הר הנגב הגבוה הוא שטח צבאי סגור, קפוא בלילה, יבש כמו עצם ביום – ובדיוק בגלל זה, הוא אחד המקומות הכי מרגשים בארץ. בין הר עריף להר כרכום, במסע של שלושה ימים, גילינו מכתשים נסתרים, שבילים חכמים ותחושת אינסוף שכבר אין כמוה כמעט בישראל.
אזור הר הנגב הגבוה או מערב הר רמון הוא אזור קשה גישה וסגור למטיילים כמעט כל השנה. הוא גם דליל מאוד בתשתיות שכן שאין בו ישובים כלל והוא גם ארץ שטחי האש – במיוחד שטחי אש של חיל האוויר ושל רפא״ל. ככזה הוא זרוע מטרות שונות ומשונות ובאזורים מסוימים הוא גם זרוע מכתשים (מעשה ידי אדם) שנוצרו מפגיעות הטילים במטרות או לידן.
הצטרפו פה וקבלו כתבות, תובנות והשראה – פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הגבולות הגיאוגרפים של האזור
גבולות האזור הם בצפון מצלעותיו הדרומיות של קמר מחמל (מכתש רמון), בדרום הר כרכום, במערב כביש 10 (כביש הגבול עם מצריים) מהר חריף ועד הר שגיא ובמזרח כביש 40. זהו אזור צחיח ביותר מבחינה אקלימית – פחות מ 50 ממ גשם בממוצע רב שנתי אבל בחורף הטמפרטורות בו צונחות אל מתחת לאפס בקלות. הוא לא אזור דרמטי במיוחד מבחינה נופית. כלומר אין בו קניונים ומצוקים אדירים כמו במדבר יהודה או במזרח הרמון. זהו אזור שמתאפיין בנופים פתוחים של מרחביו העצומים של הנגב וצפון סיני. זה בעיני האזור היחידי בארץ שנותן הרגשה שהארץ שלנו לא כל כך קטנה.
הגיאולוגיה והתפתחות הנוף
מבחינה גיאולוגית האזור בנוי משני קמרים גדולים : קמר הרמון וקמר עריף – הר בדד. בין הקמרים הגדולים והבולטים הללו תחום קער לוץ – נקרות ומדרום לקמר העריף – הר בדד נפרש קער הנגב הדרומי הכולל בתוכו גם את הר כרכום. שלושה העתקי רוחב חוצים את האזור ממזרח למערב – העתק הרמון, העתק עריף–בתור והעתק הפארן אשר חוצה את הנגב מאזור כיפת עשת ועד לג׳בל עריף-א-נאקה בסיני. ההעתקים הללו הם שחקנים מרכזיים בהתפתחות הנוף. הם יוצרים מבני לחיצה ומתיחה מקומיים אשר אחראים להיווצרות המבנים הקמרוניים של הר עריף, הר בתור, ועל היווצרות המבנה המיוחד של הר חספס שהתפתח לאורך חלקו המערבי של העתק הפארן.
עוד אלמנט שמשפיע מאוד על העניין באזור הזה הוא קיומם של ארבעה מכתשים זעירים אבל כשרים למהדרין שרק מתי מעט מכירים: שני המכתשים של הר עריף, המכתש העוברי של הר בתור, ומכתש כרכום שהתגלה ממש לאחרונה ונמצא באזור נחל כרכום. לחובבי הגיאולוגיה, השקט והמרחבים הפתוחים מדובר בגן עדן של ממש.
נופי מרחבים פתוחים, ממול גבעות ציה מרוצפות צור שחור.
ההיסטוריה של האזור
האזור היום צחיח במיוחד ופרט לפעילות צבאית ופעילות של גנבי תחמושת הוא שומם לחלוטין. אבל לא כך היה הדבר בשנים עברו: חדי העין יבחינו שכמעט בכל פינה ישנם שרידים אנושיים מתקופות קדומות. שרידים אלה כוללים דרכים עתיקות, שרידי מבנים, ציורי סלע, קברים מטיפוסים שונים ומקדשים ואתרי פולחן. השרידים הקדומים ביותר הם בני עשרות אלפי שנים ואפילו מאות אלפי שנים. רק לדמיין מה נדרש היה מאותם אנשים שחיו במדבר הזה או שחצו אותו בדרכים השונות על מנת לשרוד בתנאי הקיצון הללו. להלן תיאור טיול בן 3 ימים שערכנו באזור באביב 2024, בזמן תקופת ההתאקלמות שלי מהמילואים חזרה לחיים.
* חובה לתאם כניסה לאזור עם צה״ל.
יום ראשון: אל מצוקי עריף–נחל טרשים–נחל ציה
בשעת לילה מאוחרת נכנסנו דרך ציר המטרות אל נקודת הלינה מתחת לגבעת צהבון. הלילה היה צלול וזרוע כוכבים והאוויר היה קפוא. מיהרנו להדליק אש כדי להתחמם ולהכין את ארוחת הערב. אני חסיד גדול של טיילות Ultra Heavy – כלומר אני לא מוכן להתפשר בשום אופן על נוחות ואוכל טוב ומוכן לסחוב הרבה יותר משקל בשביל זה ולכן הארוחות שלנו תמיד משובחות וכוללות בשר וירקות ותבלינים.
התכנית שלנו ליום הראשון הייתה לעשות מסלול מעגלי במצוקי עריף – דרך קניון נחל טרשים וירידה חזרה דרך קניון נחל ציה, ולחזור אל הרכב ללילה נוסף בגבעת צהבון. ביום למחרת לדלג את הרכב למעבר נחל ערוד ולהמשיך משם, כך שביום הראשון יכולנו לטייל עם תיקים קטנים. בבוקר קשה היה לנו לשכנע את עצמנו לצאת משק השינה המפנק אל הקור המקפיא.
בוקר קפוא למרגלות גבעת צהבון
אחרי התארגנות בוקר וחלוקת האוכל והמים בינינו יצאנו על בסיס חלקו התחתון של נחל טרשים מצפון לגבעת צהבון והר קרטון אל עבר חלקו הקניוני של נחל טרשים החורץ את מצוקי עריף. אל הנחל הובילו שבילים עתיקים וברורים מהסוג שמסעיר אצלי את הדמיון. הנה אני מדמיין את עצמי לפני כך וכך אלפי שנים צועד בשביל הדרוך אל היעד שהיה אז מן הסתם מוכר וידוע לחוצי המדבר המנוסים. אותם אנשים שלא הותירו הסברים על צורת חייהם אבל ניכר מהעקבות שהשאירו שהם חיו את השטח והכירו אותו כאת כף ידם. לשבילים האלה אני קורא ״שבילים חכמים״ מכיוון שנתיבם בנוי בצורה חכמה שניגשת לכל מכשול וחוצה אותו בקלילות מפתיעה, כאילו השביל חוזה מראש את העתיד לבוא.
נחל טרשים בחלק זה הוא קניוני אך רחב ויחסית נוח לתנועה. לאורכו מצטרפים אליו כמה יובלים שכל אחד מהם שווה סיור בפני עצמו. כשעצרנו לארוחת צהריים במפגש עם אחד כזה יצאנו לשיטוט במעלהו וכשאר ניסינו לחזור דרך השלוחה שמעל הבנו שלא לקחנו בחשבון כמה קשה יהיה למצוא נתיב חזרה. לאחר שיטוט לאורך המצוק מצאנו בסופו של דבר נתיב שספק אם יעלים היו מצליחים לרדת בו.
מחפשים ירידה במצוקי נחל טרשים
לאחר שצברנו מספיק גובה חלטנו לצאת מהערוץ, לטפס מעט ולשוטט על גב הקמר, עד שנחבור לערוץ השני שבו תכננו לרדת. ההליכה על גב הקמר חשפה נופים מרהיבים אל מרחבי הנגב והרי אדום והיא גם אתגר ניווטי לא פשוט כי צריך להימנע מחציות מיותרות של ערוצים מחורצים וצריך לדעת לבחור את הנתיב הנוח ביותר ששומר כמה שיותר על קו גובה אחיד וחוצה כמה שפחות מכשולים.
הערוץ של אאוטפאנל בווצאפ – כנסו:
בדרך עלינו לתצפית מנג 740 אל נוף מדהים מכל הכיוונים. הר עריף, הר מיכאל, הר גבריאל, הר חספס, והר כרכום רחב הכתפיים. אל קניון נחל ציה ירדנו לקראת צהריים. גדות הנחל היו קירות גיר קשה וסדוק אשר הזדקרו לגובה של עשרות מטרים. ירדנו בתלילות לאורך הנחל עד לנקודת היציאה מהקמר, ואז באחת נעלמו הקירות ונפתח נוף בקעתי. הקפנו את הר קירטון מדרום חזרה אל נקודת הלינה שלנו למרגלות גבעת צהבון אל עוד לילה קפוא.
קניון נחל ציה – ממול בקעת חיסון, הר חיסון ומאחור מזדקרת פסגת הר עריף.
היום השני – אל מכתש הר בתור
דרך נחל ערוד, נחל מעזר, נחל ברוקה ובקעת חיסון. בבית הספר מלמדים אותנו שבארץ ישנם שלושה מכתשים – רמון, הגדול והקטן ושזו תופעה ייחודית בעולם. לא רק שהדבר אינו נכון והתופעה קיימת בהמון מקומות נוספים בעולם, רק בארץ קיימים עוד ארבעה – חמישה מכתשים נוספים מעבר לאותם שלושה – שני מכתשי העריף, הר בתור, כיפת עשת ומכתש כרכום. המבוגרים שבינינו זכו לטייל גם במכתשים נוספים גם בצפון סיני – ג׳בל הלאל, ג׳בל עריף א-נאקה, ג׳בל מע׳רה.
הבוקר נפתח בהקפצת הרכב אל המעבר של נחל ערוד–קניון הקירטון. התכנית הייתה לעלות בערוד, לעקוף את הר עריף מצפון, לרדת במעזר ואז ללכת למרגלותיו הדרומיים של קמר עריף, דרך נחל ברוקה ובקעת חיסון עד להר בתור ואז לחזור ולישון בנחל ברוקה. יום ארוך מאוד של כ 35 ק״מ. בנחל ערוד פגשנו כמה גבי מים יפים שבחלקם טבלנו. גם פריחה יפה קידמה את פנינו. מרגנית השדה, קחוון, בת קורנית הערבות ופריחת הרותם המשגעת עם הריח המתוק המטריף שמלטף את האף.
הנחל עוקף את הר עריף מצפון ומספק תצפיות להר המדהים הזה מזוויות לא שגרתיות. המשכנו במעלה הנחל עד לקו פרשת המים עם נחל מעזר, והחלטנו לוותר על הטיפוס לפסגה שהיינו בה כבר פעמים רבות בשנים האחרונות. ירדנו בנחל מעזר לחניון הלילה של הר עריף שהיה ריק מאדם. קיווינו למצוא אולי קצת מי שתיה שנשארו בחניון הלילה אבל פרט למסמרים ואיזו צלחת מתכת מוזרה שהחלטנו לאמץ כמגש לארוחת הערב לא מצאנו שום דבר שמיש. באחר הצהריים המאוחרים הגענו לנחל ברוקה.
הולכים לעבר הר עריף
אחרי התלבטות קצרה מצאנו נקודת לינה מתאימה. החבאנו את התיקים הגדולים והמשכנו קלים דרך בקעת חיסון אל הר בתור. הדרך הייתה ארוכה משחשבנו, חצינו את בקעת חיסון בצעדים גדולים. השמש נתתנה לשקוע כשטיפסנו על הר בתור לאורך שוליו של המכתש. השלמנו אצ המשימה העיקרית בטיול ואף זכינו לתצפית מרהיבה באור אחרון.
על שפת המכתש של הר בתור באור אחרון.
מכאן עשינו לאור פנסים את הדרך חזרה עד לתיקים שהשארנו בנחל ברוקה. לארוחת הערב הכנו מנה גדולה של קוסקוס וירקות אותה הגשנו על מהמגש שהבאנו מחניון הלילה.
היום השלישי – שלושה מכתשים ביום אחד.
נחל ברוקה, בקעת חיסון, הר חיסון, מכתשי העריף, גב מפתיע, נחל מעזר וחזרה לרכב בנחל ערוד. שוב בוקר קפוא, שוב התארגנות בעצלתיים, הגוף כואב ותפוס, ועוד יום ארוך לפנינו. זהו יום שמוקדש לתצפיות ונופים. במיוחד על ההר האהוב עלי מכולם – הר עריף, שהיום נסיים את ההקפה שלו וגם נעבור דרכו – פשוטו כמשמעו.
שוב חצינו את בקעת חיסון והפעם דרומה. טיפסנו במתינות על שלוחותיו הארוכות מאוד של הר חיסון. שלוחות מהסוג שנראה לך שאתה קרוב לסוף וכל פעם מגלה לך המשך נוסף. עם העליה בגובה הלך ונפתח לפנינו הנוף האינסופי הפרוש מהרי אדום במזרח ועמוק אל תוך צפון סיני במערב. אבל מעל לכולם הימם אותנו שוב ביופיו הר עריף והפעם מזוית שטרם ראיתיו בעבר.
תצפית מהר חיסון להר עריף
מהר חיסון ירד שביל עתיק שהוליך אותנו בדיוק אל תוך המכתש המערבי של הר עריף, שבו גם ישבנו לארוחת בוקר בצילו של שיח רותם ומשם המשכנו בתוך המכתש, אל האוכף שלדעתי הוא אחד המדהימים בארץ האוכף שבין המכתש המערבי לבין המכתש המזרחי של הר עריף. המכתש המזרחי עגול ויפה ויותר ובעודנו יורדים בשביל אל קרקעיתו פגשנו פטה מורגנה של ממש: נורית אסיה אדומה, מבריקה ובריאה. איך לעזאזל היא הגיעה לכאן?
נורית אסיה מפתיעה בירידה למכתש עריף המזרחי
אחרי שוטטות כה וכה בתוך המכתש העגול יצאנו דרך פתחו לכיוון נחל קציעה. בדרך החוצה פגשנו גבים קטנים ומפתיעים. מתי בדיוק ירד גשם כאן ? לא יודע. וגם אם ירד לערוץ הזה יש אגן ניקוז כל כך קטן שלמלא את הגבים צריך גשם רציני מאוד. בדקנו כמה גבים גדולים יחסית וכולם היו די רדודים. דווקא גב פצפון הפתיע בעומקו וסיפק גם מזור מחום היום שהלך והתגבר וגם אתנחתא קומית קצרה. את הדרך שנותרה על לנחל ערוד התחלנו יחדיו אבל באיזשהו שלב כל אחד בחר נתיב שוטטות משל עצמו. כיף לנו יחד מאוד אבל גם כיף בנפרד. זה שינוי אווירה ויותר שקט והתבוננות וריכוז במה קורה מסביב.
גב קטן ומפתיע בעומקו במוצאו של המכתש המזרחי של הר עריף
הר הנגב הגבוה – עוד נתראה שוב
הר הנגב הגבוה לא מתמסר בקלות – הוא סגור, צחיח, וקשוח למדי. אבל מי שצועד בו מגלה מרחבים שקטים, יופי גולמי, והיסטוריה שנטמעה בסלעים. בשלושת הימים שלנו שם גילינו לא רק נופים נדירים אלא גם את הפשטות שבשיטוט, את הכוח שבהתנתקות, ואת העונג שבניווט חופשי בשטח פתוח באמת. וכשחזרנו – קפואים, עייפים, אבל עם חיוך פנימי עמוק – ידענו שזו לא הפעם האחרונה שנלך לאיבוד שם מרצון.
כתב וצילם: יואב נגב
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
לערוץ הטלגרם!
