הר הנגב הגבוה הוא שטח צבאי סגור, קפוא בלילה, יבש כמו עצם ביום – ובדיוק בגלל זה, הוא אחד המקומות הכי מרגשים בארץ. בין הר עריף להר כרכום, במסע של שלושה ימים שנערך מזמן, גילינו מכתשים נסתרים, שבילים חכמים ותחושת אינסוף שכבר אין כמוה כמעט בישראל.
אזור הר הנגב הגבוה או מערב הר רמון הוא אזור קשה גישה וסגור למטיילים כמעט כל השנה. הוא גם דליל מאוד בתשתיות שכן אין בו ישובים כלל והוא גם ארץ שטחי האש – במיוחד שטחי אש של חיל האוויר ושל רפא״ל. ככזה הוא זרוע מטרות שונות ומשונות ובאזורים מסוימים הוא גם זרוע מכתשים (מעשה ידי אדם) שנוצרו מפגיעות הטילים במטרות או לידן.
* חובה לתאם כניסה לאזור עם צה״ל, ויש להקפיד לטייל כחוק. כתבה זו אינה המלצה – אלא סיפור-טיול.
אל תפסידו כתבות:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הגבולות הגיאוגרפים של האזור
גבולות האזור הם בצפון מצלעותיו הדרומיות של קמר מחמל (מכתש רמון), בדרום הר כרכום, במערב כביש 10 (כביש הגבול עם מצריים) מהר חריף ועד הר שגיא ובמזרח כביש 40.
זהו אזור צחיח ביותר מבחינה אקלימית – פחות מ 50 ממ גשם בממוצע רב שנתי אבל בחורף הטמפרטורות בו צונחות אל מתחת לאפס בקלות. הוא לא אזור דרמטי במיוחד מבחינה נופית. כלומר אין בו קניונים ומצוקים אדירים כמו במדבר יהודה או במזרח הרמון. זהו אזור שמתאפיין בנופים פתוחים של מרחביו העצומים של הנגב וצפון סיני. זה בעיני האזור היחידי בארץ שנותן הרגשה שהארץ שלנו לא כל כך קטנה.
הגיאולוגיה והתפתחות הנוף
מבחינה גיאולוגית האזור בנוי משני קמרים גדולים : קמר הרמון וקמר עריף – הר בדד. בין הקמרים הגדולים והבולטים הללו תחום קער לוץ – נקרות ומדרום לקמר העריף – הר בדד נפרש קער הנגב הדרומי הכולל בתוכו גם את הר כרכום.
שלושה העתקי רוחב חוצים את האזור ממזרח למערב – העתק הרמון, העתק עריף–בתור והעתק הפארן אשר חוצה את הנגב מאזור כיפת עשת ועד לג׳בל עריף-א-נאקה בסיני. ההעתקים הללו הם שחקנים מרכזיים בהתפתחות הנוף. הם יוצרים מבני לחיצה ומתיחה מקומיים אשר אחראים להיווצרות המבנים הקמרוניים של הר עריף, הר בתור, ועל היווצרות המבנה המיוחד של הר חספס שהתפתח לאורך חלקו המערבי של העתק הפארן.
עוד אלמנט שמשפיע מאוד על העניין באזור הזה הוא קיומם של ארבעה מכתשים זעירים אבל כשרים למהדרין שרק מתי מעט מכירים: שני המכתשים של הר עריף, המכתש העוברי של הר בתור, ומכתש כרכום שהתגלה ממש לאחרונה ונמצא באזור נחל כרכום. לחובבי הגיאולוגיה, השקט והמרחבים הפתוחים מדובר בגן עדן של ממש.
נופי מרחבים פתוחים, ממול גבעות ציה מרוצפות צור שחור.
ההיסטוריה של האזור
האזור היום צחיח במיוחד ופרט לפעילות צבאית ופעילות של גנבי תחמושת הוא שומם לחלוטין. אבל לא כך היה הדבר בשנים עברו: חדי העין יבחינו שכמעט בכל פינה ישנם שרידים אנושיים מתקופות קדומות. שרידים אלה כוללים דרכים עתיקות, שרידי מבנים, ציורי סלע, קברים מטיפוסים שונים ומקדשים ואתרי פולחן. השרידים הקדומים ביותר הם בני עשרות אלפי שנים ואפילו מאות אלפי שנים. רק לדמיין מה נדרש היה מאותם אנשים שחיו במדבר הזה או שחצו אותו בדרכים השונות על מנת לשרוד בתנאי הקיצון הללו. להלן טיול המשך בן שלושה ימים – תא שטח אחד דרומה יותר.
יום האפס : התארגנות ולוגיסטיקה
עוד בטיול הקודם שלנו כאשר השקפנו דרומה לעבר הפסגות היפות של הר חספס, הר מיכאל והר גבריאל כבר החלה להירקם בראשי התכנית לטיול ההמשך תא שטח אחד דרומה יותר. גם איזור זה מתאפיין בנידחותו אבל גם בנוף ייחודי המושפע בעיקר מהעתק הפארן. חלק מהפסגות נראות מרחוק כמו קוביות משחק וזה מפני שהן מוקפות העתקים גיאולוגים שהרימו אותן בצורה אנכית והיטו אותן ביחס לסביבתן.
הפעם הקבוצה הכפילה את עצמה כמותית ביחס לטיול הקודם. את הטיול התחלנו בעמוד הסלע הענק שלמרגלות הר צוריעז האדיר. התכנית ליום הראשון הייתה להגיע לנחל שזר ולישון שם. בדרך סימנתי כמה נקודות עניין – הנואמיס (מבנים עגולים, פרה היסטוריים, ששמשו לקבורה בחברות נוודיות בעיקר בסיני) שעל הר צוריעז, שהם לדעתי הנואמיס היפים ביותר בארץ. המקדש המלבני בצוריעז מערב שהוא מהיפים והמסקרנים ביותר שאני מכיר, קניון הקונגלומרט של נחל שזר והרבה נופים יפים ושקט. אחד החברה הגיע עם רכב 4 על 4 ולכן החלטנו להקדיש את הערב הראשון לנסיעה לנקודות הלינה המתוכננות שלנו על מנת להטמין שם אוכל ומים ובכך להקל מעט את המשא הכבד.
יום 1: נואמיס, מקדשים עתיקים ומעוק קונגלומרט
המסלול : הר צוריעז נחל אשל, מעוק הקונגלומרט של נחל שזר, המעוק העליון של נחל שזר לינה בשזר.
בשעת בוקר מוקדמת התחלנו בהעפלה בשביל לא שביל תלול ומפורק מעמוד הסלע של נחל שזר לעבר פסגתו המזרחית של הר צוריעז. על פסגתו חיכו לנו שני מבני נואמיס כמעט מושלמים ונוף מרהיב לכל הכיוונים. הנואמיס (יתושים בערבית) מוכרים הרבה יותר מסיני, במיוחד מצפון ומזרח סיני, שם הם נפוצים מאד. ובנגב אנחנו בדרך כלל פוגשים את הצורה העלובה יותר שלהם – הטומולי, המשמש בדיוק לאותה מטרה אך הוא אינו מבנה אלא פשוט גל אבנים שאת הנפטר היו קוברים תחתיו.
מטפסים מעמוד הסלע של נחל שזר על הר צוריעז
מהר צוריעז נשקפים נופיו של מרכז הנגב מצפון סיני במערב ועד הרי אדום במזרח – מרחבים אדירים ושוממים של צורות נוף שונות, משונות ומגוונות המספרות סיפור גיאולוגי מרתק שמעסיק חוקרים רבים בעשרות השנים האחרונות.
מהר צוריעז ירדנו צפונה במתינות בחזרה לנחל שזר ואל מעוק הקונגלומרט המיוחד שלו. אחרי שהנחל שוטף הוא מלא גבים עמוקים המחייבים שחיה, לא כך היה המצב כשאנחנו היינו שם, אבל המעוק מרהיב ומיוחד גם כך והוא גם מאתגר לתנועה שכן המעקף שלו מחייב עליה בסדק תלול ודרדרתי.
הנואמיס של הר צוריעז מזרח
ממעוק נחל שזר עלינו חזרה לאוכף שבין הר צוריעז מזרח להר צוריעז מערב לבקר במקדש מלבני קדום במצב השתמרות מעולה שתועד ופורסם ע״י עוזי אבנר. מקדשים אלה, על פי אבנר, התקיימו החל מהתקופה הנאוליתית (לפני 10,000 שנים) ועד לתקופת הברונזה הקדומה (לפני 4,000 שנים). יש להם מבנה אופייני וייחודי החוזר על עצמו במקומות שונים. קשה שלא להפליג בדמיון אל טקסי הפולחן שערכו אותם אנשים שחיו או עברו כאן לפני אלפי שנים – איך הם התלבשו? במה הם האמינו? מה הם ביקשו? מה הם חיפשו במקום הכל כך נידח הזה? ולמה הוא סימל בעיניהם משהו שקשור לקדושה ופולחן?
לעת ערב הגענו אל מחנה הלילה הראשון שלנו בנחל שזר, למרגלות הר שזר. שם חיכתה לנו ההטמנה העצמית הראשונה שלנו. ותחת כיפת שמיים שחורה ומנוקדת במיליוני כוכבים, חפורים היטב בשקי השנה שלנו, שקענו אל שנת הלילה שלנו.
המקדש המלבני בהר צוריעז
יום 2 – מכתש סודי ומערה בפסגת הר
המסלול : נחל שזר, מכתש כרכום, נחל כרכום, הר חספס, נחל ברוקה, נחל אשל, לינה בנחל חרוז.
אחד ההרים שמשכו אותי ביותר לתכנן את היום הזה הוא הר חספס. צורתו מזכירה לי את ג׳בל טרבוש בהר הגבוה בסיני (ראה כתבה שלי מפעם). כמו ג׳בל טרבוש יש לו מראה כרבולתי, מצוקי ומחוספס והוא קשה גישה וביישן.
המבנה המורם של הר חספס הוא אחד המבנים המיוחדים ביותר שנוצרו לאורך העתק הפארן אשר עובר בדיוק באמצעו ומחלק אותו לשני חלקים שונים. החלק הצפוני, גבעי יותר ובנוי משתי כיפות קרטוניות בעלות מבנה מתון והחלק שמדרום להעתק הוא מצוק אדיר בגובה של למעלה מ 100 מטרים של סלעי גיר קשים מחבורת עבדת הנטויים בשיפוע כמעט אנכי ומנוקבים חללים קרסטים רבים. קשה שלא להתפעל מעוצמתו האדירה של הטבע שמקפל ומקמט ומרים וחותך הרים וסלעים כאילו באמת היו קוביות משחק.
הירידה מהר חספס מערבה.
אך בטרם נגיע להר חספס באמצעו של היום השני, חיכתה לנו כברת דרך ארוכה ולא מעט נקודות עניין וביניהן הליכה במרחבי שוטטות אינסופיים ומסקרנים, ניווט אגנים מעניין וזהיר וביקור במכתש סחיפה שאינו מוכר אף לותיקים שבאנשי השטח – מכתש כרכום. ובסך הכל 30 ק״מ של הליכה עד לחניון הלילה הבא שלנו בנחל חרוז.
כרגיל קמתי ראשון תוך שאני מייצר כמה שיותר רעש כדי להעיר את האחרים, העמסנו תרמילים כבדים על הגב ויצאנו לדרך צפונה, על ציר חרוז, אל נחל שזר וממנו על גב השלוחות החשופות של נחל כרכום בניווט אגנים זהיר ומדוייק שהבאנו עד לשפת מכתש כרכום.
מכתש כרכום הוא מכתש קטן שאורכו 1 ק״מ ורוחבו פחות מחצי ק״מ. מבנהו מאורך ופחוס. המכתש נוצר ע״ג העתק פארן ויש לו מצוקים ומצלעות ופתח יחיד וכל מה שדרוש כדי להיות מכתש כשר למהדרין והוא מוכר לבודדים. לספקנים שבינינו, כאשר אתה מגיע למקום אין בלבך שום ספק שמדובר בדיוק באותו מבנה ובאותו אופן היווצרות המוכר לנו מהמכתשים האחרים.
מכתש כרכום
אל המכתש הגענו דרך אחד האוכפים של שלוחות נחל כרכום שסיפק תצפית מרהיבה אל תוך המכתש ואשר ממנו ירד שביל נוח אל ליבתו של המכתש. אין דבר מרגש יותר בעיני מאשר ללכת בתוך מכתש – אתה למעשה הולך בליבתו של הר ומקבל הצצה אל השכבות הקבורות, הקדומות ואל סודותיהן.
מוצאו של המכתש עובר דרך ערוץ מאתגר בעל כמה מפלים קשים לחציה ואז נשבה בהעתק הפארן וזורם על גביו, למרגלות המצלעות הכפופות בתלילות עד שנשפך לנחל כרכום הרחב. שם עצרנו לארוחת בוקר/צהריים ראשונה ליום זה.
משם המשכנו לאורכו של נחל כרכום, באחד החלקים היותר יפים שלו לכיוון הר חספס, כשההר הביישן מסתתר מעבר לשלוחות ולעיקולים ורק לעיתים רחוקות, בחטף, הוא מתגלה לפנינו במלא תפארתו ואז מסתתר שוב מאחורי שלוחה אחרת. בשלב מסויים נפגשנו עם סימון השבילים והמשכנו עליו עד לאוכף רחב שבו השארנו את התיקים והעפלנו אל פסגתו של הר חספס. מהפסגה נפרש נוף 360 מעלות של חלקים עצומים מהנגב, מצפון סיני ומהבקע. ניצלנו את ההזדמנות שגם הייתה קליטה להתקשר הביתה ולעדכן במצבנו.
מערה קטנה סמוך לפסגתו של הר חספס
הערב כבר התחיל לרדת ועוד נותרה לנו כברת דרך ארוכה מאד ולכן על אף הרצון להמשיך ולהתבשם באוויר הרים ובנוף המרהיב נאלצנו להפרד מהפסגה בהליכה חפוזה אל נחל ברוקה ומשם לבאר כרכום שלצערנו הרב הייתה יבשה לחלוטין, משם העפלנו לאוכף 740 ממש לפני חשיכה. מהאוכף יורד נאקב מדהים שניכר כי היה בשימוש רב בימי קדם אשר במסלולו הוא עוקף את הר שזר מדרום. 6 ק״מ בדיוק אל נקודת הלינה שלנו על ציר חרוז שנאלצנו לעשות לאור פנסים.
ארוחת ערב בלילו של היום השני על ציר חרוז.
יום 3 – שבילים עתיקים, פראים, מאובנים ומצוק מרשים
המסלול : נחל חרוז, נחל אשל, קניון נחל אשל, הר צוריעז וחזרה לעמוד הסלע בנחל שזר.
אל הבוקר האחרון השכמנו קום כשכל הציוד שלנו מפוזר סביבנו בבלאגן מוחלט ולקח לנו למעלה משעה למיין אותו ולהתארגן ליציאה. השמש כבר עלתה גבוה. לפנינו יום של 15 ק״מ עד לעמוד הסלע בנחל שזר. גם היום, כמו בימים הקודמים הייתה לנו תכנית עקרונית וידענו שעל גביה נאלתר בשטח. בחרנו שביל שנראה היה לנו שהולך לכיוון אוכף שנראה במפה כמו אופציית חציה נוחה לרכס המהווה את קו פרשת המים שבין נחל חרוז לנחל אשל.
ככל שהתקדמנו על השביל כך ראינו שמדובר בנתיב קדום מסומן ברוג׳ומים אליו מצטרפות דרכים נוספות. השביל שבחרנו עלה בדיוק לאוכף שרצינו. כשהעפלנו לאוכף הנוף הכה אותנו בתדהמה. גם לאחר כמה וכמה ימים בשטח ואחרי שעלינו על כמה פסגות, קשה לקבל כמובן מאליו את יופיו של נוף המרחבים האינסופיים של מרכז הנגב שלנו.
יורדים בנאקב מהאוכף המדהים. באופק הר שזר
מהאוכף ירדה הדרך בפיתולים כדי לשמור על שיפוע מינימלי – מה שמאד הזכיר לי את נתיבי הגמלים של סיני. הגמל הוא אמנם עדיין כלי התחבורה העיקרי בהרים האדירים של סיני אבל העבירות שלו מאד נמוכה והוא אינו יכול ללכת בשיפוע חריף או להתגבר על מדרגות ולכן הנתיבים שבונים עבורו צריכים לשמור על שיפוע מאד מתון. איך עושים את זה בטופוגרפיה החריפה של סיני ? עם המון המון פיתולים.
לאחר כברת דרך מסויימת עזבנו את השביל ועברנו ללכת באפיקו של נחל אשל. חלק זה של הנחל מתחתר אל תוך שכבת בולבוסים עד שהוא יוצר ממש מעוק שקירותיו הם אותם בולבוסים ובאותה נקודה מיוחדת בחרנו לשבת לאכול את ארוחת הצהריים שלנו. הארוחה האחרונה לטיול הזה.
קניון הבולבוסים של נחל אשל
משם המשכנו כל אחד לבדו במרחב שוטטות ועניין משל עצמו על בסיס נחל אשל, אני בחרתי ללכת בגדה הצפונית של הנחל. כשכל אחד מסתובב רק עם עצמו החושים מתחדדים והעיניים נפתחות ואתה מוצא את עצמך מבחין בפרטי פרטים שלא היית מבחין בהם אם היית שקוע בשיחה עם מישהו או סתם כחלק מקבוצה. כך נגלו לעיני שרידים אנושיים רבים.
הלכתי על נתיבים עתיקים ומסומנים, הבחנתי בסלעים ועליהם ציורים המתארים את שהעסיק את האנשים שחיו או עברו דרך המרחב הזה לפני שנים רבות. הבחנתי בשרידי מבנים ארעיים ששמשו את אותם אנשים. אולי ללינה בדרך, אולי להגנה מפני הקור, אולי לשימושים אחרים שאינם עולים על דעתי.
מצאתי את עצמי שקוע בעצמי עומד פתאום מול המצוק האדיר של הר צוריעז. בניגוד לחלקו הצפוני המתון יותר המפנה הדרומי של הר צוריעז הוא מצוק אנכי בגובה 100 מטרים או יותר. אולי זה מה שהרשים את אותם אנשים שבנו עליו את קברי הנואמיס ואת המקדש המלבני. מהצד הזה הוא בהחלט נראה אלוהי משהו.
המצוק הדרומי של הר צוריעז
נפגשנו לבסוף כולנו בחזרה ליד עמוד הסלע הענק שבנחל שזר. לשמחתנו הרכבים עוד המתינו לנו שם בלי שמישהו נגע בהם. ורק זה בפני עצמו מרנין את הלב ומסמן סיום מוצלח לטיול מוצלח.
כתב וצילם: יואב נגב
מפות: צילום מסך מעמוד ענן. מפה: המרכז למיפוי ישראל (מפ"י)
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
