תחום הקניונינג הינו אחד מתחומי האתגר הצומחים ביותר בשנים האחרונות. ירון רוזינר, ממובילי התחום בישראל טוען: רשות הטבע והגנים שאמונה על מרבית הקניונים והאתרים המתאימים לפעילות, בחרה לא לשתף פעולה עם הטרנד העולמי, פוגעת בתחום ומונעת מהגולשים את הגישה לאתרים. מדוע ולמה? על כך בסדרת הכתבות הבאה. פרק ראשון.
מאת: ירון רוזינר
רק 7% מקניוני ישראל הותרו לגלישה
פעילות גלישת מצוקים היתה נפוצה בארץ כבר בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים והתפתחה במקביל להתפתחות הספורט בעולם. כזכור מכתבה קודמת שלי (סנפלינג – אין חיה כזו), זו גם התקופה בה נוצר השיבוש העברי “סנפ-לינק” לתאור הפעילות. בהמשך השם שובש שוב עד להיווצרות השם סנפלינג והשתרשותו בשפה.
מספר העוסקים בספורט היה נמוך והטבע והמרחבים השאירו כר נרחב לטייל ולחקור ערוצי נחלים חדשים. קורסי גלישה הועברו בעיקר במצוקי דרגות והציוד עצמו היה בסיסי למדי. הגולשים הסתמכו בעיקר על עגינות טבעיות (התחברות לבולדרים, גשרים בסלע וכן הלאה) ואיש לא ניסה לייצר רגולציה או להגביל את העוסקים בענף.
בערך באמצע שנות השמונים מספר בעלי חברות מסחריות החלו לפעול יחד עם רט”ג, שהוא הגוף האחראי והמפקח על שמורות הטבע בהם עוברים כמעט כל הנחלים והקניונים הרלוונטים לגלישה, על מנת לייצר סוג של הסדרה בתחום ולנסות להגיע למצב בו מסלולים מרכזיים יבולטו בצורה מוסדרת ויהיו נוחים ונגישים יותר. בתקופה זו רט”ג התעסקה בעיקר בשמירת הטבע והאקולוגים חששו שפעילות גלישת מצוקים עלולה לפגוע בקינון ציפורים דורסות.
משיחות עם אנשים שהשתתפו בפגישות עם רט”ג למדנו שהיא פעלה לצמצם ככל שניתן את מרחב הפעילות של הגולשים על מנת להשאיר מרחבים לא נגישים לטובת הציפורים. רט”ג אכן הטיל מגבלות דרקוניות על גולשי המצוקים ונולדה ההסדרה בה מתוך כמאה קניונים בארץ אושרו סה”כ 2 מסלולי גלישה בצפון: נחל קדש ונחל זוויתן, וחמישה מסלולים במדבר יהודה: קומראן, תמרים, טור, רחף וחצצון. אם תרצו שנדבר באחוזים אז רק 7% מהאתרים האפשריים לגלישה אושרו.
סרט, המדגים את התחום מביקור שלנו בנקיק השחור (הכתבה המלאה פה)
ההגבלות הדרקוניות מחריפות
ניסיונות אנשי רט”ג להגביל את התחום כשלו ומספר העוסקים בענף רק הלך וגדל. הרצון לצאת לטבע, להיחשף לאטרקציות ייחודיות יחד עם השיפור בבטיחות, באיכות הציוד וירידת מחירו הביאו לכך שעוד ועוד אנשים מצטרפים לקהילת הגולשים או לוקחים חלק בטיולי סנפלינג מוסדרים. ישראל איננה ייחודית אלא משתלבת בגידול העולמי של תחום הקניונינג ולפי הערכות מספר העוסקים היום בתחום בצורה חובבנית או מקצועית גדל בפי 10 ממה שהיה בשנות השמונים של המאה העשרים.
אם היית מצפה שרט”ג תפעל להטיב עם הציבור, לתת מענה לדרישה ולצורך הרי שטעות בידך. במקום לפתוח עוד מסלולי טיול ולבחון מחדש את הנעשה בשטח רט”ג רק צמצמו את מרחב הפעילות:
- בשלב מסוים נחל קדש נסגר לגלישה
- נחל חצצון מנוהל בצורה של אישור מותנה תקופה כאשר הוא סגור בחלק מהשנה, על מנת לא להפריע לקינון כלשהו שמתרחש שם.
- הנקיק השחור נסגר לגולש העצמאי ומותרת הכניסה רק למדריכי גלישה, יחידים וקבוצות מודרכות המלווים במדריך. הגלישה בנקיק שהיתה זמינה כל השנה מוגבלת כיום לעונת הקיץ בלבד עת הנחל מזרזף בקושי.
אם תהיתם אז היום רק כ 5% מהאתרים הפוטנציאלים מאושרים לגלישה לגולש העצמאי וגם הם לא מאושרים כל השנה. יובהר שיש פער בין הגדרתנו את המונח “גולש עצמאי” לבין תפיסת רט”ג לגבי העניין. מבחינתם, מסיבות של בטיחות מותר לגלוש “עצמאית” ולא בקבוצה רק בנוכחות תעודת מדריך גלישה או בליווי בעל תעודה. נכון שזה יכול להיות גם חבר פרטי, אבל בפרקטיקה, מדובר בנותני שירותים בתשלום בד”כ. אם אתם בעלי נסיון רב בקניונינג אבל לא מוסמכים כמדריכים לא תוכלו לצאת לבד לנקיק השחור.
מצב לינק לאישור רט”ג לגלישה וטיפוס (מה הקשר בין השניים? לא ממש ברור).
בארץ כמובן שנוצרה המציאות העקומה הישראלית: המטייל העצמאי נדחק לשוליים ורט”ג מפעילה מדיניות מפלה לטובת קבוצות הענק המסחריות של מטיילים לא מיומנים המלווים במדריכים על חשבון המטייל העצמאי. זה דוחק את התחום לפעילות מסחרית והפיכת הקניונינג מתיירות טבע לסוג של אטרקצית אקסטרים. ברוח זו לא אושרו מסלולי טיול חדשים כלל מאז שנות השמונים של המאה הקודמת ורק אושרו כמה מצוקים לטובת “אטרקצית סנפלינג”.
ההתמקדות בקבוצות מסחריות הביאה לכך שהבילוט בנחלים עצמם בוצע בצורה מוטעית המסכנת את הגולשים וגורמת לתקלות והתקעויות חבל. הקניונים הבודדים המותרים סתומים במאות אנשים. באופן מפתיע ובניגוד לנעשה בעולם (על כך בהמשך) במרבית הקניונים המותרים אין שום מגבלה אמיתית על גודל הקבוצה ועל יחס כמויות מדריך/מטייל! כתוצאה נוצרים פקקים והלכלוך והבלגן חוגגים. להערכתי חלק מאירועי ההיפותרמיה והחילוצים בדרג’ה גם קשורים לגישה הזו של רט”ג.
קניונינג והשפעתו על הטבע
כזכור מכתבה קודמת שלי (סנפלינג – אין חיה כזו) פעילות קניוניג אמיתית הינה טיול/מעבר בנחל תוך התגברות על מכשולים בעזרת חבל. אין מדובר בחווית אקסטרים של גלישה מצוק לשם החוויה החד פעמית אלא בטיול טבע במהותו.
פעילות קניונינג אמיתית מבוצעת באופן טבעי בקבוצה קטנה שמעונינת לנוע באופן מהיר על מנת להספיק לראות אזור נרחב ולהימנע מסכנה של היתקעות לזמן רב, מחסור במים, הגעה לשעות החשכה וכן הלאה. בנחלים רטובים קיים גם שיקול של היפותרמיה אך זה פחות שכיח בארץ.
קבוצה קטנה שעוברת בתוך הנחל משאירה חותם נמוך מאוד על הסביבה. היא אינה רעשנית, נמצאת בשטח זמן קצר מאוד, כל טייל מודע לעצמו ובמהותו מדובר באנשי טבע שדואגים לסביבה ואוהבים אותה. אנחנו לא מגיעים לקניון לשם חוויה אחרת מאשר להנות מהטבע. הקינון עצמו, אם קיים, מתרחש גבוה בצוק וממש לא בקו התנועה של הקניוניר.
בשיחות שביצעתי עם אקולוגים (גם מרט”ג) הם הודו שאכן פעילות קניונינג שכזו ובהקפים כמו שיש בארץ אין לה השפעה על הסביבה או על הקינון ובסופו של יום היא אינה משפיעה כלל על הטבע.
מה כן משפיע על הטבע?
אין ספק שכאשר מגיעים עשרות ומאות אנשים לטיול סנפלינג שלוקח יום שלם הם פוגעים בסביבה. ראשית סוג האוכלוסייה שמגיע הוא שונה מהקניוניר הרגיל: רבים מהמטיילים האלה באים לא עבור הטבע אלא לחווית אקסטרים שפשוט מתרחשת בנחל. כשמגיעות כמויות גדולות, גדל הסיכוי שיגיעו כאלה שמבחינתם אין הבדל בין זריקת שקית בשטח לבין זריקת קרטון הפופקורן על רצפת הקולנוע.
קבוצה שכזו מלווה על ידי מדריך אחראי שבאופן טבעי יכולתו לפקח על התנהגותם של עשרות לקוחות מוגבלת הוא לא באמת יכול לפקח ולראות שכולם אספו את הזבל, לא חרטו את שמם על הסלע או נמנעו מלזרוק את הטישו. המדריך עסוק בעיקר בשמירה על חיי המטיילים. הקבוצה הגדולה הזו מרעישה באופן טבעי, אנשים מתרגשים מחווית האקסטרים, צועקים, בוכים וכמובן מבלים זמן רב בהמתנה בין גלישה לגלישה אותו הם ממלאים בשירה, אכילה, האכלת חיות וכן הלאה…
בעולם כמעט ואין מגבלות על קניונינג
ראשית שיהיה ברור, בכל העולם כמעט ואין שום מגבלה על פעילות קניונינג בשום נחל בתוך ומחוץ לשמורות הטבע. הזכות לשוטט, ההבנה הבסיסית שזו פעילות אקסטרים עם סיכון אינהרנטי והעובדה שקניונינג כמעט ואינו משפיע על הטבע הביאו לכך שברוב המדינות אין שום מגבלות וגם אם יש כאלו רובם יהיו קשורות לאירועי בטיחות באמת חריגים.
המדיניות באירופה
מספר מועט של נחלים בכל מדינה יהיה סגור לגלישה בתקופות מסוימות. לא יעלה על הדעת לסגור נחל באופן תמידי. אם יש ערך טבע חשוב יבדק מתי ההשפעה עליו זניחה או לא קיימת והנחל יפתח לפעילות בתקופה זו. רק ארוע בטיחות חריג מאוד יכול לסגור נחל וגם אז בד”כ הסגירה תהיה מעין המלצה ולא חוק שנאכף בעזרת קנסות וסנקציות פליליות. אם אתה טיפש מספיק להכנס לנחל ולהפגע למרות שהוזהרת הרי שזו זכותך.
הרשויות השונות מעודדות מאוד פעילות קניונינג ורואות בהם מקור תיירות והכנסה.
ההגבלה העיקרית שנפוצה הינה דווקא בתחום ההדרכה של קבוצות מודרכות מסחריות. על פי ההסדרה אלו לא יכללו בד”כ יותר משישה עד עשרה לקוחות. הגבלה זו מבטיחה שגם קבוצה של טיילים לא מנוסים עדיין תנוע מהר, לא תפגע בטבע, לא תפריע לשאר הטיילים ולא תסתכן בהיפותרמיה או היתקעות.
המדיניות בארה”ב
דומה מאוד במהותה לאירופה. אין באמת מגבלות על פעילות קניונינג ויש הבנה שמי שבוחר לעסוק בספורט זה מודע לסיכון שבו. כמעט ולא נראה כל הגבלה על אנשים פרטיים אלא במקומות מבוקשים מאוד (כגון פארק ציון) שם עודף הביקוש מנוהל באמצעות שיטה של פרמיטס (אישורים) ומגבלת כמות יומית (קווטה) כדי לא להביא לעומס אנשים במסלול ולהבטיח זרימה יעילה של המבקרים.
המגבלה המענינת ביותר בארה”ב מגיעה דווקא בתחומי שמורות הטבע שם בחלקן (המבוקשות ביותר) נאסרת הדרכה מסחרית כלל והטיול מותר רק לקניונירים עצמאיים. ההבנה היא שקבוצה מסחרית מודרכת של אנשים לא מיומנים היא במהותה איטית ובעייתית יותר וכניסה שלה לאתר מבוקש מאוד פוגעת באופן לא פרופורציונאלי בהמון אנשים אחרים.
להלן דוגמא איך “רט”ג האמריקאית” מטפלת בקניון זורם (Class C) שמוגדר מסוכן והיו בו ארועי בטיחות רבים בעבר (רמז, לא סוגרים אותו ולא מגבילים אותו).
תגובת רט”ג
כמקובל, העברנו את הכתבה במלואה לרט”ג טרם פרסומה, כדי לוודא שהעובדות בכתבה נכונות ולקבל את תגובתם. הנה היא:
“רשות הטבע והגנים אמונה מתוקף תפקידה הממלכתי על שמורות הטבע והגנים הלאומיים ועל שמירת הטבע, נוף ומורשת בישראל. בשמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל כ-20 אתרים מאושרים לגלישה (סנפלינג) או/ו טיפוס מצוקים מהיפים בארץ מצפון ועד דרום והרשות דואגת לטפח ולתחזק אתרים אלו לרבות את עזרי הבטיחות, שילוט, תחזוקת שבילים ופיקוח נדרש. הרשות מעודדת טיילות ותיירות באתריה, לרבות פעילות סנפלינג תוך מציאת האיזונים הנדרשים לשמירה על בטיחות המטיילים ועל ערכי הטבע השונים והמורשת כפי שהיא מחויבת על פי חוק.
נציגי הרשות נמצאים בקשר ישיר ורציף עם הגורמים העוסקים בסנפלינג על מנת לתת מענה מקצועי ולטייב את המענה. היענות לבקשות הגולשים לוקחת בחשבון גם היבטי בטיחות המטיילים ושמירה על ערכי הטבע הייחודיים בישראל, ביניהם מיני בעלי חיים השוכנים ומקננים בסביבת המצוקים ומצויים בסכנת הכחדה.
פעילות סנפלינג משפיעה ואף פוגעת בערכי הטבע כשהיא נעשית באופן לא מפוקח ומבוקר. אין כל כך מקום להשוואה בין הנעשה בישראל, שנחשבת למובילה בעולם בתחומי שמירת טבע עם מיני חי וצומח ייחודיים לה, לבין שאר מדינות העולם בכל הקשור לפעילות סנפלינג, שכן לכל מקום אופי ייחודי עם רגישויות אקולוגיות ובטיחותיות שונות.
יובהר כי אתרי הסנפלינג זמינים גם למטיילים עצמאיים ולא רק לחברות מסחריות הפועלות בענף והרשות משקיעה משאבים רבים בשיפור השירות לכל קהילת העוסקים בסנפלינג בין היתר באמצעות מערכות רישום אינטרנטיות המאפשרות חווית טיול מהנה ובטוחה יותר
כל טענה על כך שהרשות מגבילה באופן מכוון או לא מידתי את פעילות הסנפלינג בארץ משוללת כל יסוד. חלק מהדברים שצויינו בכתבה, בין היתר סביב הנקיק השחור אינם נכונים ומדוייקים. כך לדוגמה יש הקצאות מיוחדות למטייל העצמאי ולא רק לקבוצות מסחריות ויש בקרה והנחיות על גודל הקבוצה ויחס מדריך וגולשים.”
(לגבי תגובת רט”ג, נעיר שיש בה חוסר מקצועיות בערבוב בין “סנפלינג” לנושא הכתבה שהוא “קניונינג”, וכן שאנו לא מקבלים את טענתה לגבי אי דיוק במידע בכתבה לגבי הנקיק השחור- הפער נובע מהגדרת מטייל עצמאי שונה: בעוד שרט”ג מגדירה אותו ככזה המלווה במדריך גלישה, הכתבה מגדירה מטייל עצמאי כמטייל בעל ידע או הכשרה בגלישה ולאו דווקא מדריך).
אתם מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלנו ונעדכן אתכם כשיהיו דברים מעניינים ב outpanel.co.il:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
