סקי, יין, סקי – מה עוד צריך בחופשה חורפית באנדורה

נוף הרים מושלגים, כבישים מתפתלים, עיירות קטנות והכל בלי מע״מ במחירי רצפה. נשמע כמו חלום מושלג לכל דבר, אבל המקום באמת קיים ושמו אנדורה. יוג׳ין לויט (outpanel) – יצא עם נסיכים לחופשת סקי בהרי הפירנאים בין ספרד לצרפת. 

תחילת אוקטובר ושוב אין טיסות. לוותר על הספורט האהוב של עונת החורף שנה שניה ברציפות פשוט לא בא בחשבון. חישוב מהיר של אפשרויות הניתנות לסגירה ודאית, די מאלצות את כולנו ללכת עם ספק מקומי שחוכר מטוס שלם ליעד נבחר. פה אין משחקים של ביטולים, המטוס כבר משולם והעיקר להגיע ליעד. סקידיל לא מאכזבים וממלאים את כל המטוס די מהר בהזמנה מוקדמת.

המראה הממכר

אנדורה

אנדורה זה לא שם של אתר לגלישת סקי. זו עוד מדינה לאוסף שאפשר לסמן שהייתם בה, אבל תכלס זו נסיכות. ההיסטוריה די משעממת ומבוססת על ריבים בין שליטים ספרדים וצרפתים. המחלוקת הסתדרה בהגיון עקום כך ששני נסיכים, אחד מכל צד, ישלוט בנסיכות. הקטע היותר מעניין בהיסטוריה של הנסיכות דווקא מגיע במאה הקודמת כאשר שיכור רוסי אחד בשם בוריס הכריז על עצמו כמלך של הממלכה החדשה והצליח לשמור על כתרו כמה ימים עד שהורד.

קבלו אותנו למייל אחת לשבוע:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

אצלנו בחבורה אומרים, שיכור בא שיכור הולך – ועכשיו תורנו לתרום למאמץ האלכוהולי על מדרונות השלג בנסיכות. שם האתר Grandvalira, זהו רכס הרים הנע בים 2000-2800 מטר גובה של הרים מושלגים. האתר מחולק לתת אתרים קטנים המחוברים כולם על בסיס מעבר בין עמק לעמק. ככה כל כפר קיבל לעצמו מיתוג מחודש והמפורסמים בניהם הם Soldeu, El Tarter ו Pas de la Casa הגבוה מבניהם.

אל היעד 

טיסת צהריים והנסיכים החדשים של אנדורה כבר מרוקנים את מלאי הבירה מהברז של מוזס בנמל התעופה. לאנדורה מגיעים דרך נמל התעופה של ברצלונה. די הגיוני ששתי המדינות דוברות אותה שפה קטלאנית. הטיסה לא קצרה לכאלו שכבר מזמן לא טסו, ושהיה של כמעט חמש שעות במטוס לא פשוטה. אם לרגע חשבנו שפה מסתיים הסיוט של לשבת כמו סרדין, אז ההפתעה בהגעה אל הנסיכות באוטובוס שמשום מה נמנע מכביש מהיר, תוסיף לדרך עוד 4 שעות של סבל.

קצת אחרי חצות, מלאים במגוון בירות בכל עצירה ואנחנו מגיעים לעיירת פס דה לה קסה המרוחקת. הכניסה אליה רק בליווי משטרתי אם במקרה הגעתם עם אוטובוס. אנחנו כבר על האדים והכל נהיה הגיוני ולא מוזר, אפילו אם מדובר בעיירה בת שלושה רחובות על כמה מאות מטרים – אנחנו עם המשטרה האירופית לא מתווכחים.

הנסיכים החדשים של Grandvalira

אנחנו רצים יחד כבר יותר מ 20 שנה – לא צרפתים ולא ספרדים. לרוב מהפזורה הסובייטית על שלל גווניה. בחופשות סקי אנחנו מנסים להיות פעילים מאז 2010. הפעם הצלחנו ללקט חבורה של ארבעה, שהריצה סרטוני גלישה בקבוצה היעדית עוד בימי החום של אמצע אוקטובר.

את ההפתעה של החופשה שמרתי בסוד בשבוע לפני הטיסה: חבר חמישי החליט להפתיע את כולם וארגן את החבילה בצורה עצמאית בשניה האחרונה. עשינו מאות תיאומים איך נחשוף את החדשות לשאר חברי המשלחת – אם יבוא בצורת מלצרית באחד הפאבים, כמסאז'יסט מן המניין או כפקיד קבלה של המלון. אבל בגיל זקנה כמו שלנו, בתוספת הגעה מאוחר ליעד, הסתפקנו בהפתעה פשוטה בארוחת בוקר שלמחרת.

הפילוג של החבורה התחלק באופן די ברור: שלושה שכבר די עומדים על הרגליים וגולשים יחסית לא רע. שניים אחרים ממש חדשים בעסק, לפחות עם סקי כי את הקרש הם נטשו אחרי הבנה שזה סתם עושה כאבים בתחת.

החבילה הגיעה ללא ציוד גלישה וחלקנו הזמינו מבעוד מועד ציוד באינטרנט בעלות של כ 100 יורו לרמת פרו לששה ימי גלישה. באותו מחיר ניתן היה להזמין ישירות מהספק של סקידיל, רק רמה אחת למטה.

קדימה לשלג 

פס דה לה קאסה נמצאת ממש בקצה המזרחי של אתר Grandvalira. יש שלוש מעליות עיקריות העולות מהכפר למעלה. שתיים לראש הרכס ואחת למסלול כחול שמצויין לחימום הברכיים אחרי הפסקה של שנתיים. הכל טוב ויפה, אבל על המעלית מתיישבים רק אחרי שלוגמים יין חם בקיוסק הצמוד, אחרת הברכיים עדיין נעולות והגרון קפוא. הקיוסק מקבל קביעות ודי מהר יש הבנה, הטשטוש עובד, אפשר לעבור גם לאדומים. בינתיים שני הגוזלים הולכים להדרכות של מתחילים. האחד דרך סקידיל בקבוצת חניכים עם 12 שעות המתפרסות על גבי שישה ימי גלישה בעלות של 180 יורו. השני עם 60 יורו לשעת הדרכה אחד על אחד.

ביום הראשון אנחנו מחליטים להישאר באזור של הכפר. יש לא מעט מסלולים כחולים ואדומים ומסעדה אחת מומלצת באמצע הדרך. מרק פירות ים ממש טעים, במיוחד אחרי מנת פתיחה בדמות אויסטרים ענקיים וכוסית שמפניה. 

קצת אחרי הצהריים כבר די גמורים, לא רק מכמות היין אלא גם מעומס על הגוף שלא רגיל לעבוד בכזו אינטנסיביות. את הפנינה של המלון אנחנו מוצאים די מהר – שתי סאונות וג׳קוזי בהזמנה מראש. כל עוד זה כלול במחיר החבילה, אנחנו מרגישים הכי מרוויחים ומורידים את מתח שרירים בכמה פרוצדורות חמות.

מתחילה החקירה

יום שני יוצאים למסע, חייבים לבדוק מה יש בקצה השני של גרנד ולירה. זהו מסע מומלץ על מנת להכיר את כל מה שיש לרכס להציע ולדגום את שלל המסלולים בכל עמק. המאמץ פה הוא לא רק בכמות הקילומטרים שצריך לגלוש על מנת לחצות חמישה מעברי הרים, זה גם לשמור על הנסיכים שדואגים לתדלק בסוף כל ירידה. לא פלא שעל הדרך מפספסים את הירידה הנכונה וחוזרים בלופ לאותה מעלית. בלי פלא מיותר, נפלנו למלכודת הזו כמה פעמים – ממש "סלופ בריחה" באמצע ההרים.

בערב אחרי עשרות קילומטרים של גלישה, גמורים מהחיים הולכים להשלים את מה שבעיקר לא חסר – עוד אלכוהול. Paddy's הוא פאב אירי לכל דבר וגינס זורם בו כמו הניאגרה. מכיוון שאנדורה הוא יעד די אהוב על הבריטים, אז גם האווירה בפנים בהתאם: רועש, רצפה דביקה מבירה והמון בריטי צעיר במצבי נדנוד מתקדם. מי שיחזיק מעמד על הרגליים אחרי מספר פיינטים שחורים, יכול ללכת על האתגר של שתיה בזמן שהוא תלוי מהתקרה. יש מגלשיים וסנאובורד המחוברים לתקרה והאמיץ הנבחר מתחבר הפוך ללגימת המשקה השחור.

ריטואל קבוע של החבורה בכל אתר גלישה

מסלולים נבחרים

אחרי שלושה ימי גלישה מתחילים לפתח העדפות. לא רק להחליף את היין בכוס קפה אלא גם במסלולים ששווה לשרוף עליהם את הכושר שכבר לא נשאר לנו.

כחולים

• L'avi  – מסלול די קצר אבל מספיק רחב בהתחלה ומתאים גם לגולשים לא מתחילים. המהירות שניתן לתפוס עליו די מכובדת והוא מצויין ללטש קצת את הסיבובים.
• Solanella – מסלול די ארוך המאפשר גלישה רציפה ומפנקת. הוא די מגוון עם התחלה יחסית מעוררת ועד מקטע מישורי ומהיר. הסוף חוזר להיות קצת שיפועי ומסתיים באיגלו הכי חמוד על הרכס לעצירת מנוחה לפני ראן נוסף (כנראה גם היחיד).

אדומים

• Serat Pinos – מסלול אדום המתחיל מאותה נקודה כמו הכחול L'avi וזורם עם השלוחה עד לחיבורו לכחול המומלץ השני. סוג של רכבת הרים אמריקאית עם שיפועים משתנים.
• Serrat de les Solanelles – בין האדומים הארוכים שעשינו והוא מנצל את השלוחה המרכזית של הרכס מלמעלה עד למטה. תענוג צרוף חוץ מנקודת סיום שהכריחה אותנו לחזור במיני מסע חזרה למגרש משחקים האהוב אלינו.
• Riu Solanelles – מסלול הנכנס לתוך נקיק יחסית צר ומפנק את הגולש בסוג של פארק משוגע על צידי הנקיק. כמו אמבטיה מתמשכת עם קירות שלג. צריך להכיר היטב את המסלול כי בחלק מעליות על הקיר, ניתן גם לשגר את עצמך לדרופ מפנק. בסופו הוא מתחבר כחול Solanella ומשם חזרה כמו מטוטלת.

ישנם עוד הרבה מסלולים שלא את כולם בדקנו וזה תלוי מצב השלג באתר. אמצע ינואר, די ניטב אותנו להישאר על המסלולים הגבוהים ולא לרדת לכיוון הכפרים הנמוכים.

גמרנו את היין, עברנו לקפה

אם לא גולשים אז עושים שופינג

ביציאה מהמלון לרחובות העיירה ניתן לצפות במגוון מחודד של אפשרויות קניה. הרחוב מתחלק כמו שחמט לחנויות ציוד סקי, אלכוהול, קוסמטיקה ושתיה. המחירים ממש טובים היות ואנודרה היא אזור ללא Tax, שגם המון צרפתי נוהר לחצות את הגבול ולמלא את מטען רכבו בארגזים על גבי ארגזים. את רוב השופינג והמתנות ניתן לעשות בעיירה עצמה. חנות ממש מומלצת היא Pyrenees בעלת חמש קומות וניתן למצוא בה כמעט הכל.

ביום האחרון לפני הטיסה נסענו לבירת אנדורה, הרי היא Andorra la vella. עיר מאוד חמודה וציורית שההרים הגבוהים סוגרים עליה מכל הכיוונים. אווירה אלפינית לכל דבר, במיוחד כשנהר קפוא חורץ את מרכז העיר. בעיר מדרחוב מרכזי ("השופינג מייל"…) עם חנויות בוטיק משלל חברות, בתי קפה אותנטיים עם מאפים מיוחדים, מסעדות ומרכז ספא אחד גדול עם בריכה מחוממת חיצונית. נעצנו את הנקודה לחופשה הבאה.

מדרחוב בעיר בירה

תם הטקס

אם הייתי חשוב על סלוגן יותר נכון לחבורת הנסיכים החדשים של אנדורה, אז – ״גולשים בשביל לשתות ושותים בשביל לגלוש״ היה לוקח בענק. אבל רגע בחזרה למציאות, ללא ספק אחד הרגעים הקשים בחופשת סקי היא החזרה לשגרה. אותם סרטונים של גלישה אקסטרימית מתחלפים בסרטוני צחוק של שבוזים ומעופפים במשרד החולמים על שלג. די ודאי שהכל נעשה בצורה דומה בכל חבורה, הדיבור על עקיצה של סוף שבוע עוד חודש עולה על הפרק. קביעת יעד חלומי ולא הגיוני בשנה הבא. אולי נבוא עם ילדים או עם נשים, לא…. עדיף רק גברים. סקירת ציוד גלישה ואיזו רמה מעל יש לקחת בפעם הבאה. אין לזה סוף אבל יש לזה אופק. שנה הבאה על המדרון הכי לבן שיש.

מאת: יוג'ין לויט