הלן היא רוכבת תיירותית במשרה מלאה, שמזה 5 שנים גרה על אופניה, ובתקופה זו רכבה מעל 70 אלף קילומטר ב-3 יבשות. זהו סיפורה.
לראשונה שמעתי על Hels on Wheels, או בשמה האמיתי הלן דיינטי, בקבוצת פייסבוק של רוכבי תיירות ישראליים. הלן בדיוק אז תכננה להגיע לישראל וחיפשה אנשים שיסכימו לארח אותה. מאז התעניינתי בסיפורה, התחלתי לעקוב אחריה ברשתות החברתיות, וגם ראיינתי אותה במיוחד עבור הכתבה הזאת.
הלן מעידה על עצמה כנוודת עולמית במשרה מלאה. זאת העבודה שלה, וזהו אורח החיים שלה. אבל איך היא התגלגלה לדרך חיים זו? מאז ומעולם היא אהבה לטייל, ובנתה את החיים הבוגרים שלה מסביב לאהבה זו. במשך תקופה ארוכה היא הייתה עובדת כשנתיים, ואז לוקחת שנה לטיוליי תרמילאות ארוכים באזורים שמעלים אצלינו אסוציאציות עם טיול אחרי צבא. אך לפני כ-6 שנים הלן, בריטית במקור, החליטה לקבל אזרחות אוסטרלית. לשם כך היה עליה לבלות כמה חודשים באוסטרליה, בדיוק כשהגיעה התקופה הזאת במחזור חייה שבה הרגישה את הקריאה של השבילים. היא ניסתה לטייל בעזרת קרוואן, אבל לאלה שיכלה להרשות לעצמה הייתה בעיית עבירות בשבילים האוסטרליים המדבריים. על כן החליטה לנסות אופניים.
איך זה התחיל?
היא יצאה לטיול סובב אוסטרליה עם אפס נסיון, אופניים חדשים, מלווה בעוד שני אנשים, שאחד מהם היה החבר שלה באותה תקופה, ועוד אחד שהיה רוכב שטח מנוסה. שני הגברים פרשו בתוך ימים ספורים, אבל הלן – הלן המשיכה, וסיימה את המסע בהצלחה. אמנם היא קיצרה את המסלול – במקום הקפה מלאה של היבשת הענקית היא חצתה אותה מצפון לדרום באמצע – אבל עדיין מדובר להערכתי במסלול של לפחות 10,000 ק”מ.
חלק ניכר מהמסלול עבר במדבר והלן נאלצה לשאת עליה מים ואוכל שיספיקו לה למספר ימים. לדבריה, היו עליה כ-27 ליטר מים, וגם אז היו מקרים בהם הייתה מגיעה לבור מים כשהבקבוקים שלה ריקים. אם בור המים היה מתגלה כעקר, הלן הייתה נקלעת לצרות, אבל המזל חייך לה.
קצת על הציוד
הלן נודדת עם האופניים הנאמנים שלה, ואולי נתעכב קצת עליהם. מדובר באופני ויואנטי אוסטרליים, מהדגם Gibb. אלה אופני טורינג קשוחים וכבדים בעלי שלדת פלדה. השלדה נשברה לה במקדוניה, אבל תוקנה במקום על ידי רתכים מקומיים, ובכל זאת קיבלה במסגרת האחריות שלדה חדשה מהיצרן. ההילוכים שלהם מוסתרים בנבה אחורית תוצרת חברת Rohloff, ובמקום שרשרת יש לה חגורת פחמן תוצרת Gates – צירוף די נפוץ אצל אלופי הטורינג העולמיים. מעבר לכך הציוד שלה הוא די סטנדרטי: תיקי Ortlieb, אוהל של MSR והן הלאה. אבל זה בערך כל ההיבטים הסטנדרטיים במסע המתמשך שלה.
המשך המסלול
נכון לעכשיו היא רכבה מעל 70 אלף קילומטר, אז לאן נועדו פניה אחרי עקיפת אוסטרליה? לאחר סיום המסע האוסטרלי קיבלה הלן הצעת עבודה ממנהלת לשעבר שלא יכלה לסרב לה. בין היתר, תנאיי העסקה כללו כרטיס כניסה למרתון ניו יורק. באופן כללי, להלן יחסים לא פשוטים עם הריצה. היא אוהבת מאוד לרוץ, אבל לא יוצא לה לעשות את זה הרבה, בשל משטר הרכיבה היומית המאומצת שלה. לכן כשמדי פעם היא מקורקעת במקום זה או אחר במשך כמה ימים, היא מייד יוצאת לרוץ, ומייד חווה פציעות ריצה. מצב שבו יכולות הלב-ראה מאפשרות מאמץ הרבה יותר ממושך ואינטנסיבי מאשר שרירי הרגליים.
בחזרה לרכיבה. החלום של הלן נהיה לרכוב כל הדרך מאנגליה לטורקיה. התגשמות חלום זה התעכבה מסיבות שונות. במקום זאת, ב-2018 היא רכבה מסביב לאי הבריטי – בדיוק בזמן בו תקפה את אנגליה מכת קור שקיבלה שם “החיה מהמזרח” (The Beast from the East). גם ב-2019 לא התאפשרה הרכיבה לטורקיה, ובמקום זאת רכבה הלן כל הדרך מדרומה של נורבגיה לצפונה, ואז חזרה דרומה דרך המדינות הבלטיות.
זו קבוצה יותר סודית ויותר שקטה של בייקפאנל- מה קורה שם?
המסע הגדול למזרח התיכון
לבסוף, ב-10 למרץ 2020 יצאה הלן למסע הגדול. קורא ערני עשוי לגחך למראה התאריך: בערך בימים אלה נתגלה בישראל חולה מספר אחד, וחודש לאחר מכן נכנסנו לסגר קורונה הראשון. איזה ביש מזל, לצאת למסע החלומות דווקא בתקופה כזאת! אבל הלן לא אמרה נואש והמשיכה בדרכה. היא נאלצה כמובן להכניס שינויים מסוימים לתכנית המסע המקורית שלה. למשל, היא עקבה אחרי החדשות ושינתה את המסלול בהתאם לאלו גבולות נפתחו או נסגרו. שינוי נוסף, שבדיעבד היא רואה בו ברכה, הוא שנאלצה להתעכב יותר בכל מדינה, בין היתר כי לא יכלה להרשות לעצמה את בדיקות ה-PCR היקרות שנדרשו בכל מעבר גבול, לכן “חרשה” את כל המדינות שאליהן הגיעה במקום לעבור הלאה בחופזה.
בדרך זו עברה הלן ממדינה למדינה. מאנגליה לבלגיה, גרמניה (שם עשו לה תחזוקה לנבה של Rohloff במפעל של היצרן), אוסטריה, איטליה, קרואטיה, מונטנגרו, אלבניה, מקדוניה, בולגריה, יוון ולבסוף טורקיה. שאלתי את הלן אם קורה לה שהערים והחוויות מתמזגות אצלה והיא לא מצליחה להפריד בין מיקומים וזמנים – ואכן, הודתה שזה קורה לה לעתים – איך אפשר שלא!
גם בטורקיה לא נקטע המסע: הלן המשיכה לאורך חופה של מדינה זו וכשהתקרבה לגבול עם סוריה, חצתה ללבנון דרך הים, וחרשה גם את השכנה שלנו מצפון לדרום ובחזרה. לאחר חופשת חג המולד באנגליה, הלן חזרה לאיסטנבול, והמשיכה הפעם לאורך הקצה הצפוני של טורקיה, קרוב לים השחור. כשטורקיה נגמרה תחת גלגלי אופנייה, המשיכה לגיחה קצרה בגאורגיה ומשם לארמניה. ומשם, כן-כן, המשיכה הלן לאיראן, אותה מדינה אסורה לנו הישראלים, אותה חצתה מצפון לדרום. הלן מעידה על קבלת הפנים שקיבלה מהאזרחים האירניים כמדהימה. היא מספרת שאף פעם לא היה לה מחסור במים, אוכל או מקום לינה – מספיק היה להציב את השאלה בנושא הדרוש – כגון איפה היא תוכל למצוא מקום להקים אוהל – בשביל שאנשים יקפצו לעזרתה.
איך מתמודדים עם הלבד?
השאלה של השעמום: איך את מעסיקה את עצמך באין ספור שעות של רכיבה, שעלולה להיות חד גונית ומייגעת, שאלתי את הלן. התשובה הפתיעה אותי במקצת. לדבריה, להיות לבד זהו מצב טבעי בשבילה, ולא מציק לה לדווש שעות כשהיא שקועה במחשבותיה או פשוט משקיפה על הנוף. ונהפוך הוא, במסעה במזרח התיכון האנשים תמיד היו כה להוטים לעזור לה, לדבר איתה, להציע לה מים ואוכל ולינה, שהרגישה מחסור של ממש בזמן לבד.
גם שם לא נסתיים מסעה והמשיך לאמירתים ועומן. ומשם – למדינה שעד לאחרונה לא הנפיקה הרבה אשרות תיירות, ובטח לא לרוכבות אופניים בודדות – ערב הסעודית. על הרפתקאותיה במדינה זו הלן סיפרה במילים משלה. בערב הסעודית להלן ניתן החופש לחקור ולרכוב לאורכה ולרוחבה של הממלכה, אבל בשלב מסוים היא שמה לב שיש אחריה מעקב על ידי מכוניות לא מסומנות. מתוך כל מיני סימנים הצליחה להסיק שמדובר באנשי משרד הפנים הסעודי, שמטרתם היא בטחונה האישי, אבל עד שהבינה זאת, חוותה כמה רגעים לא נעימים.
גם בארץ
מערב הסעודית הלן רכבה לירדן, ומשם, דרך מעבר אלנבי, הגיעה לישראל. כאן טיילה גם באיו”ש וגם בישראל, וסיפרה על ההתרשמויות שלה ביומנה וגם בסרטונים בערוץ היוטיוב שלה. זה תמיד מסקרן אותי, לקרוא ולצפות בארץ שלנו דרך עיניהם של מטיילים מחו”ל, במיוחד כשמדובר במישהי כה חדת אבחנה ואמפתית כמו הלן. כך, הופתעתי לגלות שבעיניי הלן ישראל היא יעד מדהים לתיירות אופניים – משהו שהוא גילוי בעיניי, לאור היעדר התשתית וחוסר התחשבות מצד הנהגים. באחד הסרטונים הלן מספרת על הסטיגמות שהיו לה לגבי הישראלים, שגילתה כשגויות. בסרטון אחר הלן, שחצתה את כל המזרח התיכון מקצה לקצה נתקלת בתדהמתו של חייל צה”ל באחד המחסומים בגדה, לאור הכוונה שלה להמשיך לשכם. אחרי חודשים שהלן בילתה בלדווש בארצנו ושכנותיה, יש לנו לא מעט ללמוד ממנה, גם על התרבות והטבע, אבל גם על עצמנו.
מה הלאה?
מישראל היא התכוונה להמשיך למצרים, במטרה להמשיך במסעה לאורכה של אפריקה, אבל כאן מזלה בגד בה: שלטונות הגבול המצריים לא נתנו לה להיכנס למדינה עם ה-GoPro שלה. הלן מצאה את עצמה במצב מלחיץ, שכן מיצתה את תקופת השהות שלה בישראל בשלב זה, ועלולה הייתה למצוא את עצמה במצבו של גיבור הסרט “הטרמינל”, תקועה באמצע מעבר הגבול. באין בררה פנתה לאחור וחזרה לצד הישראלי, שם להפתעתה הנפיקו לה ללא הרבה שאלות ויזה חדשה של 3 חודשים. כעת הלן לקחה הפסקה מהמסע שלה והיא נמצאת אצל חברים בעומאן, שם ראיינתי אותה דרך WhatsApp, אבל בספטמבר היא צפויה לחזור לכאן ולשקול את צעדיה. התכנית המקורית שלה לרכוב דרך מצרים, נתקלה כאמור בקשיים. גם הלחימה בסודן לא מאפשרת המשך מסע דרומה, אז נכון לעכשיו הכיוון הוא לרכוב בצפון אפריקה, מתוניס למרוקו, ומשם להמשיך דרך מצרי גיברלטר לספרד, צרפת ולסיים את שנת התיירות באנגליה, בזמן לחגיגה משפחתית.
אם הגעת עד פה עברת את ההסמכה לצרופך ניוזלטר שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
איך הלן מחליטה לגבי המסלול?
לדבריה, היא קוראת את ספר הטיולים של המדינה עליה מדובר, ומסמנת את האתרים המעניינים אותה במפה. כך נוצרת תמונה שבמבט חטוף מבליטה עבורה את היעדים המעניינים והדרך לשרשר אותם לתוך מסלול רכיב. זאת נראית דרך מיטבית לספוג את התרבות של המקום, אבל לאו דווקא הדרך הכי בטוחה לבנות מסלול אופניים. הלן לא מתרגשת מזה, ולא מרגישה צורך להיצמד לשבילים ייעודיים. דוגמא לכך היא דעתה שישראל היא ארץ נהדרת לתיירות אופניים: מיעוט השבילים וחוסר ההתחשבות מצד רבים מהנהגים לא גרמו לה לשנות את דעתה בנושא.
שאלתי את הלן לגבי השפות של המדינות בהן עברה. הלן השיבה שמשתדלת מאוד ללמוד לפחות כמה מילים של שפה מקומית, שכן למדה שאין דבר שמחמם ליבם של אנשים מאשר כשזר עושה את המאמץ לדבר בשפתם. כשמדובר בשפות שמדוברות על ידי מספר רב של אנשים, כגון ערבית, הלן מנסה להשקיע ביתר רצינות בלימוד השפה, בעזרת אפליקציית DuoLingo. רק את העברית, סיפרה בצחוק, התקשתה ללמוד מעבר לכמה מילים בודדות, אבל אני מייחס את זה לידע מתקדם של האנגלית מצד הישראלים.
רגעים קשים
אי אפשר לרכוב 70 אלף קילומטר ולא להיתקל בקשיים, וכשמדובר ברוכבת בודדת, לקשיים רגילים מתווספים בעיות של בטיחות פיזית וגם בעיות של הטרדה מינית. ביוון הלן חוותה שוד, כשישנה על חוף הים באוהל שלה, שבעקבותיו נשארה בלי דרכון ואמצעי תשלום. גם כאן אמנם המזל שיחק לטובתה והצליחה לפתור את הבעיות במהירות. למרבה הצער, בהמשך הלן הותקפה מינית – שוב כשישנה באוהל על החוף, אבל הפעם בישראל.
הלן היא צלמת מצוינת, ומשקיעה המון בחשבון שלה באינסטגרם, וגם בערוץ ביוטיוב. לתדהמתי, יש לה מעט מאוד עוקבים בשלב זה. על כן אסיים בהמלצה חמה לקהל קוראינו: להצטרף למדיה החברתית של הלן ולחוות מקרוב את ההרפתקה המתמשכת שלה.
- יוטיוב: hels on wheels
- אינסטגרם: hels.on.wheels
- פייסבוק: Hels On Wheels
- ריכוז המדיה של הלן, כולל מופעים בפודקסטים שונים: כאן.
