כך, בלי להתכוון הקפתי את הבלקן בטרמפים. אספר לכם איך חציתי 7 מדינות, עשרות טרמפים, אוהל, אנשים יפים ואוכל מקומי. ממש כמו טיול גדול, אך בזמן קצר! מה צריך יותר מזה? (אומנם הטיול התקיים די מזמן אך אחרי כל הקורונה ב2020-2021 ניתן יהיה לעשות טיול דומה, אני אופטימי מדי?)

כתב וצילם: שחר אלוש 

אזור הבלקן תמיד סקרן אותי וחיכיתי להזדמנות לטוס לחקור אותו. בדרך כלל אני רוכש כרטיסי טיסה הרבה זמן מראש, אך הפעם קרה דבר שונה. בהיותי סטודנט, נסעתי קבוע באוטובוס ללימודים, ולעיתים הייתי נתקל בעיתון עזוב על הספסל. העמוד המעניין ביותר בעיתון עבורי היה חלקו האחורי התחתון, ושם הצעות טיסה זולות ומפתות. אחרי כמה שנים של טיולים בעולם, כשאני באוטובוס עם אוזניות ומוזיקה טובה באוזניים, איך לא אסחף במחשבות לתקופה ההיא, המדהימה שקרעתי את העולם! איך?

ושם קרה המפגש ביני לבין המודעה הספציפית עם הטיסה הישירה לדוברובניק ב149$, שהייתה מיועדת ללא הרבה זמן קדימה. כמובן שמיד קפצתי על המציאה, והתחלתי לתכנן טיול שחלמתי עליו הרבה זמן.

דוברובניק

הנחיתה

הנחיתה הייתה בערב המאוחר. מבעוד מועד תכננתי לצאת משדה התעופה, לצעוד כשעה וחצי דרומה לצוק, לפתוח אוהל וללכת לישון. וכך היה, מיד לאחר הנחיתה מילאתי את 2 בקבוקי המים הריקים שהבאתי איתי, ופחות מ10ד' כבר הייתי בהליכה מחוץ לשדה התעופה.

כמו בכל טיול, לא הכל הולך לפי התוכניות, ולמרות שידעתי את הדרך בעל פה נכנסתי ליער סבוך. פנס הראש האיר טוב והתקדמתי, אבל לאט מהמצופה. לאחר כחצי שעה נתקלתי בענף שגרם לקרע באורך 30 סמ במכנס שלי, מאזור החגורה ועד הברך, חגיגה. רעמים וברקים התחילו להציף את השמים, ידעתי שהגשם מתקרב. הזדרזתי להגיע ליעד, באיחור של שעה פתחתי את האוהל ונכנסתי לתפור את המכנס לקראת מחר.

הבלקן – יוצאים לדרך לתוכנית משתנה מרגע לרגע

לאחר לילה גשום ביותר עם רוח חזקה, יצאתי לדרך. האור עלה ופתח לפני נוף מדהים! התכנון היה לצאת צפונה לתוך בוסניה הרצגובינה, משם לחצות למונטנגרו ולחזור לקרואטיה. 

הכל התחיל לפי תוכנית, ויצאתי צפונה, מיד עם ההגעה לכביש תפסתי את הטרמפ הראשון שלי מהעיירה Mocici. זה היה טרמפ קצר ביותר עד עיירה בשם Dubac. משם טרמפ נוסף צפונה הביא אותי לחציית הגבול. התהליך עבר בפשטות והנה אני כבר בבוסניה הרצגובינה. היעד שלי היה אגם Bileca ולצערי הטרמפ לא הגיע לשם, למעשה הוא אפילו לא המשיך אחרי הגבול, אלא נעצר בעיירה שסמוכה לו. טרמפ נוסף שתפסתי דיי מהר הביא אותי לתחנת דלק בעיירה Trebinje, שם מילאתי דלק בבנזיניה כדי שאוכל לבשל בארוחת הערב. העיירות היו יפות, רגועות ואף חסרות חיים לעיתים. למרות במדובר בעיירה לא קטנה, הייתה הרגשה שהיא חצי נטושה. 

בטרמפים כמו בטרמפים, הסיוט הכי גדול זה להיות בקצה אחד של עיר, כשאתה צריך לתפוס טרמפ לאזור שנמצא בקצה השני. מראש הבאתי איתי דפים גדולים ריקים וטוש עבה, וכל פעם רשמתי את היעד הבא. זאת שיטה מאוד אפקטיבית, ואני ממליץ. אך הפעם נאלצתי לחצות את כל העיר ברגל, כדי לתפוס מכוניות היוצאות מהעיר ולא רק מטיילות בתוכה.

אגם Belica בוסניה הרצגובינה

היה לי יום מוצלח מבחינת טרמפים, והצלחתי להגיע לאגם לפני החושך, מחשיך שם מאוחר. היה חם, והחלטתי שאני חייב שחיה צוננת. לא לפני שנכנסתי למכולת מקומית וקניתי לחם, כדי שיהיה מה לטבול במרק שהבאתי מהבית. המים היו קרים והשמש הייתה חמה! הרגשתי כמו בטיול גדול, חופשי ומאושר, בלי תוכנית ממשית. נשמתי את האוויר, הייתי רגוע ושמחתי על ההזדמנות לחוות את הרגע המדהים הזה, עם הנוף המשגע הזה. 

אני רגיל לחוות חוויות לבד, לבלות במחיצת עצמי ולארח לעצמי חברה. מאז ומתמיד אהבתי את זה. בתקופה ההיא ב2013 לא חשבתי שאי פעם אכתוב, אבל הנה אני מקליד וחוזר בזמן למקום המדהים הזה. למזלי, לצלם תמיד אהבתי ויש לי מאות תמונות!

את האוהל פתחתי חלקית כדי שיהיה לי צל מהשמש, ונכנסתי לשחות מספר פעמים. כשהתחיל להחשיך, ארזתי וחיפשתי מקום להתמקם ללילה.

בוסניה הרצגובינה

הטיול היה חסר מטרות ואהבתי את זה

אומנם טסתי לבלקן, אך זה אזור גדול! היו לי שבועיים להסתובב והחלטתי שאני אזרום עם הרוח. היה לי כיוון כללי, אך ידעתי שאם אתפוס טרמפ טוב לאזור אחר, לא אשלול את האופציה. זה הזכיר לי את ימי הטיולים הארוכים שלי, זול על סף החינם, קל להתנייד בטרמפים, ניתן לפתוח אוהל כמעט בכל מקום, להכיר אנשים, לטעום כל מיני דברים ובכללי לנדוד.

אל תפסידו כתבות נוספות של שחר:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

השמש העירה אותי כשקרניה חדרו לאוהל, וכשנהיה חם כבר הייתי בדרכי לאותה המכולת מאתמול לתפוס איזה מאפה מקומי חם. לאחר מכן התחלתי לצעוד על הכביש לכיוון מעבר הגבול של מונטנגרו Vraćenovići Border Crossing. אף לא מכונית אחת עברה על הכביש הזה וצעדתי את כל 8 הקמ עד למעבר הגבול. 

מעבר הגבול לא היה סימפטי כלל, ולא נתנו לי לעבור. הם עיכבו אותי שם כשלוש שעות, עד שהצליחו לשדך אותי לרכב שיקח אותי לעיירה הקרובה בתוך מונטנגרו. למעשה, הם ממש עצרו אותי, כי לא הבינו למה אני מגיע ברגל לשם, מחזה נדיר מסתבר. אני מודה שזה לא היה נעים כלל, הדרכון שלי היה אצלם, אפס אנגלית או תקשורת מכל סוג, אוירה אגרסיבית ומתוחה למדי וחוסר וודאות לגבי מה קורה בכל שלב נתון. 

טיול בבלקן

מונטנגרו

לאחר מעבר הגבול הזוועתי והשידוך לטרמפ עם סטודנט מקומי, הוא הקפיץ אותי לעיירה הקרובה. משם היה לי מזל ותפסתי טרמפ עם שני צרפתים צעירים, עם קראוון שהתוכנית שלהם הייתה לחצות את כל השמורה שתכננתי להגיע אליה הפארק הלאומי דורמיטור וואו איזה כיף! המסע איתם היה מרתק, הם היו מטיילים מנוסים, וחלקנו סיפורים רבים. כל נוף חדש שנפתח חייב עצירה קצרה, שהם שמחו לעשות וכך גם אני. הצטלמנו הרבה, אכלנו ביחד והעברנו את הנוף ביחד. זה זרק אותי לניו זילאנד 2009, שם ביליתי חודשיים בסטיישן וחרשתי את צמד האיים.

לשמורה נכנסנו מהעיירה Pluzine ויצאנו מהצד השני לעיירה התיירותית, האייקונית והקולית ביותר Žabljak. מה שמפתיע, זה שהמסע איתם נראה כנצח, אבל הגעתי לצד השני של השמורה בצהריים. בניגוד לטיולים שלי בדרך כלל, לא התכוונתי לעשות טרקים או טיולים רגליים, אלא לנדוד בטרמפים, ולכן לא ביליתי בשמורה יותר זמן. אכן מקום לחזור אליו בעתיד לטרק כמו שצריך.

בלקן

לילה מפתיע אצל מקומיים בלית ברירה

הטרמפ הבא הביא דרך מרתקת: הוא היה פנסיונר, לשעבר רופא בצבא האמריקאי. כל הדרך סיפר לי סיפורי גבורה. הוא היה בטיול ולכן עצר לא מעט באטרקציות שקבע לעצמו מראש. אני כמובן שמחתי על ההזדמנות, והתלוותי אליו לכל עצירה. הידע שלו היה רב, וניכר היה שהוא שמח שהוא יכול לשמש כמדריך למישהו. 

את היום סיימנו כאמור בעיירה Žabljak, שהיא בתוך השמורה, וממוקמת בגובה של כ1450מ'. אומנם היה לי הרבה ציוד, אך לקור כזה בשיא הקיץ לא התכוננתי. נכנסתי למלון שהיה נראה פתוח והתעניינתי על מחיר. אומנם היום זה לא נראה לי יקר, אך בתקופה ההיא כשהייתי סטודנט עם תקציב לטיול 80$ היה נראה לי סוף העולם. החלטתי להתחבר לצד ההרפתקני שלי, והתחלתי לחפש אנשים במרפסות שלהם. כשיצאתי ממרכז העיר הבחנתי בזוג צעיר יושב במרפסת ומעשן. נופפתי להם, וכשהבחינו בי שאלתי האם אני יכול לישון אצלכם? קר, ואין לי מספיק בגדים ללילה. להפתעתי הם הבינו אותי, ומיד הסכימו. הבחור ירד למטה, ודיבר אנגלית רהוטה. הוא הזמין אותי לתוך הבית, סידר לי חדר משלי (מצורפת תמונה) וביקש ממני להתלוות אליו לסלון. 

להפתעתי היו בסלון המון אנשים, זה היה סוף השבוע והם חגגו יום הולדת לסבתא. הם כיבדו אותי בארוחת ערב טעימה להפליא, והמשיכו למזוג לי מיץ פרחים, שאני מודה ששתיתי בכוח, אך הסבתא המשיכה להתעקש שימלאו לי עוד ועוד, ולא היה נעים לסרב. מאוחר יותר הצעירים הזמינו אותי לצאת איתם למועדון בעיר, וכמובן הסכמתי. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת!! חזרתי מותש לחדר שהכינו לי והתרסקתי לישון.

הבלקןהטרמפ הארוך

בחלק הבא של הכתבה אספר לכם איך תפסתי טרמפ אחד שחצה 4 מדינות והביא אותי למקום שבכלל לא תכננתי להיות בו. שווה להמתין! יש לנו את סרביה, קוסובו, מקדוניה ואלבניה בכתבה הבאה!

לחצו פה: אל ערוץ הטלגרם של מגזין האאוטדור הטוב בישראל!