טוסקנה טרייל – הגרסה העצמאית בבייקפאקינג

הרעיון עלה עוד בעידן טרום קורונה, כשרק התחלנו את צעדינו ברכיבות הבייקפקינג בארץ. מסלול ארוך ולא מפנק של מצפה רמון – אילת עם הציוד על אופני זנב קשיח ולינה בשטח, גרמו לדוד לשאול את השאלה: ״התרצי לעשות איתי את הטוסקנה טרייל?״  כמו אז, לפני כעשור כשהציע לעשות איתו את אפיק ישראל, עניתי ״מה זה לעזאזל טוסקנה טרייל?״

בואו איתנו למקומות יפים! הצטרפו לניוזלטר: 

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

אז מה זה טוסקנה טרייל באמת?

טוסקנה טרייל, במתכונתו הפורמלית, הוא אתגר רכיבה של אופני גרבל החוצה את טוסקנה, איטליה לאורך כ 470 ק״מ על כ 7,000 מטר טיפוס. אין מדובר בתחרות ומעבר לברכת ״בהצלחה״ בנקודת ההתחלה ושלט פיניש בסוף, לא ניכר שמדובר על אירוע המוני. יחד עם זאת, האתגר חוגג כבר עשור ומקבץ אליו מדי שנה אלפי רוכבים מ 50 מדינות, מרביתם על אופני גרבל, מקצוענים וחובבנים, אך גם רוכבי שטח, זק״ש או שיכוך מלא. המסלול שעבר גרסאות שונות, תוכנן כבר בשנה שעברה כמסלול מעגלי שבה נקודת ההתחלה היא נקודת הסיום. היעד שנבחר ב 2023 הוא עיירה קטנה בשם Doctino לחופי הים הליגורי במזרח מחוז טוסקנה. 

הגבלות, אילוצים, לוחות זמנים ועניינים בטוסקנה טרייל

החלטנו ללכת על פסח במקום על מועד האירוע הרשמי (לרוב ביוני) – היתרון הוא שהדרכים לא עמוסות ברוכבים ומקומות הלינה, לכאורה, פנויים ופתוחים במחירי טרום עונה. אלא שלא לקחנו בחשבון שפסח שלנו הוא גם חופשת הפסחא של הגויים ותיירות הפנים בעידן פוסט קורנה משגשגת ברחבי איטליה. סיכון נוסף היה כמובן מזג האוויר ההפכפך שכלל את כל תצורות האקלים.

היערכות ברוח התקופה (כיציאה למבצע צבאי)

כמו כל דבר בצה״ל, גם כאן, ההכנות לאתגר בייקפאקינג נשענות על שלושה רבדים: ציוד, לוגיסטיקה: היכרות המסלול ותכנון נקודות ציון אסטרטגיות וכמובן כושר פיסי. דוד היה אחראי על הציוד והמסלול ואני הייתי אחראית על להיכנס לכושר סביר לאחר תרדמת החורף מאוד מפנקת. שנינו לא רוכבי גרבל ותיקים ולכן גרסה עצמית של אופני זנב קשיח מאובזרים בתיקים ושיפצורים עשתה את העבודה. 

ההנחה היתה שהלינה תהיה משולבת: לילה בשטח באוהל ושק״ש שעל האופניים ולילה בצימר או בית הארחה שנמצא בדרך. ההנחה של דוד שאנחנו סתם סוחבים איתנו משקל עודף, התבררה כנכונה ובציוד הנ״ל לא נעשה שימוש באף לילה. התיקים של Lezine, שאמנם לא נחשבים אטומים למים, הוכיחו עצמם ביחס עלות-תועלת. שלל הרצועות והחיזוקים מייצבים את התיקים והציוד על האופניים גם בירידות מדודרות ותלולות.

נקודת היציאה והסיום שנבחרה היתה באתר קמפינג משודרג במרינה Bibona וזאת כדי לאפשר פריסה נוחה של הציוד והכנת האופניים. על מפת המסלול ננעצו לאורך הדרך גם נקודות ציון שאמורות היו לשמש אותנו כיעדים ללינה ומנוחה. הקו המנחה היה כ 80-100 ק”מ ביום או עד לאן שהרגליים יכתיבו. מזג האוויר לא נלקח בחשבון כפרמטר מוביל בתכנון הנ”ל ועל כך נאמר “האדם מתכנן, ואלוהים צוחק”….

תוואי שטח מכל תצורה שהיא ו 50 גוונים של ירוק

הייחודיות של מסלול הטוסקני היא בתצורות השטח המגוונות והמשתנות לאורך כל מאות הקילמטרים. מה לא עברנו: קדימון מדהים דרך יערות אורנים גבוהים הנושקים לרצועת חוף נטושה (בעיקר בפרה עונה זו).  עשרות קילומטרים של דרכי גרבל בין חלקות חקלאיות של גידולי שדה בעשרות גוונים של ירוק. בכלל, טוסקנה ירוקה יותר מאצטדיון סמי עופר בחיפה גם כשאפור וסגרירי. 

כבישים פנימיים בין כפרים וחוות חקלאיות עם מספר זעום של בתי מגורים, מכולת קטנה המשמשת גם כבית קפה- פאב- מקום כינוס בזמן סייסטה (הפסקת השנ”צ מקודשת באיטליה כולה) וכנסייה עתיקה אחת. החקלאות היא ענף עיקרי בחבל ארץ זה. מעבר לגידולי שדה, אי אפשר שלא להתפעל משורות ארוכות ומסודרות של גפנים ומטעי זיתים. 

ככל שנכנסים למזרח טוסקנה עולים בגובה והמסלול הופך להיות עליות מדורדרות וארוכות מחד, וירידות בסינגלים מרהיבים מלאים פריחה צבעונית מאידך. את הסיום המתוק זכינו לרכוב על רכס צוק גבוה מעל הים. כפי שהובטח בסרטון האירוע, העין, לא ידעה שובע.

כאמור, ענף כלכלה עיקרי של טוסקנה הוא החקלאות, אבל שלל האטרקציות והערים המיוחדות מושכים עליהן מדי שנה אלפי תיירים הנהנים מביקורים בכנסיות עתיקות, פיאצות רחבות ובעיקר אוכל מקומי טרי וטעים. דוד ואני מבינים קטנים בהיסטוריה ותרבות, אך בהחלט יודעים להעריך ספציאל קולינרי כשמזדמן. ואכן, את העצירות שלנו בחרנו בקפידה: בעיירה San Gimignano על מדרגות טירה עתיקה ביותר וגלידה ידועה בכל המחוז, בפיצה ענקית דקה ברחובות Siena סביב כיכר Piazza del Campo המרשימה ויין משובח באזור היקבים של Follonica.

משברים, בלתי צפויים והחשיבות של גמישות מחשבתית וספונטניות

החוק הכי חשוב בבייקפקינג הוא גמישות מחשבתית: תכניות מחד ומציאות מנגד. גשם כבד שיבש את התוכניות שלנו כבר ביום השני למסע  והשאיר אותנו בעיירה הקטנה Lajatico. לרוע המזל, באותו הסופ״ש בדיוק התקיים אירוע ״שבוע הווספות הבינלאומי״ והרוכבים הציוריים תפסו כל מיטה פנוייה באזור. מה נאמר? אחוות הדו-גלגליים לא היתה שם. בזכות מלאכית נחושה לעזור בשם לורה, מצאנו דירה פנויה וחשוב מכך, מקלחת חמה. 

אאוטפאנל בווצאפ:

הפעם השנייה שבה הכתיב לנו הגשם את לוח הזמנים היה בסיינה. גם שם, גשם זלעפות חייב מציאת מקום לינה ASAP ואילץ אותנו לשלם מחיר מופקע עבור חור. תכלס, בשלב זה של תשישות הייתי מוכנה למכור כלייה. כאמור, בייקפקינג מאפשר ואפילו מחייב גמישות. במקום רכיבה מפנצ׳רת מצב רוח בגשם, העדפנו סיור עירוני בסיינה הגשומה. 

בדיקה ב accurate weather מביאה אותנו למסקנה שאין מה להישאר בסביבה ולהחלטה ספונטנית להמשיך בתחבורה ציבורית לנקודת הלינה הבאה. הגענו לתחנת אוטובוס במטרה לעלות על הקו הישיר לפגאניסו, אבל נהג עקשן סירב להעלות את האופניים (למרות שהשקענו וניקינו את הבוץ) ונאלצנו לרכוב לתחנת הרכבת הסמוכה ולקחת רכבת ליעד היבש הקרוב, Grosseto. בתחנה, הסביר הפקיד בקבלה על קרון מיוחד לאופניים ותיאר את הנסיעה כמהירה, נוחה וחלקה. ואכן, ראינו המון רכבות אקספרס היברידיות שהפיחו בנו תקווה. בפועל, קיבלנו רכבת ״אקספרס של חצות״ – רכבת פרברים מפויחת ומעלה עשן ממנוע דיזל ישן, צפצופים טורדניים של איזו מערכת חשמל לא תקינה ועצירה בכל תחנה. לפחות הצימר היה מפנק. 

שועלי קרבות ותחרויות כמותינו, לא צפו קושי ברכיבה של המסלול הלכאורה זורם. הרי יחסית לאיטליה עם הרי האלפים בצפון, טוסקנה נחשבת מישורית ונוחה לרכיבה. לא כך כשמדובר באופני זק”ש עמוסים במשקל שיא של 18-20 קילו. העליות לא פשוטות בכלל והיו אפילו מספר קטעי hike-with- bike. אני, כידוע למי שרוכב איתי, לא נחמדה ברכיבות ובטח לא בעליות. אני עסוקה מדי ברחמים עצמיים ומחשבות אתאיסטיות על ישועה מלמעלה. הפתרון היה אוזניות עם מוזיקה מעודדת וזמן לא מוגבל לסיום המסלול היומי.

האנשים על הטרייל והסוגייה הישראלית

היציאה בתקופה זו לא היתה פשוטה. מעבר לאלמנט הפטריוטיות והדילמות עם סוגיות מהותיות של מלחמה, חטופים, ממשלה, חוסר שקט ואי וודאות לגבי העתיד, היתה גם השאלה של כיצד נתקבל אנחנו, כישראלים, בחו”ל. פגשנו על הטרייל אנשים שונים: כפריים חייכניים ומסבירי פנים מנופפים לשלום , תושבי עיירות מעודדי תיירות שיצאו מגדרם לסייע ולעזור כשנזקקנו, רוכבי טרייל נוספים שאיתגרו אותנו במעט ״ראש בראש״ במשך עשרות קילומטרים עד להפסקת בירה טעימה במיוחד על קו החוף של Castagneto Carducci. תמיד נשאלנו מנין אנו וענינו בכנות. אין ברירה… הגרמנית שלי או הצרפתית של דוד היא לא משהו להתפאר, אך בניגוד לטיולים קודמים בחו”ל, התשובה נענתה בהססנות והתגובה באמפטיה מסוייגת. לא נעים, אבל לא נורא.  סיום מתוק באתר הקרוואנים בביבונה שנראה פתאום כמו גן עדן עלי אדמות. המשימה של הטרייל הושלמה. מכאן, נותר רק להנות.

המשך הטיול- החיים ללא אופניים

בסתר, הרחק מידיעת מועדוני האופניים שבהם אנו רוכבים (ccc, The Buttons) דוד ואני מתחזקים אהבה נוספת – הייקינג. המשך הטיול באיטליה כלל טרקים רגליים ביערות העבות של בולוניה, נסיעות ארוכות בכבישים לסובב אגם גארדה וחשוב לא פחות, ארוחות מלאות פחמימות ריקות אך טעימות, גלידות וקפה חזק. הנחיתה למציאות תכלול כנראה גם ניקוי רעלים.

מאת: שלומית בן איש

בת זוג לדוד ואמא לשני גבירים. רוכבת שטח שעשתה את המסלול מחובבנית לתחרותית וכעת עושה את המסלול בחזרה. מובילה בגאווה את קבוצת ״הרוכבות המושלומית״. חוטאת גם בריצה, סקי וטרקים רגליים.

תגובות – באינסטגרם (אפשר גם בפייסבוק)