תחום הקניונינג בישראל תחת מתקפה שמאיימת על עצם קיומו. לאורך השנים ניסו רבים לשנות את המצב הקיים, אבל בפועל חלה רק הידרדרות, הרעת תנאים והטלת עוד ועוד מגבלות על הפעילות בתחום. 

בכתבה קודמת תיארתי את מלחמתה של רט"ג בקניונינג בישראל: רט"ג  מטילה עוד ועוד מגבלות על תחום הקניונינג וצמצמה את כמות הקניונים הזמינים בישראל. הראינו גם העדפה ברורה של רט"ג לפעילות מוסדרת ומסחרית על פני פעילות קניונינג של מטיילים עצמאים. בכתבה הנוכחית אתאר את הנסיונות של ארגון הקניונינג להשפיע על רשות הטבע והגנים ולהדבר איתה, כיצד ומדוע להערכתי נכשלנו. 

מאת: ירון רוזינר

ארגון הקניונינג הישראלי מנסה להשפיע

בשנים האחרונות חלו בענף כמה שינויים גדולים: הגולשים העצמאיים התאגדו בקבוצת פייסבוק של הגלישה בישראל. ארגון הקניונינג הישראלי המנהל אותה, הוקם כדי לקדם את התחום בארץ ולייצג את הגולשים מול הרשויות השונות. במקביל לכך החברות המסחריות התארגנו תחת איגוד האתגר והלמידה החוויתית בישראל ומנהל פעילות דומה מאוד לזו של ארגון הקניונינג אך בדגש על החברות המסחריות.

שני הארגונים חברו יחד לפעול עם רט"ג על מנת לשפר את המצב הקיים ולמצוא דרך לקדם את התחום, לשמור על הטבע, לפתוח מסלולים חדשים ולתת מענה עדכני לצרכים הן של רט"ג והן של הגולשים. הנחות העבודה עימם פנינו נציגי הגולשים לרט"ג נשמעו לנו בזמנו מאוד הגיוניות:

  1. רט"ג לא רצתה (ובצדק) לסכם דברים עם אנשים בודדים שאין להם יכולת קבלת החלטות והשפעה על הקהילות. נציגות מסודרת תקל על עבודה מסודרת ומשותפת.
  2. שיתוף פעולה עדיף על מאבק
  3. הסברה וידע הם המפתח להצלחה. המטיילים מעוניינים לשמור על הטבע ולכן אם ניתן לרט"ג את הפלטפורמה והאמצעים להעביר את הידע המתאים לחברי הקהילה הם יקשיבו ויפנימו הרבה יותר מאשר אם נכפה עליהם מגבלות ללא הסבר.
  4. הסכמות ואסטרטגיה עושים ברמת ההנהלה, בצורה מסודרת ומקצועית ולא על בסיס משהו פרוביזורי עם איש שטח כלשהו.

אאוטפאנל בטלגרם – לחצו פה לעדכונים על כתבות חדשות

לך תגרום לעובדי מדינה לשנות מסלול…

חמושים בהנחות יסוד אלו פנינו לגורמים רבים ברשות והצענו לשתף פעולה. חלק מהגורמים התעלמו מאיתנו לגמרי ולא רצו אפילו להיפגש. בעבודה עקשנית הצלחנו לאתר פונקציונרים שונים שהביעו נכונות לשמוע אותנו. אני גאה לאמר כי בשנתיים האלו ביצענו פגישות רבות עם גורמים רבים ברט"ג. בהתאם לבקשותיהם פנינו ישירות גם לאנשי השטח על מנת לקבל את התייחסותם לנושאים שונים. הסברנו והצגנו מי אנחנו, את מי אנו מייצגים, מה הם הצרכים של הקהילה, את ההזדמנויות לרט"ג להשמיע וללמד וכן את הטוב שהקהילה יכולה לתת. הצענו לאפשר לאנשי רט"ג להציג בכנסים מקצועיים מידע לגבי הקינונים והטבע, הצענו להוציא ימי ניקיון בנחלים לא נגישים, הצענו לרט"ג ידע מקצועי יקר ערך בתחומי בילוט, שיטות עבודה וכו' כמובן ללא עלות, הצענו לרט"ג להוסיף מערכי שיעור בנושא שמירת טבע לקורסי הגלישה ועוד ועוד. 

ניסינו לפעול החל מרמת האקולוגים ואנשי השטח דרך אנשי הבטיחות ועד אנשי הקהילה של הרשות. ישבנו בפגישות שמטרתם ללמוד מה מפריע לאנשי הרשות, רצינו להבין מה הן המגבלות האקולוגיות ואת בעיות הבטיחות אולי להצליח לפצח את החידה הגדולה מכל… מדוע לא פותחים מסלולים חדשים.

קניונינג

לאורך השנתיים זיהינו כמה תהליכים מרכזיים אשר להערכתנו משפיעים על התנהגות הרשות. יודגש, אנחנו מציגים פה את ההתרשמות שלנו בלבד ואת הפרשנות שלנו מהמגעים עמם:

השיקול המשפטי/ביטוחי (הכסת"ח) 

רט"ג נתפסת בעיני הציבור ובתי המשפט כאחראית על כל אירוע שקורה בתחומי שמורה. לצערי המונח אחריות אישית כמעט נעלם מהלקסיקון המשפטי בישראל. העובדה שיציאה לטבע טומנת בחובה סכנה מובנת פשוט נשכחה ובתי המשפט מחייבים את רט"ג לשלם פיצויים גם במקרים בהם ברור כי המטייל נפגע שלא באשמתם או באחריותם אלא פשוט כתוצאה מרשלנות שלו. לעתים זה מזל רע או כתוצאה של סיכון אינהרנטי הקיים ביציאה לשטח ולטבע. 

להערכתנו הדרך של רט"ג להתמודד עם בעיה זו היא להכביד את היד על המטייל ולהוסיף עוד ועוד דרישות דרקוניות ומגבלות כגון איסור ירידה משביל מסומן, ייבוש מעיינות, הגבלת שעות כניסה, דרישת הסמכות רשמיות, דרישות ביטוח וכן הלאה. באופן טבעי ובמסגרת הגישה המתגוננת, רט"ג נמנעת מלפתח פעילות שהיא אתגרית במהותה עם סיכון גבוה יותר. במקום לתת אתר לגולשים או למטפסים ולהסתכן בפציעות, בטוח יותר ליצור טבע מפלסטיק לתצפית בלבד, מונגש, מגודר ומסודר כמו שביל העץ הנוראי ליד מפל התנור. 

הטבע חשוב פחות?

דוגמא נפלאה למצב בו השיקול המשפטי/ביטוחי גובר על שיקול הטבע היא ההתנגדות לשיתוף פעולה מוסדר עם הגולשים בניקיון מסלולים לא נגישים. על פניו רעיון נפלא. אנשים בעלי הכשרה יגיעו לשטח בצורה מסודרת ומבוקרת וינקו אותו מכל הזבל שהשטפונות השאירו. למותר לציין שהפעילות נפלה כי רט"ג לא הסכימה להפעילה ללא ביטוח מתאים והציעה שלא היא תדאג לזה אלא שחברה מסחרית תישא על גבה את הביטוח. 

אלו ההנחיות המופיעות באתר הרשת של הרשות לגבי גלישה בנקיק השחור. לא תמצאו שם את נושא שמירת הטבע. אם תהיתם אז גם בתדריך בשטח איש לא מציין את נושא הניקיון או שמירת הטבע. בעיקר סופרים קסדות ובודקים תעודות:

 

שיקולי שמירת הטבע

כן כן.. אלו עדיין קיימים אך לתחושתי האישית הולכים ונדחקים הצידה בסדרי החשיבות. עובדתית הטבע תחת מתקפה כי כמות האנשים הולכת וגדלה והיקף השטח לא משתנה. פתיחת אתרים חדשים תביא בהכרח לסוג של פגיעה באזורים שעד היום טרם נפגעו. כמובן שיש גם צד שני למשוואה והוא שניתוב כל הדרישה למספר מועט של מסלולים מייצר עליהם עומס לא סביר ומשמיד את הטבע באזורם. דוגמא טובה לכך הוא הנקיק השחור שהוא המסלול הזורם היחיד בארץ (למרות שיש עוד נחלים) ואליו כולם מגיעים. הטבע בו, איך נאמר בעדינות, נפגע. 

לעניות דעתי, שיקולי שמירת הטבע משמשים לא פעם עלה תאנה לסיבות אחרות להתנגדות והם אינם בהכרח אמיתיים. דוגמא קלאסית הינו נושא הקינונים בנחלים והקניונים. כיום כמות הקינונים בקניונים ירדה משמעותית וברובם אין כל פעילות כזו (ובטח לא כל השנה). למותר לציין שלא הגולשים הם האשמים בפגיעה ואיש גם אינו מאשימם בכך. מדוע לא יותר הטיול בקניונים שבהם אין כיום קינון? מדוע לא יותר טיול בתקופה בה אין קינון? כנראה שהסיבה איננה אקולוגית אלא אחרת.

אובדן שליטה בשטח 

כולם מטיילים, כולם יוצאים לטבע ויש קושי עובדתי לנהל את כמות האנשים בשטח וקיים חשש תמידי מאובדן שליטה ובקרה. במדינות אחרות בעולם, הגופים המקבילים לרט"ג, יודעים להשתמש בשיטות מתקדמות לניהול השטח כגון מכסות טיול, פרמיטים, הגבלת עונות ועוד כדי לאזן בין הפגיעה בטבע לבין זכות האזרח לטייל בו. נסיונותינו להציג רעיונות דומים לרט"ג זכו להתעלמות או לתשובה המתנשאת הרגילה שישראל איננה כשאר הארצות. 

חוסר שליטה על גופים חיצונים

בשטח פועלים גופים אחרים כגון יחידות החילוץ והצבא. גופים אלו לעיתים גורמים בעצמם נזקים לטבע בעקבות פעילותם (החשובה והמלאה כוונות טובות). אקולוג ברשות הודה בפני שההתנגדות שלו היא לא בגלל שגולשי הקניונינג מפריעים לקינון (הם לא) אלא בגלל הפחד מהמסוקים שיגיעו לחילוץ אפשרי. לשאלה מדוע לא להגביל את פעילות הגולשים והחילוצים אם יקרו לאזורים בקניון בהם אין קינון נענתה התשובה שהטייסים לא נשמעים להוראות להימנע מטיסה באזור יפה של הקניון בו מזמן רצו "לבקר" ומנצלים את טיסת החילוץ ליעף ארוך יותר באזור אסור שפוגע בקינון.

מקצועיות חסרה

את המרחב חולקים המטיילים, הג'יפאים, רוכבי האופניים, המטפסים, גולשי המצוקים ועוד. לכל אחד מהם צרכים משלו ומאפיינים משלו. לצערי נראה כי אין ברט"ג את הידע הנדרש בכל תחום, ולאחר הפגישות שלנו איתם אני יכול לאמר בוודאות שאין להם הבנה בתחום הקניונינג. במקום לנסות ללמוד ולהתמקצע ולהבין איך ניתן לשלב בין השטח לפעילות בצורה מיטבית לשני הצדדים, הם בוחרים פשוט לאסור פעילויות בתחומים בהם אינם מבינים. איש מעולם לא ראה מכרז בו רט"ג שכרה יועץ בתחום הקניונינג ולא נתקלתי אישית במישהו המייעץ להם בצורה מוסדרת ומקצועית בתחום. 

במהלך השנתיים האחרונות הצענו להעמיד לרשות אנשי רט"ג ידע מקצועי ללא תשלום. הצענו ללמדם שיטות בילוט מתקדמות, לרענן את נוהלי פעילות בתחום הקניונינג ולהתאימם לנעשה בעולם, לזהות קניונים אפשריים לגלישה ועוד. התגובה היתה התעלמות שגובלת בזלזול מופגן או תשובות שמראות על מקצועיות מאוד בעיתית.


מגזין האאוטדור של ישראל- הרשמו וקבלו אותנו למייל פעם בשבוע:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים


העדר שקיפות

לאורך כל ההתנהלות שלנו עם רט"ג נתקלנו בחשדנות ובחוסר רצון לחלוק מידע לגבי הנעשה בקניונים בהיבט האקולוגי. לא נמסרו השיקולים להטלת איסור זה או אחר לפעילות באתר מסוים. ניסינו להסביר שאיסור כניסה גורף ללא סיבה ברורה דינו להיכשל. הצענו שאנו נעביר לקהילה מידע אמיתי לגבי איפה ומתי באמת אסור לטייל כדי לא לפגוע בקינון/ערך טבע אך לא קיבלנו אוזן קשבת. מדוע רט"ג חוששים מלחשוף מידע? אולי פשוט אין כזה קינון או סתם אין נהלים מסודרים לקבלת החלטות… בלי שקיפות לעולם לא נדע.

רשות הטבע והגנים צריכה לשת"פ עם הציבור?

בארגון מסוג זה איש לא ישנה אם אין לו סיבה אמיתית לשנות. אם אתה פקיד ברשות ממשלתית, קבלת החלטות בנושא "מסוכן" כמו קניונינג חושף אותך יותר מאשר בנית עוד מרפסת תצפית, ולכן באופן טבעי בהעדר סיבה אמיתית איש לא מעוניין לשנות את המצב הקיים. 

בפגישות ניסינו למצוא את אותו גורם מכונן שיגרום למישהו ברט"ג לפעול. חשבנו כי נוכל לשכנע את אנשי הטבע ששיתוף פעולה איתנו ישפר את המצב אך גם זה נכשל. ניסינו להסביר לאנשי הבטיחות שאנחנו יכולים לעזור לצמצם את כמות התאונות, אירועי הבטיחות והחילוץ אך הם בחרו פשוט להתעלם.

בסופו של יום, לאחר שנתיים של פגישות אני נאלץ לאמר שנכשלנו. ברשות הטבע והגנים אין היענות או רצון כלשהו לבצע כל מהלך שישנה וישפר את המצב הקיים. בדיון גדול שנערך ברשות בנושא (אליו כמובן סירבו להזמין אותנו) הוחלט לא להחליט. ממשיכים לשלוח אותנו לעבוד ישירות עם המחוזות השונים ואנשי השטח במקום עם אנשי המטה. 

 


למידע על התוכנית של ראנפאנל בריצה לחצו פה:

תגובת רשות הטבע והגנים:

"רשות הטבע והגנים פתוחה וזמינה תמיד לפניות הציבור לרבות שיח פורה עם גורמים וארגונים שפעילותם עוסקת או קשורה לטבע ולמורשת. כך היה גם לאורך השנים האחרונות עם נציגים העוסקים בסנפלינג וקניונינג, לרבות מי שחתום על כתיבת כתבה זו. במסגרת זו התקיימו שיחות ותכתובות עם מנהלי הרשות הרלוונטיים למען בחינה מעמיקה ועניינית של הדברים. הרשות בפעילותה השוטפת רואה לנגד עיניה, מתוקף תפקידה הממלכתי וכפי שמחוייבת בחוק, את הצורך והחשיבות בשמירה על ערכי הטבע והמורשת בישראל תוך הנגשתם באופן חוויתי,יפה ואחראי לציבור המטיילים. זאת תוך שמירה על בטיחות המטיילים בראש ובראשונה. במקומות ובדברים שניתן לפעול על פי החוק תוך שמירה על ערכי הטבע והמורשת ובצורה אחראית למען בטיחות המטיילים הרשות פועלת לשפר ככל האפשר את חוויות הטיול של ציבור המטיילים בשמורות הטבע והגנים הלאומיים .
יצוין כי מעבר לשמורות הטבע והגנים הלאומיים המנוהלים ומפוקחים על ידי רשות הטבע והגנים יש עוד הרבה אזורים אחרים שיכולים להיות רלוונטיים לפעילות מסוג הקניוניג והסנפלינג. בנוסף צריך לזכור כי מדינת ישראל הקטנה אינה גדלה עם השנים, האזורים הטבעיים מצטמצמים ומאויימים יותר מתמיד ובהתאם בתי הגידול של החי והצומח ניזוקים. תפקידה של הרשות בחוק הוא לשמור על בתי גידול אלו ולהגן עליהם.
לצערנו התרשמנו בפניותיכם, בשיח שהתקיים וגם בכתבה זו כי הנכם מקלים ראש באופן מגמתי וחד צדדי במכלול השיקולים והצרכים הקיימים ביניהם יש לאזן . ככל שיש לכם הצעות חדשות רלוונטיות הנכם מוזמנים לפנות אלינו תמיד בערוצים המקובלים כפי שנעשה עד כה."