות גיל לנהיגה, וכך זכה הג׳וניור, חייל בן 20 כמעט, עם שנות הגה מועטות, לטבילת אש ראשונית בנהיגה על רכב ידני – המפלצת המכונה Berati, להלן הקרוואן שלנו. כבר מראש, ההחלטה היתה לא לבלות שעות ארוכות מאחורי ההגה באלבניה, לא לנהוג מרחקים גדולים וליהנות מחניות נעימות. זה לא תמיד קל לבצע, במיוחד ביום הראשון שהתחיל מאוחר, לאחר מסירת הקרוואן. התכנון,כאמור, היה מאוורר וספונטני – המטרה היא אגם שקודרה, אולם ליום הראשון זאת נקודה רחוקה מדי.

אנחנו מתבייתים על המלצה לא ברורה של Kristi, המנהל את חברת הקראוונים, וסומכים על זה: חווה הנמצאת באיזור כפרי, קצת צפונית לטירנה. הוא מזכיר משהו על מסעדה מפוארת עם מנות מסורתיות, אבל אנחנו ממוקדים בלהגיע ולחנות ללילה, ומקווים שאכן יש מקום נוח כמו שהבטיח בסביבות המסעדה.

לילה ראשון עם אמא (וכל הילדים)

מעט אחרי שהשמש שוקעת, הניווט מוריד אותנו מהכביש הראשי, והמפגש הראשון עם הכבישים הצרים באור אחרון הוא בהחלט מלחיץ קצת. המסעדה נמצאת בקירבת העיירה Lezhe. גוגל מסמן לנו חזק ימינה אל Mrizi i Zanave. מגרש החנייה מפוצץ. המוני אנשים נוהרים למסעדה שנראית כמו קומפלקס עצום. אני תוהה איפה לעזאזל קריסטי התכוון שנחנה ללילה במגרש החניה ההומה, ואז מזהה שלט קטן: "Camping". כך היא אלבניה – מדינה שאולי אינה ״מפותחת״, אבל חניונים לקרוואנים ואתרי קמפינג באופן כללי, יש כל 100 מ׳ ובכל פינה.

החניון הוא קטן, צמוד לבר הנפרד של המסעדה. החניה היא מתחת לסוכות גפנים מצלות ומסתבר שהיא לגמרי בחינם – חיבור לחשמל, מילוי מים, מקלחות ושירותים – הכל חופשי. אני מצטייד בחצי ליטר יין הבית, ומפה לשם למסעדה כבר לא הגענו, ואין לי מושג מה אכלתי באותו ערב.
אחרי 22 שעות בדרכים, רובן בעירנות, הלילה ראשון בקרוואן עבר תוך שינה נהדרת ומתוקה.

מסעדת Mrizi i Zanave

למה דווקא קרוואן?

ישנן סיבות רבות לבחור בקרוואן כדרך ההתניידות והלינה של חבורה שלמה בטיול משפחתי. מהרגע שאתה נכנס לקרוואן מתבטל הצורך לארוז ולאסוף ציוד לקראת נקודת החנייה הבאה. הבית איתך בכל מקום וזה נוח להפליא. לכאורה זה בא על חשבון הנוחות, אבל לא באמת. בקרוואן יש חלל משותף קטן ונעים עם שולחן אוכל, כאשר כיסאות הנהג והנוסע הקדמיים מסתובבים פנימה, ובסך הכל מרווח בפנים ממה שנדמה. מיטה גדולה מאחור יכולה לאכלס עד 3 מבוגרים. במקרה שלנו – הבנים השתלטו עליה. שם מאחור נמצא גם המזגן, ההכרחי בזמן החניה באלבניה הלוהטת, אך יש לזכור שהמזגן פעיל רק בעת התחברות לחשמל חיצוני. אין הגבלות על חניה פראית באלבניה, אבל החניונים כל כך נוחים וזולים יחסית, כך שאין סיבה לחסוך באמת. כמו שציינו למעלה – כבר שילמתם לא מעט להגיע, אז למה להתחשבן על כל דבר?

החניונים המסודרים נמצאים במיקומים מעולים ויפהפיים, ומצוידים היטב; שירותים, מקלחות נקיות ביותר (לפחות ממה שיצא לנו לחוות), מסעדה מקומית, חשמל ובעיקר אווירה. אם אתם ממש מתעקשים לבדוק מראש – האפליקציה הצרפתית (יש תרגום לאנגלית) Park4night מכילה מידע מעולה על חניונים, ומדרגת אותם על סמך חוויות אמיתיות של מבקרים.

אל תשגו באשליות, קרוואן הוא לא פיתרון זול בהשוואה ללינה במלון והשכרת רכב, וכנראה שהעלות הכללית של הטיול שלכם תהיה אף גבוהה יותר. מדובר על בערך 160 יורו ללילה בעונת הקיץ, עם תוספות שונות של החזרת הרכב בשדה התעופה, ביטוח ביטול השתתפות עצמית שהוא יקר קצת יותר (לא לוותר – ההשתתפות העצמית היא 10% מהנזק, ויש נזק…) וכמובן דלק – מדובר במכונת דיזל זוללת דלק, ועלות הדלק באלבניה דומה מאד לישראל. הסיבה לבחור בפורמט הקרוואן היא בגלל החוויה הייחודית, הנוחות בתנועה ולוגיסטיקה והחופש שהוא מאפשר – החניונים רחבי ידיים ואין צורך להזמין מראש, אפילו בשיא העונה. תיפגשו המון אירופאים המתניידים בכלים דומים מסוגים שונים, ולרוב יוצאים מביתם ברחבי אירופה – ופשוט נודדים.

מה עוד תמצאו בקרוואן?

מיטה רחבה נוספת יורדת מהתקרה לעת שינה, והופכת למשטח להלנת שני מבוגרים, וסך הכל תוכלו לנוע כחמישה אנשים ברכב מהסוג שאנחנו לקחנו (הגדול ביותר ב-Nomad Campers כרגע). ארבעה מבוגרים יתניידו וחיו בקרוואן בנוחות של ממש.

המטבח מצויד לחלוטין (אחלה ארוחות בישלתי – ואני לא מתקרב למטבח ביומיום), מקרר, כמובן, שיודע לעבוד על חשמל כשיש חיבור חיצוני ועל גז בכל שאר הזמן. שירותים ומקלחת שאינם כל כך צורך להשתמש בהם כשחונים במקומות מסודרים, אבל בהחלט זמינים למקרה שצריך. מקום איחסון יש בשפע ברחבי הרכב, כדי שלא תצטרכו להתעסק עם התיקים כל הזמן. אבל הכיף האמיתי (ששש… לא בטיחותי ולא מומלץ) הוא היכולת של שאר בני הבית להעביר את הנסיעה בשינה במיטה, או סתם בהשתרעות ובצפיה בסרטונים אהובים באחד המסכים, עליהם לא מוותרים עליהם גם בנסיעות לחו״ל.

ומה עם תרבות הנהיגה?

מקריאה לקראת הטיול, הדיעות היו חלוקות. תמיד יהיה המשוגע התורן בכביש, אבל ככלל, כנראה בעונת הקיץ, הכבישים מלאים באירופאים מכל הסוגים. מבחינת החוויה הסובייקטיבית שלי, התחושה על הכבישים הצפופים היא בסך הכל נעימה ואדיבה. הנהיגה באלבניה איטית מאד, והרבה מהכבישים הם צרים או חד נתיביים, מה שדורש הרבה משחק עם הקלאץ׳. הנהגים האלבנים, לפחות מניסיוננו, התגלו כנוחים לרוב, אדיבים במידה ומתחשבים בצרכים ה״רחבים״ של הקרוואן, בכבישים שדורשים תמרון במפגש רכב מול רכב.בקראוון זה במיוחד בא לידי ביטוי – רכבים ממול שזזים הצידה כדי לפנות מקום וכאלה שאתה מפנה להם דרך או מאפשר להם לעקוף – תמיד יודו לך בניפנוף יד וחיוך. לא ניכרה עצבנות או ציפצופים לוחצים וגם בפניה עמוסה, תמיד היו הנהגים שעצרו רגע ונתנו להשתחל.

ממשיכים אל הטבע האלבני

התחנה הבאה- אגם שקודרה. מעין גירסה מקומית של הכינרת, אבל יש מצב שאני עושה כאן עוול, שכן לא תרגישו את העומסים המטורפים שאנו רגילים אליהם באגם הביתי שלנו. גם האווירה היא יותר אירופאית, אם נדייק.

Shkodra Lake Resort הוא אולי אינו ״ריזורט״ מפואר כמו שמשתמע מהשם – אבל טוב שכך. מדובר בחניון מרווח הנמצא ממש על חוף האגם. יש בו מתחמי קרוואנים וגם בקתות מהממות ללינה ״רגילה״, לצד צימרים הבנויים על כלונסאות ומספקים חוויה ייחודית. במקום יש מסעדה (לא בדקנו), אפשרות לשכירת קיאקים, סאפ וסירות פדאלים, אופניים בחינם ומזח מדליק, הנמתח לתוך המים ומאפשר קפיצה ישר לאגם. החניה מוצלת ונמצאת על מדשאה עצומה ונעימה. מקום בו פשוט כיף להעביר יום שלם בנחת. אגם שקודרה והעיר שקודרה, שנמצאת ממש לידו, הם בסיס טוב לגיחה לשייט לאיזור אגם קומאן המהמם. לא מדובר באגם מהסוג הרגיל, אלא במאגר מים שנוצר על ידי סכר, ויצר רצף של נהרות ולגונות המגודרות במצוקים תלולים מסביבן – פשוט יופי עצום בכל פינה.

הרימו עוגן!

באגם קומאן יש שתי אפשרויות – הראשונה היא מעבורת שתאפשר לכם לחצות את האגם עם הרכב, להמשיך לעיירה המרוחקת ביותר, Valbona, ומשם לחזור לאלבניה דרך קוסובו. מצד שני תוכלו להסתפק בשייט פשוט בנהר שאלה (Shala), אחד היובלים היוצאים מהאגם, והוא קניוני ויפה במיוחד. השייט בנהר שאלה ממוסחר מאד ויחד עם זאת, גם בעומס הוא בהחלט אתר נהדר.

תוכלו לצאת לשייט ציבורי (שיוצא בבוקר, סביב 9:30) בעלות של 20 יורו לאדם, או בשייט על סירה פרטית ב-200 יורו, המאפשרת לכם גמישות בשעות וחווית שייט אישית בלי לוח זמנים. אנחנו בחרנו באופציה הפרטית, והתגלגלנו לאיטנו לקראת צהריים לבסיס היציאה, המזח באגם קומאן.

הנסיעה משקודרה לקומאן אינה ארוכה בקילומטרים, אבל היא בוודאות תיקח זמן רב. מדובר בכביש איטי ביותר שחלקו האחרון הוא ברמת דרך עפר נוחה אך משובשת. מי שמורגל בנסיעה בדרכי עפר שאינן משובחות במיוחד, יסתדר בקלות עם הנהיגה, ואין צורך ברכב מיוחד. הקרוואן שלנו עשה את דרכו באיטיות זהירה וללא בעיה מיוחדת. אחת הפריבילגיות של שייט פרטי היא איסוף מהחניה המרוחקת עד למזח עצמו, מה שחוסך הליכה מסוימת. השייט בנהר שאלה נמשך כשעה נעימה עם נוף נהדר, עד ההגעה אל ״בסיס התיירים״: מתחם חמוד בעל מסעדות, ברים, חופים עם שמשיות ואומגה חביבה. תוכלו להעביר פה כמה שעות בנחת, עם רחצה במים הקרים. אגב – המים באגם עצמו הרבה פחות קרים. קפצנו במהלך הדרך כדי לבדוק.

האלפים הדינריים – חווית הרים אמיתית ב-Thethe

האלפים של אלבניה

לחובבי ההרים כדאי מאד לבדוק את טת׳ (Theth), הכפר הנמצא בלב ההרים. משקודרה זאת נסיעה מורטת עצבים של כשעתיים. שוב, מדובר בכ-30 ק״מ של כביש צר ומפותל, שעם הקרוואן הופך לאתגר אמיתי של תמרון מול מכוניות שבאות ממול, וחשש מרכב שיגיח לפתע בסיבוב. באחד התמרונים מרחתי את חלקו האחורי של הקרוואן על גדר הביטחון, והשארתי עליו כמה צלקות שבהמשך יכוסו, לשמחתי, על ידי ביטוח ביטול ההשתתפות העצמית שרכשתי מראש. העליה להרים מרגשת ויפה, ומעל טת׳ תיפגשו מצוקים עצומים ופסגות מחודדות טובלות בירוק.

חנינו בחניון נפלא המכונה ״Camping Balcony״. פול וזוגתו, הבעלים המקסימים של המקום , מסבירי פנים ומספקים את כל המידע הנדרש לכם לטיול בסביבה. החניון צופה אל ההרים ואל העיירה הנמצאת בעמק קטן. זהו בסיס גיחה מצויין לשלל שבילי ההליכה שמצויים בשפע בסביבה.

שני אתרים פופולריים למטיילים היומיים הם מפל גרונאס המקסים, וכמובן העין הכחולה – בריכה צוננת בלב ההרים. את ההליכה מהחניון התחלנו בקיצור מעולה באמצעות האומגה הענקית של Theth. זאת אומגה ארוכה ממש וגולשים איתה ישר לתוך העמק, בין ההרים ומעל לנהר, עד הכפר עצמו. 20 יורו לאדם זה אולי לא זול, אבל זאת חווית ריחוף ארוכה ושווה מאד.

משם אפשר לטייל אל הכנסיה המיוחדת בלב הכפר ולהמשיך בשביל הררי, סלעי ומעט תלול עד למפל עצמו. הגשם שתפס אותנו לקראת המפל הוא תופעה הררית רגילה. שמש חמימה התחלפה במהירות בעננים שחורים וקולות רעמים מאיימים, ורגעים ספורים לאחר מכן גשם שוטף החל לרדת על העמק. אנחנו נערכנו מראש עם מעילי גשם, אבל נראה שרוב האנשים מסביבנו לא היו מודעים לתופעה. הטמפרטורות אמנם גבוהות למדי, אבל גשם שוטף לאורך שעה יכול בהחלט להביא להתקררות משמעותית ולתחושה לא נעימה. כדאי תמיד להיערך בהתאם לתחזית, וגם לקחת בחשבון ששינויי מזג האוויר בהרים הם מהירים ובלתי צפויים.

טבילה קרירה ב"עין הכחולה"

יום למחרת אנחנו עושים את הדרך אל ה"עין הכחולה". אתר מתוייר לעייפה, אבל תאמינו לי שלמרות הצפיפות (סבירה לחלוטין במונחים ישראלים) והתנועה הערה, הוא ייחודי ויפה להפליא. כדי להפוך את המסלול להליכה מעניינת יותר, אמליץ להתחיל בחניון הקטן בכפר Nderlysa.

במקום ללכת בדרך העפר, אפשר לרדת לערוץ הנחל המבולדר, ומשם לקפץ בין האבנים לאורך הנחל, בין ובתוך הבריכות הצלולות. אין שם אנשים בכלל והיא עבירה לחלוטין, גם עם יכולת טכנית בסיסית. כדאי לחבור לשביל ההליכה בתחילתו, במקום בו מסתיימת דרך העפר, שם נוח לצאת מערוץ הנחל ולהצטרף לתנועה הזורמת לכיוון העין הכחולה. זהו שביל הררי מקסים המטפס למעלה ועוקף את קניון הנחל. העין הכחולה והבריכות לפניה צלולות להדהים, צבועות תכלת-ירוק מופלאים – מחזה עוצר נשימה. המים קרים אבל אנו לא נוותר על טבילה משובחת.

בחזור (באותה הדרך), הגשם שוב תופס אותנו. אמנם חלש בתחילתו, אך עם ההגעה לחניון הוא הופך למבול אדיר שמזכיר את יום האתמול. סיום מעולה לפרק ההרים, ואנחנו כבר מתגלגלים במורד הדרך מטת׳, משאירים מאחור את מזג האוויר הקריר, עוברים דפיקות לב נוספות בדרך הפתלתלה- הפעם בלי דפיקות, רק עם שפשופי עצים ומראה שחטפה זבנג.

בדרך לעין הכחולה – שלל בריכות צלולות בצבעי תכלת וירוק

חופי Velipoje ומסיבה בלקנית סוערת

חווית אלבניה לא תהיה מושלמת ללא נגיעה באחד החופים בהם המדינה משופעת ומפורסמת. זאת מדינה עם חוף ארוך ואינספור חופי רחצה מצפון ועד דרום. לקראת החזרת הקרוואן חיפשתי נקודת לינה אחרונה, שתהיה קרובה מספיק לחזרה לטירנה. באמצעות האפליקציה Park4night עברתי על החניונים אחד אחד, עד שמצאתי את זה הקרוב מכולם לקו המים, ומדורג גבוה במיוחד – Camping Familja.

לקראת שקיעה הגענו לחניון לקבלת פנים חייכנית של אנג׳ליקה ב-Reception, שכיוונה אותנו למשטח פנוי. בניגוד לחניונים השקטים שדגמנו עד עכשיו, החניון ב-Velipoje התגלה כחגיגה בלקנית סוערת. עשרות קאמפרים ממלאים את החניון הרחב, מוסיקה בלקנית מתנגנת ברמקולים ומסתבר שמדי יום שני יש במקום מסיבה צוהלת במיוחד.

קפיצה קטנה אל החוף לדגום את הים ואת אווירת החוף המקומית רגע לפני שקיעה, והופ – אנו חוזרים לחפלה. כל משתתף מתבקש להוציא שולחן, כיסאות וצלחות אל השורה, ומוזמן אל התור של האוכל. שפע מאכלים מקומיים ומסורתיים, מאפים, בורקסים וסלטים וכמובן קערות בשרים, מהן אתה מוזמן לבחור נתחים ולהעמיס אותם בעצמך על המנגלים הענקיים שבכניסה (וכל זאת ב-10 יורו לאדם). כולם עומדים יחד ומסובבים את הנתחים לכל הכיוונים, ויאללה – אכול כפי יכולתך, לא לפני שאספת כוס בירה גדולה וקפואה מהמקרר, ומילאת אותה בעצמך מברז הבירה (3 יורו).

המוסיקה נמשכת עמוק אל תוך הלילה, אך זה אינו מפריע להירדם, אחרי יום ארוך שהחל בהרים ומסתיים על בטן מלאה (מאד) באוכל ובירה. רק להקות היתושים הטורפים מעיבות על החוויה, אך למזלנו בתוך הקרוואן הביתי שלנו, אנחנו מוצאים מפלט גם מהם.

אני מתחיל את הבוקר מוקדם, בשחיה במים הנעימים, אל מול החוף השקט בשעה הזאת. זוהי תחילת הפרידה שלי מאלבניה, שהתגלתה בדיוק כמו שהיא: מדינה פשוטה, יפה וחביבה עם פינות מרתקות, וכמו אצל כולם כנראה, פוליטיקה מורכבת שגם מסבכת את החיים.

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!

מחשבות לפני סיום

בטיולים האלה אתה פוגש שוב את האנושיות הבסיסית, ואת האנשים המחפשים תמיד את הדרך החיובית של החיים, מתוך רצון למצות את היופי ואת החוויות היומיומיות שלנו כבני אדם.

בפנצ׳רייה בשקודרה, אליה נקלענו במקרה רגע אחרי שגיליתי מסמר בצמיג, אני פוגש בחור בן 21 שחי בגרמניה ועובד שם בבישול במסעדות. הוא בא לבקר את משפחתו, ואביו הוא בעל העסק. הוא אומר לי שאפשר להעביר את החיים באלבניה, אבל אם באמת רוצים גם ליהנות מהחיים קשה מאד לעשות זאת במדינה, שסובלת ממצב כלכלי לא קל בשנים האחרונות. כנראה שרבים מאד חושבים כמוהו כי קרוב ל-30% מתושבי אלבניה חיפשו ומצאו את הדרך החוצה מהמדינה למקומות נוחים יותר למחיה, ורבים מהם עובדים מחוץ לגבולות המדינה, ושולחים כסף למשפחתם. ״בגרמניה חושבים שכל האלבנים פושעים״, הוא אומר לי, ״ובגלל זה אני לא בא ישר ואומר לך שאתה בן אדם רע, רק כי אתה מישראל". דעות קדומות הן שורש כל רע, ולכן מבחינתי אלה רגעים של אופטימיות ותקווה. "תראה את העיר שקודרה״, הוא מוסיף, ״המסגד היפה שלנו נמצא במרכז העיר ולידו כנסיות מזרמים שונים – וכולנו חיים יחד בשקט ובשלום. אין סיבה שזה לא יהיה ככה בין כולם״