כשדגי הסלמון חוזרים למקום הולדתם ושוחים מהים על אותם הנחלים נגד הזרם, הם עושים זו רק מסיבה אחת חשובה. למצוא מקום הטלת ביצים הכי מוגן שאפשר לדג לבקש. מקום זה נטול אויבים טבעיים שישנם בים ומשרה סביבה נוחה ובטוחה לשמר את דור העתיד. גם אני כשתכננתי לצאת לקמפינג באמצע האוגוסט כאשר כל ציידי הטבע של עם ישראל דוהרים למדבר לתפוס את מטר הכוכבים הנופלים (פרסואידים), החלטתי לזרום נגד הזרם ולחזור למקום בו גדלתי – אל פארק גורן בצפון.
כתב וצילם: יוג’ין לויט
אאוטפאנל בטלגרם- הצטרפו לערוץ פה
החבורה כבר התגבשה ואותן משפחות תחת המיתוג החדש – קפסולה, צמאות לקמפינג במחזור של אחד לשבועיים. בלי לחשוב הרבה זרקתי לאוויר משהו על בטוח שקפץ מזיכרוני כילד חוץ בקיבוץ אילון: פארק גורן היפה עם הנוף למבצר מונפורט.
למי שלא מכיר את פארק גורן, מדובר בפארק פתוח לקהל על בסיס חורש טבעי היושב על כביש הצפון בין שלומי לזרעית. בגבולו הדרומי של הפארק עובר נחל כזיב ועקב הפרשי גובה לא קטנים נפתחת תצפית קסומה אל עבר מבצר מונפורט. המבצר עצמו נבנה על ידי הצלבנים עוד במאה 12 וירש היסטוריה מגוונת במהלך חילופי שלטון על אדמת ארץ הקודש. השינה בפארק יושבת ממש על קצה המדרון ומי שיקדים בהגעתו, יוכל לתפוס את המקומות השווים בהם עם פתיחת דלת האוהל בזריחת שמש, כל מה שתראו זה את המבצר נצבע באור חם על רקע ירוק קריר של ההרים מלאי מרווד חורש.
אנחנו בנוהל פורסים את האוהלים ומדליקים אש על מנת לקבל גחלים טריים להמשך הבישולים. ישנו רושם שזו לא הפעם השניה של כולם יחד במחנה האוהלים, אלא כבר מסורת של שנים טובות. חלק מהעסק בכלל זה כל המינגלינג סביב המדורה והאוכל. הנקניקיות עם סלט טרי רצות מהר אל עבר הילדים שמחסלים את זה די מהר עד הבשר האמיתי יקבל את הריברס סיר שלו כמו שצריך.
רדת החשכה מצביעה גם על רדת השקט של כל הדור הצעיר ומפנה את הבגירים לדיוני לילה עמוקים בליווי בירה צוננת. כמו בכל חבורה גם אצלינו יש את המומחה חלל שמסביר לנו בעדינות שגם בצפון הכה מואר באור אפשר לראות את אותם הכוכבים שרואים במדבר. פשוט צריך לקום בארבע לפנות בוקר כי אז זה שיא הנפילות. אין צורך לשים שעון לאלו שישנים שינה ברחיפה ושני מטוסים ללא טייס ידאגו לזמזם לכם את קולות ה”תתעורר כבר”. אישית הצלחתי למשוך עד חמש ולצאת בזמן לראות את הזריחה העולה מעומק הנחל שבמזרח ועת עת מאירה באור מלטף את המבצר.
זה הזמן לקום ולהתחיל לארגן את המחנה ליציאה. הלוז צפוף ואם כל הכבוד לצפון הקריר עדיין צריך להימנע משעות חום. ארוחת בוקר זריזה וקלה לילדים סטייל הכל כלול או שים לך קורנפלקס כפי יכולתך, קצת עוגות עם תה וקפה וכל הציוד מקופל לרכבים. אם כבר ישנו בנקודה כה מדהימה, טיול בנחל כזיב יותר ממתבקש. אמנם רוב העם מכיר יותר את עין חרדלית שאפילו קיבל את הכינוי הסחנה של כזיב וגם על הדרך התמלא בעומס מטיילים אבל אנחנו עם הפנים לעין טמיר. מעין זה נמצא במעלה הנחל מעין חרדלית ושופע במים לא פחות. בכלל נחל כזיב הוא נחל של 356 וזורם כל השנה.
העסק לא פשוט כמו שהוא נשמע והירידות לנחל לא קלות להולך רגל פשוט ולילדים בפרט. המסלול שבחרנו הוא ירידה על בסיס שביל צר מאיזור האמפי בצדו של פארק גורן, הליכה בנחל עד עין טמיר ועליה חזרה אל פארק גורן בשביל זהה לחניון הזיתים. לוגוסטיקה של הקפצת רכב לסוף מסלול מאוד מומלצת ולא הייתי מסתכן במחשבה של הליכה חזרה על בסיס הכביש הפנימי עם מרחק של 3.5 קמ.
הירידה אל נחל כזיב לא פשוטה ומאלצת את הרגליים לבחור טוב טוב איפה דורכים על מנת לרדת במדרגות סלע שלא ממש קיימות. השביל מתפתל סביב עצי חורש יפים כאשר באיבוד גובה די נאה ניתן לראות את קונסטרוקציית השורשים וכיצד ניתבו את דרכם דרך קרקע סלעית המאופיינת באזור זה.
פלאי הצומח אומנם עוזרים להתקדמות איטית אך עדיין לא קל ולכן מדי פעם מומלץ פשוט לעצור, להרים את המבט מהשביל ולהתפנק ביופי של ערוץ הנחל הירוק ואם לרגע תשיגו את הדממה, ניתן יהיה לשמוע את רעשי הנחל הזורם. כל התקדמות בשביל ורעש זה רק יגבר ויהווה כסם המאלץ אותנו להתקדם עד לרגע שנראה את ערוץ הנחל הצולל.
כמו למעלה גם למטה, פארק גורן ונחל כזיב מציעים נוף מטמטם ולרגעים אף זורק מחשבות שכרגע אתם בכלל בחו”ל שדי מזכיר את הצד הבלקני אדריאטי – סלובניה או קרואטיה. שביל הנחל רחב ונוח. מדי פעם מאלץ לחצות את הנחל עצמו. אם חשבתם שתצליחו לשמור על רגליים יבשות, זו תהיה משימה לא קלה בכלל. רוב השביל מוצל לגמרי והאווירה ממש כיפית ולא חמה. מדי פעם אפשר למצוא נקודות לא רעות לרחיצה. מה כבר ילדים עד גיל 10 צריכים? בריכה לא גדולה עם מטר עומק והחיוך עולה עד השמים. שתיים שלוש עצירות כאלו ומדד מאה אחוז אצלם כבר מלא ורוצה לרכב. ממש לא מעניין אותן שיש משהו שנקרא עין טמיר ויש בו גם מים, הרי את הסיפוק שלהם הם כבר קיבלו.
רגע לפני ההגעה לעין טמיר התפצלנו עם השביל ועלינו לאט לאט בעליה הלא קלה אל עבר חניון הזיתים. העליה די מפרכת ולוקחת לא מעט זמן למשפחות עם ילדים. אם לרעתכם תצטרכו לעלות עם עוד ילד על הכתפיים, האתגר נהיה קשה כפליים. רק צריך להיזהר במקומות של טיפוס סלעי אחרת נפילה אחורה עם הילד לא תהיה נעימה לאף אחד. עם ההגעה לחניון הרכבים יש תחושה של סוף מסע, נשאר רק לחלק סיכות ללוחמים שלא נשרו והכינוי למסעות איתי כבר קיבל את שמו – צוות יוגה. מזל שגזלן מצא בנקודה זו משהו אסטרטגי וכל הילדים התפנקו על גלידה לפני שקפצו לרכבים שהוקפצו לכאן מנקודת התחלה וצללו לשנת מתים בנסיעה חזרה למרכז.
אני אישית הרגשתי שמגיעה לי ארוחה הולמת גדושה באנרגיות. נזכרתי בבן שכבה שלמד איתי בזמנו בקיבוץ ומריץ מסעדה שעוברת בירושה. אז מי שהצליח לשמור על ילדיו ערים למשך 20 דקות, מוזמן לעצר בנהריה למילוי אנרגיות מחדש במסעדת פינגווין שפתוחה גם בשבת. יש לנו ארץ מדהימה, אנא מכם, שמרו עליה.
ומי שרוצה לא לפספס יש לנו גם מייל שבועי מצוין עם חשיפה גם לכתבות מהפאנלים הנוספים:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
