רכיבה על סוס בשטח שונה מאוד מרכיבה על אופניים או אופנוע. והטיול המשותף שונה גם הוא. למה סוסים? במה זה שונה מריצת שטח, רכיבה על אופניים /גיפים /אופנועי שטח?
כתב: אורי פלג חוות רמות
להיות סוס
עברתי הרבה בעולם הרכיבה על סוסים, אבל לעומת מה שאנו אמורים לדעת – אפשר להגיד שכמעט איני יודע דבר. לא הייתי סוס אפילו דקה אחת מחיי. לא ראיתי את העולם בכל עיין לחוד (לסוסים יש ראייה מונוקולרית המורכבת מתמונות נפרדות לכל עין המשלימות אחת את השנייה וחופפות רק מקדימה) כמו סוס. מעולם לא הרכיבו עלי ציוד עם מתג בפה, מעולם לא טיפס עלי מישהו הנראה כמו טורף מסוכן ולחץ והפסיק עד שזזתי, משך והרפה, עד שהסתובבתי או עצרתי.
אבל כן ראיתי את הפחד המוחלט בעיניו של סייח מבוהל או סוס שנס על נפשו, כן ראיתי את המבט הכועס ושפת הגוף התוקפנית והזועמת של סוסה דומיננטית החשה שערערו על מעמדה, שהושג בלא מעט קרבות בעבר עם סוסים אחרים בעדר.
גם ראיתי את הייאוש בעינה של סוסה שהמליטה סייח שמת אחרי ההמלטה בשטח, עומדת יומיים תמימים במרחק קילומטרים מהחווה, ללא מים ואוכל מעל גופתו השוכבת על הקרקע ללא נוע. וראיתי את המבט ההולך ומתעמעם בעיניה של סוסה זקנה והרעד האחרון שלה כשנאלצתי “להרדימה” (כך קוראים בשפה עדינה להמתת חסד בבעלי חיים).
ראיתי את המאבק חסר הפשרות של אמא להגיע לסייח שלה בתהליך הגמילה וראיתי סוס שרוכב תחתי בכל כוחו עד אפיסת כוחות, רק כי ביקשתי ממנו להתקדם. אני רואה סוסים שבאים אליי בסקרנות, עומדים לידי, מחככים בהנאה את ראשיהם מגרדים זה לזו את החלק האחורי של הרעמה בנשיכות קטנות, או דוהרים ב”בכף” בשטח מישורי רחב ידיים אחרי בשחרור אנרגיה מצטברת...
זה ההבדל – כשאני יושב שם על הסוסה, בשקט, מסתכל על העולם בטיול רכיבה, בשטח גבוה עם נוף מרהיב, הולך לאן שבא לי, לא מוגבל לשום תוואי, חש את השותפות שלה ששום כלי מתכת לא מספק. מרגיש בטוח כי בסופו של דבר כל מה שמסוכן לה – מסוכן גם לי (בוץ עמוק מצוק תלול, ירידה /עלייה תלולים ובלתי אפשריים), חש את הלמות ליבה, קורא את התנועה, הרתיעה, הסקרנות, הביטחון, הפחד – אז ברור לי לגמרי ההבדל. בכל אלו טיול שטח על הסוס, ובמיוחד על הסוס הנכון, שונה מהליכה ברגל, מטיול ג’יפים, אופניים, אופנועים וכו’.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
בואו נצא לרכוב ( למרות שכולם אומרים לרכב..)
עולם הסוסים, כמעט כמו כל עולם ספורטיבי אחר, מורכב מענפים שונים, השונים תכלית השינוי זה מזה. כל עולם האילוף והתקשורת המתקדמת של הסוסים- שונה בתכלית בין סוס לסוס ותלוי בגזע, נתוני הסוס ולאיזה תחום ייעדנו אותו.
רכיבה על סוסים מתחלקת לתחרויות שונות על פי סגנונות רכיבה שונים: בקפיצות על מכשולים מלאכותיים במגרש ומחוצה לו, דרסאג’ (רכיבה אומנותית המתחרה על מכסימום שליטה על כל חלק של הסוס וכולם ביחד בתרגילים נבחרים במגרש, עם מינימום התנגדות של הסוס), כאלו הלקוחות מעולם המקצועי של הבוקרים, שליטה ובדיוק בעבודה עם הסוס, מעבר מכשולי שטח בתוך המגרש במרוצים באורכים שונים ועוד. העולם התחרותי נשען על ענפי גידול הסוסים, טיפוח הגזעים והאילוף והתקשורת עם הסוס. לצד ובמקביל לכל אלו מתקיימים גם בתי ספר לרכיבה והענף שבו נדון כאן – טיולי רכיבה על סוסים בשטח.
מסלול הרכיבה שאני משתף אתכם ויוצא אליו בחודשים אלו הוא מסלול ייחודי. בנוסף לחוויית הטיול הוא למעשה מסלול שמטרתו להביא את עדר הסוסים שאני מגדל משטח מרעה רחוק אל האורווה לשם אכוף והכנה ליציאה של הסוסים לטיולים מודרכים על מסלולי רכיבה קצרים, בינוניים וארוכים שעליהם פרנסתי.
חיבור טבעי אל הסוס
מוקדם בבוקר, עם הזריחה אני מגיע לאורווה שם השארתי סוסה תורנית שאתה אצא לשטח. שם לה ראשיית בית, מבריש אותה, מאכף, שם ראשיית רכיבה, רואה כבר את המשיכה הטבעית של הסוסה לצאת למסלול, עולה עם דגש על עצירה בשעת עלייתי. שחרור קל של המושכה, קוד קולי (קליק קטן) – ואנו בדרך, יוצאים לטיול שטח משותף.
אנחנו יורדים מחוות רמות לנחל כנף שמצפון. אני קשוב וערני להודעות ולרשמים שהסוסה קולטת ומשדרת: ראש עולה – משהו מושך את תשומת ליבה של הסוסה, פתחי אוזניים פונים קדימה – היא בפוקוס להמשך הדרך, אוזן ימין או שמאל הצידה – משהו קורה, זז, או בולט בצורתו בצד הזה.
ראשה של הסוסה קצת גבוה יותר מבדרך-כלל, היות והיא רוכבת לבד, ובצעדיה הראשונים ללא סוסים אחרים. בירידות אני יושב ורץ מעט, במישורים ועליות דוהר מעט. הסוסה רגועה, כל נחל כנף עם המורדות הדרומיים שלו לפנינו.
בחצי הגובה בדרך לנחל, אני פונה מזרחה. קצת דהרה אטית – והדגש על אטית – שבאה אחרי לא מעט שעות אילוף של הסוסה לסוג כזה של תנועה. בקצב כזה נוח לנוע בסינכרון על גבה ולראות את הנופים החולפים.
לקראת כל מעבר עם נקודה שעלולה לדרוש תשומת לב מוגזמת של הסוסה, אני אוסף אותה או עובר למקצב איטי יותר. אני קשוב להלך רוחה וכשאני מזהה סימן לחשש כל שהוא: ראשה מתרומם, אני שומע את נשימותיה הכבדות והתכופות (בתגובה למשל לראש מים ליד השדה או לעובד שיוצא מבין שורות מטעי המנגו), אני מתערב משמיע קול של האצה, מה שאוסף את תשומת ליבה. תוך כדי זה אני מבקש מממנה לנוע ימינה, שמאלה ושוב ימינה, עד שאנחנו עוברים את שראתה כמכשול וחוזרים לשגרה ..
מרחוק אני רואה את העדר, גם הסוסה קולטת אותו ו”מתבייתת” עליו. אנחנו עוברים בבוץ בין האבנים בעלייה , מגיעים לעדר. במקום שקט מוחלט, כל נחל כנף לרגליי והכינרת במערב.
אני מתרגל רכיבה עם קודים לפקודות השונות דרך רגלי בלבד כשהידיים מחזיקות את המושכות רק למקרה שהסוסה אינה נענית לקודים שמסמנות רגלי ואינה מבצעת את המשימות כנדרש. אנחנו כאילו משחקים בכמה עדין יכול להיות המגע שלי בצלעות שלה כדי שהיא תבין את הקוד ותפעל בהתאם. תוך כדי זה,אני מתחבר לעדר ואז דוחף אותו בקריאות תוך התנתקות ממנו וחזרה אליו. אנחנוו דוחפים את העדר לאורווה אני רואה את הסוסה נהנית: מוט הצואר שלה יורד נמוך מאוד, מה שמעיד על רגיעה מוחלטת.
כל זה גם מלטש את שותפות העבודה שלנו על בסיס קודים מוסכמים בהתגברות על המשיכה הטבעית של הסוסה לעדר שנע לכיוון האורווה ושהופך את הסוסה ואותי לצוות מיומן במילוי המשימה. לזה אני קורא natural connection – חיבור טבעי בין האדם לסוס.
השטח
מהרבה סיבות, שקצרה יריעה מלפרט אותן, הרוב הגדול של השטחים בפתוחים בארץ פתוחים בפני מטיילים, כל עוד הם לא פוגעים בתשתיות או בגידולים. המאפיין הזה של הארץ בטח ידוע ומוערך גם על ידי מי שאינו רוכב על סוסים.
מעבר לחופש התנועה יש בארץ עוד מאפיין נפלא שרוכבי סוסים מעריכים במיוחד והוא היושבים על השטח – כלומר המתיישבים, קיבוצניקים או מושבניקים, אך בעיקר קיבוצניקים. בכל קיבוץ כמעט יש אורווה, או משוגע על הסוסים, או מרכז ענף רפת/בקר, שיצא מגדרו לתת לכם מקום לשים את הסוס, אוכל ומים בשבילו ומקום (אם באורווה או ליד) בשבילכם.
למי שעדיין “לא בעניינים” ויש לו מוטיבציה בנושא, כי פעם ניסה והיה נחמד, או שרוצה לנסות בהשפעת סרט שראה, ספר שקרא, חבר שסיפר – כדאי מאוד לא להתחיל מקניית סוס, ציוד, קרון וכו’, אלא להגיע לחווה לטיולי רכיבה ושטח ולהתנסות בטיול רכיבה לשעה, ואם אפשר מס’ טיולים לשעה בחוות שונות.
לרכוב וליהנות מרכיבה בלי ללמוד רכיבה?
לפני שנכנסים להרפתקה ולהוצאה הכבדה של לימודי רכיבה של שנתיים – שלוש ואפילו ארבע שנים, ובטח לפני שקונים ומחזיקים סוס – כדאי ולגמרי אפשרי להתנסות ולראות האם אתם מתחברים לעולם הרכיבה וגידול הסוסים. בהתנסות כזאת כדאי לחפש חוות רכיבה שתחום התמחותן הוא טיולי רכיבה על סוסים בשטח יש לא מעט חוות כאלו בארץ ובעיקר בצפון (אני למשל הבעלים של חווה כזאת – חוות רמות שבחלק הצפון מזרחי של הכינרת).
ניתן לרכוב ולהנות מהרכיבה ללא לימודי רכיבה, בהחלט. אבל זה מותנה ביכולת הגופנית, המנטאלית והקורדינאטיבית שלכם, וברמת מדריך טיולי הרכיבה ונתוני הסוסים עליהם אתם רוכבים כמו גם רמת האילוף שלהם.
האם כדאי ללמוד רכיבה על סוסים כדי בסופו של התהליך לפתח יכולת לצאת ולרכוב בטיול שטח בצורה איכותית ובטוחה יותר? וודאי. רק שוב, הדבר מותנה גם בכישרון שלכם וגם ביכולות הכספיות שלכם.
רכיבה על סוסים בטיולים מודרכים בחוות
המסלולים אצלי ובחוות אחרות שאני מכיר בצפון – מרהיבים. המחירים נעים בין 100 ל 150 ש”ח. לשעה. כדאי לברר שהמדריך בחוות אלו מוסמך, רצוי בסיגנון מערבי (או אם אין באזור – אז בסגנון אנגלי ארופאי). בהסמכות ברגילות בארץ אין לימוד והתנסות של טיולי שטח ברכיבה, אלא רק לרכיבה, בשל כך אני מסמיך מדריכים – כמדריכי טיולי רכיבה, אחרי הכשרה מיוחדת שהם עוברים אצלי.
אגב, השוני בין הסגנונות הוא בציוד, כשיש עדיפות לציוד המערבי (Western) שהוא בטיחותי יותר לרמות של רוכבים מתחילים, ומתאים יותר לרכיבת שטח. יש שוני גם בטכניקת הרכיבה עם עדיפות לסגנון המערבי המאפשר רכיבה עם מגע רפוי של המושכות, שמתאים יותר לרוכבים מתחילים.
תבקשו מהמדריך סוס שמאולף היטב עם צעד שטוח ותעברו תדרוך והדגמה. אם אתם מצטרפים לקבוצה רצוי שלא תהיה עמוסה מדי, ככל שיהיו פחות משתתפים – כך תעלה איכותו ובטיחותו של הטיול.
ההתנסות הראשונה, והשנייה
לפחות אצלי- מעטים הרוכבים שנשארים אדישים אחרי הרכיבה, במיוחד אם זו הייתה במסלול מרשים, במזג אויר מתאים, עם השקיעה… אחרי כמה ביקורים כאלו בחוות הרכיבה – כבר תהיה לכם תחושה או ידיעה – האם בא לכם להתפתח בנושא.
אם “התחברתם” לעולם הסוסים, פתוחות בפניכם כמה דרכים: הראשונה – נוחה, בטוחה וזולה יחסית, – להזמין בחוות הטיולים טיול שעתיים, שלוש, חצי יום , ואם הכול הולך טוב, אפשר להזמין גם טיולי רכיבה של יום וחצי, יומיים שלושה במסלול מרהיב עם חברים, בירה ועל האש בערב. בטיולים רב יומיים אפשר לשלב לינה בצימרים או אוהל, ובקיץ – במה שמכונה מלון אלף כוכבים, תחת כיפת השמיים..
יש בארץ 30-40 מועדוני רכיבה לטיולי שטח, לא פורמליים, פרטיים, עם לא מעט אנשי סוסים וותיקים שגמעו כבר מאות רבות של קילומטרים. יש מועדונים המונים עשרות חברים רוכבים, שרוכבים בסופי שבוע, ויש רכיבות המרכזות סביבן מאות רוכבים מכל הארץ (למשל הרכיבה לזכר רבין בכל חודש נובמבר, הרכיבה לזכר ברק יפרח, לזכר יונתן מנחם, לזכר יגאל אלון ועוד). אפשר גם לצאת לרכיבות שטח ארוכות בלי קשר למועדון: אני למשל רכבתי לא מעט עם משפחתי, כולל טיול מים לים (מהכנרת לים התיכון) של ארבעה ימים עם בני לטיול בר מצווה. כמה רוכבים וקבוצות קטנות של ותיקים שחצו כבר כמה פעמים את הארץ ברכיבה, מסע שנמשך שלושה – ארבעה שבועות. שם על גב הסוס , הרחק מצירי התנועה, אפשר לראות את ארץ ישראל האמיתית, היפה.
“להרגיש על הסוס”
אשמח לעזור למי שמעוניין להיכנס לתחום, או אם הוא בתחום ומעוניין להתמקצע – ביציאה לשטח לשישה ימי הכשרה כמדריך לטיולי רכיבה ושטח המוכר ע”י חלק מחברות הביטוח העוסקות בנושא.
