סיפור דרך: טרק Stubai High Trail – לא המון בלאן אבל יפה יותר

הערת מערכת מיוחדת לאור המלחמה:
כתבה זו ככל הכתבות שובצה מראש ויצאה לאחר פריצת האירועים. לאור המצב, התלבטנו האם להמשיך בפרסום כתבות בעת הזו. אין אצלנו דיעה אחת מוסכמת. החלטנו להמשיך ולפרסם כתבות בכמות קטנה יותר, אבל להמשיך היות וטיולים, אאוטדור, רכיבה וריצה הם חלק מהמרפא שלנו.
יש מקום חשוב לשמירה על השגרה והספורט של מי שיכול, ככלי לשמירה על בריאות נפשית ופיזית. זה לא מותרות: זה צורך כמו אוכל ומים. הסטת תשומת הלב ל3 דקות של קריאה של משהו מעודד מחוץ למציאות הקשה, מהידיעות קורעות הלב ומהחדשות לעולמות שמייצרים לנו חיוך, כיף והנאה, צריכה להיות מתוך כוונה מודעת בזמנים קשים, למרות הקושי- ככלי מסייע.
מובן מאליו שמי שנפגע ליבנו איתו. בקרבנו גם כותבים תושבי העוטף שקשה לנו לחשוב אפילו על מה שהם עוברים, הם ממילא לא מתעסקים בכתבות שלנו כעת.
החלטנו לנקוט בגישה לפיה לפאנלים יש תפקיד עקרוני- להמשיך בכל מצב! יצרוך מי שיצרוך ויתעלם מי שיתעלם. כל אחד ובחירתו האישית. אנו נאפשר המשך שגרה למי שמעוניין בכך וצריך את זה. בצפייה לימים טובים יותר.
הפאנליסטים.

מאי 2023, אנחנו בהתלבטות משפחתית היכן לטייל בחופשת הקיץ כאשר הכיוון העיקרי הוא טרק רגלי מאתגר. השיקולים המנחים בבחירת המסלול: אזור הררי, מזג אוויר קריר והרבה ירוק ומים. הכיוון אוסטריה, טרק שטובאי Stubai: רכס הרים אלפיני במערב חבל טירול, מדרום לעיר אינסברוק. הטרק עצמו חוצה מספר קווי רכס המקיפים מספר עמקים בהם יש כפרים תיירותיים. בחורף האזור משמש כאתר סקי אחד גדול ובקיץ מגיעים מטיילים רגליים. 

המסלול:

המסלול מתפרס על פני 6-8 ימי הליכה ולכל אורכו קיימות בקתות לינה והצטיידות; הלינה אפשרית רק בבקתות. כמות הצעידה והימים נקבעת לפי איזו הבקתות אליהן מגיעים בסוף ימי ההליכה. לבקתות חייבים להזמין  מקום מראש באינטרנט, וכולן מספקות בתשלום נוסף ארוחות. לכל הבקתות יש גישה לעמקים ולכפרים באמצעות שבילי הליכה, מלבד השבילים שמקשרים ביניהן בהרים. למקצתן יש גם רכבלים תיירותיים עמם ניתן להגיע ולרדת בשעות הפעילות. על כן אפשר לחלק את הטרק למקטעים: ללכת את חלקו ולשחק עם הלינה במידה ואין מקום באחת הבקתות.

תכנון

בתכנון מסלול נעזרתי במספר סיפורי דרך שפרסמו מטיילים בשנים עברו; הסיפורים מופיעים באתר סיפור דרך ובעיקר נתנו לי הכנה טובה להזמנת הבקתות, טיב המסלול, ציוד וזמני הליכה. 

את הבקתות הזמנתי דרך אתר: https://www.alpsonline.org/ . לשים לב שצריך להירשם לאתר כדאי להזמין את הבקתות; לא כל הבקתות מופיעות באתר! הזמנת לינה בבקתות שלא מופיעות באתר שציינתי, נעשית ישירות מול הבקתות דרך המייל שלהן. הקפידו לאיית את שם הבקתה כדי שלא תגלו שהזמנתם בקתה אחרת לגמרי (כפי שחוויתי על בשרי ולמזלי לקח לי יומיים לעלות על הטעות). אתר נוסף שנותן מידע על כל הבקתות, מחירים, ודרכי התקשרות עם כל הבקתות הוא:  https://www.stubai.at/stubaier-hoehenweg/ 

הצטרפו לקב’ הווצאפ השקטה של אאוטפאנל:

השביל מסומן ומשולט היטב

סימון שביל אדום ברור עם קשר עין בין סימון לסימון מקל על ההליכה. אם אבדתם קשר עין לסימון הבא עצרו! חפשו את הסימון הבא או חזרו אחורה לסימון האחרון שראיתם. כגיבוי השתמשנו באפליקציית mapy.cz שמאפשרת הורדת מפת המסלול באופן לא מקוון. השתמשנו בה רבות על מנת לוודא את מיקומנו, לקבל הערכת זמנים בין בקתה לבקתה וכד’. גם לאפליקציה זאת יש תהליך רישום לא קצר ואני מציע להוריד אותה מראש עם המפה וללמוד אותה קצת.

על מנת להוזיל עלויות לינה עשיתי מנוי לחברות במועדון אלפיני באזור שטובאי לשלושתנו, דבר שהזיל עליות לינה. הקפידו לציין בפני בעלי הבקתות שיש לכם חברות מועדון (הכי פשוט לשמור צילום תעודת חבר בפלאפון) גם בעת הצ’ק אין וגם בעת התשלום.

ציוד

בגלל שמזג האוויר משתנה בהרים מיום קיצי וחם ליום חורפי גשום, צריך להיערך לכל המצבים. במסגרת הטעויות הטקטיות שעשינו בבחירת הציוד, צעדנו עם בגדי טיול קלים וישנים, מיקרו פליז אחד ומעיל רוח קל. בדיעבד אני ממליץ להגיע עם סט אחד של בגדי הליכה טוב ומנדף זיעה המשמש להליכה ‘רטובה’ במסלול + סט נקי ויבש לבקתה, כפכפים/סנדלים קלים חובה. בבקתות מאפסנים את הנעלים הרטובות בחדרי הנעלים – וגם את הבגדים הרטובים וצריך סנדלים. בנוסף חייבים כובע צמר וכפפות. 

קניתי את נעלי הטיולים שלי כשבוע לפני הטיול, מחברה חדשה שמעולם לא התנסיתי בה, ובמהלך הטיול המשפחתי גיליתי שסוליית ויברם לבדה לא עוזרת לי בכאבי כפות הרגליים – זו טעות. למזלי מצאתי מדרסים אורטופדיים, בבית מרקחת מקומי, שהצילו את המצב במסלול ההליכה. פנסי ראש ומשרוקיות ערפל חובה! אמנם השביל מסומן היטב אבל ערפל פתאומי יכול לעטוף אותך ואם אתה מאבד מסיבה כלשהי את הדרך אז משרוקית עשויה לסייע לך לקרוא למטיילים אחרים לעזרה.  בכל הבקתות יש שקעי הטענה לטלפון, כמו בארץ, אבל בגלל מיקום השקעים- כל הקודם זוכה.

הגעה למסלול:

יורדים מהרכבת מזלצבורג בתחנה המרכזית באינסברוק; נוסעים לכפר Fulpmes שם נעשה לילה ולמחרת נתחיל את המסלול. קווי אוטובוס 590A ו – 590B מגיעים לעמק שטובאי לאחר נסיעה קצרה וזולה. מתאכסנים במלון דונרהוף שהזמנתי מעכשיו לעכשיו; מחיר לא זול אבל המלון מדהים וממוקם די קרוב לרכבל ממנו נתחיל את המסלול וכ”כ אנחנו כבר רוכשים בקבלה כרטיסים לרכבל במחיר מוזל.

 יוצאים לדרך:

 צועדים לרכבל Schlick 2000 אתו אנחנו עולים לתחנה העליונה ומשם מחפשים את השילוט לבקתה הראשונה Starkenburger אליה אנחנו צועדים; השביל קצת בשיפוצים ואנחנו צועדים במרעול בוצי וצר בשליש גובה מהפסגה. בזוית העין שפן סלעים שרץ ומלא כבשים רועות עם פעמונים  מחוברים לצוואר.

הליכה בעליה לא קלה לי, מה עבר לי בראש שחשבתי שאני בכושר לאחר מספר חודשים שאני לא רץ ולא מתאמן? המתבגר צועד בקלות וללא מאמץ והצעיר צועד איתי ולכאורה ‘משגיח’ עלי. אחרי שעה ורבע של הליכה אנחנו מגיעים לבקתה הראשונה וממשיכים לבקתה השנייה Franz Senn Hutte. בתכנון מראש החלטנו לאחד שני מקטעי הליכה ליום אחד, על אף מרחק ההליכה הארוך – כ 20 ק”מ.

הצטרפו אלינו וקבלו עוד כתבות כאלה, בדיוור מרתק פעם בשבוע:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

בקתת פראנץ היא בקתה שלא ניתן להזמין בה לינה דרך אתר הזמנת הבקתות ואליה צריך להזמין במייל ישיר.  ארבעה ימים לפני תחילת הטרק ואין לנו עדיין מקום לינה בבקתה וגם לא מנהלים רשימת המתנה; ביאושי שלחתי מייל נוסף  לבעלים, כשהיינו באוסטריה, ולהפתעתי נעניתי שהתפנה מקום וכך המסלול התחיל לנו ברגל ימין.

לפי השילוט לוקח 7 שעות הליכה מהבקתה הראשונה לשנייה; אנחנו צועדים בקצב סביר וחולפים על הרים ירוקים, צמחיה עשבונית ירוקה וכבשים. ברגע של צעד לא מחושב על משטח סלע רטוב אני מחליק, מקלות ההליכה שזאת הפעם הראשונה שאני משתמש בהם במסלול וכבר סגלתי קצב הליכה איתם, סופגים את אנרגיית הנפילה ואחד מהם נשבר ומשאיר אותי עם מכה קטנה בירך אבל ללא נזק גופני. אני ממשיך עם מקל אחד וגם איתו אני מפתח טכניקת הליכה תוך החלפה מיד ליד לפי קשיי הדרך. לאחר פחות מחמש שעות הליכה מהבקתה הראשונה וברגע של מעבר פס, עם עמק נקי מערפל, הבקתה נחשפת בקו אווירי רחוק מאיתנו וכעבור זמן קצר אנחנו מגיעים לבקתה.

בקתת פראנץ 

זו בקתה גדולה ובגלל מיקומה המרכזית בסוף העמק, עם שביל שדי נוח להגיע אליה מלמטה ושבילי טיול להולכי רגל, היא מאכלסת מטיילים רבים, כפי שגילינו. אפשר לשלם בבקתה באשראי והמים החמים הם ללא הגבלה. זה מאפשר להתרחץ עם הבגדים התחתונים המלוכלכים ולשטוף אותם ואח”כ לייבש אותם בחדר הנעלים. אנחנו מתארגנים בקומת הגג בחדר דורם עצום מחולק למפלסים רבים ובכל מפלס מזרונים ושמיכות. בחדר שינה הגדול אין הפרדה בין בנים לבנות וכולם ישנים ביחד ומכבדים אחד את השנייה.

כל המטיילים מביאים שקי שינה של בקתות: מדובר בליינר של שק שינה מכותנה המשמש הן כסדין והן שמיכת קיץ. אפשר לקנות ביוקר בארץ, באחת מחנויות הטיולים, ואפשר לקנות במחיר מגוחך בכל רשת ספורט ו/או טיולים בזלצבורג או אינסברוג וכמובן בבקתות עצמן והמשקל והגודל מגוחכים. בחרנו לקחת חצי פנסיון כלומר ארוחת ערב מלאה וארוחת בוקר – בחירה שנדבק בה לאורך כל המסלול בגלל ימי ההליכה הלא קלים בקצב מהיר וצריכת האנרגיה של הבנים שלי.

קמים מוקדם בשש וחצי ומתארגנים על ארוחת הבוקר והבגדים שהתייבשו כל הלילה. בשבע וחצי אנחנו כבר צועדים לכיוון בקתת Neue Regensburger Hutte. לפי האפקליקציה מתוכננים לנו 9 ק”מ בחמש וחצי שעות.

יום שמשי ואפילו חם, אנחנו מתחילים לתפור ערוצים עליונים שבהם זורמים מי שלגים מופשרים. הטיפוס הוא הדרגתי לאורך מספר קילומטרים כשסה”כ צוברים 600 מטר עד גובה 2713 ובמהלכו המתבגר פותח פער ומשאיר אותי עם הצעיר להתנשף מאחור. זה נותן לנו אפשרות לנהל שיחה בין אב שעשה את כל הטעויות האפשריות באימוני ריצה, ללא בקרה בגיל צעיר, לנער שרוצה להתאמן כל יום מבלי להתחשב במגבלות הגוף שלו. מגיעים לנקודה הגבוהה היא פס ובסופו הפתעה, שכבת קרח לא קטנה. המתבגר ממתין לנו באוכף (קבעתי להם שאפשר לפתוח פערים אבל מחכים ומתכנסים בשיאי גובה ובשילוט/פיצולי שבילים) ואנחנו ממשיכים ביחד ויורדים בגובה עד לבקתה מרחק מצטבר 468 מטר. 

Neue Regensburger Hutte לא משהו

וזאת הבקתה היחידה שיצאנו ממנה בטעם מר: הגענו בשעה 12:00 לבקתה, צ’ק אין רק בשעה 15:00 כי משהו שם לא עבד. ראשית, צוות הבקתה לא ידע אנגלית, למעט מילים בסיסיות, וזה קצת הקשה על התקשורת. המשך הקצר בתקשורת בא לידי ביטוי בעוד מספר תקלות שלא שמרו לנו מקומות בחדר אוכל ושנתנו לנו ארוחת בוקר בסיסית (2 פרוסות לחם, חמאה וריבה!). 

זאת גם הבקתה היחידה שהגישה אוכל צמחוני, ללא בשר. התשלום בבקתה במזומן, קליטה אינטרנטית רק מחוץ לבקתה ובאמצעות מסרונים, 1 יורו לארבע דקות מים חמים במקלחת באמצעות מדחן. לאחר הפדיחה של ארוחת הבוקר המגוחכת אנחנו יוצאים בשבע בבוקר לכיוון בקתת Dresdner. לשם נצעד 13.2 ק”מ עם טיפוס מצטבר של 1000 מטר ב-4 ק”מ ראשונים ואחריהם גלישה לעומק מצטבר של 986 מטר עד לבקתה בה לנון. בתום טיפוס מתמשך בערוץ רטוב אנחנו מגיעים לאוכף צר.

מותר להביא מטריות!

מתחילים את הירידה הארוכה, חוצים ערוצים ושלוחות, לכיוון הבקתה הבאה ואז מזג אויר מתהפך עלינו, ומתחיל גשם; מידי פעם הגשם נפסק ואז רוח קרירה עוטפת אותנו אבל אנחנו עדיין במצב רוח טוב. בדרך אנחנו פוגשים מטייל גרמני מבוגר שהיה איתנו גם בבקתה, הוא גם עושה את השביל ולן באותן בקתות כמונו. בהמשך הירידה הגשם חוזר ומתחזק, אנחנו ספוגים במים עם מעילי רוח קלים שהבאנו והמטייל הגרמני שולף מטרייה! ממשיך לצעוד בניחותא.

סוף הירידה, הגענו ספוגים במים ותשושים לכביש שירות שמוביל לבקתה הבאה שלנו, רק אז אנחנו מגלים ‘שהתעלמנו’ מעליה אחרונה שאמנם לא ארוכה במרחק אבל תלולה בגובה. המתבגר צועד כאילו כלום לא נוגע בו ואני והצעיר מדשדשים בבוץ ובמים בעקבותיו בשביל שמלווה את כביש השירות, בסופו עוברים לטפס באזור מצוקי. עוד 2 דקות הליכה והבקתה מתגלה מתחתנו.

בקתת דרסנר היא בקתה מרכזית וגדולה; מיקומה לצד רכבל תיירותי וכביש שירות מביא אליה מטיילים מכל הסוגים והמסעדה פתוחה כל הזמן. אנחנו עושים צק אין, משלמים באשראי ומקבלים חדר דורם של 8 אנשים, רק שלושתנו! המקלחות עולות יורו ל 2 דקות מים חמים ואנחנו מוכיחים שאפשר גם להתקלח בשתי דקות וגם לשטוף בגדים תחתונים. הגענו מוקדם, קרענו את התחת, אנחנו מתפנקים בארוחת צהרים בשרית ואחרי מספר שעות מנוחה גם ארוחת ערב בשרית.

לאחר ארוחת בוקר משביעה אנחנו מתחילים לצעוד בשמונה בבוקר ומתוכנן לנו יום לא קצר אבל אנחנו מאוששים. המסלול לכיוון בקתת Sulzenau hutte, עליה אנחנו מדלגים במודע, מתחיל בחציית ערוץ, מתחת לרכבל ומיד מתחילים לטפס בין בולדרים עד הפס. שם ממתין לנו אוכף רווי אבנים קטנות מרוצפות ותריסר רוגומים הבנויים כמו מקדש קדום, לי זה מזכיר את המקדש הכלכוליתי בהר כרכום. 

מהאוכף אנחנו מזהים אגם תכלת שניזון מערוצים קרחוניים והשביל שלנו יורד עד סוללת אבנים הנמצאת בסמיכות לאגם. שני הבנים מחליטים לטבול באגם ואכן תוך זמן קצר הם בתוך המים הקפואים, מחליפים צבע עור מורוד לסגול, ומנסים לטפס על קרחונים צפים במים. אני מתלבט אם להצטרף אליהם אבל גשם מתחיל לרדת ואני נמלך בדעתי ובוחר להיות המבוגר האחראי על החוף….

השפיץ של מייר

לאחר הפסקת הטבילה אנחנו ממשיכים בדרך המלך לכיוון הבקתה. מיד אחרי האגם יש פיצול; אפשרות אחת היא לפנות לשביל שמעלה אותך לקרחון גבוה ומחזיר אותך, אחרי עיקוף גדול, להמשך המסלול לכיוון בקתת Nurnberger, יעדנו הסופי לאותו היום. האפשרות השניה, בה בחרנו, היא לרדת עם שביל אחר לערוץ רחב ולאחר חצי שעה צעידה מגיעים לבקתת סולזנה.

מתחילים לטפס  לכיוון בקתת Nurnberger ומזג האוויר מתקדר ומטפטף. מגיעים לאגם אלפיני קטן וממנו מטפסים עד שמגיעים לפיצול, בו אפשר להמשיך בדרך המלך הקצרה וקלה יותר או להעפיל לנקודת תצפית מטורפת, על כל העמקים שמסביב, שנקראת Mairspitze. העלייה לא קלה ומלווה ביתדות ברזל וכבלים אבל בצורה מפתיעה מסתיימת יחסית מהר ואנחנו בפסגה בה יש פסל צלב גדול וספסל ישיבה! הייתי סקפטי ואני מודה שטעיתי, הנוף מרהיב, תמונה פנורמית של כל פסגות ההרים מסביבנו וגם מזג אוויר נהדר. לאחר שהצטלמנו וצילמנו אנחנו חוזרים לצומת באוכף וממשיכים בירידה תלולה לבקתה אותה אנחנו רואים מרחוק. ארוחות ערב ובוקר מאד עשירות וטעימות ואנחנו מתכוננים ליום הצעידה האחרון שעומד להיות היום הכי ארוך וקשה. אפשר לשלם גם באשראי וגם במזומן.

היום הארוך ומשבר אמונה

שבע וחצי בבוקר ואנחנו מוכנים לדרך. בגלל שבזמן הזמנת הבקתות לא הצלחתי להזמין מקומות בהתאמה לבקתת Bremer, והיה מקום רק בבקתת Innsbrucker החלטנו במודע שנאחד שני ימי הליכה ליום אחד ובגלל שזה יום הליכה אחרון אנחנו נספוג את המאמץ הפיזי. מדובר ב 16.2 ק”מ עם תוואי הליכה בו אנו תופרים מספר עליות משמעותיות וזמן ההליכה אמור לקחת לנו מעל עשר שעות הליכה. המטייל הגרמני המבוגר שישן איתנו בחדר כבר יצא בחמש וחצי בבוקר, ואנחנו יוצאים בשבע וחצי. מקיפים עיקוף רחב את הערוץ בו נמצאת הבקתה בה ישנו ומטפסים לקו הרכס שממול. הערפל עוטף אותנו ובתום 4 ק”מ של טיפוס אנחנו מגיעים לפס בו יש בקתה אלפינית קטנה לשעת חירום וממנה אנחנו רואים את הבקתה בה ישנו, רחוקה וצפה מעל הערפל. 

גולשים לצד השני של קו הרכס ויורדים עם הערוץ עד שאנחנו פוגשים את בקתת Bremer עליה החלטנו מראש לדלג. ממשיכים עם השביל לכיוון אינסברוקר ואז מתחיל המסלול הקשה. אנחנו אמנם הולכים בשני שליש גובה של קו הרכס שנמצא מצפון לבקתת ברמר אבל אנחנו ‘תופרים’ שלוש ירידות ועליות תלולות וארוכות. האפליקציה אומדת לנו במדויק כמה צעדנו, כמה נשאר לנו לצעוד ומשמשת לנו עוגן לעידוד המצב הרוח.

גשם, ערפל ואפילו ברד קל תופס אותנו ובין לבין שמש חזקה נכנסת בינות העננים ואנחנו מזיעים מתחת לבגדים הרטובים. שומעים ציוצים של שפני סלע וגם רואים אותם לעיתים ופתאום גם להקת יעלים אלפיניות חוצה לפנינו את השביל בערפל.

השביל צר ומשטחי הסלעים הרחבים והחלקים לא מקלים על הצעידה שלנו; אני מגיע למסקנה שאני מעדיף לצעוד בשבילים בוציים, ללא אבנים, שמאפשרים לי להקטין את הצעדים ולהסדיר נשימה במקום לדלג על בולדרים גדולים שמחייבים אותי לפתוח צעדים להתאמץ יותר. אני משתף את הבנים בתובנות שלי אבל הם עייפים ולהפתעתי בפעם הראשונה המתבגר אומר שהוא גמור.

הצעיר לעומת זאת מחליט שהגיע הזמן לשתף אותי ואת אחיו בתובנות של תכניות אימונים, לימודים ואפילו בנות. לאחיו הגדול יש סבלנות להקשיב ולייעץ, אני רק רוצה שהיום הזה יסתיים. בגיבוי האפליקציה אנחנו מתקדמים עוד קילומטר ועוד קילומטר וכבר עברנו את הפס האחרון ואמורים לראות את הבקתה אבל הכל מכוסה בערפל ופתאום הבקתה נגלית לנו מתוך הערפל, הגענו. שלוש וחצי ואנחנו תשושים גופנית ונפשית בבקתת אינסברוקר.

קטן על הגרמני המבוגר עם המטריה

מקבלים חדר דורם רק לשלושתנו ומתקלחים; יורו אחד לחצי דקה של מים חמים! כל אחד מתקלח 2 דקות (4 יורו לאדם) ויורדים נשנש משהו בחדר אוכל. תשלום במזומן ופוגשים את הגרמני עם כוס בירה ביד, הוא כבר הגיע ברבע לשתיים לבקתה. הבקתה לאט מתמלאת במטיילים שהגיעו כמונו מבקתת נונברגר או שהגיעו מהעמק ומתחילים את המסלול הפוך.

יש לנו למחרת 2 אפשרויות: להמשיך עם השביל לכיוון Neustift מרחק 4 שעות הליכה ומשם יש אוטובוס כל חצי שעה לאינסברוק או לרדת לכיוון Obertal, צדו השני של העמק ומרחק הליכה של שעה וחצי עד שתיים ומשם יש אוטובוס כל שעה וחצי ל Steinach ומשם מטרו כל חצי שעה לאינסברוק.

סיום מסלול

לאחר שינה ארוכה ומאוששת וארוחת בוקר קלה אנחנו בוחרים ללכת לאוברטל כי התחזית מדברת על גשמים. יוצאים בשבע וחצי מהבקתה ומיד יורדים מהרמה בשביל סרפנטינות ארוך ומתפתל עד לעמק שעד מהרה אנחנו רואים את הכפר אליו אנחנו צועדים ובשלב מסוים גם מזהים את האוטובוס, שאליו בחיים לא נספיק להגיע, מגיע לתחנה ונוסע… אחרי שעה הליכה מהבקתה אנחנו בכפר למטה, רטובים מגשם אבל מאושרים שסיימנו. כעבור יומיים אנחנו בטיסה חזרה לארץ.

טרק סטובי הגבוה – לקחים

1. ציוד מתאים – אל תזלזלו בניסיון שצברתם בטרקים ובסיפורי מטיילים על אותו מסלול; אני עשיתי כמעט כל טעות אפשרית בבחירת הציוד לטיול: תיק ישן ולא מותאם לטרק אלפיני, נעלים חדשות ולא משופשפות, בגדי טיולים לא מותאמים. הייתי שאנן ואמנם לא שילמתי מחיר יקר אבל יכול היה להיות הרבה יותר קל.  (הגרמני המבוגר מוסיף: מותר להביא מטריה).
2. הזמנת הבקתות– מומלץ להזמין מראש את הבקתות ולצאת בראש שקט שהכל תפור. אני הימרתי שיתפנה מקום בבקתה הראשונה לפני תחילת הטרק ואמנם זה קרה אבל באותה מידה יכולנו להתחיל את המסלול, ללא לינה, ואז היינו צריכים לרדת לעמק ולחזור למחרת למעלה…בעייה.
3. כושר גופני לטרק– טרק אלפיני דורש מעבר לכושר בסיסי וכוח רצון. צריך לתרגל הליכה מרובה עם תרמיל באזור הררי לטווחי זמן ארוכים.
4. השלימו ציוד בחו”ל- בגלל שטסנו לייט (מחירי כרטיסי טיסה), כל מה שנכנס בתיק האישי הוא מה שבא אתנו. אפשר מראש להגדיר שפריטים מסוימים רוכשים בחו”ל כמו שק”ש בקתות, מעיל גשם, מקלות הליכה מתקפלים, חטיפי אנרגיה (חובה לטרק כזה); יותר זול לרכוש בחול ותמיד אפשר להעביר ו/או למכור למטיילים אחרים בסוף הטיול וככה מתפנה מקום בתיק בטיסה בהלוך ובחזור.
   כמעט בכל חנויות הטיולים והספורט בחו”ל יש מכירות סוף עונה של עד חמישים, ואפילו שבעים אחוז הנחה, ועם קצת שיטוט אפשר לקנות פרטי טיול חיוניים במחיר זול מאד.
5. הכירו את הקצב שלכם- דעו בדיוק מה קצב ההליכה שלכם וכושר התאוששות שלכם; אנחנו בכל ימי ההליכה סיימנו את המסלולים בזמן קצר יותר ממה שכתוב בשלטים או באפליקציה אבל זה לא מעיד על הכלל.

מאת: ישי בן ציון
על המחבר: חי בדרום ועוסק בשמירת טבע. אוהב לטייל, אוהב לרוץ (כשהוא לא פצוע) במרוצים מאתגרים ומידי פעם מחלץ מטיילים שהלכו לאיבוד.