אחרי שישה שבועות אינטנסיבים באיטליה במסגרת קורס לימודי, החלטתי להישאר עוד כמה ימים באיטליה כדי לחוות גם קצת את ההרים שלה, בהליכה בדרכים עם תיק על הגב. בלי מפה, כמעט בלי תוכניות- לבד אל ההרים.
מאת: כרמל בן אור
ההחלטה לנסוע להרי הדולומיטים הייתה דיי ספונטנית ולא הייתי באמת מאורגנת לטיול שטח רציני, אז תכננתי את הטיול שלי קצר ועם לינה בבקתות דרכים. לא הייתה לי מפה או GPS במכשיר הנייד כי לא התארגנתי לזה. פשוט רשמתי לעצמי לאיפה אני צריכה להגיע, איזה אוטובוס מביא אותי לכפר ממנו אני מתחילה לטייל ויצאתי ב14.9 בבוקר מורונה, שם ישנתי אצל בחורה מקסימה שהכרתי דרך האינטרנט bewelcome.org.
לפני שאתם ממשיכים לקרוא: הכניסו מייל!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הגעתי לסנט ציפריאנו ונתקעתי
בגלל שלא הייתה לי מפה (מה שהיה קצת חבל) לקח לי שעה עד שמצאתי את תחילת המסלול. ניסיתי להתחבר לWiFi של אחד מביתי הנופש בכפר וכך למצוא את ההתחלה אבל זה רק בלבל אותי עוד יותר- עוד לא התחלתי לטייל וכבר הייתי מתוסכלת. בסוף בעזרת מפת מטיילים התלויה בכפר מצאתי את תחילת המסלול.
התחלתי ללכת לכיוון בקתה שידעתי שנמצאת בדרך לבקתה שבה תכננתי להעביר את הלילה. זהו התחלתי, איזה יופי, מסביבי רק הרים ועצים. השמיים מעוננים מעט אבל האוויר נעים ולא קר מדי או חם מדי. הדבר הראשון שהרגשתי כשהתחלתי ללכת לבד בהר, זה שאני נהנית מהלבד. אחרי שישה שבועות של לוז צפוף וחיים משותפים בקורס, סוף סוף הייתי לבד עם עצמי. עברו חמש שעות של עלייה עד שהגעתי לבקתה הראשונה. הדרך הייתה מאוד מיוחדת בשבילי: זאת הייתה פעם ראשונה שאני מטיילת בהרים מחוץ לארץ ישראל שאני כל כך אוהבת לטייל בה. לבד, בלי חבר, חברה או משפחה.
פגשתי פרות ועיזים שאכלו במראה, ראיתי את ההרים סביבי שעם כל כמה צעדים נראים פחות רחוקים וגבוהים. התחיל לרדת עלי גשם אבל לא גשם רציני, עד הבוקר כל הציוד היה כבר יבש. הייתי קצת מודאגת מהעובדה שאני לא באמת יודעת אם אני הולכת לכיוון הנכון, אבל הרגשתי שיהיה בסדר. ואכן כך היה: הגעתי לבקתה שסימנה לי שאני בדרך לבקתה של הלילה. נכנסתי לבקתה כדי להשתמש במפה שלהם. כמה גרמנים נחמדים אמרו לי שהביקתה שאני מחפשת נמצאת לא רחוק מפה, עוד שעתיים הליכה בדרך לא תלולה מידי. זהו, אני מתקרבת לסוף היום הראשון שלי בדולומיטים. השעתיים האחרונות באמת היו נוחות. ראיתי סוסים, פרחים וכמובן הרים, שעכשיו אני כבר בגובה שלהם.
בקתת ההרים
הגעתי לבקתה עייפה אך מרוצה מאוד מהטיול לבד בהרים, מזה שפגשתי כמה אנשים בודדים במהלך הדרך, מהנוף, ומכך שהצלחתי למצוא את הדרך. הבקתה היתה המקסימה, העובדים היו נחמדים, המיטה בחדר המשותף הייתה נוחה, המחיר כלל ארוחת בוקר שווה- בקיצור הכל היה טוב מאוד. צילמתי בבקתה את קטעי המפה שהייתי צריכה כדי להגיע לבקתה הבאה שבה תכננתי לישון. פינקתי את עצמי בתה ועוגה בחדר האוכל שהיה חמים ונעים.
דווקא עכשיו כשהיו סביבי הרבה אנשים הלבד שהרגשתי בהליכה התחלף בלבד קצת יותר בודד: אף אחד לא דיבר אנגלית. אבל זה ממש לא הוריד לי את המצב רוח. נהנתי להרגיש סוג של זרות. רק בבוקר פגשתי בחור סיני שהיה דובר אנגלית והוא סיפר לי שהוא הגיע לפה רק בשביל לצלם.
חוסר התכנון הוא מה שעשה את זה מעניין
אז יצאתי לדרך אחרי שיחה קצרה עם הבחור הסיני. בבוקר כשהתחלתי לפגוש יותר ויותר אנשים הבנתי כמה אני לא מצוידת נכון לטיול שלי: התיק שהיה לי היה הרבה יותר גדול ממה שצריך ועוד ביחס לכמות הציוד שלקחתי לי ליומיים בלי לינה בשטח, מה שהכביד עלי. אבל זה מה שהיה לי ועם זה הסתדרתי. מזל שקניתי נעליים ברומא אחרת הייתי עוד מטיילת בסנדלים :). אפילו המעיל שהיה לי הגיע אלי במזל. בגדול כל הטיול הזה היה מלא במזל ובקצת שכל 😉 אבל ניראה לי שזה גם אחד הדברים שעשה אותו מעניין. חוסר התכנון ואי הידיעה מה בדיוק יקרה, בלי להרגיש סכנה.
היום השני היה מגוון בעליות וירידות. אבל המגמה העיקרית הייתה ירידה מההרים הגבוהים. בגלל שהייתי באזור של רכבלים היו המון מטיילים: משפחות, כלבים, זקנים וצעירים, מה שהיה קצת פחות לטעמי.
לקוות שהכל יסתדר?
דווקא באותו יום, שבו היו לי את צילומי המפה פספסתי את הפנייה הנכונה והארכתי לעצמי את הדרך בכמה שעות. אבל ממש לא התבאסתי- גם ככה הטיול שלי היה קצר. לקח לי זמן להבין שאני לא באמת בדרך שבה אני אמורה ללכת, וכשהבנתי זאת ניסיתי קצת לשאול אנשים שבאו מהכיוון השני מה יש בהמשך אבל אף אחד לא דיבר אנגלית. החלטתי פשוט להמשיך ולקוות שהכל יסתדר. וכך באמת היה. הגעתי לצומת נוספת והיה עליה שלט לבקתה שתכננתי לישון בה.
את היום השני סיימתי בעליה חדה לבקתה rifugio roda di vael. פגשתי אישה אמריקאית מאוד נחמדה ומגניבה שגם באה לטייל לבד בדולומיטים. היינו היחידות לדבר אנגלית בבקתה, מייד מצאנו נושא שיחה ועזרנו אחת לשניה.
בוקר אחרון
בבקתה הזאת ארוחת הבוקר לא היתה כלולה במחיר והחלטתי לא לקחת אחת. הסתפקתי במה שעוד נשאר לי. זהו, אני ממש בסוף הטיול שלי. הלכתי את שעות הבוקר האחרונות שלי עם אותה אישה נחמדה. כבר היה אפשר לראות כפרים ועיירות סקי למרגלות ההרים. הגעתי לסוף הטיול ב Welschnofen, נפרדנו לשלום.
אמרתי לעצמי שבפעם הבאה שאני מגיעה לטייל בדולומיטים (או בכל מקום אחר) אנסה להתארגן קצת יותר בהתאם. ללא ספק הטיול הזה היה שיעור טוב והתחלה יפה של טיולים בחול. אני רק מחכה לטיול הבא.
הנה כמה מסלולים באזור:
סוף קצר
הגעתי לרכבל שצמודה אליו בקתה עם בית קפה. הייתה לי התלבטות אם לסיים את הטיול בירידה רגלית סתמית, או לקחת רכבל שיעלה כמה יורו. החלטתי לקחת את הרכבל. אבל רגע לפני זה, עצרתי בבית הקפה כדי לשבת עוד רגע לבד להביט בנוף, לכתוב ולשתות קפה.
עליתי על הרכבל שהיה סופר מגניב עבורי- פעם אחרונה שעליתי על רכבל הייתי כנראה בת 6. בקיצור מאוד התלהבתי מהרכבל ומכל חלק בטיול שלי. ממליצה בחום לכל סוגי המטיילים ללכת לטייל בדולומיטים.
