כבר בדרך, בכביש המטפס לאורך הגבול עם מצרים, מתחילה התרגשות לרגל הנוף ההררי המטורף הזה. לא משנה כמה פעמים תלכו או תרכבו בסינגל הרחם, ההתרגשות תמיד קיימת ודפיקות הלב מורגשות. הכתבה נכתבה במקור בבייקפאנל לרוכבים אולם אותו מסלול בדיוק הנו למעשה מסלול הליכה מוכר. הרוכבים הגיעו אח”כ.
כמה עובדות על הרחם
- מרחק: כ- 11 ק”מ (כ-20 קמ עד אילת במצטבר)
- איבוד גובה כ- 800 מטר (מהירידות הארוכות בארץ)
- נקרא על שם ״נחל רחם״ – רחם הכוונה לעוף הדורס (ולא לרחם בגוף האישה)
- אושר על ידי רט”ג כשביל רכיבה על אופניים
- מעולם לא נבנה או שופץ וכולו שטח טבעי
- השביל מתחיל מכביש 40 על גבול מצרים ויורד עד לקניון שחורת בואך אילת
- להורדת קובץ ניווט לחצו פה
שביל הליכה עתיק מהגבול עם מצרים
הסינגל הינו למעשה שביל הליכה עתיק שתחילתו צמוד לגדר הגבול עם מצרים, והוא חוצה את הרי אילת לכיוון הערבה. שמו של סינגל הרחם מוכר כמעט לכל רוכבי השטח בארץ, מעין מקביל דרומי של “שביל הסוכר”. שמו הולך לפניו כבר שנים כסינגל יחודי, אימתני ומסוכן לרכיבה. אבל הוא גם אחד השבילים היפים והמהנים בערבה, בתוך הרי אילת והוא מהווה מסלול הליכה מקסים. לאורך עשרות שנים סיפק הסינגל הזה לא מעט סיפורי מור”ק וחילוצים עם אלפי הרוכבים שכבר ירדו אותו.
תחילת המסע- על הכביש. נכנסים לסינגל ומיד הרוכבים מתחילים לעבוד: שיפועים, דרופ, ירידות, דרדרת, פניות, סלעים, ומה לא… הלג הראשון זורק אותך ישר לתוך ההארד קור של המסלול עד לעצירה הראשונה, בה אתה מנסה רגע להבין מה הלך פה בדקות הראשונות. האתגר לא נגמר והשביל עובר בתוך נחלים, נקודות נוף מרהיבות, קטעים זורמים ואתגרי רכיבה טכניים. כל הרוכבים שהובלתי ברחם בפעם הראשונה נשארו מופתעים כשהבינו בסוף הסינגל שעברנו “רק” 11 ק”מ. כך למדתי שלא המרחק קובע אלא הדרך עצמה.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
ללמוד את ״הרחם״
בהליכה הוא די פשוט, אבל ברכיבה- צריך ללמוד להכיר את הרחם. כל רוכב יגלה כי הסינגל מאתגר וכי יש לא מעט קווים שצריך להכיר כדי לזרום אותו ברכיבה. לי אישית, לקח כשנה של רכיבות בכל סופ״ש עם דני ויהודה, אנשי הרחם המקומיים כדי לזרום אותו. לוקח זמן ללמוד את הקצב, את הקווים ואת השפה המיוחדת כדי להבין איך רוכבים אותו יותר נכון. דני ויהודה רוכבים את הרחם יותר מעשור, כל סופ״ש, רק רחם! והוא לא מפסיק לרגש אותם בכל פעם מחדש. אני זוכר את הרכיבות יחד כאשר דני יושב לי על הזנב וצועק לי ״שחרר את הבלמים!״ ממנו למדתי: א. לשחרר את הבלמים ב. לא להתרגש מהרוכב אחרי ולהיות מרוכז בקווים שמקדימה.
רכיבות שרכבתי עם כל מיני ״ילדי פלא״ לימדו אותי שגם מה שחשבתי שהכרתי, זה עוד כלום וכנראה שבגלגול הזה גם לא אוכל לבצע. יש רוכבים שפשוט רואים את הסינגל הזה בתלת מימד ומזהים איך לדלג ממקום למקום בקלילות ובמהירות לא נתפסת. אעם השנים פיתחתי לעצמי את הקצב והקווים שנכונים לי ולאחר מאות פעמים בהם ירדתי את הרחם, זה אף פעם לא נמאס. תמיד מאתגר, תמיד מעלה את האדרנלין ותמיד תמיד כיף גדול.
האם סינגל הרחם הוא שביל הליכה או שביל רכיבה?
כיוון והמסלול עובר בלב שמורת הטבע “מסיב אילת” פעלו הרט”ג לאכוף ולאסור את הרכיבה במשך שנים. רכיבה על אופניים בשטח היה דבר לא מוכר ולא מוסדר ולא היה ברור “איך לאכול” את זה. בשנים הראשונות כשרק התחילו רוכבים אמיצים לרדת את המסלול, לא היו אופני שיכוך מלא ובולמים מתקדמים, בקושי קסדת XC היו חובשים. תחום רכיבת שטח באזור היה בחיתוליו ורק מעטים הכירו את המסלול. המצב יצר לא מעט התרסקויות ופציעות. כיוון שהמסלול מנותק מכל שביל גישה לרכב גם החילוץ ממנו מורכב ובעייתי וברוב המקרים שנדרש כזה, נאלצו כוחות החילוץ להזמין מסוק על מנת לפנות את הפצוע. עניין מורכב מאד, גם היום.
הצטרפו לאאוטפאנל בווצאפ:
באזור אין קליטה והחום הכבד השורר במהלך רוב השנה מכביד. כל אלו לא מנעו מרוכבי השטח לחזור שוב ושוב, לצלוח את המדבר ולהפוך את השביל לאחד המסלולים המדוברים בארץ.
אחרי שנים של משחקי חתול ועכבר עם רט”ג והרוכבים, הוחלט ברט”ג לאשר באופן חריג את מסלול הרחם כשביל המיועד גם להולכי רגל וגם לרוכבי אופנים. בכניסה לסינגל ניתן לראות שלט רט”ג ייחודי עם הנחיות מיוחדות לרוכבים כגון “תנו זכות קדימה להולכי רגל” או “רדו מהאופנים בקטעי מעבר קשים” ועוד. לדעתי, השלט הזה הוא הרלוונטי ביותר בהתייחסות לרוכבי שטח.
זה יותר מעשור שהשביל מאושר לרכיבה ואלפי רוכבים פוקדים אותו לאורך כל השנה. רמת האופניים והרוכבים עצמם הפכו את השביל לזורם ופחות מאיים מבעבר. שלא תבלבלו, הוא עדיין נחשב לשביל מאתגר, מדורדר ויש כאלו שיגידו “אלים” אבל בהחלט שביל רכיב לכל אורכו ואפילו מהנה יותר ממענה! מעטות הפעמים שנתקלתי בהולכי רגל אבל כל פעם שכן, היה זה מפגש נעים ומכבד משני הצדדים, הן מהולך בשביל והן מהרוכב שיורד.
“שפת הרחם”
הדרופ העיוור, הסוויצ’באק, הירידה הלבנה, הקפה, המפל, הירידה האדומה, הוויפ, הרחם לא מרחם כל אלו, כינויים ושמות שעלו לאורך השנים אצל הרוכבים המקומיים והיום כמעט לכל סלע יש כבר שם. ככה אנחנו מסבירים אחד לשני איפה לשים לב כי יש סלע או אבן, מעין אפשרות למקם את עצמנו ביחס לשביל. בדרך כלל זה גם קורה ב״קפה״- אותו עץ שיטה שמתחתיו חבוייה קופסא עם ערכה מאובזרת להכנת קפה לכלל רוכבי הרחם. בשנים האחרונות, לקחו אנשים רעים את הערכה והעץ גם התייבש לו עם הזמן….
בכל שנה, מגיע שיטפון ברחם, אחד כזה רציני ששוטף את כל הקווים ומזיז סלעים. זוכר תקופה בה הייתי רוכב כל סופ״ש שהגיע שיטפון רציני במיוחד והסינגל ״נחרב״, ״נהרס״. משביל זורם ומהיר פתאום הכל נהיה גינת סלעים על גבול הלא רכיבה. ניסיתי לבדוק עם המקומיים אופציה לעלות לרחם לסדר אותו אחרי השיטפון ואז למדתי מהוותיקים – ״עזוב אותו ככה… עם הזמן הוא יסתדר, יופיעו קווים חדשים והוא יהיה גם יותר מעניין ומאתגר, בתולי משהו״, למדתי וזה באמת היה ככה.
אז למי סינגל הרחם מתאים?
לא הייתי ממליץ לרוכבים חדשים להגיע לסינגל הרחם. סיכוי טוב שאת רובו, הם ירדו בהליכה עם האופניים בצד. כשהגעתי לרחם לראשונה זה היה לאחר שנתיים שרכבתי בשטח ועדיין חלקים גדולים ממנו הלכתי ברגל. לקחו לי עוד שנתיים וכמה עשרות פעמים עד שזרמתי את כולו. לא צריך להיות רוכב על בשביל לרדת אותו אבל כן חשוב פה הניסיון ברכיבת שטח וברכיבה מדברית מסולעת. כשאני מוביל רוכבים בפעם הראשונה ברחם, אני בדרך כלל מקפיד לרכוב איתם לפני במסלול מדברי אחר כדי שיתרגלו לקרקע. טעות ברחם יכולה לעלות לרוכב בפציעות ובנזק לאופניים (לא עלינו) ועל כך נאמר ״הרחם לא מרחם״.
חשוב לבוא עם אופניים שיכולים לעמוד בירידות אגרסיביות, חשוב (מאוד) לבוא עם קסדת פול פייס ומיגון מלא, לקחת ציוד תיקון, מים וגם ציוד עזרה ראשונה. הצמיגים- עדיף שיהיו בשרניים מז’אנר ה 2.4-2.6 מ”מ. תקלה אחת או פציעה אחת ואתם יכולים למצוא את עצמכם שעות במדבר, מחכים לחילוץ או בהליכה של שעות עד לכביש הקרוב.
מומלץ מוביל מקומי
אני ממליץ לרכוב עם מוביל מקומי או רוכב שמכיר את המסלול טוב. רכיבה אחרי מישהו עם ניסיון יכולה להפוך את הרכיבה למהנה וזורמת יותר ולמנוע הרבה תקלות והתרסקויות. מאחר והשביל לא מסומן כשביל אופניים אלא כשביל להולכי רגל ולאורכו יש 3 התפצלויות שונות, חשוב להכיר את המסלול או להעזר באמצעי ניווט כדי שלא תמצאו את עצמכם רוכבים במקומות שאתם לא צריכים / רוצים להיות בהם. חשוב ליידע מישהו שאתם רוכבים שם ולקבוע שמדברים בסיום, רק לשם הביטחון. חברים יקרים, תהנו מהדרך, תסתכלו סביב (סיכוי טוב שתראו גם בעלי חיים), תהיו אחראים והכי חשוב, תהנו ותשחררו את הברקסים!
כתב וצילם: איתי אורן
איתי הוא מדריך אופניים ומוביל קבוצות (לשעבר)… היום מנהל את ענף התיירות של קיבוץ יהל שבערבה הדרומית. רוכב אנדורו בעיקר בהרי אילת והסביבה, חובב טבע, צילום ומדבר.
