שני מטיילים מחובקים על רכס אבנים בטרק Dents du Midi בשווייץ

טרק Dents du Midi בשווייץ: המדריך המלא לטרק בקתות מעגלי באלפים

בין פסגות מחודדות, אגמים אלפיניים ו-100,000 צעדים משותפים, רועי מנדל יצא עם בנו לטרק Dents du Midi בשווייץ – וחזר עם סיפור דרך מפורט, מדריך לוגיסטי ותובנות לטיול בקתות מושלם.

בערך 100,000 צעדים צעדנו איתי ואני השבוע – מחציתם בעליות, מחציתם בירידות, וכמה צעדים בודדים גם במישור. כך נראה טרק באלפים השוויצריים. אנחנו יצאנו בזוג: איתי בן שלושים ואני כמעט שישים. כשאיתי בני נולד הייתי בדיוק בגילו היום. תזמון מושלם לצאת יחד להרים. זהו זמן יקר של יחד – זמן לדבר, לשתוק, לחשוב ולחלוק מחשבות. זו הזדמנות לעזור וללמוד להיעזר, לקבל החלטות משותפות ולהרגיש בטוח.

קבלו את הכתבות אחת לשבוע

הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:

מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים

תכנון הטרק: למה דווקא Dents du Midi ולמי הוא מתאים?

שבוע לפני היציאה גילינו שיש לנו שבוע חופש בלי תוכניות. מדבר יהודה פחות התאים לאמצע יולי, והכרטיסים הזולים ביותר לשבוע הבא היו לז'נבה. קצת חיפושים והגענו ל־Dents du Midi – טרק מעגלי יפה שאפשר לבצע מ־3 עד 6 ימים. בחרנו בחלוקה ל־5 ימים רגועים.

התלבטנו בין בקתות לאוהלים. מצד אחד לא הצלחנו לברר בוודאות את כללי הלינה בשטח. בדיעבד התברר שהטרק חוצה שני מחוזות עם כללים שונים. מצאתי מקומות בארבע בקתות בהיקף המסלול – לא בחלוקה אידיאלית, אבל מספיק טובה לחמישה ימים, בחרנו באופציה הזאת.

אספר עכשיו את סיפור הדרך שלנו. לא מצאתי סיפורי דרך בעברית לטרק הזה, ולכן ראוי שסיפור דרך שכזה ייכתב די במפורט. בתוך סיפור הדרך אשלב תובנות וכלים פרקטיים לתכנון ולביצוע טרקים שכאלה – טרק בקתות באלפים.

מאפייני המסלול: נקודות התחלה, כיוון הליכה ושיטת הזמנים השוויצרית

הטרק מעגלי לגמרי וניתן לבצע אותו משני הכיוונים. קיימות שתי נקודות התחלה נוחות עם תחבורה ציבורית: העיירה Mex (מבטאים "מה") שנמצאת ממש על המסלול, או Champéry – ממנה יש תוספת הליכה יפה של כ־5 ק"מ גם בהלוך וגם בחזור.

ניתן לעשות אותו ב־3–5 ימים; לדעתי האידיאלי הוא 4. אנחנו בחרנו להתחיל ב־Champéry וללכת עם כיוון השעון – פשוט בגלל זמינות הבקתות. בדיעבד זה יצא מצוין, גם מבחינת הדרגתיות הקושי וגם מבחינת התפתחות הנוף.

השוויצרים (והאירופאים בכלל) מציינים מרחקים בזמני הליכה ולא בקילומטרים – גם במפות וגם בשלטים. הגישה שלהם: לא המרחק קובע, אלא התלילות ואופי המסלול. הזמנים הם בקצב טוב בלי משקל כבד ובלי עצירות. לנו לקח יותר, גם בגלל הקצב וגם כי נהנינו ממנוחות. בחלוקה ל־5 ימים לא מיהרנו באף יום, והגענו תמיד בזמן לארוחת הערב (בדרך כלל 18:30).

חתך המסלול שלנו : Champéry → Antème → Chindonne → Salanfe → Bonavau → Champéry

לוגיסטיקה והגעה: מז'נבה ל-Champéry בתחבורה ציבורית

טסנו כאמור לז'נבה, ולמעשה יכולנו עוד באותו הערב להמשיך ברכבת ל־Champéry. אבל לא מיהרנו, אז נשארנו ערב במלון שדה התעופה. ניצלנו את הערב למנוחה קלה, הצטיידות בקבנוסים טבעוניים לארוחות הצהריים, ולא פחות חשוב – קפיצה לדקטלון הסמוך לשדה התעופה לקניית בלון גז. הגיבוי שלי לאי-מציאת בלון גז הוא כירת דלק מוצק קטנטנה במשקל מינימלי. כירה זו, כולל חומר הבערה שלה, מותרת להעברה במטוס ומספקת מענה למספר הרתחות מים. הספקנו לראות קצת מונדיאל במסעדת המלון והלכנו לישון.

למחרת יצאנו בבוקר ובעזרת מערכת הרכבות הענפה והמדויקת של השוויצרים הגענו תוך 3 שעות ממלון שדה התעופה לעיירה Champéry. כבר מהחלונות הרחבים של הרכבת ראינו את רכס Dents du Midi מתנשא לגובה רב מעלינו, יפה מרשים ומעורר מחשבות על גובה הטיפוס.

את שארית היום בילינו בשוטטות בעיירה הציורית ממש, מעבר נוסף על המסלול בסניף מידע התיירות המקומי, וארוחת ערב עם המבורגר טבעוני במסעדה קטנטנה ונחמדה. במסגרת בדיקות המסלול האחרונות גילינו שיש ממש בסמוך למסלול שלנו מסלול היקפי קטן – Galerie Défago – כקילומטר וחצי ממנו בנוי על מדרגה במרכזו של מצוק בגובה עשרות מטרים. מדובר במסלול נפרד ומיוחד. ניתן לשלב אותו בנתיב העלייה מהעיירה אל השביל המרכזי בהארכה קלה של כ-2 ק"מ ביום הראשון. מאחר שחילקנו את המסלול ל-5 ימים לא הייתה לנו בעיה להוסיף את המקטע הזה ליום הראשון.

קבלו כתבות מעולות:

הצטרפות לווצאפ OUTPANEL

יום 1 – מ-Champéry ל-Cabane d'Antème דרך מצוק Galerie Défago

13 ק"מ | 1,245 מ' טיפוס

קמנו בנחת, אכלנו ארוחת בוקר קלה ויצאנו לדרך. התחלנו במסלול ה־Galerie היפה ובסיומו חזרנו לכיוון העלייה הרגילה לטרק. עמדו בפנינו 3 אופציות לעלייה, באורכים שונים, אך בסופו של דבר לאותו גובה. בחרנו במסלול הארוך יותר, המערבי בין השלושה – לא הייתה לנו בעיית זמן והוא גם עלה בחלקו לאורך נחל שוצף וליד המפל היפה Cascade de la Sauflaz. בנוסף הוא אפשר עלייה קצת ארוכה יותר ועל כן תלולה פחות עד לבקתה הראשונה.

לאחר מספר ק"מ הגענו לקו העצים סביב 2,000 המטרים גובה, ומשם רוב הדרך הייתה באותו גובה עם עליות קלות נוספות ונוף מדהים. עצרנו להפסקת צהריים במסתור סלע קריר צמוד למפל שוצף ומשם המשכנו לבקתה.

סביב 16:00 הגענו לבקתה הנחמדה Cabane d'Antème. שמחנו לגלות שהאגם הקטן לצדה ממש נעים לשחייה, אנחנו ועוד מספר מטיילים בחרנו לטבול במים, וחלק הסתפקו בלשבת באחו שליד ולצפות בנו.

לבעלי הבקתה היה סאפ שנשען על קיר הבקתה, ושמחנו להשאיל אותו למספר סיבובי שייט סביב האגם (השאלת סאפים מזרים זו מיומנות נרכשת שפיתחתי היטב בטיול האחרון בניו זילנד)

ארוחת ערב טעימה וטובה בשולחן עם 2 נשים צ'כיות וילדיהן המתבגרים, ושתי חברות צרפתיות שהשאירו את 5 ילדיהן עם הבעלים ויצאו לטרק חברות. גילינו שהסטנדרט בבקתות היום עומד על ארוחת ערב בת 3 מנות, הערב היה לנו מרק סירפדים טעים ממש, פשטידת רועים צמחונית וקינוח של לחם בריוש טבול בחמאה חמה.

לצד האגם שליד הבקתה היו 3 זוגות באוהלים – במחוז הזה הקמת אוהלים מותרת במהלך הלילה בלבד (אסור להשאיר אוהל עומד ביום) בתנאי שזה מעל גובה קו העצים כ-2,000 מ'. לקראת חושך ב־22:00 הלכנו לישון בחדר המשותף בעליית הגג של הבקתה.

ניהול מים באלפים: טיהור, מקורות נחל ומניעת מכות חום

האלפים זה לא טיול בנגב, זורמים כאן הרבה מים. בטמפרטורות שהיו השבוע, ובמאמצי העליות והירידות, שותים לא מעט – שתינו 4-5 ליטר כל אחד במהלך כל אחד מימי ההליכה (ועוד חצי ליטר בירה בערב). למרות זאת לאורך רוב המסלול יכולנו להסתפק בנשיאה של כליטר מים בלבד. זה לא אוטומטי – צריך להבין היכן זורמים ערוצים, לנסות לזהות כבר מרחוק אם הם אכן זורמים (מפלי מים במצוק מעליהם שנראים מרחוק) או שהם ערוצים יבשים.

כבר באמצע יולי נתקלנו בערוצים שניכר בהם שעד לפני ימים ספורים זרמו בהם מים, וכעת היו יבשים. חודש־חודשיים קדימה אני מניח שיותר ערוצים (אם כי לא כולם בוודאי) יהיו יבשים. דרך נוספת לדעת אם יש מים בהמשך הדרך היא להתעניין עם המטיילים המגיעים מולך לגבי כמה מים יש והיכן, ובהתאם לכך להחליט אם לוקחים יותר. היו לנו בקבוקים של 1.8 ליטר לכל אחד, ועוד שקית משותפת עם פילטר טיהור מים שיכולה לשאת ליטר נוסף בעת הצורך.

מקור המים הוא במעיינות ובהפשרת שלגים, שנראים נקיים לגמרי באלפים הגבוהים. עם זאת, חשוב לשים לב לרעיית עדרים באזור ולהימנע ממילוי מים בערוצים שסביבם רועים פרות וכבשים. בהתאם לשיקול דעת חשוב לטהר את המים בפילטור או בעזרת כדורי טיהור. השיטה של דני וולפשטיין ידידי הטוב, המאמין בחשיפת המים לקרינת UV של מספר שעות, לא יעילה כאן, כי אתה רוצה לקחת איתך ליטר לשעה הקרובה ולא יותר.

דבר אחרון: בשבועות חמים כמו שהיו לאחרונה, מכת חום בעת טיפוס עלייה קשוחה של למעלה מ־1,000 מ' גובה בשמש חשופה אינה בלתי סבירה. כן, גם באלפים אפשר לקבל מכת חום. כאשר עמדנו בפני עלייה תלולה ללא ודאות לגבי מקורות מים, הצטיידנו בכמות מים מוגברת. המים שימשו אותנו הן לשתייה מרובה והן לצינון הגוף במקרה של עליית חום.

יום 2: מ-Cabane d'Antème ל-Chindonne והאגם הנסתר Lac de Soi

14 ק"מ | 560 מ' טיפוס

למחרת קמנו בנחת והתארגנו ליום השני. היום השני היה מתוכנן להיות קצר למדי בגלל פניות הבקתות – כ־11 ק"מ סמוך לקו גובה, אפילו עם ירידה מצטברת גדולה מאשר עלייה באותו יום.

מהסתכלות במפה ושיחה עם הבחורות הצרפתיות שהגיעו מהכיוון השני הבנו שיש אגם קטן בדרך, Lac de Soi, שמחייב סטייה של כ־2 ק"מ מהמסלול ועלייה של עוד כ־250 מ' גובה. מאחר שלא מיהרנו לשום מקום החלטנו לטפס אל האגם בדרכנו. החלטה נכונה שהביאה אותנו לאגם יפה וקסום בגובה 2,350 מ, שם עשינו מנוחה נעימה.

בחזרה מהאגם לשביל החלטנו לחתוך מאחד האוכפים להמשך השביל שלא דרך שביל מוסדר – ירידה קצת תלולה יותר דרך העשב והשיחים, לא שום דבר בעייתי שלא היינו עושים בנגב או בגליל במצב שכזה. המשכנו לכיוון בקתת הלילה השני, שהתוכנית היא לנוח היטב כי מחר מחכה לנו יום קשוח. סה"כ יומי: 14 ק"מ עם 560 מ' עלייה.

הבקתה ביום השני , Auberge de Chindonne הייתה בגובה 1,600 מ' – מסודרת יותר, מבודדת במקצת, אבל עם דרך רכב שעולה אליה ואפילו מספר אנשים שהגיעו ברכב לאכול במסעדת הבקתה. היינו בבקתה 8 מטיילי טרק וכל זוג מטיילים קיבל חדר דורמיטורי נפרד משלו, כך שישנו שנינו בחדר עם כ־20 מיטות, בחלון פתוח לרווחה כי היה חם גם קצת בלילה.

יום 3: מ-Chindonne ל-Salanfe – הטיפוס התלול דרך פס Col du Jorat

18.8 ק"מ | 1,362 מ' טיפוס

למחרת בבוקר יצאנו כבר בשעה 07:30 לדרך. במסלול היום מתוכנן לנו 18–19 ק"מ הליכה עם 1,360 מ' עליות, מתוכם 1,000 מ' רצופים על טווח אופקי של 4.5 ק"מ – עלייה בשיפוע ממוצע של 18 מעלות (למעלה מ־33 אחוזי שיפוע)

בתחילת הדרך שעברה ביער ובאזורי מרעה, הגענו לפיצול שבילים. התלבטנו בין אופציה ארוכה ומתונה לבין אופציה קצרה ותלולה יותר. מאחר שהיינו בירידה וחיכה לנו יום ארוך בחרנו בקצרה יותר. כשהגענו לחיבור התחתון בין שתי הדרכים היה שילוט ברור לבאים בכיוון ההפוך שממליץ לא לקחת את הדרך התלולה בימים גשומים. היא אכן הייתה עם פוטנציאל החלקה גבוה במיוחד.

בדרכנו בירידה הזאת חצינו שערי בקר רבים. לאורך כל שטחי הבקר מתוחים שני חוטי חשמל, ובשערים מולבשת על גבי חוט המתכת ידית פלסטיק עם קרס מתכתי שמתחבר לטבעת בצד השני. צריך להקפיד לאחוז רק בידית הפלסטיק כי בחוטים אכן זורם זרם. פעם אחת לא הקפדתי, ובעת סגירת השער נגעתי בחוט – מה שהעביר בי שוק חשמלי קל בכל גופי וגרם לי לשמוט את ידית הגדר.

בהמשך עברנו בעיירה הנחמדה Mex הנמצאת בגובה 1,100 מ' לערך, והיא כזכור הנקודה השנייה ממנה נוח להתחיל את המסלול. היתרון הגדול שלה הוא שהיא על המסלול עצמו ולא נדרש לבצע את מקטעי החיבור לשביל כמו מ־Champéry – לא בטוח שזה יתרון כזה גדול, כי מקטעי החיבור הם קטעים יפים מאוד בפני עצמם ו־Champéry נעימה להתחלת וסיום המסלול.

כשני ק"מ בעלייה מתונה אחרי העיירה מגיעים לתחילת העלייה הרצינית. הנהר נראה עכור מעפר, אבל אנחנו לא בטוחים לגבי מים בהמשך העלייה, וליתר ביטחון ממלאים את שקית הפילטר בליטר מים בנוסף למה שיש לנו בבקבוקים – אם נמצא מים נקיים בהמשך נחליף את המים העכורים. תחילת הטיפוס היא על דרך עפר רחבה ומתפתלת שהייתה סלולה בעבר, ואנו עולים בה בקצב אחיד ואיטי כק"מ וחצי ו־200 מ' הפרש גובה. שם אנו מגיעים לצינור מים שיוצא מדופן ההר, שזורמים ממנו מים קפואים ויוצא ממנו משב רוח קריר – ממש מזגן אוויר באמצע העלייה. מחליפים את המים העכורים בשקית הפילטור במים קרים וצוננים ושותים לרוויה לקראת המשך העלייה.

אנחנו מתיישבים לנוח ומחליטים שאת שלושת הק"מ הבאים עם 800 מ' הפרש גובה נעשה ב־3 מקטעים של ק"מ כל אחד, ואז מנוחה להורדת דופק וצינון הגוף והמשך עלייה למקטע הבא. הדרך כבר אינה דרך רכב, אך היא פשוטה ונוחה להליכה ואינה טכנית בכלל ומאפשרת הליכה רציפה למרות השיפוע המשמעותי מאוד.

באחת העצירות אנחנו אוכלים לנו ארוחת צהריים של טורטיות עם טחינה וקבנוסים טבעוניים וממשיכים לטפס עד ל־Col du Jorat, הפס הנישא בגובה 2,210 מ'. בהגעה לפס אנו פוגשים משפחת מרמיטות נחמדה שמתגוררת שם, ומעבר לכך נפתחת מולנו תצפית מרהיבה דרומה הכוללת את רכס המון בלאן ורכסים מושלגים נוספים.

מתחתנו על כף היד רואים את אגם Salanfe ואת הבקתה והקתדרלה הקטנה שלצידה. מכאן עוד קצת יותר מ־2 ק"מ בירידה ואנחנו בבקתת Auberge de Salanfe הנעימה.

הלילה בחרנו לקחת חדר פרטי וקיבלנו חדר מרווח ונעים עם 3 מיטות, כיור רחצה ומרפסת הצופה לקתדרלה הקטנה ולאגם. ארוחת ערב טבעונית טעימה בחדר אוכל עם כ־40 מטיילים נוספים. אנו תוהים מדוע דווקא בבקתה הזאת יש מטיילים רבים כל כך, ומבינים שהיא סוג של צומת בין כ־5 מסלולי טרקים שונים ויש בה מטיילים מכל הטרקים השונים. בבקתה עצמה אין קליטת אינטרנט, אך בקתדרלה הקטנה על הגבעה מעל יש (בכל שאר הבקתות שישנו בהן בדרך הייתה לנו קליטה)

יום 4: מ-Salanfe ל-Bonavau – חציית Col de Salanfe ומעבר השרשראות

13 ק"מ | 728 מ' טיפוס

עד היום זכינו למזג אוויר נעים, אולי אפילו קצת חם מדי, וללא גשם כלל, אך התחזית למחר היא לגשם לקראת הצהריים, ואנו יודעים שצפוי לנו בדרך מקטע אחד טיפה תלול בירידה עם שרשראות ברזל מקובעות בסלע לתמיכה בהליכה במורד. אנחנו מחליטים לצאת קצת לפני 8 בבוקר, עושים מקלחת חמה וטובה והולכים לישון לקראת היום הבא.

היום הרביעי למסלול מתחיל בהליכה נעימה לאורך אגם Salanfe, אשר די ברור שהוא אינו מלא במלואו לאחר חורף שחון למדי שעבר על האזור – ועדיין מדהים ביופיו תחת המצוקים האדירים שעל חלקם יש עדיין שלג מהחורף. די מהר המסלול מתחיל לטפס, ואנו מגיעים לנקודה שאנו רואים שהמסלול בה שונה ממה שתכננו ומופיע במפות שבידנו, אך הסימון בשטח ברור מאוד – סימוני צבע טרי על הסלעים ועמודי עץ נעוצים בקרקע שראשם צבוע אדום. המסלול פונה לאחד המסלולים האלטרנטיביים שבמפה, זה שמתחיל לעלות מקצהו הדרומי יותר של האגם – ואנו מחליטים ללכת לאורך הסימון החדש הברור, קצת שונה מהתכנון המקורי שלנו, מתוך הבנה שכנראה שינו למסלול נוח ומותאם יותר לעלייה לפס הגבוה שלפנינו.

ניווט מתקדם: בירור וריאנטים בעזרת מפות חום (Heatmaps)

לטרק זה קיימת דרך ראשית ומתוייגת בשטח, ולצידה וריאנטים רבים. אלטרנטיבות אלו מאפשרות להשלים את הסובב במסלולים שונים מעט. במפות השונות באינטרנט לעיתים יהיה הבדל אף במסלול הראשי.

תמיד ניתן לקרוא ולחפש את המסלולים והווריאנטים המתאימים לך, לא תמיד זה יהיה ברור כל כך מכל המידע הנמצא ברשת. אחד הדברים שנעזרתי בהם כדי להגדיר את המסלול המדויק הוא "מפת חום" של הטרקים, בה רואים באיזה נתיב משתמשים יותר מטיילים, אשר מעלים את המסלולים שלהם לאתר המסוים – אני השתמשתי באתר Suunto. ניתן לבחור בעזרת המידע את הנתיב בו רוצים ללכת. זה שנמצא יותר בשימוש והוא כנראה הדרך הראשית, או דווקא מסלול אלטרנטיבי הנמצא בשימוש קטן יותר אך עדיין צועדים בו אנשים. במקרה הזה הנתיב לא היה בנתיב של מרבית האנשים – כנראה בגלל ששונה ממש לאחרונה ועוד לא נצברו לגביו מספיק נתונים.

כ־500 מ' טיפוס ואנו כמעט בראש הפס – Col du Susanfe. כמה מטרים לפני ההגעה לפס מבינים שרוח האוכפים שזורמת בו תקרר אותנו מאוד, בטח אם נבחר לעצור קצת ולהביט על הנוף סביב. אנו נעצרים ומוסיפים על שכבת הבסיס מיקרו־פליס ומעיל גשם לעצירת הרוח ומטפסים את המטרים האחרונים לנוף המרהיב הנשקף לכל הכיוונים. מכאן ניתן לבחור לטפס לפסגת הרכס Haute Cime בגובה 3,333 מטר – עוד כ־700 מטר לא פשוטים לטיפוס, שהחלטנו לוותר עליהם.

מהפס התחלנו לרדת בעמק לצד קרחונים התלויים על המצוק עד בקתת Susanfe. שם עצרנו לבשל לעצמנו ארוחת צהריים ולהתפנק בבירה צוננת. הבקתה הנחמדה נמצאת כמעט ממש בצומת של 4 טרקים שונים (Dents du Midi / Dents Blanches / Mont Ruan / Vallée du Trient ) אך להבנתי אמורה להיסגר למשך עונה אחת בקרוב לטובת שיפוץ והרחבה.

המשכנו במורד, חצינו את הערוץ של הנחל הראשי, ואז התחלנו בירידה על שביל צר אם כי מרגיש בטוח למדי, כאשר לאורך חלקים ארוכים בירידה מקובע למצוק שרשרת ברזל שניתן לאחוז בה אם מרגישים צורך בכך.

השמים התקדרו וכפי שנחזה בתחזית החל טפטוף קל. לקראת סוף הירידה תפס אותנו גשם חזק למדי עם סופת רעמים, אבל נשארה לנו עוד הליכה של כ־2 ק"מ בלבד על שביל יחסית מישורי עם נופי העמק בין העננים והערפל. לבשנו את מעילי הגשם והמשכנו ללכת בהליכה איטית, רגועה וזהירה על מנת לא להחליק עד בקתת Bonavau. כשהגענו הגשם פסק כמעט לחלוטין, ואנחנו התארגנו בבקתה כולל מקלחת עם צינור השקיה מאחורי מחסן העצים, ובנוסף של הרכס המושלג מצד אחד והעיירה Champéry מהצד השני.

הלילה שהינו בבקתת הרים די קטנה, מחוממת היטב, עם ארוחה נחמדה וחדר דורמיטורי ל־8. ישנו עם דלת פתוחה למרפסת כדי ליהנות מהאוויר הקר והצונן שבחוץ.

יום 5: ירידה מ-Bonavau בחזרה ל-Champéry וסיום הטרק

6 ק"מ | ללא עלייה

למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר קלה, ירדנו 6 הקילומטרים האחרונים לעיירה Champéry. ביום הזה ללא עלייה כלל (או אם מתעקשים – כ־30 מ' עלייה מצטברת).

עשינו עצירה קלה לצד הנחל שזורם בעמק, שם פגשנו כלב נחמד עם משקפי שמש כנגד קרינת UV, והמשכנו לעיירה. מנוחה קלה, רכבת לז'נבה, ואיתי עולה לטיסה חזרה לחתונתו של חברו הטוב אופק, בעוד שאני נשארתי לעוד יום קצר בעיר עצמה שטסתי חזרה למחרת הביתה.