איך שק של תפוחי אדמה עזר לנו לצאת למדבר ולהשאיר את הפחדים מאחור

כשמיכל ונדב ביקשו מאיתנו להגיע לרכבת להבים עם תיק שלא עולה על 10 קילוגרמים, חשבנו שאנחנו מוכנים להכל; אבל שום דבר לא הכין חבורה של סיירים ותיקים לרגע שבו בישרו לנו שאת הימים הבאים במדבר נעביר כשהציוד, המים ושק השינה שלנו דחוסים בתוך רשת ניילון דקיקה של תפוחי אדמה.

"כנס שטח מדברי" קראו לזה מיכל ונדב, מובילי תחום ההדרכה בחוגי הסיירות של קק"ל, ואנחנו קיבלנו מידע חלקי בלבד – נפגשים בתחנת רכבת להבים (כנראה שלא נסע צפונה) ולהביא מעט ציוד "משקל התיק לא יעלה על 10 קילו" נכתב בהזמנה, כולל 4.5 ליטר מים!

אז חלק מאיתנו לא ספרו את המים במשקל , וחלק לא באמת שקלו את התרמיל אלא פשוט ניסו לצמצם בציוד, וכולנו הגענו עם תיקים ששוקלים כ 10 קילו בערך (ללא מים, וללא אוכל שעדיין לא העמסנו לתיקים)  וכך דילגנו מתחנת רכבת להבים למפגש של נחל חווה ונחל צין. ושם חיכו לנו תפוחי האדמה, ליתר דיוק – שקי תפוחי האדמה, ללא תפוחי אדמה כלל. כן, אותם שקי רשת אדומים או לבנים שנפחם כ 15-25 ליטר לערך ומשקלם (כאשר יש בהם תפוחי אדמה) מגיע ל 8 קילו בערך.

אזור נחל מרזבה

הטוויסט בעלילה שלא צפינו!

אחרי קצת התחברות לטבע ואחד לשני, נדב ומיכל מודיעים לנו שהשקים האלו הולכים להיות התרמילים שלנו בימים הבאים. לכל אחד שק תפוחי אדמה לבן או אדום, קטן בינוני או קצת יותר גדול – כל אחד לפי בחירתו. קצת מיתרים, נייר דבק חזק, וחתיכת מזרון פלציב ישן לריפוד הכתפיים.

וכעת כל אחד יכין את תרמילו, יבחר מה הוא לוקח אתו, ובעיקר – מה הוא משאיר מאחור. זה צריך להספיק לנו ללינה בשטח, להתמודדות עם הקור, מים לשתייה ולבישול – עד אשר נמצא עוד, וכמובן גם קצת אוכל. זה צריך להיכנס לשק, ולא להיות כבד מידי – כי בכל זאת, רשת ניילון דקיקה שאמורה להחזיק רק כמה תפוחי אדמה במדף בסופר. 

חלקו העליון של נחל שרף

מייצרים תרמיל אולטרלייט אולטימטיבי

עכשיו עברנו לשלב המחשבה היצירתית, ייצור תרמיל ה"אולטרה-לייט" האולטימטיבי. תרמיל במשקל עצמי של כ 135 גרם לא פשוט למצוא גם בחנויות האקסטרים או אצל ידידי אריה פישלר. ומה שעוד פחות פשוט זאת המחשבה המעמיקה, מה אני לוקח איתי, ויותר מכך, על מה אני מוותר? 

יש משפט מטיילים עתיק שאומר ש "מה שאתה לוקח איתך על הגב – זה הפחדים שלך". מי שחושש מהקור יקח עוד ביגוד ושק שינה מסיבי יותר, מי שחושש מהיצורים שסביבו יקפיד על אוהל אטום, מי שחושש מכל מיני אירועי חירום ייקח מגוון פריטי עזרה ראשונה, חבל ועוד. מי שחושש מהבדידות והזמן הפנוי למחשבה ייקח ספר או מכשיר לצפייה בסרטונים רחמנא ליצלן.

פגשתי גם נערה שלקחה איתה לשטח ערכת כלי איפור מלאה וכבדה – כי החשש הגדול ביותר שלה היה כיצד תראה בעיני חבריה ובעיני עצמה בבוקרו של כל יום. כל אחד וחששותיו, כל אחד והדברים אותם הוא נושא על גבו. אילו מהפחדים שלי, אני אבחר לא לקחת איתי על גבי למדבר עכשיו?

הכנת התרמילים

שלב ההכנות – איך הופכים שק לתרמיל?

זה די פשוט: מיתרים כרצועות לכתף וחגורת מותניים, איזולירבנד לחיזוק החיבורים כדי שלא יתלשו מהשק, או יקרעו אותו לגזרים, קצת חתיכות פלציב כריפוד לרצועות הכתפיים. חלק מהחוליות ממש יצרו פס ייצור לתרמילים ,ואני בחרתי אפילו להוסיף נרתיק קטן על חגורת המותניים – החלק הכי חשוב בכל התרמיל לטעמי. 

אחד הדברים החשובים שהבנו כבר בשלב הזה היה שכנראה לא כל התיקים יחזיקו את כל המסע ולכן לקחנו אתנו קצת חלקי חילוף ותיקון – שקים נוספים, מיתרים ואיזולירבנד – שהוא לדעתי החומר הכי שימושי לטייל האבוד בשטח – למגוון אינסופי של שימושים וצרכים. את הציוד המינימלי ארזנו בתוך השקים – היה ברור לנו שהם לא יחזיקו יותר מ כ 8 קילו בתוכם, כולל מזון ומים, וכך הצטיידנו.

שק שינה, מזרון קל (לא מעט ויתרו אף עליו) ביגוד מינימלי ללילה הקר, קצת עזרה ראשונה לכל חוליה, פנסים, סכינים, מפות של נייר – טופוגרפיות, גיאולוגיות, אילמות, חלקנו ויתר על מכשיר הטלפון הנייד, הרי מנווטים עם מפות נייר, ולקחנו אותו רק למטרת חירום וצילום. אבל חשוב לציין – הוויתור על הטלפון היה אפשרי, בין השאר משום שלקחנו לאירועי חירום מכשיר תקשורת לוויני לכל חוליה.

אל תפסידו כתבות מעולות – הניוזלטר שלנו נשלח רק פעם בשבוע, עם קישור לכתבות שעלו.
אפשר להפסיק תמיד, בקלות, אבל לא תרצו: 

מנווטים

מים – לקחנו כ 3 – 4 ליטר, כאשר בקבוק אחד תלינו על הכתף והורדנו את משקלו מהתיק, וטבליות לטיהור מים שאולי בחלק מהגבים נזקק להן. מזון, מינימלי טעים וקל יחסית – אורז ועדשים וקמח וטחינה ומעט פירות יבשים וירקות, וכל חוליה עם 2 סירים קטנטנים וכלי אוכל מינימליים.

כך הגענו לכ 8 קילו משקל (כולל התרמיל עצמו) לכל אחד מאיתנו. הפכנו מחשבתית ופיזית למטיילי אולטרה-לייט אשר לא תכננו את זה כל זה מראש – עד שפגשנו את שקי תפוחי האדמה!

אז מה לקחתי איתי בסוף – צילמתי  בבית אחרי החזרה

יצאנו אל הדרך, אל המסע המוזר

התחלקנו לחוליות של 4 – 5 בחוליה, מנווטים בשלל מפות שונות, מחפשים מים לטהר קצת, נהנים מן המדבר הפורח. די מהר גילינו מי השקיע בשיפצור שק תפוחי האדמה שלו, ומי קצת פחות. אלו שפחות (או שלקחו מטען חורג…) עברו די מהר לסחיבת השק כמו שסוחבים שק תפוחי אדמה, על הכתפיים… אבל כולנו הגענו בסופו של דבר לנקודת הלינה שבחרנו לעצמנו ללילה.

ואלו שהשקיעו יותר…

מדורה, תה… מושלם

מדורה קטנטנה, תה מצמחי כוכב, אורז עדשים ופיתות על הגחלים – מה צריך יותר מזה? המשכנו לערב סיפורים, כאשר נהיה לנו קצת משעמם תרגלנו התגנבות למדורה של חוליה אחרת

במסגרת האולטרלייט לא לקחנו איתנו את יריעות הניילון שאנו נוהגים להשתמש בהם כמחסה. אני בחרתי לפרוש ולמתוח יריעה של שמיכת מילוט גדולה (225 גרם + 25 גרם מיתר) בעזרת מקלות ההליכה שלי, ולייצר חיץ מינימלי בין הקרקע לשק השינה. זו שכבת הגנה מטל הבוקר, אשר גם שומרת במעט על החום סביבי.  לרוב הלילות במדבר, גם אלו הגשומים מעט, זה לגמרי מספיק לטעמי.

מחסה קליל ללילה קריר

חוויות והרפתקאות בדרך

המסלול במרחבי הר אורחות, נחל מרזבה ובקעת אבו טריפה הוא מסלול מיוחד – דורש התארגנות וקצת תיאומים אבל לגמרי אפשרי ומביא אותך למקומות מרוחקים ויפים עד מאוד. השוטטות וההסתובבות עם מפות שונות מאפשרים ללמוד על השטח עוד יותר.

"סיירנו" לא מעט במסע הזה, בראיה שלנו, חוגי סיירות של קק"ל,  הסייר "סר" מן השביל המוכר והידוע, סוטה ממנו, מחפש את העניין בכל מקום, בעיקר במקומות הפחות מוכרים. ואנו במסענו זה סרנו לא מעט מהשבילים המוכרים אל המרחבים שמסביב. מצאנו מים במדבר, וצמחים שונים, היינו עם עצמנו וזה עם זו, התמודדנות עם קשיים, למדנו מעצם ההסתובבות והשוטטות בשטח. העברנו לעצמנו סדנאות גיאולוגיה ניווט וגששות אשר העשירו אותנו עוד יותר.

ועכשיו חזרה לעיקר במסע הזה, למה שלימד אותי על עצמי שק תפוחי האדמה – אילו מהפחדים שלי אני בוחר ומעיז להשאיר מאחור… אז אני בחרתי להוריד בביגוד ובמחסה – ולהתמודד עם הקור שצמיד אני חושש ממנו, להשאיר את המזרון המתנפח מאחור ולהתחבר יותר לאדמה כמו בטיולים של פעם, לפני שהמציאו את הפלציב וישננו על הקרקע, או על שיחי סירה קוצנית עטופים בשמיכה…. 

ובעיקר להוריד קצת מ ה "ליתר בטחון" שאני אוהב שיהיה איתי, ציוד שנועד למקרה ש…. למקרה שבדרך כלל לא קורה, ותמיד אפשר להסתדר עם מה שיש עלינו, ובשטח סביבנו (דבר אחד שלא וויתרנו עליו זה אמצעי תקשורת המתאים למצב הקליטה בשטח – במקרה שלנו מכשיר הודעות לוויני) . לבסוף בטח בקבוצה של טיילים מנוסים,  הבטחון העיקרי הוא בהתנהלות ובשמירה זה על זו וקצת פחות בעוד פריט ציוד כזה או אחר. 

מאת: רועי מנדל

צילום: רועי מנדל ועמית שורק

עקבו אחרינו באינסטגרם: @outpanel.co.il