טרק ניקוי ראש בהרי רטזט – דרום מערב הקרפטים ברומניה

הטיול הזה התחיל בסוג של רולטה, היה לנו שבוע אחד שנגזר מתאריכי בייביסיטר אפשריים. פתחנו את ה-Skyscanner והגדרנו שני חוקים לחיפוש: כרטיס זול ומדינה הררית Trekking friendly.

מאת: נדב שדה*
צילמו: דפנה בראון שדה ונדב שדה

הפור נפל על רומניה – הרי רטזט 

הזדרזנו להכין שיעורי בית וללמוד את השטח. מהר מאוד גילינו שהיעדים הפופולריים לטרקים הם הרי הפאגרש (Fagaras) והרי הבוצ’ג  (Bucegi) שניהם ברכס הקרפטים. אך היות ורצינו לטייל לבד, בלי לראות מטיילים אחרים על השביל – משהו לא הרגיש נכון. חיפוש מעמיק יותר במרשתת העלה על נס את שמם של הרי רטזט (Retezat) הנמצאים בדרום מערב הקרפטים. מסתבר שהרי רטזט הוגדרו כשמורת הטבע הראשונה ברומניה כבר בשנת 1935 והם נחשבים לפנינה האלפינית של רומניה עם המון אגמים ונוף ייחודי. בום, יש החלטה!.

כאן זה הזמן לעצור ולתת קצת רקע על הסביבה. רכס הקרפטים, הוא רכס צעיר יחסית (כמה מליונים… צעיר) הממוקם מזרחית לרכס האלפים ומשתרע על פני מספר מדינות במרכז אירופה. אורכו 1,450 ק”מ וצורתו קשתית. רכס רטזט נמצא בקצה הדרום מערבי של הקשת, בחלק הנקרא ה”אלפים הטרנסילבניים”. הרי הרטזט נמצאים במערב רומניה, אזור פסטורלי שרוב התיירים מדלגים עליו בדרכם לאטרקציות השונות בשאר המדינה. פארק רטזט, משתרע על פני שטח של 380 קמ”ר ופניו עוצבו על ידי הסעת קרחונים וזרימת נחלים, כמו גם מפולות סלעים רבות. בפארק יש כעשרים פסגות שגובהן מעל 2,000 מטר ו- 58 אגמים קרחוניים המלאים כל השנה, ולנו היו רק ימים בודדים לטעום מכל זה…

רומניה מדינה גדולה

ההגעה להרי רטזט לוקחת זמן. טיסה קצרה לבוקרשט, שש שעות נסיעה לכיוון העיר הנעימה סיביו ושינה במלון מפוקפק על מזרון שקוע נתנו לנו את התמריץ לצאת לכיוון תחילת המסלול. השלמות מזון עשינו בסופר גדול בעיר ויאללה לעסק… עוד שעתיים של נסיעה יפה הביאו אותנו אל הכפר הציורי קרניק (Carnic) שם השארנו את הרכב והתחלנו לטפס לכיוון הבקתה הראשונה (והאחרונה) אליה הגענו לקראת ערב.

המסלול אותו תכננו לימים הקרובים מתחיל בטיפוס תלול דרך היער על מנת להגיע אל ראש הרכס ומשם אל פסגת הר רטזט. השביל שמסומן יפה על המפה, עשוי מגלי סלעים ברובו, מה שדרש ניתורים מסלע לסלע במשך שעות ארוכות עד הפסגה. עם הגובה משתנות תצורות הצומח. בגובה 1800 מ’ נעלם היער ואת מקומו מחליפים שיחים נמוכים ויער גמדי של עצי אורן, הרוח מתחזקת והקור גובר (ררר). אנחנו ממשיכים לטפס וברגע שעולים אל קו פרשת המים, אנו הולכים בתוך ענן ערפל המלווה אותנו עד אחרי הירידה מהפסגה. לפרקים הערפל מתפזר ואנחנו זוכים לחזות בנופים היפים של הפארק מתחתינו.

פסגת רטזט

על הפסגה אנחנו פוגשים את כריסטיאן ואליזבת, שני אלפיניסטים מקומיים שהחליטו לשחזר את הדייט-טיול הראשון שלהם מלפני עשרים וחמש שנה… אנחנו הולכים ביחד עוד מספר שעות ובינתיים מתפזר הערפל ואגמים קרחוניים מתחילים להיחשף במרחקים, גם בעמקים למטה, אבל גם על הרמות הגבוהות ועם קרני השמש שיצאו החוצה, המים מנצנצים והמחזה מרהיב!

עם הסלעים והערפל שלא מרפה, היום הראשון לוקח לנו כ- 11 שעות הליכה ארוכות עם טיפוס מצטבר של 1000 מטר. אנחנו מנצלים את חברתו של כריסטיאן המכיר היטב את הפארק: “לא הייתם צריכים לבוא דרך השביל הזה, ידוע שהוא קשה…” (ידוע למי?) על מנת שייעץ לנו לגבי ההמשך וגם נהנים מהידע שלו לגבי הגיאוגרפיה והטבע המקומיים.

אגם בוקורה

בסוף יום ההליכה הגענו עייפים אך מרוצים לאגם בוקורה (Bucura). בוקורה הוא האגם הגדול ביותר בפארק ולידו ניתן למצוא אתר קמפינג מוכה רוחות. ככלל, בכל שטח הפארק ניתן לישון או בבקתות הנמצאות בשוליים או ליד אגם בוקורה. לא ניתן לרכוש אוכל בדרך, אך ניתן לשתות מרוב מקורות המים. מפאת הרוחות והקור, ארוחת ראש השנה שלנו, שהורכבה מאבקת פירה ומג’דרה בשקית, התבשלה בתוך האוהל ואנחנו בירכנו שנהיה לפירה מאפיר ולא לנקניק חזרזיר…

הרוחות באגם בוקורה הן רוחות קטבטיות (רוח הר – עמק) הנוצרות בעיקר בלילה בשל הפרשי לחצים וטמפרטורות וכך הרוח גולשת כלפי מטה, גולשת על פני האגם ומכה בפרצים של      50-60 קמ”ש ויותר, המטלטלים את האוהל כל כך בחוזקה שאין לדעת אם זו רוח או דוב שבא ליהנות גם הוא מאבקת פירה חמימה.

דפנה עולה מהיער, כן זה “שביל” (צילום: נדב שדה)

ביום השלישי, כבר נאלצנו לחזור למטה לצערנו

אחרי שטיפסנו שוב על הפס דרכו ירדנו לאגם ביום הקודם, נכנסנו לתוך עמק בצורת U האופיינית לעמקים קרחוניים, שהוביל אותנו מטה מטה. הראות בהרי רטזט ביום הזה הייתה מדהימה וכל הערוצים הקטנים, שלוליות, הרים ופרפרים נחשפו לעינינו. עם הירידה בגובה השתנתה שוב הצמחייה (מעשב נמוך, ליער של אורן גמדי וליער מלא) וגם הטמפרטורות החלו לעלות בהתאמה. בשולי היער הגבוה, מוקמה בקתת מטיילים בה ניתן היה לרכוש בירה (חצי ליטר בעשרה שקלים) ואנחנו עצרנו בשולחן קק”לי למראה לארוחה גנרית של פסטה בשקית עם אבקת פירה ונקניק.

משם, החלה הירידה הארוכה לכיוון קרניק, שעברה דרך יער אורנים יפהפה, מלא בפטריות צבעוניות ובטחב ירוק כמו באגדות, ואני לא ידעתי מה קורה אם הולכים לאיבוד – נתקלים בדוב או בבית הממתקים של עמי ותמי… השביל מתפתל מעל הנחל שזורם יפה אחרי שניקז את העמקים העליונים מהם הגענו ולאחר שעתיים נוספות של ירידה הגענו לרכב ולאחר נשנוש נוסף, ברחנו לכיוון סיביו העיר.

ירידה אל עמק U במפנה צפוני, סוגי הצמחייה משתנים עם הגובה

מידע שימושי על רזטט:

• אי אפשר לרכוב על אופניים ברטזט, בדקתי.
• ניתן לקנות מפות סימון שבילים עדכניות בחנויות לציוד טיולים או ספרים, אך בגלל הערפל, מומלץ לקחת GPS. אנחנו השתמשנו באפליקציית לוקוס עם מפות סימון שבילים אופליין מצויינות.
• יש שני אתרים מהם מומלץ לקבל מידע על המסלולים, אורכם ודרגת הקושי. ככלל, מומלץ לקחת מקדם של 20% על זמן המסלול המוצע בהם. קישור 1. קישור 2.
• המים טובים לשתייה עם הפעלת שיקול דעת, על הרכס אין מים, למטה יש (הגיוני אבל בכל זאת…)

מאת: נדב שדה*
צילמו: דפנה בראון שדה ונדב שדה

נדב שדה הוא מתכנן סביבה ותיירות. יועץ לרשויות, משרדי ממשלה, משרדי אדריכלים ועוד. רוכב על אופניים בחורשן וברמות מנשה, רץ ביער כשלא כואבות לו הרגליים והולך ברגל כשהוא לא נוסע. נדב הוא הבעלים של משרד התכנון “שדות – תכנון. תיירות. סביבה“.