אתם מכירים מישהו שעשה את זה. שכנה, חבר טוב, קולגה שלכם או האחיינית הטיילנית. אנשים שהקדישו שנה מהחיים שלהם לטובת קורס מורי דרך. הם תמיד מדברים על זה עם עיניים נוצצות, כאילו הצטרפו לאיזו כת סודית, או באיזו נוסטלגיה מתוקה. מה זה קורס מורי דרך ולמי זה מתאים? הפאנליסטית ומורת הדרך ענבר חסידים תספר לנו הכל:
משביל לקורס
אם אתם קוראים אדוקים, אולי אתם זוכרים שלפני שלוש שנים עשיתי את שביל ישראל. סתיו 2019, יום אחרי ראש השנה, יצאתי מקיבוץ דן, אחרי בערך חודשיים הגעתי לאילת. בדרך הלכתי בין נופי ארצנו, בין הרים, עצים, שלטים ותילי אבנים שהיו פעם בית.
זו הייתה אחת החוויות המדהימות, וכנראה אחד הטיולים היותר מהנים שעשיתי, טיילתי לבד אבל פגשתי חברים לכל החיים, אבל משהו אחד היה חסר. הרגשתי שאני הולכת בתוך נוף על mute. שיש למקומות האלה סיפור, ואני פשוט לא מכירה אותו, לא שומעת אותו. כמובן שיכולתי לפתוח ויקיפדיה, אבל משהו לא היה שלם. עבורי, שם נזרע הרעיון לקורס מורי דרך.
הצטרפו לערוץ אאוטפאנל בווטסאפ – קבוצה שקטה לקבלת הכתבות המעולות שלנו
מה זה בכלל?
קורס מורי דרך, הוא למעשה לימודי תעודה שבסופם נדרשים לעבור מבחן בכתב ומבחן בע”פ של משרד התיירות, על מנת לקבל רישיון של מורה דרך. בעיקרון, רק עם רישיון אפשר להדריך תיירים מחו”ל בארץ. מדובר בלימודים של שנה, יום וחצי בשבוע – ערב אחד בשבוע של לימודים עיוניים בכיתה (בחלק מהמקומות יש גם זום), ויום בשבוע שמוקדש לסיור, כל פעם במקום אחר בארץ.
פעמים רבות מבלבלים בטעות את תעודת מורה עם תעודת “תו תקן”. עם תעודת “תו תקן”, אפשר להדריך רק במערכת החינוך וההכשרה והרישיון בהתאם מחולקים לפי אזורים בארץ. רישיון של מורה דרך, לעומת זאת, מאפשר להדריך בכל הארץ, תיירות פנים, לצד תיירות נכנסת. בהתאמה כמובן שהקורס ארוך יותר, ויקר יותר, אך לטעמי הוא משתלם הרבה יותר למי שמחפש להעמיק את הידע שלו בארץ.
אפילו יש חוק
למה לעשות קורס של שנה ולעבור שתי בחינות שונות של משרד התיירות רק בשביל רישיון? אי אפשר להדריך תיירים בלי רישיון? התשובה היא לא. יש חוק שאוסר על הדרכת תיירים מחו”ל ללא תעודת מורה דרך. מי שעושה זאת עובר על החוק, יתקשה למצוא ביטוח שיגן עליו מפני תביעות עתידיות, ומסתכן בקנס משמעותי של כמה אלפי שקלים במקרה הנדיר של היתקלות בפקח של משרד התיירות.
האם זה אומר שאין אנשים המדריכים בניגוד לחוק? כמובן שיש, והרבה. בנושאים כאלה אני מעדיפה להיות בצד הבטוח של החוק, ולא להיקלע למצבים לא נעימים בעתיד (ע”ע החברה להגנת הטבע).
מה בתפריט?
רובנו כנראה שמענו על הממלוכים, הרומאים, העות’מאנים ועל דוד המלך. קורס מורי דרך, בעיני, בא לעשות סדר. הוא מעביר הרבה ידע שאולי יש לחלק מהאנשים, לצד מעבר שיטתי על התקופות השונות, גם עבור מי שלא שמע בחייו על השושלת האומאית. מטרת השיעורים בכיתה היא מעבר על התקופות השונות, האירועים המשמעותיים שקרו בכל אחת מהן, וחיבור לאזורים בארץ וממצאים ארכיאולוגים נבחרים.
בנוסף נלמדים נושאים יותר רחבים כמו בוטניקה, גיאולוגיה, זואולוגיה, אדריכלות, נצרות ואסלאם לצד נושאים פרקטיים כמו מתודיקה, הדרכת דתות או שימוש בטכנולוגיה. כל זאת על מנת לאפשר למורה או מורת הדרך לעתיד, להדריך נושאים מגוונים ככל האפשר ולפנות לקהלי יעד שונים ורחבים. חשוב לציין, מדובר בקורס של שנה שמנסה לכסות את כל ההיסטוריה של הארץ לאורך התקופות השונות, לכן טבעי שלא בכל הנושאים מעמיקים ומרחיבים עד בלי די – אבל תשתית הידע מונחת בצורה יסודית.
אנשים טובים באמצע הדרך
אני הגעתי לקורס הזה במטרה לרכוש ידע, אולי לצלם כמה תמונות נחמדות. לא ציפיתי לרכוש חברים, הנחתי שאני עומדת להצניח את ממוצע הגילאים הדרמטית, ולהיות מוקפת אנשים בגיל של סבתא שלי. טעיתי.
הגעתי לקורס מאוד מגוון מבחינה גילאית, נדירים המקרים בחיים בהם “קבוצת השווים” שלך הם אנשים בין גיל 20 ל 70. נשים וגברים מירושלים, תל אביב, רחובות, יהודה ושומרון ופאתי מדבר יהודה. ימנים ושמאלנים, נשות המקדש לצד נשות הכותל, אחרי צבא ואחרי תואר שני – הכל מהכל. המשותף לכולם הוא אהבת הארץ, הטבע, ההיסטוריה וסיפור טוב. אה, ולדבר.
יש לא מעט מקומות שמציעים את הקורס הזה בארץ, לכולם אותו סילבוס שנקבע ע”י משרד התיירות, אך גם לכל אחד מהם אופי שונה וקהלי יעד אחרים, דבר שאני בטוחה שמשפיע גם על החוויה החברתית. ובכל זאת, אין לי ספק שבכל אחד מהם האינטרקציות שנוצרות הן ייחודיות.
בואו נדבר תכלס
קורס מורי דרך עולה בסביבות 20 אלף ש”ח, זה מחיר לא זול עבור יומיים בשבוע, אבל מגולמים בו נסיעות, מרצים מהשורה הראשונה, לינה באכסניות פעם בכמה חודשים וכניסה לאתרים. המחיר לא משתנה יותר מדי בין המקומות השונים.
בשביל לקבל רישיון צריך לעבור שני מבחנים של משרד התיירות בסוף הקורס, אין אפשרות לגשת אליהם בלי להיות חלק מקורס מורי דרך רשמי. המבחן הראשון הוא מבחן בכתב, הבוחן את הידע שנרכש במהלך הקורס ויכולת לבנות לו”ז והדרכות עבור קבוצה. במידה ועברתם את המבחן בכתב, תוזמנו למבחן בע”פ, בו תידרשו להעביר הדרכה של חצי שעה בירושלים. אלה מבחנים לא פשוטים, שדורשים זמן הכנה משמעותי לפני, ואין אליהם מועד ב’ – כלומר במידה ומישהו לא עובר הוא נאלץ לחכות חצי שנה למבחן ההסמכה הבא. הקורס כמובן מתמקד גם בהכנה למבחנים האלה ויש ליווי משמעותי לקראתם, אך בסוף אין ברירה צריך לשבת ולחזור על החומר.
איפה זה קורה?
אני למדתי ביד בן-צבי בירושלים, מכון לחקר ארץ ישראל, ירושלים וקהילות יהודיות במזרח. במקום בו היה צריף הנשיא השני ולפניו משק הפועלות של רחל ינאית בן-צבי (לא מכירים אותה? זה הזמן). לשם הגענו מדי שבוע לערב אחד של למידה. רוב המרצים שלנו הגיעו או הוכשרו בתוכנית של יב”צ, והרמה הייתה בהתאם. הדרישות של יד בן-צבי גבוהות (הן מבחינת נוכחות והן מבחינת רמת התוכן), ואחוזי המעבר שלהם את הבחינה הם מהגבוהים שיש.
יש שלל מקומות בארץ בהם אפשר ללמוד בקורס מורי דרך מצפון עד דרום. המחיר נשאר יחסית זהה בין המקומות השונים, וגם התכנים והסילבוס שמוכתב ע”י משרד התיירות לא משתנים הרבה.
- כאמור, יד בן צבי – ירושלים
- בית הספר לתיירות – ירושלים, תל אביב וחיפה
- וינגייט – ליד נתניה
- מכון אבשלום – תל אביב
- מכללת כנרת – צומת צמח
- בית יציב – באר שבע
- מכללת הרצוג – אלון שבות, קורס המותאם למגזר הדתי
אם אתם מתלבטים הייתי ממליצה לדבר עם מישהו שלמד שם, ולקבל המלצה או השמצה על המקום, או פשוט להגיע ליום פתוח ולהרגיש את המקום קצת יותר. יש הרבה אפשרויות כמו שאפשר לראות, אבל לא המון, ולכן הבחירה אמורה להיות יחסית פשוטה.
משקפיים חדשים
אני מאוד אוהבת ללמוד דברים שנותנים לי משקפיים חדשים על העולם, דרך חדשה להבין את היציאה אל הטבע, הזדמנות לשים לב לפרטים הקטנים, לסיפורים. אני חושבת שקורס מורי דרך הוא לגמרי חוויה כזאת. גם אם אין לכם תכנון לעשות הסבת מקצוע, או שינוי קריירה דרמטי – אבל אתם יכולים לפנות קצת זמן וכסף, ומחפשים הזדמנות להעשיר את הידע שלכם ולהרחיב אופקים, יש סיכוי שזה הקורס בשבילכם.
אחרי חודש עם תום ההליכה בשביל ישראל ומה שהוביל אותי להמשיך הלאה, כתבתי לעצמי את הקטע הזה:
ארץ מרוצפת סיפורים.
כל שלט מבקש שנקרא אותו,
כל תל אבנים היה פעם בית,
כל עץ זית כבר ראה אלפי אנשים,
וכל מצפה הוקם לזכר מישהו שהיה.
ואני הולכת בשבילים,
בין בורות מים שהיו מרכז החיים למשפחה,
ובין טרסות שאפשרו לפתח חקלאות.
בין אנדרטאות המנציחות אהובים ומלחמות,
ובין יערות שניטעו לפני מאה שנים.
השבילים אינם מקריים,
גם הם מבקשים לשרטט זיכרון,
מספרים סיפור אילם,
מובילים אותי בין הרים תנ”כיים,
על מיוט,
בלי שאוכל לשמוע את שהיה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאת: ענבר חסידים
תמונות: תומר יפה, רננה אנגלר, ענבר חסידים
אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה:
