אור ציון חיה בבית על גלגלים, Vanlife ומשתפת את קוראי OUTPANEL במעבר לחיים האלה. הכתבות הקודמות היו בעיקר מנקודת מבט פרקטית, הפעם היא משתפת על הפן החוויתי ובפרט על הדברים המוזרים.
החיים בוואן מזמנים הרבה הרפתקאות רבות והכרויות מעניינות. הלב שלי מתרחב בכל פעם בה אני פוגשת אנשים טובים שמזמינים אותי לחנות לידם, במטע או במרחב נעים אחר, מציעים לי עזרה ותמיכה ובעיקר מפרגנים לי על האומץ והייחודיות. יחד עם זאת, לא מעט פעמים מוצאות את דרכן אלי סיטואציות לא שגרתיות.
ואן לייף – אולי תתעניינו גם בכתבות הקודמות:
- למה החלטתי לעבור לגור בואן?
- עוברים לגור בבית נייד: איך עושים את זה ומאיפה מתחילים
- החיים בואן – פנטזיה מול מציאות
אל תפספסו כתבות נוספות, הצטרפו לניוזלטר שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הדברים המוזרים באמת
הם מתרחשים כאשר אני בתוך הוואן ומסביב אנשים והטבע מתנהגים כהרגלם, מבלי לשים לב לנוכחות שלי לידם. דמיינו לכם ג’יימס בונד, בגרסה הנשית, עם ציוד מעקב משוכלל ומשקפי לילה. סתם, אין ציוד מעקב או כוונה מיוחדת להאזין או לתצפת אבל הדברים בהחלט קורים וקורה שאני עדה לשיחות או תמונות ייחודיות ולעיתים הזויות.
בתחילת דרכי עם חוליו הוואן בעיקר מה ששמעתי היו שיחות של אנשים על הוואן. זה קרה בעיקר בחניות הראשונות שלי, בשעות הערב כאשר הייתי מכורבלת היטב במיטתי הנינוחה עם ספל שתיה חמה ונטפליקס בפלאפון ולפתע שמעתי קולות שתוהים האם מדובר בוואן מגורים, האם יש מישהו כרגע בפנים ושאלת השאלות, האם יודעים למי זה שייך? כמובן שבכלל השיחות האלו נשארתי שקטה בפנים, חייכתי לעצמי חיוך קטן ונהניתי מהכוח שבלדעת את התשובה לתעלומה הנשגבת מבחינתם.
דפיקות בלילה
משם הדברים התפתחו והשתדרגו עד לסיטואציות יותר מוזרות: באחת החניות החדשות הראשונות שלי, בערב שישי נבהלתי מדפיקות חזקות על דלתי הקטנה (אני נמנעת מלהזכיר שמות של מקומות כדי לשמור על עצמי וכדי להימנע מלשון הרע כמובן). פתחתי את הדלת ולתדהמתי פגשתי פקח מסכן ועייף, שהוקפץ ממיקום במרחק 40 דקות, בערב שישי בשעה 21:00 במיוחד על מנת לבקש ממני להזיז את ביתי הנייד למקום אחר. הבקשה הפתיעה והפחידה אותי, הרי הרכב הזה הוא הבית שלי, אבל מאחר והוא היה מאוד עדין ואדיב החלטתי להמשיך בדרכי ולבחור מיקום אחר שלא יפריע לאיש.
מבחני האומץ נגד ואן מאיים
אחת הסיטואציות המוזרות ביותר הייתה במקום נוסף, בו שני ילדים החליטו לנסות לפתוח את הדלתות שלי ולדפוק עליהן . מיותר לציין שניסיתי להבריח אותם אבל לא חשבתי שהם ישתמשו בי כדי לבחון אחד את השני במבחן האומץ והגבריות של גיל ההתבגרות! לאחר שעה של שקט הם חזרו והחליטו לזרוק משהו על הדלת שלי תוך שהם מעודדים אחד את השני להיות אמיצים ולא לפחד. תארו לעצמכם את הסיטואציה, איך אתם הייתם מגיבים?
למזלי וחכמתי, ידעתי למי להתקשר והוא כבר הכיר וידע במי מדובר. הרגשתי שסיטואציה כזו קיצונית לא מכוונת אליי בלבד אלא שזה שיעור מהיקום לאותם ילדים בו אני נבחרתי להיות המורה.
אני מאוד אוהבת להתבונן על החיים מנקודת מבט עמוקה ולהבין מצבים, מפגשים ותקשורות שמתרחשות כבעלי רבדים נוספים מלבד הפשט שנראה במבט חטוף. כך, הבנתי שהיה חשוב וחיוני שאותם ילדים ילמדו כאן שיעור מהותי על מנת שאותם אירועים לא יסלימו בעתיד ויגרמו להם ולאחרים נזק של ממש.
ועדיין, על אף התובנות הללו נבהלתי, הייתי עייפה ומוטרדת כשכל מה שרציתי היה לישון שנת לילה טובה. החלטתי לסמוך על התחושות שלי וללכת לישון אבל כמובן שלא חזרתי לאותה הנקודה בשנית.
רק למחרת הייתי מסוגלת להסתכל על התסריט הזה ממרחק, לעבד ולהרגיע את עצמי, לומר תודה על כך שנמנע נזק ולהמשיך להסתכל קדימה במסעי המסקרן.
חיי ואן: נשיונל גיאוגרפיק מבעד לחלון
מעבר למפגשים עם בני אדם, אני נתקלת בלא מעט מצבים סטייל נשיונל גיאוגרפיק – מי צריך טלוויזיה כשיש לי את הטבע ממש מחוץ לחלון? פעמים רבות התעוררתי מקולות של חבורת תנים שהתקרבו לחוליו, חלקם אפילו חדרו לחלומותיי. חזירים, ציפורי לילה, שועלים.
למשל, תיארתם לעצמכם בוקר שנפתח עם ריב של עורבים מעל ראשכם? ובכן, אין צורך בשעון מעורר או תזכורת. כשאני ישנה עם חוליו בטבע ציפורים רבות מזהות את הסולארי שעל גגי כזירת היאבקות יוקרתית שם הם בוחרים מי יהיו המתמודדים בקרבות. הימורים מישהו?
סיטואציה שכזו מעלה בי התקף צחוק רציני – אין דרך טובה יותר לפתוח את הבוקר! אני בדרך כלל ממהרת לשתף את החוויה הזו עם כל מי שמסכים להקשיב.
זה יותר סודי! כנסו לבדוק:
רשרוש עלים חשוד
לאחרונה ממש, ישנתי עם חלון פתוח והתעוררתי מקולות חשודים של צעדים, רשרוש עלים ונוכחות של בעל חיים קרוב מאוד אלי. החלטתי לקום מהמיטה, עם הפלאפון פתוח על וידיאו ומבלי להרעיש או להדליק אור – לברר את המצב. אני חייבת להודות שנהניתי מאוד להרגיש כמו צ’יטה בסוואנה, אורבת ומתכוננת לציד ולרגע המדויק. חיוך גדול עלה על פני כשזיהיתי שועל שאיתר משהו לאכול ותוך כדי מבטים חטופים לסביבה החל לחפור החוצה את ארוחתו הלילית. בין נגיסה לנגיסה הוא זז הצידה, רץ מעט מסביב וחזר מחדש לחפור עוד ולזלול אל תוך הלילה.
אני מרגישה שיש לי בכל יום ובכל לילה הזדמנות להיות חלק מהטבע הגדול, אשר בדרך כלל מופרד מאיתנו על ידי קירות הבטון וסביבות המגורים הרגילות שאנו בונים לעצמנו. לאט לאט אני לומדת ומתרגלת לקולות סביבי שבתחילת הדרך שלי מאוד הבהילו אותי אך היום, מעוררים בי סקרנות רבה. אני מרגישה כמו המצלמה המסווית שחוקרי טבע מניחים במרכז הג’ונגל על מנת לתעד את ההתנהגויות הטבעיות ביותר של בעלי החיים במרחב המחייה המרתק הזה.
אז, מוזמנים לשכור את שירותי לתצפיות ותיעודים, שלכם, אור ציון, הג’יימס בונד שבוואן.
מאת: אור ציון
צילום: יוסף (ג׳וזי) חודדה, אור ציון
אור קיבלה החלטה לעבור לגור בבית נייד ולאמץ את אורח החיים שהופך לטרנד גם בארץ: Van life. על מנת שתוכלו להבין את הצעד הזה לעומק היא החליטה לשתף את קוראי OUTPANEL בתהליך.
הגעת עד לפה? כנראה שזה שווה שיתוף – פה, עם הכפתורים האלה למטה:
