איך נכון לטייל? בטיולים שלי במזרח אסיה פגשתי אנשים שמטיילים אחרת, מתייחסים לטבע אחרת וכל הגישה שלהם לטיולים שונה במהות. בכל מדינה שיצאתי לטייל בה קצת בטבע ראיתי את המקומיים מטיילים לפי התרבות שלהם.
מאת: עילי גולן
איך מטיילים הסינים בסין?
התיירים הסינים מציפים את העולם. התיירות היוצאת מסין הולכת וגדלה בשנים האחרונות בכמויות בלתי נתפסות. הם לא צריכים טבע, הם כוח טבע בעצמם – בשנת 2018 יצאו מהמדינה 150 מיליון תיירים והתפזרו להם ברחבי העולם. לכמות הכסף שהתיירים האלה מוציאים יש השפעה עצומה על הכלכלה העולמית.
עוד יותר מהכמות בה הם מטיילים בחו”ל, הסינים מטיילים בתוך סין עצמה. דווקא בניגוד לדימוי של תיירי אטרקציות בלבד הם אפילו אוהבים לטייל רגלית בטבע. רציתי לראות איך נראה המטייל הסיני בשמורה סינית שמותאמת במיוחד בשבילו, ולכן בקיץ האחרון נסעתי לשמורה קטנה בשם הר הסלע הלבן (Baishi Shan), מרחק של כחמש שעות נסיעה בלבד מבייג’ינג. השמורה לא מפורסמת ובקושי אפשר למצוא עליה פרטים באינטרנט דובר האנגלית ולכן אני וחבריי למסע היינו הזרים היחידים באתר.
הכפר של השמורה
תרבות הטיולים מתחילה עוד באופן בו שמורות הטבע מעוצבות, וההתרשמות שלי מהר הסלע הלבן לא הייתה שונה משמורות טבע אחרות בהן ביקרתי בסין. השמורות בסין בנויות תמיד ליד כפר תיירים קטן, כפר שהמקומיים של האזור חיים בו וכל כולו נועד לאירוח המטיילים שמגיעים לאזור ורוצים ללון. בכל זאת סין ענקית ואם השמורה מפורסמת כנראה שיגיעו מטיילים ממקומות רחוקים. הכפר רחוק מלהיות פסטורלי, הוא ממש הוקם למטרת אירוח תיירים בשמורה. בעל המסעדה המקומית שדיברתי איתו אומר שהוא ממשפחה שחיה כבר דורות באזור אבל הכפר המקורי שלהם נמצא כמה קילומטרים משם, הוא עבר לכפר הנוכחי רק ברגע שהשמורה תפסה תאוצה תיירותית.
ניוזלטר שבועי- אל תפסידו כתבות מעולות על טיולים ו Outdoor – הכניסו מייל פה:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
התערבות האדם
הכניסה לשמורה, שנמצאת במעלה רכס הרים העשויים מסלע שיש לבן, היא בעזרת רכבל. זה רק פתיח לבאות. התערבות האדם בטבע בתוך השמורה היא עצומה, הרבה מעבר למה שאצלנו בארץ היה ממשיך להיות מוגדר כשמורת טבע, אולי יותר משהו שבין גן לאומי לפארק אטרקציות נוסח דיסנילנד של טבע. השמורה כולה פרוסה על פני מספר פסגות ברכס השיש. כבר מהירידה מהרכבל מתחיל שביל סלול מבטון, הרגל לא דורכת על עפר. לפי הכניסה הגרנדיוזית מעוטרת הפסלים, ברור שהשמורה בנויה לביקורים של מיליוני אנשים בשנה. ההפתעה העיקרית היא כשבוחרים שביל מתוך היצע של שלושה מסלולים שונים שאפשר לצעוד לאורכם.
הנגשה קיצונית
מייד עם תחילת ההליכה רואים שמרבית השביל בכלל תלוי באוויר, מוצמד לצידי מצוקים. לא קטע קטן – קילומטרים של שביל בנוי לתוך צד המצוק. מדי פעם יש עוד איזה רכבל או גשר עם רצפת זכוכית, שתי אטרקציות אהובות על הסינים שמכניסות עוד כספים מהצד להנהלת השמורה.
הטבע עצמו מהמם בפני עצמו, השילוב של מצוקי הענק עם השבילים הארוכים שבנויים לאורכם ממש באמצע הגובה אפילו מעורר תהייה לגבי השפיות של מתכנן הפארק. זו לא התאמה קטנה של הטבע לביקור של מטיילים, זה פשוט שינוי פני הנוף מטבע לפרויקט הנדסי מטורף לחלוטין ומרשים בגודלו. זה מדהים מצד אחד וממש לא ברור למה עשו את זה מצד שני. השמורה הקטנה והלא ידועה הזאת מתבררת כאתר שונה, מוזר ומדהים שלא ברור איך זה לא מפורסם ברחבי העולם. אם היא הייתה בארץ היא הייתה אתר חובה לביקור לכל תייר.
למה ככה?
ההשערה שלי לגבי ההתערבות המאסיבית בטבע היא שזה נעשה משתי סיבות – כסף והיערכות למאסות. את עניין הכסף לא צריך להסביר. בעניין המאסות, אני חושב שהרעיון הוא שהסינים יודעים שאם הטבע יפה ונגיש הוא כנראה יהיה מוצף תוך זמן קצר בכמות אנשים שאנחנו בכלל לא יכולים לדמיין ולכן צריך להיערך. אי אפשר לתחזק שמורה של דרכי עפר ומפולות בוץ בצורה בטוחה למיליונים, הכל צריך להיות עשוי בטון ופלדה. הכל צריך להיות מסודר ומותאם לפינוי. צריך אופציות הגעה נרחבות דוגמת רכבלים ואוטובוסים. צריך תשתית של דיסנילנד. אבל זאת רק ההשערה שלי.
יש גם אפשרות טיול באפיריון – נשארו מובטלים בזמן שאני הייתי שם
מטיילים אל המיסטיקה (ברכבל)
מלבד זאת, לסינים יש מקום חם בלב להרים. כמו שקרה בהרבה תרבויות אחרות, ההרים שבו את הדמיון הסיני בגובהם ובאי-נגישותם והתפתחו סביבם אגדות מיסטיות ודתיות למיניהן. בדת הסינית שנקראת דאואיזם למשל, מאמינים שההרים הם מקום מושבם של בני אלמוות. אלו הם מעין קדושים דתיים שהביאו את עצמם לאורך חיים מופלג על ידי תרגולים דתיים שונים והם מסוגלים לכל מיני נפלאות אל-טבעיות כמו למשל לעוף על עננים או להיעזר בעגורים לתעופה. אפילו הסימנייה הסינית לבן-אלמוות היא שילוב של אדם והר (仙). בעקבות האמונות, התפתחו מנזרים ומקדשים למיניהם על הרים שונים בסין. ההרים עצמם הפכו לאתרי עלייה לרגל קדושים והרעיון שפסגות הרים הם מקומות בעלי אופי מיוחד ומיסטי נצרב בתודעה הכללית, גם אם עולים אליהם ברכבל.
בעוד אני אישית מעקם את האף על כמויות הבטון שבמקום, נראה שמשהו כמו מיליארד סינים עפים על האתר ומציפים את הקופות ממש בדקה שהן נפתחות בבוקר. השמש חזקה והמטיילים מגיעים עם כובעים ושמשיות. הם נועלים לרוב נעלי ספורט בשביל ההליכה אבל חלקם גם בכפכפים ויש אפילו נשים בנעלי פלטפורמה ועקב. לכולם מצפה הליכה של כמה קילומטרים ועליות וירידות של מאות מדרגות, הרכבלים לא מכסים הכל. אין דרך אחרת ללכת בשמורה ונראה שהם מתמודדים עם זה היטב.
מצטרפים לאאוטפאנל בטלגרם, לחצו פה: https://t.me/OUTPANEL
מה מעניין מטילים סיניים?
שלא תטעו, כמויות של סינים הולכים ברחבי הפארק על פני מדרונים תלולים מאוד של מדרגות, טיפוסים וירידות שלפחות לי אישית מרגישים הרבה יותר קשים ובעיקר מעצבנים מעלייה על הר בדרך שטח אמיתית. בכל זאת מההתרשמות שלי, מרבית המטיילים המקומיים לא יודעים להיערך לטיולים בצורה שאנחנו מחשיבים כנכונה ויותר מכך, זה גם לא מעניין אותם. אז מה כן מעניין אותם? כמה סטיגמתי: אטרקציות.
השילוט במקום מפנה למקומות בעלי שמות כמו “פלטפורמת האוהבים”, משטח עץ בצורת לב שבנוי על עמודים מעל מצוק עצום. באמצע המשטח הניחו סלע עם שתי טביעות יד, ואוהבים יכולים להניח את הידיים שלהם בפנים ולצלם או לגשת לעבר חרוט מתכת גדול בקצה המעקה ולהשתמש בו כמו מגאפון כדי לצעוק אל עבר הנוף. כן, לצעוק אל הנוף ולשמוע את ההד זו פעולה מקובלת שמקבלת עידוד ואפילו מתקן הגברה מרשויות הפארק. חלק מהאטרקציות בעלות אופי קצת יותר רוחני, למשל הפסגה הגבוהה ביותר באתר שנקראת פסגת הבודהה ובימים של מזג אוויר מיוחד אפשר לראות ממנה השתקפויות של קשתות על פני העננים שמתחתיך.
בסופו של דבר, ההתרשמות שלי היא שכל המטיילים בין אם ישראלים או סינים מחפשים נוף טבעי ויפה יחד עם הליכה נחמדה. אבל בניגוד לישראלים חיות השטח בוגרי צה”ל, המטיילים הסינים הורגלו בידי הפארקים שלהם לשבילים נוחים עם הרבה מדרגות תלולות, וזה נהייה הסטנדרט לטיול. תוסיפו לכך כמה אטרקציות מלאכותיות ומסעדה בנויה בדיוק באמצע השמורה וזה לא יפגע בהנאה בכלל. זה סגנון שונה אבל הם מבצעים אותו בצורה מרשימה, עם בנייה מטורפת ומאסות ענק של אנשים שמשתמשים בה.
איך מגיעים להר האבן
זה מסע לא פשוט, למרות הקרבה היחסית לבייג’ינג, בעיקר בגלל החוסר במידע באנגלית. גם לקוראי הסינית נדרש ידע בסיסי באפליקציות הנסיעות הסיניות כדי למצוא את האוטובוסים הנכונים. תמיד אפשר לאלתר על הדרך ולהיעזר במקומיים כמובן. דרך אחת היא לקחת אוטובוס מתחנת האוטובוסים שמחוץ לתחנת הרכבת הדרומית של בייג’ינג אל עיירה בשם Laiyuan (涞源), שם צריך לקחת מונית אל תחנת האוטובוס הדרומית של העיר ומשם אוטובוס לכפר שליד ההר שנקרא גם הוא Baishi Shan (白石山). אפשרי גם לקחת רכבת מהירה (חוויה בפני עצמה) אל העיר הסמוכה Baoding (保定) ומשם מונית, או פשוט לקחת מונית מבייג’ינג, בין ארבע לחמש שעות נסיעה.
על הכותב: עילי גולן מדריך טיולים לויאטנם וקמבודיה ולקירגיזסטן דרך טריפולוג’י. לומד לימודי מזרח אסיה וקולנוע. גדל והתחנך בנגב בפנימייה של שדה בוקר ולמד להדריך בחוגי סיירות של קק”ל. אוהב טיפוס, צלילה, צניחה חופשית, טרקים וכל פעילות אחרת שמצדיקה בסופה שתייה של בירה. מאוהב בתרבויות המזרח הרחוק ואפילו מאמין שהוא יודע לדבר קצת סינית (הסינים חולקים על כך).
