באמצע הלילה, על חוף חשוך בניצנים, עומדות שתי נשים מול נס אבולוציוני בן 150 מיליון שנה. 66 צבי ים קטנטנים מגיחים מתוך החול, מנווטים בעזרת השתקפות אור הכוכבים אל הים הפתוח – והן שם כדי לוודא שאף פנס או שקית פלסטיק לא יעצרו אותם במלחמה על חייהם.
נקבות צבי הים עולות להטיל ביצים, אבקועים מגיחים מהחול בדרכם הראשונה אל הים, ומתנדבים ופקחים של רשות הטבע והגנים פועלים סביב השעון כדי להגן עליהם. דבי עברי, שמתנדבת כבר שנים להצלת צבי ים, מזמינה אותנו להצצה אל העולם המופלא הזה.
חיי המין הסוערים של צבי הים
צבי ים מגיעים לבגרות בסביבות גיל עשרים, ויכולים לחיות כמאה שנה. הם מבלים את רוב חייהם באזורים בהם הם ניזונים מעשבי ים, אצות, רכיכות, ספוגים ומדוזות. הם חיים כפרטים בודדים, ונפגשים בעונות הרבייה. אין טינדר לצבי ים, אז הם מגיעים פעם בשנתיים/שלוש לאזורי הרבייה בקרבת החוף ושם מוצאים פרטנרים להזדווגות. חופי ישראל הם בין האתרים אליהם מגיעים צבי הים להתרבות.
בשנה שעברה, בעונת הרבייה, הגיעו אלינו למרכז הארצי להצלת צבי ים הצבה דליה והצב ניקיטה (על פי התג שנמצא ברגלו גילינו שהוא כבר טופל אצלנו בעבר). הם נמצאו על ידי משיטי סירה בלב ים כשהם מסובכים יחד בחוט דייג. לא, אלו לא משחקי סקס של צבי ים, אבל סביר להניח שהם היו במהלך הזדווגות כשהם הסתבכו בחוט הדיג. מה ההסתברות שהם פגשו את חוט הדיג בדיוק בזמן שהזדווגו? אז זהו, שהזדווגות של צבי ים יכולה להימשך שעות ואף ימים.
איך זה קורה? הזכר עולה על הנקבה תופס בשריון שלה בארבע גפיו, וגם בעזרת הזנב הארוך המאפיין את הזכרים, אותו הוא כורך סביב חלקה האחורי של הנקבה. כל המהלך הזה מתקיים בים. בכל הזמן הזה הצב לא עוזב את הצבה והם ממשיכים לשחות כך במים כשהם מחוברים. אם אתם מצליחים לדמיין את הסיטואציה, אתם מבינים שלזכר אין אפשרות לשחות, וגם לא לעלות על פני המים ולנשום. כך שבזמן ההזדווגות הזכר לגמרי נתון לחסדי הנקבה – היא זו שמחליטה לאן וכמה מתקדמים וגם מתי ולכמה זמן עולים לנשום.
הזכר טימון והנקבה פיונה מזדווגים בבריכה של גרעין הרבייה
לא שמות את כל הביצים באותו סל
על מנת להוסיף עניין אספר שצבי הים הם ממש לא מונוגמיים – כל נקבה יכולה להזדווג במהלך אותה עונת רבייה עם מספר זכרים, וכל זכר עם כמה נקבות – מנגנון אבולוציוני ששומר על המגוון הגנטי.
נקבת צב הים מאחסנת את הזרע שאספה מכל הרפתקאות ההזדווגות שלה באיבר אגירה מיוחד. כשהביצים בשחלות שלה מבשילות, לפני שהיא מטילה, היא מפרה אותן בזרע שאגרה.
אחרי שסיימו את תקופת ההזדווגות, הזכרים חוזרים ללב ים והנקבות מתחילות את עונת ההטלות. כל נקבה שפעילה בעונת הרביה, תעלה ליבשה ותטיל את הביצים שלה בקן שהיא תחפור בחול על חוף הים. עוד מנגנון שעוזר לשרידות הוא שנקבת צב הים לא מטילה את כל הביצים באותו קן, היא תעלה כמה פעמים בהפרש של ימים או שבועות ותייצר מספר קינים במקומות שונים על החוף. בכל הטלה היא תטיל בממוצע 80-100 ביצים. זה נשמע כמו כמות גדולה, אבל זה לא. רק אחוז ממש קטן מהם, פחות מ1 ל 1,000, יצליחו להגיע לבגרות ולהעמיד בעצמם צאצאים.
עקבות של נקבת צב ים שעלתה לחוף להטיל
צבי הים בסכנת הכחדה למרות כל מנגנוני ההישרדות
במשך יותר מ־150 מיליון שנה צבי הים שרדו שינויי אקלים, טורפים ואינספור תהפוכות טבע. אך במאות השנים האחרונות, דווקא הפעילות האנושית מאיימת על המשך קיומם. פסולת וזיהום, דיג, בנייה ותאורה לאורך החופים פוגעים באזורי המחיה והקינון של צבי הים ומקשים עליהם לשרוד ולהעמיד דורות חדשים.
אוכלוסיית צבי הים הירוקים והחומים בים התיכון מקננים ומתרבים בעיקר באגן המזרחי של הים התיכון, כולל בחופי ישראל. מכאן האחריות שלנו לשמור על החופים ולהגן על הדורות הבאים של צבי הים.
סריקות
בכל שנה לקראת חודש מאי מתחילה ההתרגשות. מאות מתנדבים ופקחים של רשות הטבע והגנים ברחבי הארץ מתארגנים, לומדים ומרעננים את הידע לקראת עונת ההטלות. בחודשיים הבאים יעלו נקבות צבי הים החום והירוק להטיל את ביציהן בקינים בכל חופי ישראל. בכל בוקר, מתנדבים ופקחים יסרקו את כל מאתיים הקילומטרים של חופי הארץ על מנת לאתר את הקינים.
לפנות בוקר, עם אור ראשון, אני פוגשת את שרית בחניה של אחד החופים באשדוד. אנו אחראיות היום לסרוק את המקטע הדרומי של חוף אשדוד. יוצאות לדרך בתקווה שנאתר קן. חולפות על פני חוף רחצה מוכרז, מתרגזות על כמות הפסולת שהשאירו המתרחצים של סוף השבוע על החוף – עובדי העירייה יפנו את זה בהמשך היום. ואז אנו מבחינות מרחוק: "יש שם משהו". מתקרבות ואכן, מגלות עקבות של נקבת צב ים חום – אנו יודעות לזהות על פי צורת העקבות. אבל לא נראה שיש כאן הטלה – מודדות את גודל העקבות ומדווחות בקבוצה: עליית סרק.
ממשיכות בדרכנו ואחרי כמה מאות מטרים שוב עליה. אנו הולכות אחרי העקבות, הפעם נראה שיש קן. הצבה כבר לא כאן, היא חזרה לים אחרי שהטילה וכיסתה את הקן. כך זה אצל נקבות צבי הים, הן לא נשארות לדגור וגם לא תהיינה באזור כשהביצים יבקעו – אנחנו דווקא כן, על כך אספר בהמשך. אנו מדווחות ומחכות לפקח של רשות הטבע והגנים שמגיע ומחליט האם ניתן להשאיר את הקן ולהגן עליו במקום שבו הוא נמצא, או שיש צורך להעביר אותו לחוות הדגרה מוגנת. הפקח מגיע ומחליט להעביר את הקן – זה יהיה קן מספר 25 בחוות ההדגרה בניצנים.
מתנדבות של רשות הטבע והגנים סורקות את החוף
מה זה שמרצבית?
כחודשיים אחרי ההטלה, האבקועים – כך נקראים צבי הים הקטנים הבוקעים מהביצים – מתחילים להגיח מהקן. יש מאות קינים בחוות ההדגרה הנמצאות בשמורות טבע לאורך חופי הארץ. גם בשלב הזה במעגל חיי הצבים, מתנדבים ופקחים נרתמים ועושים תורנויות על מנת לקבל את פני האבקועים בזמן שהם מגיחים.
כך מצאתי את עצמי עם איילה באמצע הלילה על חוף הים. אנחנו שמרצביות – כמו שמרטפיות, רק לאבקועים של צבי ים. זה כבר הקן השלישי שמגיח במשמרת שלנו. זו לא תלונה, אנו אמנם עייפות אבל ממש מאושרות. זו המטרה שלשמה יצאנו מהבית והגענו למשמרת הלילה. יש כאן כשישים קינים בחווה. התפקיד שלנו הוא לנטר את הקינים וכשהאבקועים מגיחים מהקן, לוודא שהם מגיעים לים. תשאלו בצדק, למה הם צריכים את העזרה שלנו להגיע לים?
אל תפסידו כתבות מעולות:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
באופן טבעי האבקועים יודעים לצעוד אל הים בעקבות הנצנוץ של אור הירח והכוכבים המשתקף על פני המים. אך זיהום האור שקיים ברבים מהחופים, מבלבל אותם וגורם לחלקם לצעוד בכיוונים אחרים. אנו עוקבות אחריהם ומכוונות אותם חזרה אל הדרך הנכונה. חשוב לתת להם לצעוד בעצמם לים, זה שלב קריטי בהתפתחות שלהם, ומנגנון אבולוציוני חשוב. במהלך הליכה זו נטבע בזכרונם מיקום החוף על פי השדה המגנטי של כדור הארץ. בעוד כעשרים שנה, כשאבקועים אלו יגיעו לבגרות, ידעו הנקבות לחזור לאותו חוף בשמורה ממנה בקעו ולהטיל שם את ביציהן – כך גדל הסיכוי שהדורות הבאים יחזרו לקנן בחופים בטוחים.
"אני לא מאמינה!" אני קוראת לאיילה כשאנו חוזרות לחווה. "עוד קן מגיח! זה קן 25." הקן שמצאתי באשדוד לפני חודשיים בזמן שסרקתי עם שרית. בסיום המשמרת אני שולחת לשרית הודעה: "הקן שלנו הגיח!! 66 אבקועים מתוך 66 ביצים שהוטלו! כולם הגיעו לים בשלום". "האבקועים שלנו ממש מוצלחים" עונה לי שרית בגאווה.
קינים מוגנים בחוות ההדגרה בשמורת ניצנים
יש תקווה
לשמחתנו, המאמצים המושקעים לאישוש והגדלת אוכלוסיית צבי הים נוחלים הצלחה. אנו רואים עלייה מתמדת במספר הקינים בחופי ישראל: מ-20 קינים בשנות התשעים של המאה הקודמת ללמעלה מ-600 קינים בעונת הרבייה של 2025. בכל הפעילויות משתתפים מתנדבים כמוני, שמתאהבים ביצורים המופלאים הללו ומתמכרים לזכות להשתתף בשימורם. ראיתם צב ים פצוע או עקבות בחול? אל תיגעו בקן ואל תטשטשו את העקבות! התקשרו מיד למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון 3639*
מאת: דבי עברי
