“מישהו רוצה לעשות מדורה עם הילדים באזור המשלטים?” אני ישר קופץ בהערה: “רק מדורה?”. התגובה: ״אפשר גם להביא את האוהלים״. חיוך נמרח על פני ואחריו נפלטת צעקת שאגה-שמחה לבנות: מתארגנים, בעוד שעתיים אנחנו יוצאים לישון בטבע!
כתב וצילם: יוג’ין לויט
אחרי שני ניסיונות קמפינג מוצלחים, להתארגן למשהו חפוז בשעתיים זה לא כזה ביג דיל. המוח כבר יודע לנתב את עצמו בצורה אוטומטית. העמסת ציוד נדרש בתוספת הפקת לקחים מפעמים קודמות: בעיקר הורדת פחת של מה שלא היה צריך.
את נקודת היעד שיניתי די מהר למשהו שישב אצלי בראש לא מעט זמן. טיולי אופניים תרמו ובאחת העליות מפארק קנדה לכיוון הר הרוח עלינו סינגל שלא ממש נותן מנוח אפילו לרוכב מיומן: עד סוף העליה אתה כבר יוצא מותש. עצרנו לנוח בפינת חמד עם שני עצים ענקיים שמטילים צל על שני שולחנות קק”ל ארוכים ומתחם מדורה מסודר בעיגול ישיבה מאבנים. נוף מדהים לכיוון מישור החוף ופאתי מודיעין עם בריזה קלילה גם ביום חם – פשוט צורבים את הנקודה במוח לתוכניות עתידיות כמו זו.
ההגעה לנקודה שלא דרך שבילי עזים למיניהם היא דרך כביש 3977 שמוביל לישוב נטף. כאשר לוקחים את הפניה לכיוון הר הרוח על בסיס סימן שבילים כחול. שניים וחצי קילומטרים ראשונים סלולים והנסיעה על בסיס כביש צר ומתפתל די יפה. ברגע שנגמר האספלט עוברים לנסיעה אתגרית לפרייבטים.
פה שווה לציין – הגעה לנקודה על בסיס רכב רגיל בלתי אפשרית וניתן בנסיעה איטית להגיע עד מאתיים מטר ממנה. מי שממש אוהב את הרכב אז לא! כל מי שבעל רכב ממונע על 4 גלגלים או אפילו ג׳יפוני עיר מוגבהים, יצליחו במשימה.
עיגול ורוד – הנקודה שבה ישנו, עיגול ירוק סוף קטע אספלט כנקודה חלופית
ניתן גם לעצור בסוף קטע אספלט ללינה במיני פארק שיש שם עם לא מעט מתקנים לילדים ואחלה חורשה לפריסת המאהל. רק בלי הנוף למישור החוף, אבל כן נוף מדהים לנחל יתלה. אני דילגתי כמה שאפשר ואת המרחק הנוסף עשינו בהקפצה עם הויטרה של השותף לפשע.
ובכן, בנקודה שלנו נעים וקריר ואנחנו מעלים את את האוהלים די מהר עם פריסה של כל ציוד לפי אוהלים. הדלקת מדורה קטנה על מנת להפיק גחלים להמשך בישול ואפשר לפצל את הכוח לשניים: מבוגר אחראי דואג לטיפוח המדורה והשני יוצא לטיול קטן עם כל הילדודס על בסיס אותו שביל כחול מערבה אל עב האוכף בין שתי הכיפות. כל טיול כזה הוא חיוני ביותר ותורם למאמץ המשותף לתקתוק העניינים. הילדים מוציאים אנרגיה וחוזרים לאזור המאהל די רעבים ועייפים כאשר מצד שני זה נותן חופש פעולה למבוגר האחראי שנשאר לתפעל את כל הסידורים הנדרשים מבלי הסחות דעת של ילדיו.
עם החזרה הנקניקיות כבר מוכנות ונחטפות בטיל עם השלמה של ירקות טריים. למבוגרים הנוסחה יותר פשוטה. על הדרך עוצרנו באבו גוש אצל חסן – בשר בכפר והבאנו סטייק מיושן של אנטריקוט על עצם במשקל 1300 גרם. את הרשת נעלה לגובה של 30-40 סמ מהגחלים, וניתן לו בישול איטי של כשעה עד שהמרקם הפנימי יגיע ל56 מעלות- זה הסימן שאפשר להתפנק בכיף. מה שכן הפתיע את צוות המבוגרים זה דווקא שהילד הכי קטן אכל הכי הרבה כאשר רק מילה אחת מלווה את כל התהליך – עוד בשר.
21:00 והילדים כבר שוכבים מעולפים לשנת לילה, המבוגרים פותחים את הצידנית עם הבירות וקדימה. ֿהפעם לא כיוונתי את השעון ל5:00 על מנת לצפות בזריחה. הנקודה שבה ישנו נמצאת על מדרונות המערביים של ההר והיא נקודת שקיעות מעלפת אבל בזריחות פחות. אך עדיין אם לא השעון מעורר בנייד אז השעון מעורר באוהל של בנות שהחליטו ב5 לפנות בוקר לפתוח במלחמת צרחות אחת על השניה בטענה מאוד אופיינית למלחמות עולם: היכן עובר הגבול, היכן החצי אוהל של כל אחת. בשעות כאלו עדיין קריר בחוץ וצריך סווטשירט, לפחות לילדים.
בשש כבר השמש יורה את קרניה מה שתורם לייבוש האוהלים אחרי טל הלילה. זה הזמן להריץ חביתות עם ירקות ולחם כפרי בליווי תה חליטה לילדים ואספרסו מפנק של מקינטה לבגירים.
קיפול זריז, כיבוי שאריות גחלים וניקוי הסביבה לפח הקרוב.
זהו אפשר לחזור הביתה.
כמה לקחים שנלמדו:
- קמפינג בזק תוך שעתיים זה אפשרי.
- להסתמך על נקודות שראיתי בטיולי אופניים.
- ג’יפים עדיפים בדרכי שטח על פני פרייבטים.
- לא צריך לקחת אקסטרות של בירה, כי מה שיש בצידנית יגמר – ככה זה אצל אוהבי אלכוהול
- אל תבנו על שנת דובים בחורף או שתביאו אוהל לשישה בשביל שני ילדים 🙂
- תהיו ספונטניים!
אהבתם? אל תפספסו כתבות שלנו- הצטרפו לערוץ הטלגרם בקישור זה
