עשרה ימים החוצים את ההרים של אלבניה, קוסובו ומונטנגרו. בין עליות לא פשוטות, שלג, ארוחות ביתיות ומפגשים עם מטיילים מכל העולם, אפרת בן חמו גילתה את טרק פסגות הבלקן – קראו על הטרק המומלץ:
אין כמו הרגע הזה אחרי עלייה ארוכה, כשמגיעים לפסגה ומרימים את הראש. מבחינתי, כל הטרק מתרכז ברגע הזה. רכסי הרים מכל הכיוונים, שלג שעוד נשאר על הפסגות, שמיים פתוחים ושקט. הגוף סוף סוף נרגע אחרי העלייה, והעיניים לא מפסיקות להסתכל לכל הכיוונים. אז מגיעה המחשבה שכל מטייל מכיר: וואו, כמה יפה פה! הפעם מטרק פסגות הבלקן.
קבלו את הכתבות אחת לשבוע הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
למה דווקא טרק פסגות הבלקן?
כבר הרבה זמן חיפשתי טרק שיאתגר אותי קצת יותר מהטרקים שיצאתי אליהם עד היום. רוב הטרקים הם בין 5-7 ימי הליכה, ואני רציתי לצאת לטרק ארוך יותר כטרק עצמאי, לבד. כזה שמאפשר להיכנס לשגרת הליכה ארוכה ולהתנתק מהיום-יום. בקריאה מהירה באינטרנט הגעתי לטרק פסגות הבלקן, מסלול עם טיסה קצרה ועשרה ימי הליכה שעובר בין שלוש מדינות: אלבניה, קוסובו ומונטנגרו. הרעיון לחצות גבולות ברגל ולעבור בין מדינות שונות סקרן אותי, וכך מצאתי את עצמי על טיסה לאלבניה בבוקר מוקדם, בדרך לטרק.
טרק פסגות הבלקן -10 ימים, 3 מדינות: אלבניה, קוסובו ומונטנגרו.
נקודת ההתחלה: איך מתכננים את המסלול המעגלי?
טרק פסגות הבלקן הוא מסלול הליכה של כ-185 ק"מ, שנמשך בדרך כלל עשרה ימי הליכה. אני בחרתי להתחיל ולסיים בכפר ת'ת (Theth) שבצפון אלבניה. מכיוון שמדובר במסלול מעגלי, אפשר להתחיל אותו גם מנקודות אחרות לאורך הדרך, כולל בקוסובו או במונטנגרו.
טרק מעגלי, אפשר להתחיל בכל נקודה לאורך הדרך
נתוני מסלול פסגות הבלקן ואפשרויות קיצור
אחת השאלות ששאלו אותי הכי הרבה היא האם חייבים לעשות את כל הטרק, או שאפשר לקצר אותו. התשובה היא שאפשר גם לקצר. יש כמה קטעים שממש לא כדאי לפספס אם אין לכם עשרה ימים. על זה אתייחס בהרחבה בהמשך. בינתיים, כדי שתוכלו להבין את המסלול, אני מצרפת מפה ואת הנתונים של הטרק המלא:
- טרק פסגות הבלקן הוא מסלול הליכה מעגלי של כ-185 ק"מ ב-10 ימים
- ממוצע של כ- 18 ק"מ ליום.
- רמת קושי: קשה.
- סה"כ עליה וירידה: 9570 מטר, ממוצע של כ 1000 מטר ביום.
- סימון שבילים: אדום לבן פסים ובמקומות מסוימים עיגול אדום לבן
- עונה מומלצת: יוני-ספטמבר
- קובץ לניווט (מסודר לפי ימים, כל יום בנפרד- יש להוציאו מתקיית זיפ) תורידו את מפות המדינות אופליין מראש.
איך מגיעים משדה התעופה בטירנה לכפר ת'ת (Theth)?
עוד משיטוט באינטרנט בבית מהארץ, הסתבכתי בלהבין איך מגיעים לת'ת בדרך הכי פשוטה. יש מידע סותר ובעיקר לא ברור. אז נעשה סדר: משדה התעופה בטירנה או ממרכז העיר יוצא בבוקר מיניבוס ל־Shkodër, העיר הגדולה בדרך, ועד כאן הכל היה ברור. הבלבול התחיל כשהגעתי לעיר וניסיתי להבין מאיפה יוצא המיניבוס לת'ת של השעה 14:00, כל מי ששאלתי ברחוב גם בשפת הסימנים או שהראיתי להם את היעד במפה, שלח אותי למקום אחר וכבר התחלתי לחשוב שאני מפספסת משהו.
בסוף נכנסתי לאחד המלונות וביקשתי עזרה. שם הסבירו לי שיש כמה חברות הסעה, וכל אחת יוצאת מנקודה אחרת בעיר. הם גם הציעו לי לקנות דרכם כרטיס לנסיעה, ובדיעבד זו הייתה ההחלטה מצויינת, המתנתי במלון והמיניבוס עבר דרכי ואסף אותי.
אם אתם מגיעים כמה מטיילים יחד, שווה גם לבדוק מונית, לפעמים זו אפשרות נוחה ומשתלמת. הדרך לת'ת איטית, מפותלת ויפה, ובשעות הערב כשהגעתי לכפר, אחרי יום של טיסה ונסיעות בדרכים, הדבר הראשון שעשיתי היה לצאת לתפוס את השקיעה.
הדרך מפותלת ויפה ולקראת ערב הגעתי לת'ת לשקיעה.
העונה המומלצת לטרק והתמודדות עם תנאי מזג האוויר
כשהבוקר מגיע, אני מתחילה את הטרק. זהו, סוף סוף אני על השביל. בחרתי להגיע בתחילת יוני, ולדעתי זו אחת התקופות היפות לעשות את הטרק. עדיין נשאר שלג על הפסגות ובחלק ממעברי ההרים, הנחלים והמפלים מלאים במים, הכל ירוק מסביב. גם מזג האוויר בדרך כלל נעים להליכה ולא חם מדי.
רוצים את הכתבות לטלפון?* אחרי הכניסה – ווצאפ מעלה שאלה עם שני כפתורים – בחרו בכפתור הלבן (לא הירוק!) כדי לקבל את הכתבות |
מצד שני, צריך לקחת בחשבון שזו עדיין תחילת העונה. ביום הראשון שלי בפסגה, חלק מהדרך הייתה חסומה ומצאתי את עצמי יורדת מההר בשביל אחר, מאוד התאכזבתי. ביום אחר פגשתי מטיילים שהיו מאוכזבים שלא עלו לפסגה בגלל הפחד מחסימות שלגים. אז דברו יום קודם עם בעלי הגסטהאוס על המסלול שלכם ותתעדכנו בתחזית מזג האוויר. תזכרו ששם למעלה, מזג האוויר יכול להשתנות במהירות. שתמיד תהיה לכם חלופה מוכנה.
באופן כללי, את טרק פסגות הבלקן אפשר לעשות מחודש יוני ועד אמצע ספטמבר. לכל תקופה יש את היתרונות שלה. בתחילת העונה נהנים מהטבע במיטבו, באוגוסט וספטמבר הסיכוי להיתקל בשלג קטן יותר והימים בדרך כלל יציבים יותר וחם.
טרק פסגות הבלקן אפשר לעשות מחודש יוני ועד סוף ספטמבר
דרגת הקושי: למה חייבים לבוא בכושר טוב?
ביום הראשון פגשתי לא מעט מטיילים על השביל. חלקם התחילו את הטרק כמוני, ואחרים הגיעו רק למסלול היומי בין ת'ת לוואלבונה, שנחשב לאחד הקטעים הפופולריים באזור. היה נחמד לעצור מדי פעם, להחליף כמה מילים ולשמוע מאיפה כל אחד הגיע, איזה מסלול הוא עושה וכמה ימים הוא מתכנן להיות על השביל. היום הזה רק שתדעו לא ממש מייצג את שאר הימים.
אם יש משהו שהטרק הזה לימד אותי כבר מהיום הראשון, זה לכבד את העליות. הן ארוכות, מצטברות ולא תמיד פשוטות. במשך עשרה ימים עולים ויורדים ושוב עולים ושוב יורדים בין 900-1400 מטר ביום, ולכן כדאי להגיע בכושר טוב. זה לא הופך את הטרק לבלתי אפשרי, אלא לטרק שמוגדר קשה ומאתגר עם נופים משגעים בפסגות.
טרק שמוגדר קשה ומאתגר אבל עם נופים משגעים בפסגות
חציית מקטעים מושלגים ובטיחות במסלול
אני חיכיתי לפגוש את השלג. אחרי שעות של הליכה פתאום מגיעים למקטע לבן, עוצרים לצלם, נוגעים בשלג ונהנים מהאוויר הקר שהוא מביא איתו. מצד שני, זה גם היה אחד הדברים שאני קצת חוששת מהם. כמטיילת לבד, כשידעתי שאני מתקרבת למקטע מושלג גדול, הייתי מחכה למטיילים נוספים שיגיעו וממשיכה לצעוד איתם. את החלקים המושלגים, במיוחד בעליות ובירידות, העדפתי לעשות ביחד ולא לבד. בטיחות מעל הכל.
אישית, חיכיתי לפגוש את השלג. רגע, חכו לי
יותר מהכל, אהבתי את כל מה שהשלג יצר מסביבו: ההשתטויות, החיוכים, הצחוק והשיחות עם מטיילים אחרים. הדרך למטה בשלג יכולה להיעשות בדרכים שונות וברור לכם שלא ויתרתי על כמה גלישות ישבן, עם צרחת כיף שנשמעה היטב. תמיד כיף לחזור קצת לילדות, בכל מקום בעולם. מבחינתי השלג היה חלק מהקסם של הטרק והוסיף לו עוד חוויה שלא הייתי רוצה לפספס.
מים ושתייה בטרק: מילוי מהמעיינות ופתרונות טיהור
בתחילת העונה השלג שנמס מהפסגות זורם לנחלים ומעיינות לאורך המסלול, כך שכמעט בכל יום תמצאו איפה למלא מים. בכל בוקר יצאתי מהגסטהאוס עם שני ליטר מים, ובמהלך ההליכה, אם היה צורך, מילאתי שוב מהנחלים בעזרת אמצעי לטיהור מים. אגב, המים בגסטהאוס מגיע מהנחל הקרוב אליו שהמקומיים שותים ממנו, כך שאל תופתעו אם בחלק מהגסטהאוסים לא תוכלו לקנות בקבוקי מים סגורים. שתייה מוגזת, לעומת זאת, תמיד תיהיה להם.
ערב אחד כולם בגסטהאוס דיברו על כך שמי השתייה במקום מגיעים מנחל בעייתי שגרם לכמה מטיילים כבר לבעיות בקיבה. אם זה באמת היה המקור או לא, אני לא יודעת, אבל בחרתי לא לשתות מהמים בגאסטהאוס בארוחות. בבוקר למחרת לא לקחתי סיכון ויצאתי לדרך עם בקבוק קוקה־קולה. התנסות שלא ציפיתי שתהיה חלק מהטרק, אבל היה לי בהחלט יום מתוק.
יום מתוק גם עם שמש נעימה
החלק של קוסובו בטרק: נופים, כבישים והווי מטיילים
אלבניה השאירה בי טעם של עוד. הנופים, הכפרים והתחושה הראשונית של הטרק גרמו לי להרגיש שהגעתי בדיוק למקום שחיפשתי. קוסובו, לעומת זאת, הייתה כבר סיפור אחר. היא שילבה עבורי רגעים מאוד יפים של נופים מרשימים, מפגש עם תרבות אחרת ואנשים מקסימים. אבל היו גם קטעים מוזרים שבהם פשוט צועדים על כביש שממש מבאס. אולי הגיע הזמן שמישהו שם יבחן את המסלול שוב.
אל תפסידו עוד כתבות מעולות:
(אחרי כניסה – אשרו לווצאפ להציג לכם את ההודעות בכפתור הלבן – לא בירוק!)
כמובן שהיתה לכך השפעה. ככל שהתקדמתי בקוסובו, מספר המטיילים הלך והצטמצם. אחרי כמה ימים בטרק כבר התחלנו לקרוא אחד לשני בשמות הפרטיים. נפגשנו על השביל או בתצפית, ובערב ישבנו יחד בגסטהאוס סביב ארוחת ערב. בלי שתכננו, נוצרה קבוצה קטנה של מטיילים שהתקדמה באותו קצב. המפגשים היותר פרטיים האלו, הוסיפו לחוויה של הטרק בקוסובו.
בערב ישבנו יחד בגסטהאוס סביב ארוחת ערב מהנה
התמודדות עם גשמים פתאומיים וארוחות בדרך
את קוסובו אני חוויתי עם הרבה גשם. בדרך כלל לקראת השעה 12:00 התחילו העננים להצטבר והגשם התחיל. בדרך כלל בשעה הזאת אתם תהיו באמצע יום ההליכה. באחד הימים עמדתי לפני ירידה תלולה של כשעה בתוך יער. עוד לפני שנכנסתי אליו הסתכלתי לשמיים, שמעתי את הרעמים והבנתי שגשם חזק בדרך אליי. החלטתי לא להתעכב, ירדתי מהר ככל שיכולתי, ועם קצת מזל הגעתי למסעדה קטנה שהייתה צמודה ליער בדיוק כשגשם שוטף התחיל. חיכיתי שם שעתיים עד שהסערה נרגעה. מטיילים שהגיעו אחריי כבר נכנסו רטובים לגמרי ועם בוץ בכל מקום.
בעונת הגשמים והשלג בחלק מהגסטהאוסים בקוסובו מגישים בבוקר מרק צח. אני מודה שבהתחלה זה הרגיש לי קצת מוזר, מי חושב על מרק דבר ראשון בבוקר? אבל אחרי כמה ימים של הליכה בגשם הבנתי שזה דווקא פתרון מצוין. אל תוותרו עליו. ואולי, כמו שאומרים המקומיים, יש בו גם קצת קסם של תרופת סבתא נגד כל מחלה אפשרית בטרק.
רגעים יפים של נופים מרשימים בקוסובו
ייבוש ציוד רטוב תוך כדי הליכה
בין הגשמים היו גם רגעים שהשמש יצאה, ואז כולם ניצלו את ההזדמנות לייבש. מטיילים שהלכו עם אוהלים משכו קצת את היציאה בבוקר כדי לתת לאוהל זמן להתייבש לפני שמקפלים אותו לתיק. אחרים תלו בגדים רטובים על התרמיל והמשיכו ללכת ככה, בתקווה שהשמש והרוח יעשו את העבודה. גם כשמצאנו מקום יפה לעצירה, זו הייתה הזדמנות טובה לא רק לנוח ולאכול, אלא גם לפרוס ציוד לייבוש, מעילים, גרביים וכל מה שספג קצת יותר מדי מים בדרך.
שמש: הזדמנות לנוח, לאכול, ולייבש
התאוששות פיזית ומניעת עומס על המפרקים
אני כבר שישה ימים על השביל, ואני מבינה היטב שהטרק הזה לא נמדד רק בכמה קילומטרים הולכים, אלא גם בכמה טוב מצליחים להתאושש לקראת היום הבא. דאגתי מראש שבסוף כל יום תחכה לי מקלחת חמה, ארוחה ביתית ומיטה פשוטה ונוחה.
מעבר לזה, צריך גם להקשיב לגוף. אצלי הברכיים התחילו לאותת בירידות על העומס שהצטבר. למדתי שהרצון להגיע למקום חדש, להסתובב ולחקור אותו, לא תמיד יקרה. נכון יותר לתת לרגליים לנוח, לשתות שתייה חמה בישיבה ופשוט ליהנות משיחה טובה.
תנו לגוף לנוח אחרי הצטברות עליות וירידות בכל יום
לוגיסטיקה וציוד: איפה מכבסים במהלך המסלול?
בטרק ארוך שכזה, דווקא הדברים הקטנים מקבלים משמעות גדולה. את הלילה של היום השישי סגרתי לבד בקבינה עם נוף להרים, עם בונוס- מכונת כביסה. אתם לא מבינים איזה חיוך היה לי כשיצאתי למחרת לדרך עם בגדים נקיים וריח טוב. כבר בבוקר פגשתי מטיילים נוספים על השביל שהריחו את הניחוח הטוב, והנושא הפך מהר מאוד לשיחת היום: מי הצליח לכבס ואיפה מצאנו גם אבקת כביסה שבעל הגאסטהאוס השאיר.
מבחינת תקשורת, חבילת ה- SIM שלי מהארץ תפסה באלבניה ובמונטנגרו אבל לא את קוסובו. קוסובו אינה חלק מחבילות הנדידה של רוב חברות הסלולר, ולכן כדאי לבדוק מראש אם החבילה שלכם כוללת אותה. אם לא, תוכלו לרכוש eSIM או חבילת גלישה מתאימה עוד מהארץ, כדי להימנע מעלויות גבוהות או להישאר בלי אינטרנט בדיוק כשצריך ניווט.
ניחוחות כביסה נעימה על השביל
ניווט וסימון שבילים: איך נמנעים מאיבוד הדרך?
הטרק בקוסובו היה מסומן בסימון שטח פחות טוב מאלבניה ובעיקר מצאתי אותו מבלבל. תמצאו על אותו עץ סימון גם לשמאל וגם לימין. מה נכון? לא ידוע. במקרים שכאלו תמיד פתחתי את האפליקציה לבדוק לאן הסימון יכול להוביל אותי. אם טעיתי? תמיד מצאתי דרך לחזור לשביל המקורי ולהמשיך את הטרק. זה מלחיץ, אני מודה, אבל תמיד תוכלו לחזור אחורה לנקודה המבלבלת ולשנות כיוון.
חפשו את הדרך לחזור לשביל המקורי ולהמשיך את הטרק
המעבר למונטנגרו: שינוי במזג האוויר ובתוואי השטח
במונטנגרו התחושה משתנה שוב. אחרי הימים השקטים יותר בקוסובו, חוזרים לפגוש יותר מטיילים על השביל. השביל חוזר להיות מסומן היטב. השלג נפרד מאיתנו למעט במבט אל נוף הפסגות הלבנות מרחוק. הגשם הפסיק, השמש יוצאת, והטמפרטורות עולות. יחד עם החום מגיעים גם הזבובים והיתושים, בעיקר בתחילת היום באזורים הנמוכים. ככל שמטפסים מעלה הם נעלמים, עד אז כל עקיצה משאירה אחריה גולה אדומה ומגרדת.
השלג נפרד מאיתנו ונשאר בנוף הפסגות הלבנות מרחוק
למי הטרק הזה מתאים? סגנונות טיול ואפשרויות לינה
זה השלב בטרק שבו מתחילים לסכם תוך כדי הליכה. פגשתי הרכבים שונים של מטיילים: ממטיילים בודדים כמוני, זוגות ועד קבוצות מאורגנות. היו כאלה שטיילו עם אוהל ואוכל על הגב, עם תרמילים גדולים, והיו גם את המינימליסטים שהסתפקו בתרמיל קטן.
אם קשה לכם לטייל לבד או להתעסק עם כל הארגון הלוגיסטי של הטרק, חברה מאורגנת (כמו New Age Trekking) תעזור בזה ואף תוכל להציע אפשרות להעברת ציוד בין הגסטהאוסים במדינות. בצורה עצמאית, אני לא נחשפתי לאפשרות העברת ציוד בין המדינות וחבל.
מונטנגרו- הגשם הפסיק, השמש יצאה, והטמפרטורות עולות
גסטהאוסים, אוכל מקומי וקפה בהרים
מבחינת מקומות לינה. תמצאו מגוון מקומות שונה בכפרים מרכזיים וגדולים וגסטהאוסים עם נוחות סבירה בכפרים היותר קטנים. מה זאת אומרת נוחות סבירה? אין כאן בתי מלון על השביל, אבל הגסטהאוסים לאורך הדרך ברובם נעימים ומספקים את מה שצריך אחרי יום הליכה. את חלקם תמצאו באינטרנט לתיאום הזמנה ולחלקם תצטרכו למצוא את מספר הוואטסאפ של בעל המקום ולכתוב להם מראש. פגשתי גם כאלו שהגיעו בלי הזמנה מראש ובעלי המקום יצאו מגדרם לסדר להם מקום לינה. בשיא העונה, זה יהיה לדעתי סיכון.
האוכל ברובו צמחוני ואין תפריט שאפשר לבחור ממנו. אתם תאכלו את מה שבעלת המקום בישלה ושיוגש למרכז השולחן. ברוב המקומות זה יהיה על בסיס ארוחת ערב, בוקר וצהרים לקחת לדרך.
בתי קפה עם קפה איכותי אין חוץ מת'ת ופלאב. בטח שלא חלב ליד הקפה. זה לא בגלל שאין באזור פרות, פשוט המקומיים מעדיפים להשתמש בחלב להכנת גבינה מקומית, שאותה יגישו לכם לארוחת הבוקר. במקום קפה עם חלב תמצאו קפה שחור או תה עם עשבים מקומיים שהם מגדלים בעצמם בהרים. ממליצה לכם בחום לטעום ולהכיר גם את הצד הזה.
תמונה מהירה על אגם Hridsko jezero לא עצרתי שם, היתושים אכלו אותי
ניהול תקציב – רק במזומן: יורו, לק אלבני וכספומטים
אני בדרך לעיר הגדולה פלאב במונטנגרו, וזו הזדמנות טובה לדבר על כסף בטרק. אלבניה היא המדינה היחידה בטרק שיש לה מטבע מקומי משלה, הלֵק האלבני. למרות זאת, יורו מקבלים כמעט בכל מקום באלבניה, בקוסובו ומונטנגרו זה גם המטבע המקומי.
חשוב לדעת שלאורך הטרק כמעט בכל מקום תצטרכו לשלם במזומן בלבד. כספומטים תמצאו רק בת'ת שבאלבניה ובפלאב שבמונטנגרו, לכן כדאי להיערך מראש ולקחת מספיק מזומן לכל ימי ההליכה. ההתארגנות המוקדמת הזאת תאפשר לכם לצאת לדרך בראש שקט ולהתרכז בטרק עצמו. עלות ממוצעת ליום כולל לינה וארוחות יכולה להיות סביב 35-55 יורו.
הדרך לעיר הגדולה פלאב במונטנגרו
הטיפוס התלול מפלאב (Plav) לוואסנייה (Vusanje)
במונטנגרו חוויתי את המקטע הקשה ביותר לטיפוס מעלה. זווית הטיפוס החדה מאוד ומבנה השטח היו בהחלט מאתגרים. מצאתי את עצמי נאחזת בידיים וברגליים באבנים ובמה שרק אפשר היה להיאחז בו כדי למשוך את עצמי מעלה עם תרמיל שמושך בכיוון ההפוך אחורה ולמטה. די הופתעתי מהזווית הטיפוס, אז תהיו מוכנים לקטע הזה ובעיקר שימו לב איפה אתם מניחים את הרגל והיד.
מגיעה לפסגה אחרי הטיפוס הקשה. נוף פלאב מתגלה. משם התחלתי את הבוקר
מאחר שידעתי שמדובר על יום ארוך, התעוררתי מוקדם בפלאב ויצאתי לדרך. טעות שלי, רוב המטיילים יוצאים לדרך אחרי ארוחת הבוקר כך שמצאתי את עצמי לבד לאורך כל היום גם במקומות המסוכנים יותר. הגעתי גם מאוד מוקדם לכפר Vusanje המקסים לדעתי. התקלחתי והחלטתי לנוח מעט עד ארוחת ערב, מרוב עייפות, התעוררתי רק למחרת בבוקר עם צלצול השעון המעורר. גם זה קורה כשהימים רודפים אחד אחרי השני.
ד"ש למשפחה בבית אחרי יום הליכה
הכנסת אורחים בבלקן: היחס למטיילים ישראלים
המשפחה שלי כבר רגילה לשמוע על יעדי טרק פחות שגרתיים בעולם. הפעם, כשסיפרתי שאני יוצאת לטרק באלבניה, קוסובו ומונטנגרו, מיד הגיעה השאלה: "רגע, אלה לא מדינות מוסלמיות?" אז כן, מדובר במדינות עם רוב מוסלמי, אבל מדובר באסלאם מתון מאוד. מעבר לכל מה שקראתי לפני הטרק, מה שפגשתי בפועל היו בעיקר אנשים ששמחו לקבל מטיילים גם מישראל, עם הרבה סקרנות ורצון לעזור.
לאורך כל הדרך הרגשתי שמקבלים אותנו כאורחים מוכרים. כשהגעתי רטובה לגסטהאוס אחרי יום גשום, חיכתה לי הצעה לתה חם. בקוסובו, כשהגעתי לקבינה ובעל המקום הבין שאני צועדת את כל הטרק לבד, הוא חזר אחרי כמה דקות עם אבקת כביסה למכונה והוסיף מגש של שתייה ועוגיות. אלה אולי רגעים קטנים, אבל דווקא הם נשארו אצלי בזיכרון. הם מספרים הרבה על אנשי המקום והתרבות שמשפיעים לא פחות על הטרק מהנוף.
הסיום בת'ת: מעבר Pejë והירידה האחרונה
היום האחרון מחזיר אותי לאלבניה, העלייה למעבר Pejë דווקא עוברת לי טוב. אחרי תשעה ימים על השביל הגוף כבר למד את הקצב לעלות. הירידה לכיוון ת'ת היא כבר סיפור אחר. היא ארוכה, תלולה, על קצה ההר ומרגישים אותה היטב ברגליים. בכל זאת, קשה להתלונן כשכל כמה צעדים עוצרים להסתכל על הנוף של עמק ת'ת שנפתח. זה הרגע שבו מבינים שהמסע כמעט מסתיים, עוד כמה שעות הליכה אני חוזרת בדיוק לנקודת ההתחלה.
הסיום חזרה בכפר ת'ת. מי צריך יותר מזה?
חלוקת ימים מומלצת: מ-3 ועד 10 ימי הליכה
לפני החלוקה חשוב לציין שאם אתם עוברים גבולות אתם צריכים שיהיה לכם אישורי מעבר מוכנים לפי תאריך. את אישורי מעבר הגבול צריך להוציא מראש, עוד מהארץ, ולכן כדאי להכניס את זה לרשימת ההכנות לטרק חודש מראש. זה לוקח כמה ימים והם אצלכם. אם פגשתי מישהו שבדק אותם? אני לא פגשתי, אבל זו עבירה שבגינה תקבלו כנס ויפנו אתכם חזרה לגבול.
אני אחלק את ההמלצה לפי מספר הימים הפנויים שיש לכם:
- 3–4 ימים: ממליצה להתמקד באלבניה. מבחינתי היא הייתה גולת הכותרת של הטרק, ואני בטוחה שעוד אחזור לטייל בה.
- 5–6 ימים: הייתי בוחרת במסלול מעגלי שמשלב את אלבניה ומונטנגרו.
- 7–8 ימים: לכו על החוויה של שלוש המדינות. אלבניה במלואה, יום בקוסובו ומעבר למונטנגרו.
- 9-10 ימים: החוויה במלואה, או לשלב יום מנוחה בקוסובו. אחרי כמה ימי הליכה הגוף כבר יודה לכם על הפסקה. אפשר לבקש מבעל הגסטהאוס להקפיץ אתכם ברכב לנקודת הלינה הבאה, ליהנות מיום רגוע, ולחזור לשביל רעננים להמשך הדרך.
לא משנה כמה ימים פנויים יש לכם, אל תוותרו על ההזדמנות לצאת לדרך. פסגות הבלקן הוא לא רק מסלול של קילומטרים ועליות, יש בו הרבה יותר מזה. מקווה שהצלחתי להעביר גם בתמונות.
כתבה וצילמה: אפרת בן חמו
תגובות ושאלות על הכתבה – באינסטגרם של אאוטפאנל
אל תפסידו כתבות מעולות:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
