השעון בחדר מראה 03:00 וזה סימן שהגיע זמן לקום ולצאת לכוון שדה התעופה. לא שבאמת ישנתי הרבה. כבר כמה לילות שאני לא באמת ישן אלא מוצא את עצמי בוהה באוויר וחושב על הגורגופוטאמוס. כשאני כבר ישן מעירים אותי סיוטים שכוללים קטעי טביעה, נפילה מגובה רב או פציעות שונות ומגוונות בלי יכולת חילוץ.
כתב וצילם: ירון רוזינר
גורגופוטאמוס- המפלצת במרכז יוון
על הגורגופוטאמוס שמעתי כבר מזמן. כל מי שמתחיל להתעסק עם עולם הקניונינג הרטוב נחשף במהרה ללחשושים על המפלצת שאורבת במרכז יוון. תרגום השם הוא “מים מהירים” ובהקבלה לטיפוס הרים הוא שקול לאחת הפסגות הגבוהות בעולם. הגורגופוטאמוס מדורג ברמה של V5a5VI שזה אומר גלישות במפלי ענק, שחיות ארוכות וממושכות, מלכודות מים רבות וכמובן משך זמן ארוך מאוד מרגע הכניסה עד היציאה מהקניון. רק כ-500 איש עברו אותו לפי ההערכות והקניון כבר גבה חיים של לפחות גולש אחד, ישראלי, שטבע למוות בבריכה מסוכנת קרוב ליציאה.
חצי שנה של הכנות
הגורגופוטאמוס קרץ לי מזה שנתיים. את קורס הקניונינג הראשון שלי עשיתי ביוון ולשם הגעתי כמה פעמים לקניונינג. הכרתי חברה יוונים רבים שקשורים לעולם הקניונינג ואצל כולם חזרה המנטרה הידועה “הגורגופוטאמוס”…
מסע שכזה לא מתארגן מהרגע להרגע. יש לדאוג לקבוצה מתאימה, מנהלות תומכות ואז להתפלל חזק לאלים היוונים כדי שמזג האוויר יהיה בעדנו. את הקבוצה ארגנו חצי שנה מראש. המוביל היה סוליס, מדריך בכיר בארגון ICOPRO העולמי והמנטור שלי לקניונינג. סוליס היה מהראשונים שעברו את הנחל ועד היום עשה אותו כבר שבע פעמים (כנראה האיש שעבר את הנחל הכי הרבה פעמים).
גודל הקבוצה האופטימאלי לנחל שכזה הוא 6-8 אנשים ולא יותר. זהו איזון בין מהירות תנועה לבין ביטחון ויכולת התמודדות עם תקלות. זמן סביר לקבוצה למעבר הקניון נע סביב 10 שעות ואין שום אפשרות לצאת מהקניון מהרגע שבו נכנסת אליו. אם קרה לך משהו בדרך: תקלת ציוד, התקעות של חבל או חלילה פציעה או טביעה הרי שאתה חייב להשלים את הקניון כולו ולא תוכל לחלץ את עצמך בדרך. אם אין ברירה ונדרש חילוץ מוסק הרי שצפי הגעה לחילוץ הוא בערך שלושה ימים ולא ניתן לחלץ בחלק גדול מהנחל אלא רק במספר מקומות מסוימים.
רגע, לפני שאתם ממשיכים- הצטרפו אלינו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הקבוצה לגורגופוטאמוס
לקבוצה סוליס בחר אנשים שהוא מכיר מעולם הקניונינג ועל הידע שלהם הוא סומך. סה”כ היינו 7 מתוכם שלושה מוסמכי הדרכה של ICOPRO והשאר גולשים מנוסים מאוד ומוסמכים כגולשים עצמאיים.
הנחת העבודה היתה שכל אדם שמצטרף לקבוצה מוכשר מספיק לפתוח עמדה ולקפל אותה ואין תלות באדם ספציפי ובידע שלו על מנת להצליח לעבור מכשול מסוים בנחל.
את תאריך היעד כוונו לתחילת ספטמבר. הקניון בעקרון עביר חודש עד חודשיים בשנה בהם כמות הגשמים פוחתת והזרימה מגיעה לרמה סבירה. בשאר השנה כמות המים שעוברת בקניון כה גדולה שכניסה אליו שקולה להתאבדות. אלו מאתנו שמגיעים מחו”ל הזמינו כרטיסי טיסה ורכבים וכמובן דאגנו למקום לינה ללילה לפני ב”רפיוג'” מקומי אשר קרוב לנקודת ההתחלה של המסלול ויכול לעזור במנהלות ובהקפצות.
הכל נראה מוכן ומסודר להרפתקה הגדולה
תאריך היעד הלך והתקרב ואיתו עלה מפלס הלחץ. כאילו כדי להוסיף שמן למדורה, בחרה קבוצה של ישראלים הרפתקנים לנסות ולעבור את הקניון בתחילת יולי. למרות כל האזהרות שלנו ושל סוליס שכניסה לקניון בתקופה זו של השנה תסתיים במוות הם נכנסו. אחרי יומיים בהם לא שמעו מהם הגיע אות חיים. התברר שהם אכן נכנסו אך הגיעו עד המפל הראשון, ראו את הזרימה, התחרטו ובילו את שני הימים הבאים בטיפוס מפרך על הגדות עד שהצליחו במזל גדול לחלץ את עצמם בחיים.
נסיון לעבור את המפל היה מסתיים במוות ודאי ולאחריו אין שום דרך לחלץ את עצמך אלא אתה לכוד בין “קירות” ענק של 800 מטר מכל צד.
מודה ומתוודה שבשלב הזה תכננתי לוותר על החוויה. הרעיון של להיכנס למלכודת הזו נשמע לי הזוי והעובדה שקבוצה של אנשים שאני מכיר כמעט קיפדה את חייהם שם לא עזרה כלל. לשמחתי הכרטיס כבר הוזמן אז הקמצנות ואי הרצון להפסיד את הכרטיס כנראה גברו על החשש. נוסיף את ההרגעות שסוליס שלח והבטחון שהוא עזר לבנות והנה שוב מצאתי את עצמי מחכה בהתרגשות ליום הגדול.
אוהבים גם אופניים? הכירו גם את bikepanel.co.il
קבוצת הווטצאפ שפתחנו לא שוקטת לרגע
שבוע לפני גורגופוטאמוס- מארגנים הסעות, מחלקים ציוד, מי מביא חבלים, עזרה ראשונה, ערכת חילוץ עצמי וכן הלאה. דיונים טמפרטורת המים, מה אוכלים במסע, איך נמנעים מפציעות, מהתכווצויות שרירים וכמובן מכינים חולצה ממותגת לקבוצה.
כל זה מלווה בקצת מור”ק שסוליס חולק על חוויותיו בנחל והעברת תמונות שיש לנו מקטעים שונים בנחל (שהם כמובן הבעיתיים והמסוכנים) והנה מפלס הלחץ מרקיע שחקים.
בהתאם להמלצות הכנתי את הציוד (חולצת פליז למים, חליפה קניונינג, גרבי נאופרן, נעלי קניוניג, רתמה מכשיר חיכוך וטבעות וכמובן קסדה) הכנסתי אותו לתוך תיק קניונינג יעודי ויצאתי לקנות מגוון של חטיפי אנרגיה, ג’ל אנרגיה ואבקת מגנזיום אותם תכננתי לקחת כצידה לדרך בתוך תוף אטום למים.
לא נשכח גם מצלמה ובמקרה שלי גם כפפות נאופרן כדי להלחם במים הקרים. כל הציוד הוכן מבעוד מועד ולידו נארז טרולי עם ביגוד רגיל לימים לפני ואחרי הקניון יחד עם מספר מתנות (שוקולד פרה בעיקר) לחברים היוונים.
הקבוצה הראשונה ב 2018
התברר כי איש לא עבר בנחל גורגופוטאמוס במהלך 2018 ואנו הקבוצה הראשונה שתיכנס אליו. קבוצה ראשונה = הפתעות רבות! יתכן ועגינות נפגעו, עצים חוסמים מפלים מסוימים, התמוטטויות ובכלל תנאים לא ידועים. במהלך השבוע הורדתי עצימות אימוני כושר על מנת לא להיפגע ולא להיות עייף. הקטע של לא להיפצע הצליח אבל העייפות לא עזבה אותי. לישון כזכור לא ממש ישנתי ומצאתי את עצמי מנקר בימים במקום בלילות.
מכיוון שאני פולני וקצת היסטרי דאגתי לבדוק טוב טוב שכל ביטוחי החיים שלי בתוקף ולהדפיס את המידע עליהם. מהילדים נפרדתי בהתרגשות בערב שלפני ודאגתי לאמר לכל אחד מילים מחזקות ובונות שחשבתי שהן הדבר הנכון שיזכרו כדברים האחרונים שאבא אמר להם.
אשתי היקרה הבינה לליבי ואת הלילה שלפני הטיסה בילינו במסיבה כיפית. היה ברור שאני לא אשן ממש בלילה ואכן את השעה שבין הרגע שחזרנו עד שהשעון צפצף ביליתי בבהייה באוויר ומחשבות אובדניות למדי. השעון החצוף הודיע שאין ברירה, קמנו שנינו ויצאנו לדרך. אני כצאן מובל לטבח וגילה מאושרת למדי שסוף סוף תפטר ממני ומהשיחות המשמימות שלי מהשבוע האחרון שנסובו כולם סביב הגורגופוטאמוס ומה יהיה. נפרדנו בנשיקה וגילה מאושרת הפליגה לה לדרכה חזרה למיטה הנוחה.
נאספים אצל וסיליס בהתחלה
טיסה לאתונה ונסיעה של כ3 שעות הביאה אותי אל מול שער נעול. הבחור היווני שהיה שם פתח באנגלית שוטפת והציג את עצמו בווסיליס – בעל הרפיוג’. לפתע הסתער לכווני דב לבן. אחרי שהתאוששתי מההלם הבנתי שזכיתי להכיר את קאספר, הכלב של וסיליס שחולק איתו את הלודג’ ודואג לפנק כל אורח בכשכושי זנב וליקוקים רטובים.
לאט לאט נאספו כל חברי הקבוצה, והתחלנו בפרישת הצידה על מנת להכין את הכל ולוודא שנוכל לצאת לגורגופוטאמוס למחרת בשעה מוקדמת. בדקנו כי לכל אחד יש ציוד מתאים, חילקנו ציוד קבוצתי בין כולם ובעיקר החלפנו דעות והשערות לגבי הצפוי. וסיליס עדכן אותנו שהוא ראה את נקודת המוצא של הנחל והמים נמצאים ברף העליון של כמות המים שמאפשרת מעבר בקניון (אותי אישית נתון זה לא עודד כלל).
גורגופוטאמוס – אנחנו באים!
שעת היציאה נקבעה לשש וחצי בבוקר מה שאומר שבשעה חמש השקמנו קום, אכלנו ארוחת בוקר דשנה של וסיליס ופנינו לארגן ולבדוק את הציוד פעם אחרונה. צעד לא זהיר על המדרגות החשוכות ואחד מחברינו מתפתל מכאבים על הרצפה. קפצו כולנו לעזרה וגילינו קרסול נפוח. חבישה זריזה וקרח הראו שהבעיה כנראה חמורה יותר ואחרי דיון זריז הוחלט שעדיף שהוא לא יצטרף אלינו לקניון אלא ימתין ברפיוג’. במבט מהצד לא יכולתי להחליט אם המבט על פניו הוא אכזבה או סוג של הקלה שיש לו תירוץ מעולה להתחמק. הציוד חולק מחדש בין השישה שנותרו ועכשיו כל אחד סוחב תיק עוד יותר כבד.
הואן של וסיליס ראה ימים טובים יותר. זה ואן 4*4 שנותן חווית נסיעה של זחל”ם שחובר עם כרכרה שבורה. הרכב עובר הכל אבל אתה מרגיש כל בור וכל חריץ בשביל מקרוב. יצאנו לדרך באור ראשון. נסיעה של חצי שעה בדרך לא דרך הביאה אותנו עד להר מעל הקניון. השביל עצמו נחסם בעשרות גזעי עצים אדירים שכרתו יערנים והשאירו ממתינים לאיסוף. ירדנו מהרכב ומיד הכה בנו הרעש שעולה מהקניון, רעש של מים גועשים וזורמים. עלינו על ציוד, נפרדנו מווסיליס ופתחנו בצעידה דרך היער בכוון הקניון כאשר הרעש הגובר משמש לנו כאינדיקטור שאנחנו אכן מתקרבים לגורגופוטמוס.
מפל שיצא מהגיהנום
בשלב הזה, הפתעה: הקניון רחב, מלא שמש ובתוכו זורם במרץ פלג מים נעים. איפה זה ואיפה הגורגופוטומוס האימתני? סוליס מלא מרץ ושופע אופטימיות מורה לכולנו להתלבש ולעלות על ציוד. הוא מכנס אותנו לשיחת עידוד ומגדיר יעד של לסיים את הקניון בתוך שמונה שעות. כולנו חדורי מוטיבציה ומתחילים ללכת במורד הזרם. לא חולפים להם עשרים מטר והמפל הראשון נגלה לעיננו. מפל פשוט למדי שבסופו אתה פוגש לראשונה את המים הקפואים של הקניון ומבין בדיוק למה נדרשת חליפה עבה וחולצת פליז. סדרה של מפלים פשוטים וקפיצות נעימות מביאים אותנו למפל שנראה כאילו יצא מהגיהנום.
בנקודה הזו אני מוצא שנים מחברי הקבוצה תוהים בקול רם האם זו מגלשה או מפל שיש לגלוש בו. חיפוש קצר מביא אותי למצוא עגינה גבוהה על קיר צד ימין ואז אני מזהה את המקום. זה המפל בו החברה הישראלים (אותם הרפתקנים מיולי) פרשו והבינו שהם הולכים למות…
הגלישה מתחילה מחוץ למים אך בשלב מסוים אתה נאלץ לחצות את הזרם המטורף וברור שאם אתה לא בנקודה הנכונה הוא פשוט יקח אותך כמה עשרות מטרים למטה. אני, משום מה, החלטתי לחצות את הזרם חזרה בשלב מסוים של הגלישה, מה שכמעט הביא אותי להיתקע בין המים לסלע. למזלי זיהיתי את הטעות בעוד מועד וטיפוס קצר על החבל החזיר אותי לצד הנכון וממנו לנקודת סיום הגלישה.
המפל המפחיד ביותר שהייתי בו אי פעם
החברה שהגיעו ראשונים התחילו כבר לבנות את העמדה הבאה. בגבורה עזה רצתי להיות השני בתור ומצאתי את עצמי במפל הכי מפחיד שהייתי בו אי פעם. הקניון נהיה ממש צר ועמוק וחושך סוגר עליך. הגלישה עצמה מתחילה בצד אך הסלע חלק והחבל לוקח אותך עמוק לתוך הזרם ששוצף בנקיק צר. אתה צריך להצליח להתגבר על הסלע החלק ולעבור מעל זיז סלע כדי לא להקלע לזרם. תוך כדי ניתזים עליך מטחים אדירים של מים באופן לא סדיר ומפריעים לראות ולנשום.
במקביל, מהצד מגיע הזרם המרכזי של המפל ומאיים לקחת אותך אם בטעות תתן לחבל לקחת אותך אליו. פניקה קלה השתלטה עלי. התיק על הגב היה לא מיושר והמים הניתכים משכו אותו ואותי למטה שם ציפתה לנו מערבולת גדולה. החלטתי שהחיים יותר חשובים מהתיק, עצרתי וזרקתי את התיק למים. מבט זריז גילה לי שהתיק נלכד במערבולת ונתקע מתחת למפל. קפיצה גדולה הרחיקה אותי מנקודת הסכנה ושחיתי בלב דופק לקצה הבריכה. את התיק, היה לי ברור שאני לא מתכוון לקחת. יש גבול מה אני מוכן לעשות עבור חבל וקצת אוכל ובשביל זה יש לנו חבל גיבוי. עוד אני חושב על נטישה והנה התיק מצליח לצאת מהמערבולת ושט לו בשקט לכווני.
נגמרו המשחקים
טבילת האש הזו הבהירה לכולם שנגמרו המשחקים ומפה קדימה אנחנו נאבקים בגורגופוטאמוס האימתני. אפשרות של טביעה נראתה מאוד מאוד מוחשית וסבירה והיה ברור שכל טעות היא קטלנית. קירות הקניון נסקו להם לגבהים אדירים ולא ראינו זכר לשום חיה וכמובן אדם.
רצף של מפלים דרש מאתנו להשתמש בכל ארסנל הכלים שהיה ברשותינו. בנינו עמדות מורכבות וקווי חיים ארוכים, גלשנו, קפצנו וטיפסנו בידיים ובעזרת עזרי טיפוס. הבנתי מדוע נדרש לשחות עם הזרם כדי לשמור כוחות ואיך המים פשוט יכולים להחזיר אותך בכח למפל אם לא תבין את הזרימה נכון.
גילינו שלפעמים המים כל כך רועשים שאפילו משרוקית לא מצליחה לחדור את הרעש ופשוט לא ניתן לדעת מה קורה עם האדם בתחתית החבל.
עוד שתי גלישות בהם אני הייתי הגולש הראשון ומצאתי את עצמי בתוך אזור חלומי. הנחל התרחב, שמש זרחה, עצים הופיעו, ציפורים ופרפרים מסביב. התישבתי על סלע בשמש לספוג קצת חמימות וגיליתי להפתעתי שעברו 4 שעות מרגע שנכנסנו לקניון. אט אט נאספו כל חברי הקבוצה ועצרנו למנוחה קצרה, אכילה ושתיה. מבט זריז במפה גילה לי שאנחנו באמצע הדרך ועיקר הגלישות המפחידות כבר מאחורינו. לפנינו נותר מפל 30 מטר מסובך ואחריו המפל הענק (87 מטר) עם קפיצת המטוטלת המפורסמת באמצעו.
מלכודת המוות של ה-Under Cut
המים הקרים והתייבשות הביאו להתכווצויות שרירים כואבות. שתיה מרובה מנקודה זו ומגנזיום לא ממש פתרו את הבעיה אבל לפחות מנעו החמרה. הקבוצה כולה התחילה לדדות בהמשך הנחל נמשכים לכוון המפל הגדול כמו עש לאש.
בתור חימום נדרשנו לעבור מפל מסוכן וקוצף שבסופו נדרשת קפיצה גדולה לצד על מנת לדלג על המערבולת בסוף המפל. העייפות והלחץ נתנו אותותיהם וקפצתי עמוק לתוך המפל עצמו והמים הזורמים שמיד פלטו אותי לכוון הקיר שם זיהיתי את המלכודת ממנה אנו חוששים יותר מכל – UNDER CUT. אנדר קאט נוצר כאשר מים זורמים בעיקול וחותרים מתחת לקיר הסלע. שפת המים היא בקיר אך מתחת לפני המים יש שקע בסלע שמיצר מלכודת ששואבת אותך אליה ומשאירה אותך שם. הכי טוב להמנע מלהכנס אליה. אם אין ברירה ואתה מגיע אליו צריך לשחות הרחק ממנו או השכבות על הגב ודחיפה של שפת הקיר עם הרגליים. נסיון לשחות ולהתרחק התגלה כעקר, הזרם היה כל כך חזק שפשוט לקח אותי הישר לאנדר-קאט. התהפכתי על הגב ודחפתי את הקיר בכל הכח כך שחזרתי לזרם המרכזי שהוציא אותי מהבריכה בשלום.
נקודת השיא של המסלול
בכל מסלול מסוכן יש את הנקודה שמפורסמת כנקודת השיא של המסלול. זו הנקודה הקשה או המסוכנת ביותר ממנה כולם חוששים ואותה כולם מכירים. קניון הגורגורפוטאמוס ידוע במפל הגבוה שלו שדורש בערך באמצעו לקפוץ מצד אחד של הזרם לצד השני במעין תנועת מטוטלת (פנדולום). קפיצה טובה תביא את הגולש לאזור בטוח בעוד שקפיצה מוטעת תכניס אותו לתוך הזרם האדיר שישטוף אותו ויאיים להטביעו.
הקבוצה בשלב הזה מעט התבזרה וכל אחד התמודד לבד עם העייפות של אחרי המנוחה והלחץ מהמפל הגדול. מצאתי את עצמי הולך ראשון רחוק מכל שאר החברים עד שלפתע התגלתה לפני רחבה יפה, עם עצים ושמש ובסופה כלום, ממש כלום. כל שרואים זו נפילה אדירה אליה מתנקז כל הנחל. הבנתי שהגעתי למפל הגדול. אט אט נאספו כולם והתארגנו לגלישה. אחד החברה בנה את העמדה ואחר נשלח לחפש את התחנה שנמצאת באמצע המפל ואליה נתחבר כדי להקל על הגלישה בחלק האחרון. להפתעת כולנו התגלה שבראש המפל יש קליטה סלולארית מעולה וסוליס התקשר לחבר ודיווח על מצבינו, העלה פוסט לרשת ולפי בקשתי שלח לגילה אות חיים וד”ש.
סוליס סיים את חובתו לציבור ולקהל ומיד פנה לרדת עד לתחתית המפל. פיליצה המקצוענית לקחה על עצמה להסביר לנו שיש להקפיד לגלוש בצד ימין רחוק מהמים ולתאר באיזו נקודה יש לקפוץ מצד אחד של המפל לצד השני. ההסבר ניתן באנגלית של פיליצה שבעדינות נאמר שאיננה מושלמת. זה כלל בנסיונות לצייר את “מדרגת הסלע” שאתה אמור לראות בצד השני של המפל והיא מסמנת את מקום הקפיצה. אחרי כמה נסיונות פיליצה די הרימה ידיים והחליטה שלדעתה נסתדר כבר לבד. מלווה בתחושת הבטחון הזו ומנוחם בידיעה שלפחות נפרדתי מגילה נבחרתי להיות הראשון שירד.
הגלישה לא קלה, החבל מנסה לקחת אותך למרכז המפל וקיר הסלע חלק לגמרי. בנוסף, החבל מתחתיך תלוי כולו במים ובעצם עוצר את ההתקדמות שלך ומוסיף חיכוך אדיר.
ירדתי תוך מאבק תמידי בחבל וחיפוש היסטרי למדי אחרי נקודת הקפיצה. בנקודה מסוימת המפל מתעקל קלות והחבל ממש מנסה לקחת אותך למים, שם גם ראיתי את הבחור שמחכה בתחנה והבנתי שממש כדאי שאמצא איפה קופצים. בקיר מולי הופיע פתאום שבר גדול וברור של הסלע שיוצר באמת מדרגה חדה וברורה. כל קשר בין המדרגה הזו לבין ההסבר של פיליצה היה אקראי לגמרי אבל הנחתי שלשם היא מכוונת. ירדתי עוד כמה מטרים, כופפתי ברכיים וזינקתי באוויר. לא חושב שאי פעם בחיים קפצתי כל כך חזק ורחוק… המים חלפו תחתי ונחתתי בצד השני של המפל! זהו, עשיתי את זה! גלישה קלה לתחנה וממנה למטה עד בריכת הסיום השוצפת שבסופה ממתין מחויך סוליס.
בגאווה רבה יצאתי מהבריכה וחברתי אליו כדי לצפות ולצלם את שאר החברים. רגע קצר של פניקה עקב חבר שפספס בקפיצה וכמעט נתקע מתחת למים אבל בתושיה רבה הוציא את עצמו וקפץ בשנית בצורה מושלמת.
כושר בסיסי לכאלה דברים עושים בריצה- כנסו גם ל runpanel.co.il
ממשיכים קדימה ולא נשברים
בנקודה זו מתחיל החלק המעייף של המסע. לפנינו כמעט קילומטר של הליכה בינות בולדרים וסלעים. זה הרגע שאנחנו הישראלים מככבים. מים זורמים אין לנו בארץ אבל בולדרים וסלעים לא חסר. היכולת שלנו לזהות נתיבים ולנוע בזריזות בין הסלעים עולה עשרת מונים על של היוונים ומהר מאוד נפער פער אדיר בין שני הישראלים לבין שאר חברי הקבוצה.
ממשיכים לנחל, אבל הכל כבר מטושטש בראש וקורה בצורה מונוטונית ולמרות שאנחנו בחלק הכי יפה של הנחל אף אחד לא טורח לצלם כי פשוט אין כח. חברנו כולנו לפני הבריכה הלפני אחרונה, זו הבריכה הידועה בה טבע בעבר הבחור הישראלי וממנה חששנו.
בריכת המוות של גורגופוטאמוס
בשנת 2012 יצאה קבוצה של ישראלים לעבור את הגורגופוטמוס. היה להם נסיון כלשהו בקניונינג אך בעיקר בתחומי חבל אחרים. הנחל היה ידידותי להם ואחרי 14 שעות הגיעו לבריכה הלפני אחרונה. על פניו לא נראה שיש בה משהו מסוכן, הבריכה היא בקוטר חמישה מטר ומגיעים אליה דרך מגלשה של 2 מטר שמסתיימת מטר מעל המים. מבט מעמיק יותר מגלה שהמים כולם שוצפים קוצפים ומלאי בועות. הבריכה בפועל רדודה מאוד (פחות ממטר עומק ברובה) וכמות המים האדירה יצרה בה אנדר קאט בקיר אליו אתה מגיע מיד עם הכנסך מהמגלשה. קבוצת הרוסים עברה כולה למעט הבחור האחרון בשם רומן (המנוסה ביותר) שנשאב לאנדר קאט עם חבל כבד עליו וטבע למוות.
להתקנת האפליקציה של אאוטפאנל מהנייד לחצו פה:
הורדנו מעלינו את תיקי הגב הכבדים וטאסוס נשלח ראשון אחרי הסבר מסוליס. לא הספקתי לראות מה הוא עשה והנה הוא בצד השני של הבריכה מחויך. שוב אני נבחר להיות הקורבן הבא התישבתי במגלשה, דחיפה קטנה ואני במים. כמות האויר במים אדירה (קצף לבן ובועות) והתחושה היא שאין במה לאחוז. הרגשתי איך אני נשאב לכוון האנדר-קאט, התהפכתי על הגב ועם הרגליים בעטתי בקיר והתרחקתי לכוונו של טאסוס שעזר לי להעמד ולצאת מהבריכה.
חבר נוסף הצטרף אלינו ואז החלו אלו שנותרו למעלה לזרוק אלינו את התיקים. אספנו את כל התיקים למעט התיק שלי שנסחף בזרם חוזר אל מאחורי המפלון הקטן שנוצר בסוף המגלשה. פיליצה החליטה לאסוף אותו ושחתה/הלכה לכוונו. במכה אחת ובלי שום התרעה פיליצה נעלמה במים מאחורי המפל. צרחות אדירות וצעקות נוראיות ביוונית הגיעו מכוונה. התברר כי מאחורי המפל נוצרה מערבולת שמושכת אותך מתחת למים במעין זרם חוזר (מצב די נדיר). סוליס וטאסוס לא איבדו עשתונות, דהרו לכוונה ופשוט שלפו אותה מהמים בכח כשהיא מזועזעת למדי. כולם חיים! נפרדים מרומן ואני ממשיך קדימה ראשון.
40 מטר של הליכה, קפיצה קטנה נוספת לבריכה רגועה ופתאום הנחל התרחב, עצים בגדות ובצילם שוכב וסיליס הנהדר. זהו, זה הסוף. שחיתי עד אליו, נשכבתי על הסלעים וחשתי שמפה אני לא קם. 10.5 שעות מרגע שנכנסנו למים הגענו בשלום ליציאה. אין ספק שזו חוויה של פעם בחיים ולא יותר.
