כחלק מהברית האזורית החדשה ואחרי שבחנו את מערכת היחסים עם קפריסין, קפצנו לבדוק את  מצב העניינים אצל השכנה שנמצאת פה ממש ליד. 

מאת: עזרא שהרבני
פורסם במקור בבלוג האופניים BIKEPANEL

יש לנו נטייה לחשוב על יוון כעל מדינת איים, בגדי ים, אלכוהול, מסיבות אבל מסתבר שיוון היא המדינה הכי הררית באירופה שמארחת את ראלי יוון אופנועים אחת לשנה. והיות ויש לנו קשר משפחתי למשתתפים באירוע המתגלגל המדובר, יצאנו שבוע אחרי לדגום את חלק מהמסלולים. מצאנו עצמנו רוכבים בדרכי ג'יפים בין כפרים מרוצפי פאבה, מטובלים בטברנות יווניות מוצלות בעצי דולב ואגוזי מלך. חצינו פסים הרריים מתחת לפסגות של מעל ל 2000 מטר, ביערות עם טיפוסים משופעים, חלקם בממוצעים על גבול הפלילי. טיפסנו עליות ארוכות רצופות הצוברות  גובה של אלף מטר עם עשרה אחוז שיפוע ממוצע המאלץ אותך לבלות שעה ארוכה בדופק מירבי בהילוך מזערי. 

הרי הפינדוס קוראים להם והם מהווים את החיץ של יוון מאלבניה, מבעוד הימים אילצו את רוב התושבים להסתפק בכפרים על שפת הים או בעמקים שבין ההרים, מבטיחים חיי בדידות וקשרים רופפים בין הכפרים. 

הרכיבה בין הכפרים היא חזרה אחורה בזמן אל שנות השמונים, טרקטורי פרגוסון, ג'ונדיר, חממות מאולתרות ברמת גימור של פנימייה חקלאית, קוביות קש באיחסון פרוביזורי, עדרי צאן פזורים, כלבי רועים אימתניים מביני עניין שמרשים לעצמם לנבוח אך לא לרדוף. לצידם בקרבת מקום רובץ רועה צאן חי על פי משנת ה"סיגה סיגה" לאט לאט המקומי, אין למה למהר, כללים ברורים, מה שאפשר לדחות דוחים, שום יזמות עסקית, שום לחץ באוויר, מה שיכול להסביר 40 אחוז אבטלה. 

כתבות האאוטדור הטובות בארץ- אליך למייל, רק אחת לשבוע:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

במידה ולא בחרת בבייקפאקינג טיולי פוינט טו פוינט מצריכים סיוע של צוות מקומי הכולל איסוף משדה התעופה, הקפצת ציוד מכפר לכפר, אריזה וחזרה לארץ.  בפגישה עם בייקפאקרז מקומיים הרוכבים על אופני 26 וסבל המתחבר למוט הכסא מהניינטיז אתה מבין כמה אנחנו הרוכבים הישראלים נמצאים עם היד על הדופק כדי להצטייד במילה האחרונה שבשוק, עם אופני overkill שיודעות לתת מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקבל.

משום מקום מתקבצת לה קבוצה עתירת ניסיון ברכיבות אפיק, בוגרי טרנס אלפ, חוצי ארץ, תוכניות אימון, מאובזרים במכשירי ניווט, אפליקציות, מטר מצטבר, אחוזים, אופני 29 משוככים, נכונים אלי קרב לכל מה שיש ליוון ההררית להציע.

בכל טיול יש שיר שנדבק ומלווה אותך כמנטרה, מעין שיר רובאים אותו אתה מפזם בבקרים בדרך לאופן, שר אותו בצהריים בקולי קולות בהקפצות ומזמר אותו בטברנה של הערב, כיאה לחבורות מונוגמים הצטיידנו באחד הנמצא בסטטוס גרוש המבלה את ימיו בדייטים, כך שבלית ברירה נאלצנו להחיות את הג'ירפות עם השיר "יש לו בחורות כמו מים…".

הצוות מקבל אותנו בשדה בשעת כוננות עם שחר, עם טרנזיט לרוכבים וג'יפ עם עגלה לאופניים, יוון מאפשרת רכיבה ביום הנחיתה וביום החזרה, וכך טרוטי שינה אנחנו נוחתים בהרים לצד משאית כיבוי אש ושני כבאים  משועממים שיושבים באמצע היער ועסוקים בלפנות זמן בשביל עוד זמן, כוננים למקרה של שריפה.

הקפה היווני קשוח, אבל כיאה לישראלים אנחנו מצוייידים בכל מה שאתה קונה בארץ למקרה שיפתיע אותך בעל מקצוע. די מהר  אנחנו מגלים בבתי הקפה את הפראפה: קפה קר עם קרח פלוס אופציה לסוכר וחלב. 

אל תזלזל במבוגר על אופניים

למדריך נוחתת ההכרה שלמרות צעירותו אם ירכוב איתנו הוא יהיה החוליה החלשה וככזה הוא יהיה זה שיחכו לו בפניות. אנחנו מצטלמים הרבה, צילום קבוצתי בתחילת כל יום ובסיומו מבטיח קארמה טובה והגעה בשלום למלון שבכפר הבא.

מכוונים את הפלאפון לצילום "say feta" הוא הביטוי המחליף המקומי ל "Say cheeze" אבל אי אפשר להפיק מגבינת פטה חיוך אז בוחרים בגבינה הצהובה המותכת "say kefalograviera" מה שמוציא בוודאות צחוק רחב.

כפר ביוונית נקרא חור וככזה אנחנו מדלגים בין חורים או כפרים העונים לשמות לדוגמא מגאלוחוריו (כפר גדול) ניאוחוריו (הכפר החדש). האחרון שוכן מעל לאגם מלאכותי מספק מראה גלילי, כנרת סטייל שגם מומחי ארץ שקיבלו את התמונה בווטסאפ אכלו את הלוקש שמדובר בשלולית הארץ ישראלית שלנו אליבא דה מרק טווין (הכנרת). 

בבית קפה על שפת האגם יש תפריט שלם שמוקדש ללימונדה בלי סוכר, עם פירות יער, ג'נג'ר או מסטיק שאם נלך על אלימינציה כנראה מדובר באלת המסטיק. בכל שולחן שאנחנו פותחים אנחנו הופכים לאטרקציה, שיחת היום. באחד מהכפרים ה"עמוסים" במיוחד שמונה כ 150 איש, מגיעים במהירה לקשקש איתנו באנגלית עילגת שני שוטרים ומושל הכפר.

מדי פעם במכולת המקומית אנחנו מצטיידים באוזו, משקה האניס, הריח משכר, במפגש עם הקרח הוא מקבל את המראה החלבי, וככל שהוא יותר מתחלב הוא נחשב יותר. כשהקרח לא בנמצא הבירות המקומיות משתלטות על השולחן ומספקות מימד מאתגר נוסף לרכיבה. 

פרט לארוחת הבוקר אנחנו נאלצים להתמודד עם שתי טברנות ביום. הגבינות הן גבינות צאן, וליוונים יש דרך להתיש אותך מנטלית- מתקפת מזטים קוראים לזה. מנות ראשונות בצלחות קטנות המגיעות בו זמנית אל השולחן, גבינות מותכות לצד סלט יווני טובע בשמן זית מנוקד באורגנו עם גבינת פטה מעל וזיתי קלמטה מעטרים מסביב, יוגורט עם מלפפונים ושום שמיר המכונה צזיקי, מאלץ אותנו בלית ברירה לטבול את הלחם ולנגב. רגע אחרי- כל מה שיש בים מגיע לשולחן: לובסטרים, תמנונים, דגם. שעה קלה אחרי אנחנו מלטפים את הבטן כששאריות המרידאס (דגיגים בציפוי פריך) מחייכות אלינו בסיפוק מהצלחות, תוך יומיים שלושה ולמרות איבוד יומי של 3000 קלוריות  אנחנו מוצאים את עצמנו במאזן קלורי חיובי, כשחולצת הלייקרה מסגירה בטן של חודש חמישי. 

מי שטברנה קטנה עליו יש את הציפורזיקו (tsipouroraziko) או האוזרי ouzeri, מקום בו אתה שותה tsipouro – משקה אלכוהולי עם אחוז דו ספרתי, או אוזו מקומי ואוכל בעיקר דגים ומאכלי ים כתמנונים וקלמרי, מסעדת פועלים קלאסית.

הפירות ביוון הם במגמה אחת אחרינו, מי שמעוניין בענבים או תאנים יכול לתזמן ביקור ביולי אוגוסט, מי שמגיע עכשיו יכול להתפנק על ערימת דובדבנים במחיר בדיחה. בננות ותפוחים זה הסטנדרט ואם מעוניינים לעלות מדרגה אז בבאסטות אפשר להצטייד באבטיחים עם גרעינים, בנקטרינות אפרסק ומשמש אותם אידאלי לבצוע בקרבת הנחלים אחרי טבילה להתרעננות. 

ביום השני בקרבת karpenisi עשינו מסלול דמויי טריאתלון, באמצע רכיבת כביש כפאוזה מעניינת החלפנו נעליים ויצאנו לטרק רגלי אל מפל, בריכה ומערה, משלימים לאופניים את השחייה וההליכה החסרים לטריו. 

ביערות אמורים להיות דובים אבל חוץ מחזיר אחד וגירית דרוסה בעלי החיים שראינו הם צבים בעיקר, מעלים את התהייה שאם היוונים הם העם הכי שלו ושהצב הוא הבעל חיים הכי שלו אז כמה שלווה יש בצב יווני?

 

When the fly bites it is going to rain 

הדינמיקה של צהרי היום בהרים היא כניסה של מערכת גשומה. המקומיים יודעים להצביע על תחילת הגשם על פי הזבובים וכך אנחנו גם יודעים להתעטף במעילי גשם מייד אחרי העקיצות הראשונות ולצאת לרכוב את הקילומטרים האחרונים של הרכיבה. 

בכפר kastraki ליד מטאורה התנחלנו ללילה אחרון ב hotel meteoritis וככזה עם שם של מחלה, עשרים וחמש אחוז מאיתנו נדבקו וחטפו אנטריטיס. היות וכולם פה חיות והגעתי לטיול על תקן הרופא של הקבוצה אז נתתי להם הוראות לצום של 24 שעות ואחר כך אורז עם קצת מלח ועוף מכובס בלי עצמות בכמויות קטנות.25 אחוז פחת בכח אדם ו-12.5 פחת באופניים והגענו אל אקורד הסיום של הטיול: טיפוס בכביש בשעת זריחה אל המצוקים הבזלתיים של מטאורה, מבט חטוף אל המנזרים האורתודוכסים שנבנו שם למעלה וירידה בסינגל משובח על מקטעי הסלע למרגלות גושי הסלע הגדולים חזרה אל הכפר.


אהבתם? הצטרפו גם לערוץ בייקפאנל בטלגרם: https://t.me/BIKEPANEL