חיי הוואן המפורסמים בפינטרסט וביוטיוב, באים עם ויז’ן מסוים בנוגע לאורח החיים הייחודי הזה. האמת היא, שהחיים על גלגלים הם באמת נפלאים ומאפשרים המון עצמאות ויופי. יחד עם זאת מגיעים ישנם אתגרים והתמודדויות. אור משתפת את החוויה האישית שלה בתוך חוליו הוואן.
בשיתוף האחרון שלי הייתי בהכנות לקראת שינוי משמעותי- מעבר לחיים על גלגלים. מאז, עברה לה יותר משנה וחצי ודברים רבים קרו. החיים בוואן מביאים איתם אתגרים והסתגלויות שונות מעצם זה שהם מאוד שונים מהחיים המערביים אליהם אנחנו רגילים בין קירות הבטון הקבועים והיציבים.
בניגוד לאנשים אחרים שחוו היכרות קצרה עם טיול בוואן או בקראוון בחו”ל ועל בסיס כך בחרו לעבור לגור בבית נייד, אני הלכתי על החיים בוואן מתוך אינטואיציה בלבד. תחושת בטן שזו הבחירה המדויקת לי ביותר – וצדקתי לחלוטין.
הצטרפו לקבוצה השקטה של אאוטפאנל בווטסאפ:
הייתה לי תקופה הסתגלות ארוכה למדי
לא הבנתי לחלוטין לקראת איזו למידה והסתגלות אני הולכת ולא היה לי ברור כמה זמן יקח עד שאכיר לעומק את החיים אותם בחרתי לי, גם לא היה לי את מי לשאול או ממי ללמוד. התהליך הזה לימד אותי רבות גם על החיים עצמם ועל שינויים שאנחנו יוצרים לעצמנו במטרה להיטיב את איכות חיינו. המעבר שלי לחוליו הוואן התרחש בחודש ספטמבר בדיוק כאשר מזג האוויר התחיל להתקרר.
נזקים ראשוניים
התחלתי מלחנות בסביבה בטוחה ומוכרת כדי לאפשר לתקלות לצוף, כי ברור שיהיו בתחילת הדרך. התקלות הופיעו בצורה רכה יחסית ועם גשם ראשון גיליתי נזילה משמעותית שקטעה את הלילות הראשונים שלי בוואן. עברתי מנקודה לנקודה לחפש סככה לחנות תחתה עד שיגיע הבוקר ואוכל לנסוע למוסך פעיל להסדיר את הבעיה.
מקור הנזילה היה חור ברכב עצמו ואני זוכרת שגם כשהגעתי למוסך, השכם בבוקר ירד המון גשם. בזכות תושייה רבה שילבנו עבודה מהירה, פן לייבוש וחומרים לסגירת החור. כך יצאתי לי לדרך שוב. הפעם ללא נזילות מהגג.
לאט לאט העזתי להתרחק מעט מסביבה בטוחה והתחלתי לחוות את חיי הוואן היומיומיים ברדיוס יותר גדול. התקלה הבאה איך לא אם עוד נזילה. הפעם הנזילה הייתה מהברז של הכיור שנזל בעת השימוש על משטח העץ שמסביב וגרם לי לחרדה מעובש. שם היה תהליך ארוך של הזמנת ברזים מחו”ל עד שמצאנו את האחד המיועד. היום כבר ניתן למצוא ברזים תואמים גם בארץ ולהשיג אותם ממש בקלות.
לאחר מספר שבועות שוב נזילה. גיליתי שהמקרר שלי צבר כמות עצומה של קרח והתחיל לנזול (גם בנסיעה), מה שהביא אותי להפשיר אותו כל כמה חודשים עד שהחלפתי למקרר עם דלת נפרדת למקפיא.
בסוף הקיץ גיליתי להפתעתי ג’ונגל עובש שהגיח מתחת למיטה שלי, במקום בו אני מאחסנת את מיכל המים, המצברים ולאותה תקופה גם בלון הגז שלי. זו הייתה התקלה הכי מתסכלת מבחינתי, חששתי מאוד שהעובש יתפשט ומיהרתי למצוא פתרון. באותה נקודה העסק בו בניתי את הוואן נסגר ונאלצתי למצוא פתרונות בעצמי. הבנתי שניתן להחליף את המשטח שעליו יושבת המיטה לחומר טוב יותר ויעיל נגד עובש וכך עשיתי. ניתן בהחלט לומר שמכל תקלה למדתי המון.
לאחר חצי שנה של מגורים בוואן נגמר לי בלון הגז וכשנסעתי להחליף אותו גיליתי שהיה ענן גז סביב הברז הראשי כבר תקופה. כלומר שהייתה נזילה קטנה והצטברות של גז וכמובן שהדבר מסוכן.. לכן החלטתי להוציא אותו לחלוטין ולבשל על גזיית בישול בשטח ועל כך אני ממש שמחה. לי נוח מאוד ככה מאחר וזה גם פשוט יותר אבל היום אני מכירה יותר ויודעת שאפשר גם ליצור מקום בטוח לבלון גז רגיל בוואן, אפשרי לגמרי.
אבזור מחדש
למדתי לזהות דברים קטנים אך משמעותיים שדרשו שיפורים ותיקונים. להפתעתי הרבה, ככל שהתקרר מזג האוויר מצאתי שהארונות מסרבים להיסגר כפי שנסגרו לפני מספר חודשים. הבנתי שהעץ הוא חומר שמגיב מאוד למזג האוויר ולשינויי הטמפרטורות וזה הגיע למצב שהייתי צריכה לחתוך חלקים מהדלתות על מנת שיתאימו מחדש למרחב הארונות. מעבר לכך שאנחנו רוצים לחיות במרחב שבו ניתן לאחסן בצורה נעימה את החפצים שלנו, כל עוד הדלתות לא התאימו אחת לשניה המון דברים נפלו בזמן נהיגה החוצה וכמובן שזה פחות רצוי.
באחת מהמקלחות שלי ראיתי לפתע זרם מים שוצף שלא יבייש את נחלי הצפון המדהים בו אני מסתובבת, זרם זה יצא ממבנה המקלחת היישר לאורך רצפת הפרקט של הוואן. כמובן שמיד קפצתי ומיהרתי לנגב ולייבש עם פן וגם שם למדתי משהו חדש. המקלחת שרוצפה עם חומרי קרמיקה, זזה ומשתנה בעת הנסיעות, מה שגורם לסדקים ומעבר של המים החוצה. אני לא מגיעה מהעולם של הבניה והשיפוץ ולא ידעתי את העובדה הזו. הרגשתי שאני פחות מעוניינת לברר ולבדוק בעצמי אלא פשוט לפנות למישהו מקצועי שמבין בעניין ויכול לפתור לי את בעיית הנזילה לטווח ארוך (עמדה בפני האופציה כמובן בכל חודשיים להדביק את הרצפות בעצמי אבל זה אופציה שלא קסמה לי בלשון המעטה). הגעתי למוסך בחיפה ושם ידעו מה לעשות, החלפתי את הריצוף לחומר יותר אלסטי ומתאים כך שהיום המקלחות שלי כיפיות ומרעננות.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
בקיץ הראשון שלי בוואן לא האמנתי לחום שנוצר בתוכו. לא הכרתי טמפרטורות כאלו מימי וממש רציתי להיות עצמאית לחלוטין, בלי תלות בחיבור של גנרטור או חיבור חשמל חיצוני. ביררתי והבנתי שאני אוכל להתקין בפנים מזגן ממש כמו של בית ולהשתמש בפאנלים סולאריים גדולים יותר לטובת העניין. האופציה הזו מצאה חן בעיני הרבה יותר, אז מיהרתי לי לחיפה לסדר לי פאנלים חזקים יותר כך שאוכל להשתמש במזגן ללא חיבור חשמל חיצוני וזה הציל אותי! רק שעכשיו חוליו הוואן נראה קצת חייזרי או רכב של שב”כ, לפחות כך האורחים קראו לו.
הופתעתי מעד כמה כל דבר “קטן ” כזה מפריע לתפקוד השוטף שלי בוואן, וכשתוקן, שדרג את איכות החיים שלי לחלוטין.
מה באמת נחוץ וחשוב ומה מיותר?
אני מרגישה שמעצם היותנו בני אדם בעולם מערבי, אנחנו מאוד קשורים לרכוש ולחפצים. ממהרים להאמין לתרבות הצרכנות שמשכנעת אותנו שאנחנו פשוט חייבים את הדבר הזה או האחר. כשעוברים למרחב קטן ואינטימי, לומדים לשים לב ולהתבונן. עד כמה המוצר הזה באמת נמצא בשימוש? בפועל, מה צרכתי ובמה השתמשתי בשבוע האחרון?
דרך השאלות האלו גיליתי דברים רבים שיכולתי בשמחה לשחרר הלאה ולדייק את המרחב שלי. אני מתחברת לאמרה שטוענת שבית מסודר מייצר סדר ושקט בראש. אנחנו והמרחב שלנו קשורים בקשר הדוק כפי שיש קשר בין גוף ונפש. ככל שאני מתייחסת לוואן כייצוג מסוים של עצמי, כך אני שמה לב לדיוקים האלו.
בין הדברים ששחררתי היו בעיקר המון בגדים שחשבתי שאני חייבת שיהיו איתי, ספרים שאני לא באמת מגיעה לקרוא אותם, כלי ציור שאפשר היה לצמצם ולדייק וכמובן שבכל עונה דיוקים לצרכי מזג האוויר- בחורף אין לי צורך במכנסיים קצרים או שמלות שתופסות מקום לחינם ולהפך.
מבחינת נקיונות וכמובן הדבר הבסיסי ביותר- שירותים. השימוש באסלה הכימית שחבויה לה במגירה שלי דרש חקירה. ריקון המיכל שלמטה לאורך זמן התברר כמלכלך ומורכב ועם הזמן החלטתי לעבור לשיטת השקית – שיטה מאוד נפוצה בקרב החיים על גלגלים שחוסכת כאב ראש, לכלוך וריח.
שכנים זה דבר נפלא
בתוך כל ההתעסקות של מה שנמצא בתוך הוואן, די מהר הבנתי שיש גם את המימד החיצוני. בחודשים הראשונים העיסוק העיקרי שלי היה למידת מקומות חנייה האפשריים לי ואכן, התבקשתי להתפנות ממספר מקומות. חוויה לא כל כך נעימה בה הרגשתי שאני בעיקר חשופה בצריח. בהיבט הזה למדתי שישראל היא ללא ספק מדינה שעוד נאבקת בקונספט החיים על גלגלים וניתן לראות את זה בחוקים המחוקקים בנוגע לחיים האלו. כולי תקווה שבהמשך, הדברים יתגמשו לטובתנו.
עם הזמן אני מרגישה שפיתחתי רגישות מסוימת כך שאני יודעת לזהות היכן אני יכולה לחנות בנינוחות והיכן יבקשו ממני לזוז. ממש כמו שריר שהתפתח עם האימונים. נבנה בי חוסן ויכולת התבוננות אחרת, תקשורת בוגרת יותר והסתכלות רחבה. אחד הדברים הנעימים לי ביותר הוא שאני יכולה לבחור את השכנים שלי. הבית שלי מתמקם בכל פעם מחדש ליד סביבה שאני אוהבת ומרגישה בה רצויה ונינוחה. לפעמים מדובר בפינות שקטות בטבע הפרוע ולעיתים ליד חברים. וכך מתאפשרת יצירת קשרים רחבה מאוד, שינוי נוף ותחושת חופש וחירות אמיתית.
לסיכום
אני יכולה להעיד שבדיוק כמו שבונים בית קרקע, חשוב מאוד שהוואן יעבוד בשבילי ולא אני בשבילו. לכך צריך להתייחס בתהליך הבניה וההסבה לכל פרט. ההיבט הזה היה פחות נוכח בבנייה של חוליו וזה הצריך ממני שיפוצים ושדרוגים לאורך הזמן. אבל היי, מכל דבר אנחנו לומדים וגדלים במסע החיים.
מבחינת חווית החופש והבחירה- הוואן הוא בדיוק החלום שדמיינתי לי. אני “שכנה של כולם” ומתמקמת לפי הסביבה בה נעים לי והנוף אליו אני רוצה להתעורר בבוקר.
יש לי רגעים רבים במהלך היום שאני ממש עוצרת לעכל את כל הטוב שנפל בחלקי ומודה על כך. מרגיש לי שרק עכשיו, באמת נפתחים המבערים ואני רואה את כל האפשרויות שפרוסות לפני בהגשמת החלום שלי.
