אל סיני חזרנו בשמחה, אני אחרי שנתיים וחברי אחרי 15 שנה. שעות נסיעה ארוכות בירידה לאילת, כוס קפה של בוקר במועדון צלילה ומונית עד מעבר הגבול. קצת חששות אם הכל יסתדר עם מגבלות הקורונה והגבלת כמות הנכנסים ואנחנו יוצאים למצרים.

סיני… ברוכים השבים

הנחיתה בקאמפ בסיני הייתה רכה. כמה דקות, והיינו כמו גרגר חול שמתגלגל בחוף מול הים האדום. שוכחים את מעבר הגבול עם אלה ש"עוזרים" למלא טופס ודורשים טיפ, שוכחים את הוויכוח עם נהג המונית ואת ביקורות הדרכונים הרבות בדרך למקום שאפילו לא תכננו מה הוא. המונית עצרה ב"אדם קאמפ" בראס שאטן, ללא היסוס החלטנו שזאת הקארמה שלנו ואנחנו מתמקמים במקום. רעבים משמונה שעות נסיעה, הזמנו אוכל. אני הזמנתי סלט יווני ואבירם? מאז שאבירם היה בסיני יש לו check list של מה שהוא חייב לאכול שוב בסיני. המאכל הראשון שלו הוא אורז עם במיה. האוכל חוסל תוך דקות, המשימה הראשונה הושלמה.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים
 

חושה או חדר עם מזגן?

תוך כדי שהאוכל מתעכל נספר מי אנחנו. אני ינון, עובד הייטק, ליצן רפואי ומספר סיפורים. יחד אתי אבירם, חבר שהוא גם מנכ"ל החברה בה אני עובד. אבירם עובד קשה מבוקר עד ערב וכבר המון זמן לא יצא לחופשה. מעניין אם הקצב של שנינו יהיה דומה, האם נדע להתנתק מהעבודה ולהתחבר בחופשה?

עכשיו צריך לקבל החלטה משמעותית האם חושה בלי מזגן בקו ראשון לים במחיר 40 שקל ללילה או טיפה רחוק מהים, חדר עם מזגן, שירותים ומקלחת במחיר 80 שקל ללילה. החושה יותר אוטנטית ומזכירה את סיני של פעם, אפשר לישון לרעש הגלים ולראות את הים כשהדלת נפתחת. את יתרונות החדר לא צריך לפרט. למרות המחיר הכפול הנוחות ניצחה, התמקמנו, סידרנו חפצים בארון, הדלקנו מזגן, התלבשנו ויצאנו לים.

ארוחת בוקר

מפלצות בסיני?

הים הולך להיות החבר הטוב ביותר שלנו השבוע, אבל עכשיו אני הולך לגלות סוד, אני פוחד מהים! לא מהמים עצמם אלא ממה שמכוסה: מדגים לא מוכרים, מאלמוגים ששורפים את העור, ממשהו לא ברור שיגע בי משום מקום, ממפלצות. ולכן המסקנה שלי היא שצריך לעבור את המחסום הזה. באילת קניתי משקפת ושנורקל, קיבלתי הבטחה מאבירם (שני כוכבי צלילה) שיעזור לי להתגבר וקדימה.

שיעור ראשון איך נושמים דרך הפה. אני מכניס את הראש עם השנורקל ומתוך הרגל מנסה לנשום דרך האף, הכל סתום, מים נכנסים לתוך הפה, אני יוצא מתנשם ומתנשף, אוף, לא הצליח. אבירם מעודד, אני נרגע ונכנס לניסיון נוסף, למזלי למדתי מדיטציה ולכן מצליח להרגיע את הנשימות, יששש, זה מצליח אבל מספיק ליום אחד.

שורשי הפילוסופיה

נשנוש ביניים של פנקייק עם מלא שוקולד, ליד כוס מיץ טבעי או סחלב ואפשר להיזכר בסיני של פעם ולסמן עוד כמה משימות אוכל מתוך ה check list. ארוחת ערב פשוטה ומשביעה שאפשר לבחור מתוך תפריט כתוב בעברית ומתומחר בשקלים ומגיעה שעת הפילוסופיה. כל ערב אנחנו מביאים מהחדר בקבוק ויסקי שקנינו במסוף הגבול ואת ספרו של ג'ובראן חליל ג'ובראן "הנביא", זהו ספר שירים של פילוסוף לבנוני שחי לפני כמאה שנה. השילוב של הספר עם הויסקי עושה פלאות, אחד קורא בקול ויחד מפרשים אותו ומאמצים מה שמרגיש טוב עבורנו. דנו בנושא הזמן החולף כמו נהר בפיתולים אבל האדם מרגיש רק את ההווה, העמקנו בנושא הכאב, משמעותו בחיינו והשפעתו על זמני השמחה. בעוד אנו דנים, בין חרכי קיר המטבח הציץ לו ירח בננה שאך נולד וכך נוצר לו שיר:

כך מבעד לחרך
מציץ ירח למטבח
ויסקי שותים ודנים
ברומם של עולמים
תוהה הלבנה וחוככת
האמנם יטיבו לכת?

רק בלילה האחרון ראינו שאנחנו יכולים לקבל קרח ולעשות קוקטייל Whisky sour עם לימונדה. לא יודע מה היה יחסו של ג'ובראן לטיפה המרה אבל אנחנו גילינו איך כוס קוקטייל טוב מעמיק את התובנות.

נחים בסיני

אין תירוצים בתוכנית האימונים, גם בסיני

את יום שני אני פותח בריצת בוקר. גם בגולה אסור לפגוע בתוכנית אימוני הריצה שרק התחלתי, "ראנפאנל אימון אישי" בהדרכתו של גיא חלמיש. אני יוצא לריצה על החוף, מימיני הים ומשמאלי חושות פזורות. מסלול לא פשוט, חול ים, אבנים קטנות וגדולות ואפילו סלעים ומצד שני אנשים שעדיין ישנים מחוץ לחושה כך שאני מנסה לרוץ בעדינות ולא להעיר אותם. אפילו לא חשבתי על החום של סיני בשעה 8 בבוקר, כולי נוטף זיעה כבר במטרים הראשונים, מוריד את הגופיה ומתמסר לתחושת ההווה. מבעד לזיעה אני נושם אל תוכי את ריח הים, ראשים של הדמויות הרדומות מציצים אלי כמו מבעד לקונכייה ומוסיפים רוגע, התמרונים בין החושות והחוף נותנים תחושת עוצמה של ריצת שטח, כך אני מצליח להגיע לסיום התוכנית היומית. לאחר הריצה מתרענן קצת בים, מתקלח ומתרענן במזגן שמכוון ל 25 מעלות כך שהוא תמיד מספיק נעים.

ארוחת בוקר של סיני כלולה במחיר

פיתה, סלט, לבנה, חביתה או שקשוקה, גבינת בופאלו קשה. כוס קפה שלא כלול במחיר ומתחיל סדר היום שילווה אותנו בכל הימים הקרובים. עיקרו של היום הוא עשיית כלום, יושבים בצל הסככה, מדברים, מדי פעם קופצים לטבול בים, מזמינים משהו קטן לאכול, מזמינים בקבוק מים קרים, שנ"צ קטן, קוראים ספר עד שמגיע זמן ארוחת הערב, פילוסופיה ולישון.

התמונה שלא צולמה

שוכבים על מזרוני ים
מתנדנדים רכות על הגלים
רוח נעימה מלטפת את פנינו
קרני השמש מענגות את גופנו
מחשבות באות וחולפות כגלי הים ומשאירות רושם מועט
זמן סיני

שקיעה

אפילו בסיני צריך קצת להתאמץ

הלילה עלינו אל הר משה, הלא הוא ג'אבל מוסא. נסיעה של שעה וחצי, עם בדיקות דרכונים בדרך אבל הנהג המנוסה מכיר את הנהלים ומעביר אותנו בבטחה. מגיעים לתחתית ההר בשעה 11 בלילה, פוגשים את המדריך המקומי ומתחילים לטפס, צריך לעלות עד גובה 2,300 מטר, כאשר 500 מטר אחרונים הם מדרגות, כל ההליכה היא 5.5 קילומטר. 

הולכים 3.5 שעות, עוצרים בדרך בדוכן קטן לחצי שעה לקפה ושיחה בעברית עם המוכר. פגישה עם משפחה שמנסה לשכנע אותנו לעלות את ההר עם גמל, אנחנו מעדיפים להמשיך ברגל כדי לרענן את מצב במנוחה הקבוע עם קצת מאמץ גופני. הנשימה קצרה למרות שאנחנו הולכים לאט, החשכה הולכת ומעמיקה, שולפים פנס ראש וממשיכים בהרגשה יותר בטוחה. 

בתחילת המדרגות מסתבר שישנם 750 מדרגות לא אחידות עשויות מסלעים מקומיים. קשה ואנו משנסים מותניים ומגיעים לתחנה האחרונה לפני הפסגה. המוכר ממליץ לנו לקחת שמיכות, לא מבינים למה אבל לאחר התלבטות אנחנו שוכרים שתיים. מגיעים לפסגה, יש עוד כמה שעות עד הזריחה, עכשיו אנחנו מבינים למה: צריך שמיכות כי הגוף שלנו קפוא מקור, מנסים להתכרבל בשמיכות ולישון, קר מאוד והשמיכות עם ריח של עיזים וגמלים. אבל בנפש חם, אנחנו מתמסרים לחיזיון הנדיר שקשה לראותו אותו בחיים הרגילים. מעלינו נפרסים אלפי כוכבים, רואים היטב את הבית שלנו, שביל החלב, נותנים דרור לדמיון, לגודל הענקי של היקום ולזעירות של הכדור שלנו ושל האדם. רוגע שקט ושלווה ממלאים אותנו ואת שאר המטיילים. כך מתגלגלים מצד לצד ומנקרים עד סמוך לזריחה. 

הכוכבים נעלמים עם עלות השחר, מגיעים עוד אנשים ונוצרת המולה, כולם מפנים את פניהם למזרח בציפייה. פס הצבע האדום מתגבר ויחד אתו חץ של עננים לבנים מרהיבים. רואים היכן עומדת השמש לזרוח, לאט לאט משתרר שקט נותנים כבוד לרגע, הכדור מתחיל להתגלות. הכל היה שווה את הרגע הזה, מחיאות כפיים נשמעות יחד עם קריאות "יום חדש מגיע".

סיני

ים וחזרה הביתה

ניסיון נוסף של שנורקל ולהפתעתי הצלחתי מייד. אנחנו משנרקלים לאורך הריף, להקות דגים מסביבי, אלמוגים מתחתי. אני רואה המון ומקבל הסברים ביציאה מהמים, דגי זברה, מלפפון ים, דגי תוכי, צלופחים ועוד המון שלא אוכל לזכור. למטה בים זה רק אני והנשימה שלי, בשחיה הראשונה אני שומע ועירני לנשימות ועם הזמן נרגע יותר ויותר, שם לב פחות לנשימה ויותר לנוף המדהים. 

אבירם מוביל ובגלל שיש לו ניסיון וגם סנפירים הוא שוחה הרבה יותר מהר ממני אבל מידי פעם מציץ לאחור לראות שאני איתו. כך התקדמתי במהלך הימים והוספתי ביטחון עצמי והנאה. מצחיק שהדג הכי יפה שראינו שנקרא מחבטן הספירים, היה ממש קרוב לחוף, בגובה העקב. הייתי רוצה לסיים את החלק הזה בתרועות הצלחה אבל ביום השנורקל האחרון ממש לא הצלחתי, כל הזמן נכנסו מים לאף ומשם לפה, למזלי אבירם הסתובב ושאל אם הכל בסדר ואני סימנתי לו שאנחנו חוזרים. רק כאשר חזרנו לאילת ושאלנו את המוכר איך זה קרה הוא אמר ששפם של כמה ימים עלול לחולל תופעה כזו, פעם הבאה להתגלח.

הימים עוברים להם בנעימים, מלא צעירים וצעירות מסביבנו ולקראת פרידה אנחנו מרגישים חלק מהאווירה הנינוחה השולטת בכל. בדיקת קורונה במצרים והכנות לבדיקת קורונה במסוף הגבול וחישוב מהיר שהעלה שכל התענוג עלה 1,500 שקל לאדם לארבעה לילות, לא כולל טיפים.

כמעט האמנו שגם אנחנו צעירים, עד שאחד העובדים בא להיפרד מאיתנו ובמשפט מחץ אמר לי: "שלום סבא".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של אאוטפאנל

מאת: ינון אלרואי
הכותב, ינון נמצא במצב קיומי של תנועה מתמדת. איש משפחה, נשוי באושר ואב לארבעה מקסימים. איש הייטק וגם ליצן רפואי מתנדב ומורה לליצנות רפואית ובנוסף מספר סיפורים. לאחרונה רץ ויוגיסט מתחיל. מנצל כל רגע פנוי כדי לשוטט בטבע, לשחות במעיינות, לבהות בעצים ובשקיעה, וללכת ללכת.