הרבה מאוד לא יודעים על פטריות, שכן מסתבר שהמחקר בתחום הפטריות מועט, אבל בגליל יש מישהי שתוכל להכניס אתכם אל העולם הזה: קוראים לה מיא גינזבורג, והיא מעבירה סדנאות ליקוט וקורסים בנושאי פטריות. גיא חלמיש ביקר בסדנא להורים, ילדים ונוער וממליץ!
געגועים לילדות הובילו אותי לסדנת הפטריות למבוגרים ונוער של מיא גינזבורג (לינק לאתר שלה) בישוב לוטם בגליל התחתון. מיא היא מומחית אמיתית לפטריות. היא בת 36, אמא לשניים שאחד תלוי עליה כל הסדנא, ישן ושקט. היא הדריכה טיולים מגיל 18, עד שבהפוגת אבטלה לפני 8 שנים השתעממה וגילתה את עולם הפטריות. היער ליד היישוב לוטם מספק את שטח התרגול בסדנה והוא מפתיע במגוון הפטריות שמצאנו בו. האזור יפהפה ונמצא בין כמון, מרר, דיר חנא ועראבה.
בילדותי אבי ואני יצאנו המון “לקטוף פטריות” (היום “מלקטים”). אני מתגעגע לריחות אדי מרק הפטריות המתבשל שמלא את הבית, אבל היות והידע שלי מגיל 10 בנושא נמוג ולא רציתי לסיים ביקור ביער בסיקור סדנת ניקוי רעלים, הגעתי אל הסדנה (גילוי נאות: בהזמנה עבור הסיקור). זהו מפגש בן כ 5-6 שעות, המיועד למבוגרים ונוער,שמתאים לכל מי שאין לו רקע מקדים. למיא יש גם קורסים מעמיקים יותר וממה שראיתי בהצצה לתכנים שלה, אין לי ספק שהם מעולים. 
ליקוט פטריות: מה נגלה ביער?
פטריות נמצאות בכל מקום. גם בגוף שלנו וגם בסביבה. השאלה היא רק אם יצאו גופי פרי אותם נוכל לראות. גם לקטים מנוסים מופתעים: בעונה הנוכחית למשל יש עונה מאוד חזקה, עקב מופעי גשם עם עשרות ומאות מילימטרים בשילוב טמפרטורות שממאנות לרדת.
פטריות הן לא ירקות ולא צמחים שכן אין להן כלורופיל והן לא מייצרות סוכרים בפוטוסינתזה – הן ממלכה ביולוגית בפני עצמה. המשמעות היא שהן יותר דומות לחיות בכך שהן צריכות סוכרים ממקור חיצוני. אבל הן גם לא חיות כי אין להן מערכות ביולוגיות בגופן כמו של חיות (מערכת עיכול, מערכת רבייה וכו’). הן יודעות לפרק חומר אורגני (למשל הקומפוסט, עליו גדלות השמפיניון היפות מהסופר. אגב שמפניון – אם תקראו את הכתבה עד הסוף תגלו סקופ מעניין בנושא). יש להן רק מערכת אחת: “תפטיר” שהוא איבר אחד שיודע לעשות את כל הדברים שעושה יצור חי. מאוד יעיל ופשוט. אין הרבה ידע מדעי איך זה קורה.
הצטרפו לניוזלטר של OUTPANEL – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
מחזור החיים של פטריות
חוץ ממחזור הפטריה שמעניין את רובינו (ליקוט, חיתוך, טיגון, שום, מלח ופלפל…), התעניינו גם במחזור הביולוגי: הן מתחילות בנבג, שמוציא קור (חוט דקיק) מיקרוסקופי, שפוגש קור אחר מאותו מין, הם מתאחדים לגוף אחד ב”חלוקת הפחתה”, והופכים לגוף חדש – תפטיר, הוא הפטרייה עצמה.
התפטיר מתפשט במרחב ומוציא את איבר הרביה שלו שהוא למעשה “גוף פרי” ממרכז הגוף. גוף הפרי הוא החלק שבדמיונכם נראה כמו מה שדמיינתם כשאמרו לכם “פטריה”. בגוף הפרי יהיו נבגים והמחזור יתחיל שוב.
מתי נראים גופי פרי (מתי נצא לליקוט פטריות)
במצבי סטרס רואים המון פטריות ביער: כשרטוב וחם במקביל כמו שקרה בתחילת החורף הזה, זה מצוין. בארץ אנחנו רגילים לצאת אחרי הגשמים הראשונים ובחורף, אבל בחו”ל זה דווקא בעונה החמה.
הסתיו והאביב אופטימליים – שילוב רטיבות עם חום. הפטריות אוהבות 16-20 מעלות, הן אינן זקוקות לשמש, אבל הן מגיבות לאור והופכות גדולות יותר. הן יודעות אפילו ליצור ויטמין D, ופטריות השיטאקי יודעות לעשות את זה בצורה מצוינת.
בדומה לחי ובשונה מהצומח, פטריות צורכות גם חמצן, ומשחררות CO2. חמצן עולה למעלה ולכן רגליהן מתארכות כשהוא חסר להן.
הזיה או מרפא?
יש כמובן גם פטריות רעל וגם פטריות מרפא – שהפיקו מהן תכשירים ברפואה עתיקה, ואפילו הפניצילין הומצא הודות לפטריות.
בעיני כל תחום הפטריות הוא הזיה מגניבה, אבל ההקשר הוא כמובן השימוש בפטריות ההזיה (או בשמן הרשמי- פטריות פסיכואקטיביות) – אלה נמצאות בשימוש ברפואה המסורתית. מיא עסקה בפטריות גם במקסיקו, ושם למדה על השימוש כפטריות מרפא לשדים ורוחות, כלומר לטיפול נפשי.
השימוש לרעה בפטריות פסיכואקטיביות ובעקבותיו גם הסיכונים לבריאות הנפש, נובע ממינונים לא נכונים, שימוש בפטריות רקובות, ערבוב חומרים נוספים, אווירה אגרסיבית, והעדר מטפל או מישהו שיחזיק לך את היד עד שזה יעבור. לעומת זאת ברפואה המסורתית המינונים נשלטים, והאווירה היא של חדר סגור, נקי מגירויים והפרעות ויש מטפל ששומר על המטופל ומרגיע אותו.
מכונת הרעל
כמו כמה דמויות מהכנסת ומערוץ 14, כך גם בכל פטריה יש רמות שונות של רעלנים, וגם פה צריך להתאמץ כדי להיפגע – לאכול הרבה מפטריה באחוזים גבוהים, או לאכול מפטריה מאוד מאוד רעילה, אחרי טעויות בזיהוי. זה קורה יותר אצל מלקטים שקיבלו את הידע שלהם בארץ אחרת ממקום הקטיף.
גלו אותנו בווצאפ:
אורניה למשל איננה בטופ הסקאלה של אכילות, הקליפה מייצרת התנגדות למערכת העיכול וחלק משלשלים ממנה. אגב אורניות, לא רק שמיא מסבירה שהן מעוררות רגישות במערכת העיכול במידה לא קטנה, אלא שגם חשתי שעבר ביניהן איזה קטע. עכשיו תראו, אני ומיא לא מכירים ברמה כזו שהרגשתי נוח לפתוח את זה במפגש הראשון שלנו. בכל זאת- הקשר שבין מלקטת לפטריות שלה הוא עניין אישי מאוד. אולי זה בגלל שהאורניות לא אוהבות את העובדה שמיא חושפת את כל מי שבא לסדנה שלה, שיש מלא סוגים אחרים שאפשר ללקט ביער בישראל?
בכל מקרה, לשמחתי, ברגע ששמענו שהשמפיניון היא בדירוג מאוד נוח מבחינת הרעלנות, וגם יש לה אורך חיי מדף ארוך, האווירה ממש השתפרה. הרגשתי ששמנו את האירוע הזה של האורניות מאחורינו. חשבתי שכעת אפשר להישיר מבט אופטימי לסלט של העתיד, ואוי כמה טעיתי, בסוף הכתבה אספר לכם כיצד- והאמינו לי, אתם רוצים לשמוע את זה!
הכל זה יחסים: בין סמביוזה לטפילות
לפטריית סימביוזה יש שיתוף פעולה, למשל עם עץ כמו לחזזית ומיקוריזה. הפטרייה מקבלת תועלת העץ והעץ מקבל תועלת ממנה. למשל העץ משיג קיבוע חנקן ויותר מים באמצעות הגדלת שטח הפנים של השורש והפטריה מקבלת את הסוכר שהעץ מייצר. אם קראתם את זה והתמוגגתם “וואו שיתוף פעולה בטבע, זה כל כך מבשר אופטימיות לעולם”… אבקש להזכיר שניצול הדדי כשהאלטרנטיבה היא הכחדות זה לא הרמה הכי מפותחת של מערכות יחסים שאפשר להגיע אליהן, אז בואו… להירגע.
תרומה נוספת של פטריות היא הגנה חיסונית בזכות הפוליסכרידים – שרשראות סוכר יציב, שמגיעים ללימפוציטים תאים לבנים, ומייצרת עוררות. בכל הפטריות יש את זה, על כן פטריות כאלה ואחרות מקוטלגותכפטריות מרפא.
חזזית – כולם מכירים אותה, היא למעשה שיתוף פעולה בין אצה ופטריה. הפטרייה נותנת אחיזה של מים, ופירוק מינרלים, והאצה את הפוטוסינתזה. הן יכולות לחיות באקלים קיצוני והתגלו אפילו בקוטב הדרומי ועל משטחי אבן.
על פטריות טפיליות שגורמות למחלות ולא נותנות שום דבר חיובי למארח אותן שמענו לאחרונה בנסיבות מצערות: היו מקרים של חיילים שנפצעו בעזה וקיבלו זיהומים שנגרמו כתוצאה מפטריות, שהובילו עד כדי מוות. מי שמכיר את האתר המומלץ “זמן ישראל”, אולי קרא גם על פטריית הפוזריום, רוצחת הבננות, מאת אמיר בן דוד (מבחינתי הפטריה שמאיימת לי על הבננה של ארוחת הבוקר, היא אויב מרושע אפילו יותר מהאורניות!)
פורום ליקוט פטריות עומד לצאת ליער
ההרצאה של מיא כמעט מסתיימת, אבל רק שנייה לפני שנצא חשוב להכיר את האתיקה של הליקוט: חוק האצבע המוסרי כלפי מלקטים אחרים וכלפי דור העתיד של הפטריות, הוא לא לקטוף את הכל בחזירות – אלא להשאיר 50% ממה שראית. הרעיון הוא שלוקחים רק מה שצריך להיום ולא אוגרים. “לקט כאילו אתה הוא זה שנכנס ליער אחריך”… חוק נוסף הוא שאת הפטריה הראשונה שראיתם משאירים במקומה ביער.
לא רק אורניות
המסר של השורה התחתונה מהיציאה המעשית אל היער, מטר מאיפה שחנינו, הוא שיש המון סוגים שלא ידעתם שיש שם. כל כך התרגלנו לאורניות (שפגשנו גם אותן כמובן), אבל יש המון נוספות שאפשר לקטוף, ללקט ולאכול.
בסדנא תלמדו איך לזהות מהרשימה הזו את המתאימות למאכל…
- אורניות
- יסעורית אפורה
- נטופה ערבה
- נטופה דורית
- יסעורית מרה
- משפכנית
- סיבית
- אחלמיות
- פקועה בעטית
- קמרונית אדמדמה
- אמנית אפורה
- קסקסנית פחם
איזה יופי של סדנא!
מיא מעניקה המון ידע שכיף, מסקרן ומעניין ללמוד. הכמות האדירה הזו של סוגים שראינו בזמן כל כך קצר קצת מבלבלת. יצאתי עם תחושה של המון מידע ושמות. הופתעתי לראות שיש כ”כ הרבה סוגים – ושרבים מהם ניתנים למאכל. עם האינטליגנציה המוגבלת שלי הצלחתי לקלוט שלושה סוגים שארגיש כעת בטוח יותר ללקט, וזה כבר מציב אותי בנקודת פתיחה סבירה להעמקה בקורס הבא של מיא.
הצטערתי שבנותי לא רצו להגיע. גם אם הילדים שלכם יתנגדו בהתחלה, הם יהנו! בניגוד לאבי שהצליח להביא אותי אל היער וצרב בי זכרונות ילדות מלאי ריחות של פטריות, בנותי בגיל שכבר לא ניתן להכתיב להן: או שמשכנעים אותן, או שמפתים, או שמשחדים. היות וכשלו מאמצי נסעתי לבדי הפעם. הפסד שלהן! ודאגתי שידעו את זה, אולי יהיה לי סיכוי פולני כזה להוציא אותן לפעילות הבאה…
אחרית דבר: הסקופ של השמפיניון מהסופר
הבטחתי לכם לגלות לכם פרט מעניין: מתברר שיש טענות שלא בריא לאכול פטרייה לא מטוגנת או לא מבושלת, וזה כולל גם את פטריות השמפיניון המגרות והטעימות מהסלסלות בצרכניה שלכם. לפי אלה הממליצים לטגן ולבשל, היות וגם בהן יש כיטין שיכול תיאורטית לפחות, להיות פחות אטרקטיבי לבריאות הכבד, אזי סלט עם פטריות… אולי מומלץ לטגן או לבשל את הפטריות שתכניסו אליו.
תהנו!
כתב וצילם: גיא חלמיש
!מומלץ
להצטרפות לסדנה או קורס פטריות אצל מיא מלאו פרטים פה והיא תחזור אליכם:
