כשצועדים על מה שיום אחד אולי ימותג בגרנדיוזיות כ"שביל סובב תמנע", מגלים עובדה גיאוגרפית לא שגרתית: רוב ההליכה אינה בערוצים אלא דווקא על שלוחות. נכון, יש את נחל אלכסון, ויש גם את נחל עתק עם הקניון המרשים שלו, אבל רוב הדרך מתנהלת על קווי רכס נוחים, ולא בתוואי הקלאסי של שבילים ישראליים – כלומר, לא בתוך ערוץ שמתפקד גם כנתיב מים חורפי וגם כמלכודת אבק קייצית.
השבילים זורמים על קו טבעי, עם שיפועים נוחים
זהו שביל ברור וארוך שרואים אותו קילומטרים קדימה. כמעט שאין צורך בסימון שבילים, כי הוא עובר בדיוק במסלול הטבעי שלו. תחילתו במדרון אחורי מעט, שבו הנוף הוא יותר רמז לנוף מאשר נוף ממשי. אתה יודע שהוא שם, שמאחורי קו הרכס נפרסת בקעת תמנע הדרמטית יחד עם הערבה. אתה מרגיש את הנוף, אבל עדיין לא רואה אותו. הוא יגיע, אין ספק, אבל לעת עתה הוא רק הבטחה.
קבלו אותנו למייל אחת לשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
כל צעד מקרב אותך אליו. אולי מאחורי הכיפה הזו, אולי אחרי עוד אחת. ואז, פתאום, בלי אזהרה מוקדמת – הוא מתגלה. מרהיב יותר משדמיינת. ענני החורף הופכים אותו לדרמטי אפילו יותר. הוא נפתח מולך בראש מעלה ברך, אחד הקשוחים שבמעלות. אתה עוצר, מתבונן, נושם. שותה תה מתוק מדי, טובל פיתה בזעתר עם מעט שמן זית סורי חריף – ונושם.
שעתיים על אחד השבילים הכי יפים בארץ
חניון הלילה שקט. אם תבואו באמצע השבוע, נדיר לפגוש פה מישהו. החניון גבוה – יותר מ-700 מטר מעל פני הים. קר פה, קור של מדבר בחורף, יבש, דוקר, לא מלטף. השמיים זרועים אינספור כוכבים. הירח הדק של תחילת החודש כבר עומד במרכז השמיים, וצדק לצידו – קרוב, אבל לא נוגע. כוס פח, רבע כוס ערק, רבע כוס מים, מרק חם. נכנסים לשק השינה, הקור נשאר בחוץ. עוד לילה של מדבר.
פארק תמנע (צילם: עופר עברי)
למחרת השביל שוב משתנה. הוא כבר לא במדרון אחורי – עכשיו הוא לגמרי במדרון קדמי, והנוף אינו עוד רמז. הוא שם, מלווה כל צעד על השביל שזורם על קו הרכס, בלי לרדת לערוץ. השביל צר, עם הר מצד אחד ומצוק מצד שני. הדופק עולה מדי פעם, אבל בלי להגזים. הנוף לא מכה בך בהלם, הוא לא מהסוג שמפתיע אותך – הוא פשוט שם, חלק מהיום שלך, מתלווה לכל צעד. והוא משתנה כל הזמן. בכל זווית – משהו נוסף נגלה. אין סיבה שזה ייגמר, זה צריך להמשיך עוד ועוד. אבל זה נגמר. מזל שאחזור שוב בקרוב.
על המסלול
את בקעת תמנע ניתן להקיף בכמה דרכים. בעבר, החיבור הקלאסי שאתאר בהמשך היה פחות נוח, בעיקר בשל היעדר חניוני לילה. אולם, לפני כמה שנים הוקם חניון לילה בראש נחל בוטם, מה שאפשר לחלק את המסלול לשלושה ימי הליכה נוחים יחסית. דרגת הקושי בינונית-פלוס למי שסוחב את כל הציוד על הגב, ובינונית למי שנעזר בלוגיסטיקה חיצונית.
קבוצת הוואצאפ השקטה של אאוטפאנל:
לאורך המסלול יש שני חניוני לילה עיקריים – במפגש הנחלים רחם ועתק, ובנחל בוטם. בשניהם יש ברזי מים שמתחוזקים באופן קבוע על ידי רשות הטבע והגנים, כך שאין צורך בטמנת מים. פשוט אורזים תרמיל עם קצת אוכל ויוצאים לדרך. המסלול מעגלי – נקודת ההתחלה והסיום בכניסה לפארק תמנע, מה שחוסך הקפצות מתישות של רכבים. אפילו בתחבורה ציבורית אפשר להגיע לכאן, פחות או יותר. כל אלו הופכים את המסלול – שאולי יום אחד יקבל את השם הרשמי "שביל סובב תמנע" – לא רק לאחד היפים ביותר בנגב ובהרי אילת, אלא גם לאחד הנוחים לביצוע. וזה, לפעמים, חשוב לא פחות מהנוף עצמו.
מפה
סובב תמנע – יום ראשון
היום הראשון מתנהל כולו על שביל ישראל, החל מהכניסה לפארק תמנע. תחילה, טיפוס שמעלה קצת דופק אל פסגת הר תמנע, ואז עוד עלייה קלה – הפעם בגלל הנוף המרהיב מבמת ההר. הר שולחן שטוח כמעט לחלוטין, שהוא למעשה הלב הפועם של בקעת תמנע. כדאי לזכור את הנקודה הזו – עוד תשקיפו עליה לא מעט במהלך הימים הקרובים. זכרו את הנקודה הזו – עוד תשקיפו עליה פעמים רבות בימים הקרובים. הירידה מההר מעט תלולה ומדורדרת – מקום מועד לנפילות, תאמינו לי.
עם הירידה מההר, מגע אחרון של ציוולזציה באגם תמנע. אני שתיתי כאן שתי בירות, אבל גם אחת זה בסדר. ההמשך לא דרמטי: דרך ג'ייפים ברובה היוצאת מבקעת תמנע וממשיכה בערוצו הרחב של נחל רחם. לא מומלץ למהר כאן. ההליכה אינה קשה – נצלו את התוואי המונוטוני כדי להיכנס לקצב הטיול ולהשאיר מאחור את כל מה שאינו מדבר. תחשבו על המדבר, תסתכלו על המדבר, ותגיעו בנחת ובנשימה סדירה אל חניון הלילה הנעים במפגש הנחלים עתק ורחם. בתקופות העמוסות יותר של שביל ישראל סביר להניח שתמצאו פה לא מעט מטיילים אבל לרוב לא מהסוג הרועש.
סובב תמנע – יום אמצעי
ביום השני עוזב המסלול את שביל ישראל, עוד כמה ק"מ של הליכה בתוך ערוצו הרחב של נחל עתק. פה ושם קופץ צבי. אחרי הסיבוב – עדר יעלים קטן מהזן הנדיר שעדיין חושש מבני אדם, ולעיתים גם גללי פראים. ערוץ הנחל מתחיל להיות צר יותר ויותר. עוברים על פני כמה בולבוסים והנה כבר קניון נחל עתק, מהיפים שבקניוני הנגב – במיוחד אם התמזל מזלכם, וגבי המים הענקים שבו במקרה מלאים.
סדרה ארוכה של סולמות, אחיזות יד ומעקות מנתבת את השביל מעל המפלים והסלעים שבקניון הצר. מפה עוזב סוף סוף השביל את הערוצים, וכמו שכבר הבטחתי – עולה אל השלוחות. נתיב ארוך במגמת עליה אך נוח מאוד להליכה עולה לעבר בקעת תמנע. אז הוא מתחבר לשביל האדום של מעלה גדנע, ומשם קפיצה קטנה אל ראש מעלה ברך – חזרה לנופי הפרא של תמנע. הוא ילווה אתכם מפה ועד סוף הטיול. סופו של היום בחניון לילה נחל בוטם, ממנו הליכה קצרה תביא אתכם לתצפית שהיא ברמת החובה בשעות הדמדומים החביבות כל כך על צלמים.
סובב תמנע – יום אחרון
ביום השלישי והאחרון, העליה מעט תלולה, והיא מקפיצה קצת את הדופק ממש בתחילת היום אל מלך הרי בקעת תמנע – הר ברך עם שלל האנטנות המאוד מכוערות שעליו. מלבד האנטנות הכל פה יפה מאוד. מהר ברך יוצא אחד השבילים היפים בארץ: שביל צר אך בטוח אל מול הנוף הפתוח. באופק הרי אדום, הפסגות הגבוהות של ואדי רם. פה ושם אפילו הצצה אל ג'בל הרון אי שם מעל פטרה.
ממש מתחת לרגליים פרוסים אינספור צבעיה של בקעת תמנע – הר מכרות, הר תמנע, גבעת ססגון, הפטרייה, הברוג, גבעת העבדים – הכול שם, ממש מתחתיכם. השביל מתחבר בחזרה על שביל ישראל לא רחוק מחניון הלילה באר מלחן, מפה ירידה ארוכה ויפה שסופה במעלה מלחן התלול. כשתרדו בו, תבינו מיד למה לא הצעתי ללכת את השביל הפוך – עדיף לרדת מאשר לעלות.
חוזרים חזרה ובכל צעד מתקרבים לסוף הטיול וחוזרים אל העולם האמיתי. כאן כבר רואים כביש ולפה כבר מגיעים ברכב פרטי, וזו כבר שוב מבואת הכניסה של פארק תמנע, אל דאגה, עוד תחזרו – תאמינו לי.
מאת: שי יגל
צילום: שי יגל, עופר עברי
קבלו ראשונים את הכתבות בערוץ הטלגרם:
