טרק ישראלי: סובב רמון בחמישה ימים

“אני לא מבינה מה הכיף לקחת ציוד כבד על הגב ולטייל לבד חמישה ימים”, זו הייתה ברכת הדרך של אימי לפני היציאה לטיול סובב רמון ואני לא הבנתי עד כמה השאלה הזו משמעותית.

מוצאי שבת, יוצא לתדלק את הרכב ופתאום רעשים שמתבררים כפנצ’ר בגלגל האחורי. אין באזור אפשרות לתקן ולכן מחליף לגלגל רזרבי. שעון מעורר מחריד אותי משנתי בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, לאחר תנומה קצרה, התארגנות מהירה, אני יוצא לדרך. הנסיעה לוקחת הרבה יותר זמן בגלל מגבלת המהירות של נסיעה עם גלגל רזרבי וכך אני מגיע למצפה רמון קצת לאחר הזריחה.

סובב רמון: הכל כבד

תרמיל במשקל 14 קילו על השכם מזכיר לי את קיומם של הכתפיים מיד עם הדקות הראשונות, ואני מתחיל לחשוב על מה הייתי יכול לוותר. ובכן ששה ליטר מים, חברים אמרו לי שניתן להסתדר עם פחות ולהסתמך על הטמנות המתבצעות על ידי “יניר במדבר”. אבל אני הלכתי על כל הקופה. גם לקחתי ששה ליטר מים וגם שילמתי עבור הטמנות. על שק”ש, בגדים תרמיים לשינה, קצת תחתונים וגרביים לא היית מוותר. שאלות כמו האם כדאי היה לקחת גזיה לבישול, קוסקוס, קפה, תבלינים? האם לא כדאי לקחת פשוט לחם? המחשבות הללו מתרוצצות בראשי כבר בדקות הראשונות כאשר אני מדמיין שאת המשקל הזה אסחוב במשך חמישה ימים.

את המסלול המעגלי של סובב רמון מומלץ להתחיל נגד כיוון השעון, הולכים לכיוון “חי רמון” ומשם לכיוון בית ספר שדה הר הנגב. בגלל חוסר הביטחון שלי בניווט, ידידי יאיר בן צבי עוזר בטלפון להגיע לנקודת ההתחלה ושם אני רואה את היעלים המפורסמים שמסתובבים חופשי במצפה רמון וגורמים לי לחייך. אני מזהה את סימון שביל ישראל עם הנקודה הסגולה, זהו הסמ”ש הסגול שילווה אותי לאורך כל הדרך. אבל אני ממש נרגע רק כאשר רואה מרחוק את הר גמל, כאן כבר ברור שאני במסלול הנכון והראש משתחרר למחשבות.

איזו התרגשות, הולך על שפת המצוק ומאות מטרים מתחתי נגלה המכתש במלוא העוצמתו. ישנם מספר נקודות תצפית בנויות ומוקפות מעקה, אך רוב הדרך אין מחסום בין המטייל לבין תחתית המכתש. אני לבוש חולצה קצרה שלא בדיוק מתאימה לרוחות ולקור של הבוקר ורק בהמשך מתחיל להתחמם. רואה מרחוק את מצפה הכוכבים ומגיע לנחל חמת. הנוף המדברי מרהיב ומידי כמה צעדים אני נעצר לצלם את פרחי המדבר שמנקדים את צבעי החום והאפור בצבעים ססגוניים, אדום, סגול, ורוד, כך עד בורות חמת. חוצה את כביש 171, ורואה את ברז המים המסומן. כאן אני מחליט שלא למלא מים היות וצרכתי עד כה ממש מעט מים ומצפה לי הטמנה בהמשך. נכנס לנחל ניצנה ומגיע לחניון הלילה בשעה 12 בצהריים, החניון הבא הוא בורות לוץ ואני לא יודע אם אצליח להגיע אליו באור יום.

על פי האתר הרשמי, מסלול סובב רמון מתוכנן לביצוע במהלך שמונה ימים. בדקתי בקבוצות פייסבוק אפשרות לקצר ומצאתי שתי אפשרויות להליכה בחמישה ימים עם לינה במקומות מסודרים או מחוץ לשטח שמורות טבע. אני מחליט לקחת סיכון ולהתקדם לעבר חניון לילה בורות לוץ. לפתע מתחיל אובך, רוחות של 70-80 קמ”ש מנשבות, חלקן מול הפנים ואני מרגיש חותר נגד הזרם. חלק מרוחות מגיעות מהצד וכמעט מעיפות אותי באוויר, זה המקום היחיד שהודיתי על המשקל הכבד שעל גבי, משקל שנתן קצת יציבות. החול חודר לכל מקום אפשרי ואני בקושי מתקדם, הבנתי שלבורות לוץ כבר לא אגיע היום. לאחר הליכה של 25 קילומטר, מגיע לפתחו של נחל עקרב ורואה במפה שניתן לחנות ללינת לילה מחוץ לשטח השמורה. מחפש מחסה מאחורי סלע ומרתיח מים לקפה ולאחר מכן לקוסקוס. פורס פלציב ושק”ש, לובש בגדים טרמיים ונכנס לישון תוך כדי מחשבה שאם היה לי רכב קרוב הייתי סוגר כרגע את המסע וחוזר הביתה. גם תוך כדי שינה הרוח מעיפה את הפלציב לכל הכיוונים ואני מרגיש כאילו מישהו מזיז אותי מהמקום, אבל נתתי לעצמי מנוחה של 14 שעות עד השעה שש בבוקר.

אנשים, אנשים

הבוקר התחיל עם מזג אוויר מושלם, השמש זורחת אך לא חזקה מידי ואני מתחיל את הליכת היום השני.  המים הולכים ופוחתים וצריך להגיע להטמנה בחניון לילה הר עידו. אני מגיע לשם בצהריים, מחפש את ההטמנה במשך יותר מחצי שעה אבל לא מוצא, אין קליטה לשיחות או הודעות, מטפס על ההר הכי גבוה בסביבה אבל גם שם אין קליטה. אני מחליט לנוח בצל כדי לא לבזבז אנרגיה אבל הראש מתחיל לדאוג מה יהיה עם המים. ההטמנה הבאה היא במפער פיטם, האם אצליח להגיע לשם?

לקראת צהריים, מבעד לצבעיו החדגוניים של המדבר אני רואה לפתע מלא צבעים, אדום, כחול, ירוק. לרגע אני חושב שאני חולם, מתקרב לעבר הצבעוניות ולעיניי נגלית קבוצה של יותר מעשרים איש בלבוש טיולים מתוקתק, אלה האנשים הראשונים שאני רואה מזה יום וחצי, איזו התרגשות. אני משוחח איתם על כל דבר רק כדי לשמוע קולות אנושיים ולשמוע אותי מדבר. הקבוצה הזו מגיעה גם היא לחניון הלילה הקרוב ומשם חוזרים הביתה. ניצלתי, הם מוכנים לתת לי מים כמה שאצטרך. אני מחליט שלא לקחת מהם בינתיים ולראות אם אמצא הפעם את ההטמנה ששילמתי עליה מראש.

לשמחתי, לאחר הליכה של 32 קילומטר, הגעתי לחניון לילה מפער פיטם ומצאתי את ההטמנה, מכאן ואילך לפי התוכנית לא צפויות בעיות מים. אני ישן בלי אוהל כדי לחסוך במשקל אבל הפעם, השינה הייתה קשה בגלל הקור והרוח. בנוסף לזה, בגלל שהחושך יורד בשעה 18:00 ואני מגיע לחניון כשעה לפני השקיעה, אין לי שום דבר אחר לעשות מלבד להכין ארוחת ערב קלה בעודי רועד מקור, להסתובב כמה שעות בתוך השק”ש עד שהגוף עובר למצב של שינה.

בוקר טוב אל היום השלישי, שוב מזג אוויר מושלם. הפעם אני פוגש שביליסטים במקטע קטן המשותף עם שביל ישראל, עולה על זקיף הרמון שטיפסתי לפני חודש מצדו השני, קיר האמוניטים ובעין סהרונים המוני תלמידים שמטפסים את ההר משני הכיוונים. על כביש 40 פוגש ברז מסומן במפה ובהנאה מרובה מרטיב את הראש בלי הגבלת מים.

שלושה ימים ללא צחצוח שיניים, שכחתי לקחת את המברשת והמשחה ולמרות שאני מסתדר היטב ללא שירותים ומקלחת, דווקא העניין הזה מציק לי. מציץ בטלפון ומגלה הודעה מיאיר בן צבי, חבר שגר באילת, הוא יוצא ביום שלישי למרכז הארץ ומוכן להטמין עבורי כל מה שמתחשק לי במפגש של הסובב עם כביש 40. כמובן ביקשתי מברשת ומשחת שיניים וגם סנדביץ’ עם חלבונים כלשהם. הבחור אכן הטמין עבור כל מה שביקשתי ואף שלח הוראות מדויקות איך להגיע להטמנה, איזו דרישת שלום מדהימה של טוב לב. צחצחתי שיניים ורק לאחר מכן אכלתי את הסנדביץ’, וכולי מלא הרגשה נפלאה מדבר שבחיי היומיום הוא כל כך שגרתי. יום הליכה מסתיים לאחר 30 קילומטר, מלא באנשים ובקרבה אנושית עם לינה בחניון לילה בארות. חניון בתשלום של הרט”ג עם מקלחת אבל ללא מים חמים, עם מחסה שלא מתנדנד ברוח אבל גם עם זמזומי יתושות באוזן.

הסוף

כשסיפרתי לאנשים על הר ארדון קיבלתי מחלקם מבטי חמלה ומחלקם אור בעיניים, בחרתי לחשוב על הטיפוס בצורה חיובית. הבוקר האיר ליום יפה שבו קרני השמש מבהיקות על ראש ההר. התחלתי בטיפוס וככל שהוא התמשך הבנתי כמה קשה יהיה להגיע לפסגה, בולדרים, עליה כמעט אנכית, השמש מכה על הראש, אבל מידי פעם עצירה קטנה ומבט על הנוף המדהים נותנים זריקת אנרגיה. הגעתי לחניון לילה הר ארדון בשעה 11 בבוקר. מצאתי את ההטמנה וישבתי להינפש ולהתייעץ עם שני חברים היכן לישון בלילה. כולם אמרו שאין יותר חניונים מוסדרים אבל בהמשך יש קטעים שנמצאים מחוץ לשטח השמורה. ממשיך למעלה מחמל שבסופו נפתחת דרך ג’יפים ארוכה המתחברת עם שביל ישראל כך שפגשתי הרבה שביליסטים שבאים מולי מדרום לצפון, את חלקם פגשתי מספר ימים לפני כן ושוב נפגשו דרכינו לאחר שהם נחו במצפה רמון. ההליכה בשביל הייתה מתישה ומשעממת, בפרט שהרגשתי את הסוף והיא יצרה עבורי נקודת משבר שניה. אם היה מגיע ג’יפ, כנראה הייתי מפסיק את המסע ועולה איתו עם רגשות אשמה שלא השלמתי הכל. כדי להצליח להתמיד התחלתי לשיר לעצמי על הדרך, על האבנים, על החול וההרים. בשעה ארבע אני רואה במפה מקום המסומן חניון לילה לאופניים. נשארו לי שעתיים הליכה עד סוף המסע אבל החלטתי לעצור בחניון ולהמשיך למחרת. בלילה הזה שמתי לב לשמים. לילות מדבר, רקיע שחור מלא כוכבים, לבנה בחצי הריון משקיפה, העגלה הקטנה או הגדולה קוראת לך לדהור איתה. יופי שמימי.
משכים בבוקר ומגיע לרכב בשעה 9. זהו, המסע הסתיים. במהלך הדרך הרוכסן של התיק התחיל לזייף ולכן החלטתי שגם בשבילו, לאחר 30 שנה שהוא איתי, הוא מגיע לסוף דרכו בחיים ואני מחפש תיק אחר. ביומיים האחרונים פינטזתי על שווארמה בפיתה ועל אספרסו עם גלידה. חיכיתי עד שהחנות מקסיקנה תיפתח ואכלתי בוריטו עם צ’ילי קון קרנה, ולקינוח אפוגטו – אספרסו כפול על כדור גלידה.

שיר למדבר

מדבר מדבר, עד לפני שנים מעטות חשבתי שאין בך כלום, הלכתי רק צפונה והנה התחלתי טיפה להכירך בטיולים קצרים ועכשיו סובב רמון. ארבעה ימים ושעתיים, 125 קילומטר של יופי מדברי. פרחים ושיחים, טיפוס לגבהים עצומים וירידה חזרה למישור, המכתש מרהיב מכל הכיוונים. שמש ורוחות שלא הכרתי משום מקום, סופרים כל טיפת מים ובלילה רועד מקור ורוחות בתוך השק”ש ועם בגדים טרמיים. עכשיו מרגיש מוכן להיכרות הבאה שתהיה יותר עמוקה.

סיכום סובב רמון בנקודות

• לאוהבי המדבר מדובר באחד המסלולים היפים, משלב קטעים בגובה רב ומזג אוויר קריר הצופים על המכתש, יחד עם נחלים יבשים ולוהטים.
• המסלול המלא מיועד למיטיבי לכת בלבד, 130 קילומטר הכוללים 3,000 מטר של עליות וירידות, מזג אוויר מדברי שיכול להיות לוהט ביום וקר מאוד בלילה.
• ישנם אפשרויות לבצע את המסלול לא ברצף, חלק מהנקודות חוברות עם כבישים בהם ניתן לסיים קטע ולהתחיל ביום המחרת.
• נושא המים הוא קריטי, ישנם הטמנות מסודרות שנדרש להזמין מראש. אני לקחתי 6 ליטר אבל פגשתי אנשים שלקחו רק 3 ליטר ואדם אחד שסחב על גבו 12 ליטר.
• כמו בכל טיול של כמה ימים צריך לתכנן היטב את נושא הציוד, לא יותר מידי (הגב, הגב) ולא פחות מידי. התלבטתי אם לקחת גזיה ולחמם אוכל וקפה, בסופו של דבר לקחתי. זה אומר עוד קילו על הגב לאורך המסלול. כנ”ל לגבי אוהל, אני לא לקחתי אוהל והצטיידתי בשק”ש מחמם ובגדים תרמיים. פחות משקל אבל מרגיש את הרוחות בלילה.
• בשאלה אם לטייל לבד, אני לא דן. ישנם חילוקי דעות, רק צריך להבין שלעיתים לא רואים נפש חיה במשך יותר מיום וגם ישנם קילומטרים רבים ללא קליטה סלולרית.
• גם נושא כמות הקילומטרים ביום צריך להילקח בחשבון. הלכתי בערך 30 קילומטר ביום, סיימתי בארבעה ימים אבל כמעט ללא זמני מנוחה. הליכה מהירה מפחיתה את היכולת ליהנות מהסביבה.
• לסיכום של הסיכום, אני מאוד ממליץ על המסלול.

להתראות בשבילים

מאת: ינון אלרואי