המסלול הזה בכרמל הוא קלאסי. הוא מתמקד במעברים ובנופים משתנים לא רק על המפה בתכנון, אלא בעיקר ברגליים ובעיניים. בכל פעם שנדמה שמתרגלים למה שרואים, השביל פונה לכיוון אחר. אפרת בן חמו יצאה לשטח במסלול שוויצריה הקטנה ונחל אלון וחוותה על בשרה את ההשפעה של שעת ההגעה על אורך המסלול.
יש לא מעט מסלולים באזור אוניברסיטת חיפה בכרמל, ואני חיפשתי אחד שיכלול קצת מהכל: שטח פתוח עם נופים רחבים, חורש מוצל, בריכת מים קטנה בדרך ושביל נחל מוצל לסיום. את כל אלו מצאתי במסלול המעגלי של שוויצריה הקטנה ונחל אלון. בעיניי, המעברים בין נוף פתוח לחורש סגור ובין שבילי רכס לערוץ נחל הם מה שהופכים את המסלול למעניין. בסוף המסלול מחכה לכם גם הפתעה קטנה, כזו שנותנת תחושה של דובדבן על הקצפת. אז אם הגעתם לכאן, אני ממליצה להרים את הראש מהשביל ולהסתכל גם לצדדים. הרבה מהיופי של המסלול נמצא דווקא שם.
קצת עליות, קצת ירידות, הרבה סיבות לעצור לצלם
המסלול המעגלי של שוויצריה הקטנה ונחל אלון באורך של כ־11 ק"מ, השבילים ברובם רחבים ונוחים להליכה ולריצה, עם כמה קטעים סלעיים פה ושם וירידות שדורשות מעט יותר תשומת לב. הוא מתאים למטיילים בכושר טוב ולרצי שטח המחפשים מסלול מגוון אבל לא טכני מידי.
שוויצריה הקטנה – נתוני המסלול
- אורך: כ־11 ק"מ, מעגלי
- רמת קושי: בינונית
- עליה: 320 מטר, ירידה: 320 מטר
- סימון שבילים: אדום בשוויצריה הקטנה, ירוק בנחל אורן, כחול בנחל אלון ושוב אדום וירוק בשביל ואדיות חיפה
- שעת ריצה מומלצת: בוקר מוקדם או אחר הצהריים
- עונה מומלצת: כל השנה
- קובץ לניווט (יש להוציאו מתקיית זיפ)
- וויז: חניון שויצריה הקטנה
כשמגלים שהמסלול כולל גם “בונוס פתיחה”
אם הגעתם למסלול מוקדם מאוד בבוקר, קחו בחשבון ששער הכניסה לשמורה נפתח בסביבות השעה 8:00. זה בדיוק מה שקרה לי, אז החנתי את הרכב ליד המחסום בכניסה לשמורה ולא בחניון שוויצריה הקטנה, מה שהוסיף לי "בונוס" של כ־2 ק"מ לכל כיוון הליכה על הכביש, סה"כ יצא לי מסלול של כ- 15 ק"מ. קצת יותר מאתגר פה בכרמל על הבוקר.
רוצים את הכתבות לטלפון?הצטרפו לערוץ הוואטסאפ הרשמי שלנו * ערוץ שקט, רק כשלוש כתבות בשבוע |
מאחר והמסלול מעגלי, בחרתי להתחיל בשביל שוויצריה הקטנה, המסומן באדום, משיקול
פשוט שהשביל כאן חשוף יחסית לשמש, והעדפתי לעבור אותו בשעות הקרירות של הבוקר ולא לסיים אותו כשחם. המסלול מתאים מאוד להליכה וגם לריצה, ולכן לא ממש הופתעתי לפגוש מטיילים ורצים לאורך הדרך בשעה הזאת. מה שכן הפתיע אותי היה לראות גם רוכבי אופניים על השביל. בנקודות המורכבות יותר הם ירדו מהאופניים וצעדו.
איפה השושן הצחור בשוויצריה הקטנה?
הגעתי בתחילת יוני עם תקווה לראות את פריחת השושן הצחור, אחד הפרחים המפורסמים של הכרמל. כמעט פספסתי את האזור המגודר שבו הוא גדל, בעיקר כי הייתי עסוקה בלהסתכל על השביל ולא על מה שמסביב. למזלי, אחת הרצות שחלפה במקום הבחינה בו והפנתה את תשומת ליבי.
השושן אכן מרשים ויפה אבל קשה עד בלתי אפשרי לצלם אותו מרחוק בלי עדשה מתאימה, בחודש יוני לאורך המסלול פוגשים לא מעט צמחים ופרחים, חלקם ממש ליד הנעליים שלכם. אז בסוף כן תפסתי תמונה של פרח.
לא תמיד היה פה ירוק
משם האטתי קצת את הקצב כשהגעתי לשביל דרך האש. מדובר בדרך שנפרצה מתוך לקחי העבר בעקבות השריפות הגדולות בכרמל, כדי לאפשר גישה מהירה לכוחות הכיבוי וההצלה. לאורך הדרך פזורים שלטי הסבר המספרים על הדרך שבה אש מתפשטת, על שיטות הכיבוי השונות וגם על הצעדים שננקטים כדי למנוע שריפות.
מה שרואים מכאן לא רואים משם, וההפך
אי אפשר להגיע עד לכאן ולא להמשיך עוד כמה מטרים אל אנדרטת נספי אסון השריפה בכרמל, המנציחה את 44 הנספים באסון השריפה הגדולה של שנת 2010. אני עוצרת ליד האנדרטה ומעלה את הרחפן לאוויר, ורק מלמעלה התמונה מתחברת באמת. קווי המתאר של האנדרטה משתלבים בתנועה זורמת עם טופוגרפיית הכרמל.
בעין אלון הקפה בא טוב, המים – פחות
אני ממשיכה על סימון השבילים הירוק ומגיעה לעין אלון. השעה עדיין מוקדמת ואני לבד. אני עוצרת לקפה, מסתובבת קצת מסביב ונהנית מהשקט. אם אתם שואלים האם נכנסתי למים – אז לא. הגוון הירקרק שלהם לא ממש שכנע אותי.
אבל מאוד נהנתי מההפסקה במעיין. יש משהו קסום בפינה הזאת, עם המים, העצים והפריחה שמקיפה אותה, אז ברור שאנסה לתפוס תמונה מלמעלה.
בקצב טוב בנחל אלון
מכאן המסלול משתנה שוב, ואני נכנסת אל נחל אורן, המסומן בסימון שבילים כחול. השביל הופך מוצל יותר, ופחות חם. הנחל עצמו יבש בעונה הזו, כך שאני מוצאת את עצמי מקפצת בין אבני הנחל בעזרת מקלות ההליכה בריצה. הקצב זורם, וואלה- אני נהנית.
כולם פה בשוויצריה הקטנה, אבל איכשהו זה עובד
נחל אורן נחשב לאטרקציה למטיילים רבים, אני פוגשת משפחות עם ילדים, מטיילים בודדים וקבוצת מטיילים שמאפשרת לי לעקוף אותם באחת העצירות שלהם, נהנית מהתנועה ומהאווירה הנעימה שמאפיינת את החלק הזה של המסלול. אל תדאגו מהעומס, ערוץ הנחל רחב יחסית ויש מקום לכולם. פשוט שימו לב שתמיד יהיה עוד מטייל מעבר לעיקול, ועוד מישהו שעוצר בדיוק כמוני לצלם.
הבטחתי דובדבן לסיום לא?
בחניון הר אלון תמצאו שולחנות, מים ושירותים, וממנו תתחברו לסימון שבילים אדום שיוביל אתכם לחיבור שבילים ירוק בו תפנו ימינה. אני בדרך לצניר- הדובדבן שלפני הסיום.
אין כאן טעות בהקלדה. אני בדרך לצניר. הצניר הוא קשת אבן שנוצרה במשך אלפי שנים כתוצאה מבלייה וסחיפה של שכבות הסלע במים. תעשו טובה לעצמכם ותותרו מראש על לעקוף את כל הזעתותים שבדרך. בטח לא להתעסק איתם בתור לתצפית- היא לא בורחת לשום מקום. אני מחכה בסבלנות שהתצפית תתפנה ומצלמת את תמונת הסיום
סיום מסלול, גרסת עוד 2.5 ק"מ
זו לא נקודת הסיום, רק הדובדבן שבקצפת. נשארו לי עוד כ 2.5 ק"מ עד לרכב שמחכה בכניסה לשמורה. אם חניתם בחניון שוויצריה הקטנה נשאר לכם 400 מטר ואתם ממש שם. עדין שווה לדעתי להגיע מוקדם בבוקר. קטן עליכם, בטוחה שישאר לכם טעם מתוק בסוף.
צילמה וכתבה: אפרת בן חמו
תגובות ושאלות על הכתבה – באינסטגרם של אאוטפאנל – @outpanel.co.il
אל תפסידו כתבות מעולות! הרשמו לניוזלטר:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
