מתוך כל הטרק הבלתי נשכח של שביל ישראל, אחד המקטעים הכי זכורים לי הוא המקטע מספיר למצפה רמון, שאורכו 60 ק”מ. המקטע הזה זכור לי היטב גם בגלל שהוא המקטע השני בשביל וגם כי הוא היה נקודת מפנה מבחינת הכושר שלי. מעבר לכך המקטע הזה לא עובר באף ישוב בדרך לאורך כל שלושת הימים, רק אתם והמדבר.
כתב וצילם: אופיר סבר
הנוף של מכתש רמון מלמעלה
התארגנות מים
כאמור, אין ישובים בדרך בין ספיר למצפה רמון, וזה אומר שאין איפה להצטייד בדרך חוץ מחאן בארות שנדבר עליו בהמשך. לכן כדאי להתארגן מראש על הטמנה או לחלופין לסחוב מים ליומיים. אם אתם לא מעוניינים לישון בחאן בארות, הייתי ממליץ לעשות הטמנה כפולה (מים ליומיים) בחניון גב חולית, כדי שתגיעו לעליה הגדולה של מצפה רמון בלי עודף גדול של מים. ככלל בהליכה ארוכה במדבר מומלץ לקחת איתכם ארבעה ליטרים וחצי מים ליום, וליטר וחצי נוספים למקרה חירום. זה אולי נשמע כמו הרבה, אך הם אמורים להספיק גם לשתייה וגם לבישולים. אל תיקחו סיכונים עם מים, וגם אם אתם לוקחים פחות, תמיד תיקחו קצת יותר ממה שאתם חושבים שתשתמשו.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
היום הראשון- 20 קילומטרים מספיר שבערבה לחניון לילה גב חולית
הגענו אל פארק ספיר באוטובוס במוצאי שבת כדי לישון שם ולקום מוקדם בבוקר. קו 397 מהתחנה המרכזית בבאר שבע מוריד בכניסה לפארק ספיר. הפארק מקסים ומטופח. יש שם דשא, אגם קטן ומים זורמים. בתוך ספיר יש גם בית חב”ד למי שמעוניין להתארח. כשהתמקמנו בפארק הגיעה חבורה גדולה שהתארחה בבית חב”ד וישבנו כעשרים שביליסטים ביחד וניגנו בגיטרה, שרנו שירים והחלפנו חוויות מהשביל. בבוקר שלמחרת, לאחר כחמישה קילומטרים של הליכה ועצירה לקפה ומשהו מתוק, התחלנו לעלות בנחל כרכשת והגענו לאתר הסדקים. מדובר בסדקים ענקיים באדמה בגובה של כמה מטרים. מומלץ להיכנס בזהירות אל אחד מהם כדי להרגיש את גודלם.
חמישה קילומטרים מאוחר יותר הגענו לעלייה להר יהב שהייתה מאתגרת והירידה ממנו עוד יותר קשה בגלל שהיא תלולה מאוד ומלאה בדרדרת. הנעליים של אחת המטיילות שטיילה איתי לא התאימו לה וגרמו לה ללכת לאט יותר, מה שגרם לנו לחשוש שלא נספיק להגיע לחניון לפני רדת החשיכה. רצינו להגיע לחניון הלילה גב חולית (נחל גלד) באור יום, על מנת למצוא את ההטמנה שעשינו באור ולא לחפש אותה עם פנס בחושך. בדרך חלפתי על פני הר יהב, שעליו מטפסות מדרגות תלולות מאוד שמובילות כמעט לראש ההר, אך יש גם טיפוס חופשי לקראת הסוף. סוקרנתי מאוד לראות לאן הן מובילות ולטפס עד למעלה, אבל כבר נהיה מאוחר והמדרגות לא נראו לי בטוחות. הגעתי לחניון הלילה, מצאתי את ההטמנה וסידרתי את השטח שבו נישן. עד שסיימתי שתי המטיילות שהיו איתי הגיעו, בישלנו ארוחת ערב וכדי להעביר את הזמן הוצאנו מארגז השביליסטים שבחניון כמה ספרי קטעים ושירים וקראנו אותם.
הר יהב
היום השני- 22 קילומטרים מגב חולית לחאן בארות
היום השני כולל את נחל מעוק וכרבולת חרירים המפורסמת ומתפרס על 22 קילומטר. בגלל דרגת הקושי של כרבולת חרירים, בו עולים ויורדים בדרך צרה מאוד על קצה הכרבולת, היא שמורה למיטיבי לכת ושטח זה נקי, פראי וכמעט בתולי. רוב היום הוא בעלייה או בירידה ומעט מאוד מישור. לאורך כל היום, טסו מעלינו בגובה נמוך מאוד מטוסים שמתאמנים באזור.
התחלנו את הבוקר עם התארגנות זריזה ויצאנו למצוא מקום טוב לעצור בו לארוחת בוקר. הלכנו כקילומטר מחניון הלילה לגב חולית, שבו אכלנו ארוחת בוקר מפנקת לפי אמות המידה של השביל.
לאחר 2 קילומטרים, הגענו לאוכף האמוניטים, שלצערי נשאר ממנו רק השם. (ויקיפדיה: “אמוניתים הם חסרי חוליות ימיים ממחלקת הסילוניות שחיו בכל רחבי העולם בתקופות הטריאס, היורה, והקרטיקון מלפני 200 מיליון שנים ועד לפני 65 מיליון שנה). ניתן למצוא קצת מאובנים של אמוניטים קטנים, אך מספרים שבמקום היו מאובני ענק מרשימים שמטיילים הרגישו בנוח לנתק מהקיר ולקחת למזכרת. הלכנו עוד 5 וחצי קילומטרים בתוך מפער מעוק עד שהגענו לכרבולת, והתברר למה קוראים לדרך זאת “כרבולת”. משני צידי השביל יש מצוקים תלולים ומרשימים. לאורך כל ההליכה כשהיינו על כרבולת חרירים, המטוסים טסו ממש מתחתינו ויכולנו לראות ממש את הפנים של הטייסים!
על הכרבולת
איך נעלי ההרים שלכם?
לאחר שירדנו מכרבולת חרירים ועשינו הפסקה, המטיילת הפצועה התלוננה שמאוד כואבות לה כבר הרגליים. אחסוך מכם תיאור של מה שראינו כשהורידה את הנעליים. הוצאתי את ערכת העזרה ראשונה שלי וטיפלתי בה זמן רב. היא הייתה ממש גיבורה שהצליחה בכלל ללכת עד כה, והזכירה לנו כמה חשוב להקפיד על נעליים טובות כשיוצאים לטייל.
כרבולת חרירים
לארדון וחאן בארות
החלטנו לחתוך לפני הר סהרונים לנחל ארדון לכיוון חאן בארות, כדי להקל עליה. מסתבר שזו הייתה החלטה מעולה, מכיוון שנחל ארדון מדהים ביופיו, נקי מלכלוך, מטופח ומזכיר מאוד את הגרנד קניון בצבעיו. אורכו כשלושה קילומטרים והוא עובר בגבעת חרוט המזכירה איך לא – חרוט. הולכים עד שמגיעים למפגש עם ציר הנפט, חוזרים טיפה דרומה ומגיעים לחאן בארות.
חאן בארות מציע אפשרויות לינה החל ממקום להציב אוהל, אוהל בדואי ואפילו חדרים. יש גם מקלחות ואזור ייעודי למטבח. שמענו שיש במקום קיוסק ובנינו על לקנות שם אוכל, אך לא היה שם כלום. נאלצנו לבקש מקבוצה נחמדה של מטיילים שגרים במצפה רמון שיקנו לנו אוכל בעיירה. ישבנו איתם סביב מדורה עדעשר וחצי בלילה, מה שנחשב מאוחר בסדר יום של שביל ישראל.
קירות צבעוניים בנחל ארדון
היום השלישי – 18 קילומטרים מחאן בארות למצפה רמון
קודם כל המלצה חמה – אם אתם ישנים בחניון לילה גוונים, שווה לקום מוקדם בבוקר ולצפות בזריחה מרהיבה על הר סהרונים. בבוקר נפרדנו מהמטיילת הפצועה שנסעה הביתה, ויצאנו לכיוון מצפה רמון. המרחק בין חאן בארות למצפה רמון הוא רק 11 קילומטר בקו אווירי צפון מערב, אך השביל לוקח אותנו דרך נופים ופסגות מדהימים ולא בדרך הקצרה ביותר. אורכו של המסלול שמונה-עשר קילומטרים, ובמהלכו מגיעים למעלה אפור, קיר האמוניטים הענקיים ושן רמון.
התחלנו בהליכה דרומה על ציר הנפט שהוא דרך המקבילה לצינור הנפט הטרנס- ישראלי מאילת לאשקלון. הדרך הזאת מיוחדת מכיוון שאינה מתפתלת כמו רוב הכבישים בהר הנגב, אלא “תופרת” הרים בקו ישר ולכן קל לנווט דרכה. לאחר כשלושה קילומטרים לאורך ציר הנפט הגענו לחניון לילה גוונים שהוא גם המפגש עם שביל ישראל. המשכנו לאורכו מערבה כשישה קילומטרים עד לשן רמון, שבה יש תצפית °360 עוצרת נשימה של כל המכתש. מומלץ מאוד להתעכב שם כדי לקבל תפיסה על גודל המכתש ואיך הוא נראה בשלמותו. לאחר הירידה מהשן, והליכה לכיוון צפון- מערב, הגענו למעלה ברוש שמסומן בסימון שבילים ירוק. זהו מעלה לא קשה במיוחד וניתן לחתוך משם למצפה רמון אם אתם חוששים מהעלייה הקשה יותר. טרם התחלנו את העלייה, עצרנו לאגור כוחות, לאכול תמרים ואגוזים בשביל האנרגיה ויצאנו לסיומת הגרנדיוזית.
כשהגענו למרגלות המצוק של מצפה רמון, כל כך התרגשתי שרצתי את כל העלייה הקשה שאורכה כ500 מטרים ובטיפוס מצטבר של 300 מטרים, ותוך חצי שעה כבר התרפקתי על הנוף מלמעלה. קבוצת תיירים סקרנית פנתה אליי ופתחה בצרור שאלות על מאיפה באתי ולאן אני הולך עוד לפני שהספקתי להסדיר את הנשימה. אם אתם לא עייפים מדי, ויש עוד זמן של אור, שווה להסתובב בגן הפסלים עד השקיעה, או לבקר במרכז המבקרים החדש על שם אילן רמון. לאחר שהשלמתם עם העובדה שהגיע סוף הטיול ושתיתם מיץ רימונים סחוט בתחנת דלק, תוכלו לתפוס אוטובוס היוצא באופן תדיר לבאר שבע.
אחרי שחצינו (וירטואלית) את המדבר ממזרח למערב, בין הרים ונחלים, בין קצה אחד של המכתש לשני, אפשר להגיד שאתם מוכנים לצאת לאחד המקטעים המדהימים בשביל ישראל. צאו לשטח, תטיילו, אל תשכחו גם לשמור עליו והכי חשוב ליהנות! לאחר שלושת הימים הנפלאים שעברתם אולי תתחברו יותר לשורה מן השיר של מאיר אריאל: “וכל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר”. נתראה בשבילים!
