גיברלטר, גיחה שווה מדרום ספרד ובה ראיתם פעם קופים בטבע באירופה וטיול יום מאתגר עם עליות ושקט של טבע בשפיץ שסוגר על הים התיכון מטר ממרוקו והאטלנטי.
כתב וצילם: שחר אלוש
לפני 10 חודשים, בסוף 2018 כבר עבדתי על הטיול של סוכות 2019. דרום ספרד משכה אותי מאוד, שכן היא מציעה נופים מדהים, ערים חיות, טבע מסקרן, חופים, אוכל טוב ואנשים יפים. ממחקר וסקירת מפות, הקרבה של מרוקו וגיברלטר קרצה לי, והרחבתי את ההתעניינות גם למדינות אלו. הממצאים היו מרתקים והחלטתי לכלול 2 גיחות קצרות של יום מלא אליהן. בכתבה הבאה אפרט על הגיחה לגיברלטר.
הטיסה לספרד
הטיסות למלאגה הוזלו משמעותית לאחרונה, ואני ממליץ מאוד לנצל זאת. טיסות עם קונקשן ברומא, בקיץ יכולות לרדת ל180$, כל עוד אתם מוותרים על מזוודה. אומנם הקונקשנים לפעמים ארוכים, אך אם בא לכם להישאר בתקציב נמוך, האופציה קיימת. באותה הנשימה יש גם טיסות ישירות באיזור ה350$, כך שלפי התקציב, הנוחיות וזמן החופשה שלכם, ניתן להתאים טיסה מתאימה. כמו שאני תמיד ממליץ, הזמן הנכון והמשתלם ביותר להזמין הוא כ9 חודשים מראש.
ההגעה למלאגה
שדה התעופה קטן דיו כדי לא לבלבל יותר מדי, ואוטובוס זול (3 יורו) או רכבת (1.5 יורו) יביאו אתכם למרכז העיר בפחות מ20ד’. העיר יפה, שוקקת חיים והמרכז התיירותי מלא בכל טוב. אני יצאתי לריצה לפסגת טירת “Castillo Gibralfaro”. הדרך למעלה מפותלת, והופתעתי לראות עוד רצים רבים, לצד זוגות שלובי ידיים שלבושים במיטב בגדיהם ומצויידים בבקבוק יין. אני בעיקר זוכר שזה העלה בי חיוך ונתן הרגשה טובה לראות שאנשים נהנים מהחיים וצוברים רגעים קסומים, בדומה לערב הנעים שחלקנו כולנו.
ממליץ לערוך את הטיול בשעות הערב, כשיש עדיין אור ולסיימו בחשיכה. הירידה בחושך מוארת ונוחה, ואין ממה לחשוש. נקודת תצפית אחת ספציפית הייתה עמוסה באנשים, ובתור אחד שנהנה להתבונן באנשים, חיוכים, התרגשויות וכו’, שהיתי שם קצת יותר והנוף היה עוצר נשימה!
אל גיברלטר באוטובוס
קחו טיפ, הזמינו אוטובוסים מראש! הרבה מראש! במיוחד בקיץ האוטובוסים מלאים, ובסוף הכתבה תבינו למה אני כל כך ממליץ להזמין מראש ולא לבנות על בסיס פנוי.
אז אכן הזמנתי את האוטובוסים מראש (הפעם דרך אתר busbud). ההזמנה מהירה, נוחה והעמלה קטנה. הכרטיס מגיע ישירות ובסמוך לתשלום למייל, המקום שלכם שמור ואין דרמות. הקדימו להגיע לתחנה (הנכונה) כחצי שעה מראש. הנהג יודע שאתם מגיעים, שמכם רשום ויחכה לכם מושב.
השעה 5 בבוקר ואני נכנס לתחנה. ניגש לחנות היחידה שפתוחה לקחת קפה. יש בספרד בתחנות האוטובוס בתי קפה שנראה כאילו נתקעו בשנות ה60 (לא שחייתי בשנות ה60, אך כך זה מצטייר בעיני). הזמנתי קפה וקיבלתי אותו בכוס זכוכית שקופה בגובה בינוני, כוס שחוקה שצורתה זכורה לי מהארון של סבתא שלי. עם מעט האנגלית שהייתה לבריסטה קשקשנו כמה דקות ופניתי לכיוון האוטובוס.
הצטרפו אלינו בטלגרם– https://t.me/OUTPANEL
הנסיעה הייתה מוקדמת והתחילה בחושך, אך במהרה עלה האור והנוף הזכיר במעט את הארץ (רק במעט). נסענו דרך עיירות קטנות וחלפנו על פני חופים ארוכים. היעד הסופי שלי ושל האוטובוס, היה עיירה בשם “La Línea de la Concepción” ששוכנת בסמוך לגבול עם גיברלטר, הנסיעה לקחה כ3 וחצי שעות. כבר מרחוק ניתן היה לראות את הסלע הענק ששמו בסלנג הוא “The rock”, ולא יכולתי שלא לחשוב כמה חריג הוא נראה בנוף, כאילו הכניסו אותו בפוטושופ.
יום בגיברלטר. קופים, טבע ובעיקר רוגע
מיד כשהאוטובוס הגיע לעיירה, פתחתי מפה ויצאתי בצעידה מהירה לכיוון מעבר הגבול. הליכה קצרה של כ15ד וכבר אני שם. המעבר עצמו מהיר וקל וכבר בסמוך לגבול בגיברלטר נכנסתי לקנות ציידה לטיול היום שלי בהר. הסופר היה גדול ובחרתי דברים בזריזות. בעמדת התשלום נזכרתי כי גיברלטר היא בריטית והמטבע שלה הוא הפאונד הבריטי, אך המוכרת הייתה סלחנית ולקחה יורו, את העודף כבר קיבלתי חזרה בפאונד, אחרי שער המרה של פראיירים, נו טוב.
יצאתי מהסופר והמשכתי בדרכי. להפתעתי השביל חצה את שדה התעופה, ממש כך! אתה חוצה את מסלול ההמראה/נחיתה מצד לצד, מפחיד! לאחר המסלול החלטתי לדחוף את האוכל לתיק, והמשכתי בצעידה מהירה לחצייה של העיר. בסמוך לכניסה למרכז העיר ובתוך האזור התיירותי, ניסו לא מעט למכור לי סיור ל”סלע”. היה להם פוסטר על חצובה, והם היו אנשי מכירות מעולים עם מחירים מפתים ומסלולים שונים. אך אני ידעתי שאני מקיף את כל המדינה (אם אפשר לקרוא לה ככה) ברגל. היה לי יום שלם ולא מיהרתי כלל.
סוף סוף מגיעים לטבע
הגובה של ההר הוא 426מ’, והעלייה התחילה. העיר נראתה מעניינת (וגם ללא מע”מ), אך השארתי אותה לסוף היום. בזריזות יצאתי ממנה והתחלתי לטפס במעלה הכביש עד “בית הקברות היהודי” . שם נמצאת הכניסה לתחילת הטרק ונקודת התשלום (כרטיס למבוגר עולה כ17 יורו, ובזכותו ניתן לבקר בכל השמורה). הבחור המליץ על סיבוב של כ4 שעות, ולקחתי את עצתו. ה”Mediterranean Steps” המדרגות העתיקות והמפורסמות לוקחות אותך במעלה ההר עד למעלה. העלייה אינה קלה, אך גם לא קשה במיוחד, ויש נקודות צל רבות. ההמלצה שלי היא להתייחס לטיול הזה כאל טיול של יום שלם ולא בקלות ראש, כי בדרך יצא לי לראות זוג בנות ללא מים, ובחום של הקיץ, זה לא לעניין.
העלייה הייתה מדהימה ביופייה, ומזג האויר היה שימשי והאיר פנים. כן, היה חם והייתי מרוח כולי בקרם הגנה, אך זה לא הפריע יתר על המידה. חלקים מהמדרגות היו חדים וסלעיים, ולכן הקפדתי על איזון בריא בין מבטים לנוף ולקרקע. להפתעתי היו מעט מאוד מטיילים באזור זה, ותהיתי למה? לאחר מכן הבנתי שהרוב עולים עם הרכבל המדובר ישירות למעלה ונמנעים מפעילות גופנית, חבל. לצערם הרב, הנוף לכיוון דרום מזרח, ולטעמי היפה ביותר אינו ניתן לצפייה מאזור הרכבל והחלק העליון.
הקופים הפראיים היחידים באירופה
במקור מהרי האטלס והרי ריף של מרוקו, אוכלוסיית הקופים מזן “Barbary macaque” בגיברלטר היא אוכלוסיית הקופים הפראיים היחידה ביבשת אירופה. למרות שרוב אוכלוסיית הקופים מזן זה באפריקה חווה ירידה, עקב ציד והרס יערות, אוכלוסיית גיברלטר מתרבה ומונה מאות. הקופים אינם אלימים לרוב, אך אם מישהו שולף אוכל, הם לא יהססו ויחטפו לו מהיד! זה לא נעים, אז הימנעו מאכילה בקרבתם.
זה היה משעשע לראות אותם משחקים, חוקרים וזורקים לעברי מבטים. בעת העלייה יצא לי להיתקל בקוף זכר בוגר וגדול על השביל הצר. אני מודה שזה מרתיע, הוא מסתכל לך בעיניים, ועם שיניו הבולטות מטיל אימה, למרות שכנראה באמת עובר לו בראש “זרוק איזה פרי!”.
לא ניסיתי כמובן לגעת בהם או להתקרב יותר מדי, הסתפקתי מהתבוננות מרחוק, תוך כדי נתינת הכבוד המגיע להם, שכן זהו ביתם ואני האורח.
התצפית העיקרית המתוירת
אני שוכב לי בצל, שולף תפוח וחפיסת שוקולד. מביט את הים מגבוה ומשתדל לתפוס כמה שיותר בריזה, אין מסביבי אף אחד, ושלווה מציפה אותי. החשש היחיד שעובר לי בראש, זה שיגיע קוף מאחורי ויגנוב לי את התפוח המתוק הזה מהיד, אחח איזה חיים.
כשעה מאוחר יותר, במקום שבו רכבל חשמלי סוחב אנשים שקשה להם יותר פיזית, החוויה שונה. המתחם המרכזי כבר סלול, נגיש ונוח. עמדה של טעימות וויסקי סינגל מאלט (מאיזור גיברלטר) מחלקת טעימות של כמה סגנונות שונים, ואני משחק אותה טועם את כולם כמה פעמים כאילו אני עומד לקנות בקבוק ב1000 שקלים. אני מוקף באנשים מחוייכים, שמצלמים יותר תמונות בדקה מפעימות ליבם (והם לא בכושר, אז בעליות הדופק בשמיים). סך הכל אווירה מצויינת. ישנה תצפית עם רצפת זכוכית, ואני נהנה לראות איך כולם נהנים ממנה, במיוחד אישה מבוגרת אחת שנשכבה על הרצפה ועפה על הטיול שלה עם תמונת סלפי ללא בושה! ומה שנותר לי לקוות, זה שכשאהיה בגילה, אפרח כמוה.
המערות
אומנם אני לא חובב מערות, אך בשמורה יש לא מעט מהן. אני מחליט הפעם לוותר ומעדיף לחקור את כל השבילים במקום. אם אתם אוהבים מערות ויש לכם יומיים, משיחות עם אנשים שהיו ואוהבים מערות, הביקורות היו “בסדר”, אך לא יותר מזה. יכול להיות שעם ביקור נוסף עם הרכבל ביום שלמחרת כבר היה מביא אותי למערות.
הירידה מההר אל מרכז העיר וחזרה לספרד
הצעדים רכים והראש מפוקס רק ב80% בגלל הוויסקי. אני צועד יחסית לאט במורד המדרכה והרגשת סיפוק עולה בי: “היה לי ממש כיף היום” אני חושב לעצמי, והשעה רק 17:00. נסעתי באוטובוס, טיפסתי הר, ראיתי קופים, שתיתי ויסקי ועכשיו אני לפני ארוחת בין צהריים לערב. יום טיול שאני מאוד אוהב, עמוס ומלא בחוויות!
אני נכנס לעיר ועובר בין החנויות, כל הזמן נזכר שאני לא צריך כלום וכשאני רואה את הבושם של אשתי ב80 שקלים יותר זול ממה שאני רגיל לקנות ולרגע מתפתה, אני מזכיר לעצמי שאני לא הולך לסחוב אותו על הגב עוד 4 ימים בשביל הסכום הזה (אני הרי עם כל הציוד עלי) וכבר נקנה בארץ.
אכלתי ארוחה חלקית באיזה דוכן מזון מהיר מקומי, וקינחתי בגלידה. אני מוצא את עצמי יושב בספסל בשדרה המרכזית ופשוט מתבונן בעוברים ושבים, משתדל לא להפסיד את המלחמה עם השמש בה היא מנסה להמיס ואני מנסה למנוע מהגלידה לנזול עלי.
המעבר חזרה לספרד עובד בזריזות והחושך יורד. נשאר רק לקחת אוטובוס להוסטל ולהכריז על יום מהסרטים. כן ירבו.
אהבתם? אל תפסידו כתבות נוספות כאלה- הכניסו מייל ונעדכן אתכם:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
