בשנים האחרונות הרשת הפכה לפלטפורמה להפצת מידע משובש וכוזב, שמעניקה ליוצרי תוכן כוח בלתי מוגבל בקביעת עובדות מחדש. ומה שם המקום? תלוי את מי שואלים – על תופעת המצאת שמות לאתרים ברשתות החברתיות.
הרשתות החברתיות הביאו איתן בשורה חדשה. היכולת של כל אדם לשתף את הידע שלו בצורה ישירה, בלתי אמצעית וחינמית לקהל גדול. בין אם זה באופן ישיר לעוקבים ובין אם דרך קבוצות ברשתות החברתיות. מצד אחד – מדהים. מצד שני, ואנחנו רואים את זה במגוון רחב של נושאים, הרשתות החברתיות הן פלטפורמה להפצת מידע כוזב, משובש וחלקי. בכתבה אתייחס לחלקן של הרשתות החברתיות במה שאני קורא לו ״אסון שמות האתרים״. לדעתי מדובר בלא פחות מנזק היסטורי.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
העושר התרבותי והתיאורי בשמות המקוריים
מתן שמות הוא, לפי המקרא, אחת הפעולות הראשונות שעשו בני אדם – “וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה” (בראשית ב’), ובתנ”ך יש אזכורים רבים למקומות גיאוגרפיים שקיבלו את שמם בשל אירועים שהתרחשו בהם. לפני קום המדינה השמות שניתנו למקומות היו שמות מקומיים בעיקרם. העושר התרבותי המקומי בא לידי ביטוי בשמות: כך למשל לנחל דרגה, הארוך בנחלי מדבר יהודה, היו לא פחות משבעה שמות. לכל קטע בנחל שם אחר.
מערות מרבעאת בנחל דרגה
בחלקו העליון, בין אפרת לארטס, הוא נקרא – ואדי אל ביאר (נחל הבארות) על שם פירי אמת הביאר. הקטע השני בנחל, בין ארטס להרודיון נקרא ואדי טוואח׳ין (נחל טחנות הקמח). על שם טחנות הקמח שהופעלו על ידי מימיו של עין ארטס. הקטע השלישי, העמוק, שעובר למרגלות מערת ומנזר חריתון נקרא ״ואדי חריתון״. הקטע הרביעי שבו הוא יוצא מהקניון וזורם במישור רחב הוא נקרא ״ואדי אל מעלק״ (הנחל התלוי). הקטע החמישי של הנחל שבו הוא שב ונכנס לקטע קניוני ועד לחיבור עם ואדי חלחול הוא נקרא ״ואדי אל קוצייר״ (נחל המצודות הקטנות), אולי על שם מכלולי הנזורה או הלאורות כפי שהן מכונות. הקטע השישי, הקניוני, עד לחיבור עם ואדי משאש נקרא ואדי מרבעאת על שם פתחי המערות המרובעים של מערות מרבעאת. החלק השביעי והאחרון נקרא ואדי א-דרג׳ (נחל המדרגות) שם המתאר את אופיו המדורג של הנחל בקטע זה.
שבעה שמות (!) שונים לאותו נחל – כן זה עלול לבלבל, אבל זה גם נותן המון מידע מעניין ועשיר על מאפייני הנחל בכל אחד מהמקטעים. מידע שהלך לאיבוד עם שינוי השם לנחל דרגה או תקוע לכל הנחל מתחילתו ועד סופו.
ועדת השמות הממשלתית
בחבלי ארץ שונים נשמרה רציפות לשונית לאורך השנים, ושמות היישובים הקדומים נשמרו בשינוי קל עד ימינו. למשל סח’נין היא סכנין ועראבה היא ערב. במקרים אחרים, תורגמו השמות הקדומים (תל דן – תל אל-קאדי וחברון – אל-חליל). מעניין כי במעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה הערבית הקדומה, הוחזרו שמות קדומים רבים, שלכאורה לא היו בשימוש במשך מאות שנים, וכך בית שאן המקראית הפכה לסקיתופוליס בתקופה הרומית, ולביסאן בתקופה הביזנטית. בית גוברין הפכה לאלבתרופוליס ומשם לבית ג’יברין, ועוד.
בתחילת 1951 החליטה מדינת ישראל להסדיר את נושא השמות ולהקים ועדת שמות ממשלתית שתפקידה לקבוע שם לכל נקודה ואתר המופיעים במפה (עוד לפני קום המדינה, פעלה קק”ל למתן שמות גיאוגרפיים). ההנחיה באופן כללי הייתה שכל שם מקומי המשמר שם מקראי עברי קדום יושב לו שמו התנכ״י אם הוכח מעל לכל ספק זיהויו כאותו מקום תנכ״י. וכל שם מקומי שאיננו עברי ואיננו תנכ״י ינתן לו שם עברי בעל משמעות זהה ככל האפשר או שם בעל מצלול פונטי דומה.
בין חברי ועדת השמות ניתן היה למצוא את כל גדולי ידיעת הארץ והתנ״ך של אותם הימים. אברהם בירן, יצחק בן צבי, יוסף ברסלבסקי, זאב וילנאי, דויד עמירן ועוד ועוד. ענקי הדור. את כל הפרוטוקולים של דיוני ועדת השמות ניתן למצוא בארכיון המדינה במרשתת. הדיונים בין המומחים מעמיקים ועל כל שם נערכת הצבעה עד להכרעה.
נחל חווה (ואדי אל האווה)
אבל בחירת השמות של ועדת השמות לא חפה מטעויות, שנעשו בחלקן כדי לעמוד ביעד שנקבע לייהוד השמות. למשל השם נחל חווה שמקורו בשם הערבי ואדי אל הוואה – נחל הרוחות. לשם חווה אין שום קשר לנחל הנ״ל ושיבוש השם מרוקן את משמעותו מתוכן. או עין לימור המשבש את שמו של ״עין אל עומור״ שהשתבש שוב לשם עין לימון. ועוד דוגמאות נוספות רבות שיהוד השם פגע במשמעותו המקורית.
יש לציין כי מהלך החלפת שמות, אינו מהלך ייחודי לתנועה הציונית או לארץ בכלל. בתקופת המנדט, הוחלף שמם של הכפרים איבן איבראק לאל-חיריה ויהודיה לעבאסיה. הסורים נהגו לשנות שמות מקומות שרמזו על זיקה יהודית (הכפר יהודיה שבגולן החליף את שמו ל”יערביה”). לאיסטנבול יש שמות רבים בהתאם לשליטיה לאורך ההיסטוריה, ועוד היד נטויה.
חלק מדיון ארוך על מתן שמות לשלושת המכתשים הגדולים של הנגב. (מתוך ארכיון המדינה)
זיהויים של אתרים היסטוריים על פי שמם
חלק חשוב מאד במחקר ההיסטורי-ארכיאולוגי הוא זיהויים של אתרים. הזיהוי מתבסס לא אחת על השם ההיסטורי שהשתמר. למשל הכפר הערבי ׳בתיר׳ משמר בשיבוש מסויים את השם הקדום ׳ביתר׳. מעוזו האחרון של בר כוכבא במרד ברומאים, בו הוא מצא את מותו. השם ׳חירבת כויזבא׳ משמר בשיבוש מסויים את השם ׳כוזיבא׳ כנראה מקום הולדתו של שמעון בן כוזיבא הלא הוא אותו בר כוכבא.
מפת מידבא, מפה המופיעה על רצפת פסיפס בכנסית גיאורגיוס הקדוש בעיירה מדבא בירדן ומתוארכת למאה השישית – שביעית לספירה, היא דוגמא מצויינת לחשיבות האדירה שיש להשתמרותם של השמות לאורך הדורות. חלק גדול מאד מהשמות המופיעים במפה השתמרו אלפי שנים. וזאת עוד הוכחה שלשמם של המקומות יש חשיבות מכרעת בזיהויים של אתרים היסטוריים. אגב ,שם היישוב עצמו שומר בשינוי קל על שמה הקדום של העיר מידבא בנחלת ראובן, יותר מאלף שנה לפני עריכת המפה.
מפת מידבא (מאתר ויקיפדיה)
שמות בעלי משמעות
חלק ניכר מהשמות המקומיים נקבע בזיקה לתופעה בולטת בשטח או בזיקה לתופעה שקיימת באופן נקודתי בהם, כלומר לכל שם הייתה משמעות שהקנתה למקום/אתר את שמו. למשל ״עין מור״ בנחל צין נגזר משמו הערבי ״עין מורא״ שמעיד על טעמם המריר של המים, או ״נחל הנחש הצמא״ בנגב הנגזר משמו הערבי ״ואדי חיה אל עצ׳אן״ מעיד על כך שהנחל מפותל ויבש ואין בו מעיינות. בניגוד אגב לנחל הסמוך ואדי חיה אל ריין (נחל הנחש הרווי) שמכונה היום משום מה בשם ״עין שרב״ ומרמז שבנחל הזה, בניגוד לאחיו הצמא, כן ניתן למצוא מים.
עין אשקף בהרי ירושלים נגזר מהשם עין א שקיף (המעיין שבמצוק) מה שמעיד על כך שהמעיין נובע ממצוק. ואדי אל ביאר – מספר לנו שיש בארות בנחל. נחל חצצון – ואדי אל חצאצה (הנחל המסתער) מלמד אותנו על סכנת השטפונות המפתיעים הקיימת בנחל. נחל ערוגות – ואדי אל ערי׳גה (הנחל הרחב) מלמד אותנו על מימדיו ואופיו של קניון נחל ערוגות.
עין אשקף
הופעת המפות השיתופיות והרשתות החברתיות
מאז הופעתן של אפליקציות הניווט ואתרי המפות השיתופיות, לכל אדם עומדת היכולת להעלות נקודת עניין למפה המשותפת. נקודת העניין כוללת מידע נלווה, כגון: מיקום, תיאור, לפעמים צילום והכי חשוב – שם. מפה מעצם היותה עזר לשפה משותפת כבר טומנת בחובה את היכולת לקבע שמות למקומות שלא היה להם שם. ללא דיון ובמקרים רבים שם סתמי לחלוטין. זה יכול להיות גב על שם החברה. או מפל על שם הכלבה האהובה.
התופעה התגברה ביתר שאת עם עליית קרנן של הרשתות החברתיות והפיכתן לזירה מרכזית לשיתוף מידע בין אם אמיתי ובין אם הוא כוזב. בין אם הוא פרי עטו של כותב מומחה שערך מחקר מעמיק ובין אם מדובר בהדיוט מזדמן. חשוב לציין כי המידע הגיאוגרפי – היסטורי – ארכיאולוגי שמועלה בידי משתמשים ברשתות אלו, אינו עובר תהליך סדור של אימות או בקרת איכות, וכך נוצר מצב שהרשתות החברתיות מוצפות בהיקף גדול של מידע, לא מסונן ולא מבוקר.
כך נוצר לראשונה הקשר בין המפה (עזר השפה המשותפת) לבין הנגשת המידע לקהל הרחב. מנגנון פשוט ויעיל לבחירת שמות שרירותיים, הפצתם וקיבועם. במקרים רבים תוך התעלמות מוחלטת מכך שלמקום כבר יש שם.
דוגמא מצויינת מהתקופה האחרונה היא בור העמודים הקרוי בפי המקומיים ״ביר אל עומדן״ או ״ביר אום אל עמד״. מזרחית לזעתרה במדבר יהודה, שזכה לשם בור עוזיהו. שם שכבר התקבע והשתרש על אף שהוא נבחר בצורה שרירותית לחלוטין. ועל אף שמדובר בבור ביזנטי. שנים רבות וארוכות אחרי זמנו של עוזיהו.
בחירת שמו של הבור (מתוך פוסט בפייסבוק)
שינוי שמות אתרים למטרות הנצחה
זאת נקודה רגישה, אבל החלטתי לעסוק בה בכל זאת. בשנים האחרונות אנו עדים להסדרה ושיפוץ של מעיינות והפיכתם מבריכות איגום לשתיה או לחקלאות לבריכות שחיה ואתרי פיקניק. התופעה בפני עצמה ראויה לדיון נפרד כי במקרים רבים, כפי שבעצמי נוכחתי לגלות – הדבר נעשה ללא אישור, ללא הבנה של ההשלכות האקולוגיות ופעמים רבות תוך פגיעה בלתי מכוונת בעתיקות. אבל הנקודה השנייה הבעייתית היא שבמקרים רבים השיפוץ מלווה גם בשינוי שמו של המקום למטרת הנצחה.
אתן שתי דוגמאות: הראשונה עין אשקף בהרי ירושלים, שבריכת האיגום השניה בו נוקתה ושופצה לזכרו של ערן דן גור ז״ל שנפל בקרב בעזה בשנת 2008 ואז נעשה ניסיון לשנות את שם המעיין לעין ערן. הדוגמא השניה היא עין אל בלד הסמוך למושב עמינדב ששמו שונה לעין איתמר לזכרו של איתמר דורון ז״ל שנרצח בפיגוע כשבא לטייל במעיין. יש עוד המון דוגמאות נוספות לשינוי שמות של מעיינות גם לא למטרות הנצחה. למשל “עין פרופיל” במקום עין איוב או “עין במבה” במקום עין סיף ועוד ועוד.
בריכת האיגום בעין אשקף ששופצה לזכרו של ערן דן גור ז״ל
המצאת שמות – אז מה בכלל הבעיה?
לכאורה יכול כל אחד לטעון כי במקרים רבים גם אם מדובר בשם סתמי. אין עם זה שום בעיה. אולי ההיפך, מפה היא סה״כ עזר לשפה משותפת. אז מה רע בלייצר שפה משותפת?
העניין הוא שלרוב מדובר בשפה דלה וחסרת משמעות. וכמו שככל שיש לנו אוצר מילים רחב יותר אנחנו מרחיבים את גבולות המחשבה וההבנה שלנו כך ככל שנתעקש על שמות משמעותיים השפה המשותפת שלנו בשטח תהיה עשירה ועמוקה יותר.
אבל הנקודה החשובה יותר נוגעת לדריסת שמות קיימים. לעובדה ששמות השתמרו אלפי שנים יש חשיבות מכרעת במחקר וגם בזיקה של העם היהודי והמורשת שלנו לחבל הארץ הזה. ניתוק השתמרות השמות לאורך הדורות הוא בפשטות מחיקת ההיסטוריה. בנוסף כשאנחנו מאפשרים ומקבלים את התופעה של המצאת שמות חדשים על חשבון קיימים אנחנו מנתקים בהינף יד את עצמנו מהידע שנצבר במשך עשרות שנים בסקרי הנוף והטבע, הסקרים הארכיאולוגיים ואינספור מחקרים נוספים המתבססים על השמות הרשמיים ומשתמשים בהם. אם נשנה את שמות המקומות ניצור נתק מהמחקר ומהידע שהצטבר עד כה.
והנקודה האחרונה היא המידע שנושא עמו השם. חלק גדול מהשמות ניתן להם ע״י תרבויות שחיו בשטח והכירו אותו בצורה עמוקה. אם נשנה את השם חלק מהמידע שטמון בשם ונבחר לו כי יש לו משמעות יעלם ואיתו אולי גם חלק מהתרבות שהעניקה לו את אותו שם. לצערי בשנים האחרונות ועדת השמות הממשלתית אינה עוסקת עוד במתן שמות לאתרים וממקדת את פעילותה במתן שמות למחלפים ולרחובות. זה לא אומר שאנחנו צריכים לקבל באופן אוטומטי כל שם שנבחר באופן שרירותי בעמוד ענן או בפייסבוק.
מאת: יואב נגב
